תמיד זה אני מולי

מה לי

ולמספר הזהההההה

אני בתוככי נפשי עדיין ילדה 

ואני מאחלת לעצמי להמשיך להרגיש ילדה 

ולהיות playful גם בגיל 80.

מתה לשמוע עכשיו את אור כשדים כוסאמו האסוציאציות האלה. 

אני עובדת, 

נחמד לי 

כי עישנתי קטן וחביב לפני כן,

הייתי שמחה לקבל שוקולד ופרחים 

אבל אני לא חושבת שזה כרגע במיינד של מישהו או מישהי וזה ממש סבבה שזה לא. 

אני הולכת לפנק את עצמי בזר יפה וצבעוני וקינוח קטן. 

אני חוזרת לאהוב אותי וזה נחמד. 

שנהיה בריאות ובריאים. 

המטרה לשמה התכנסנו הושגה

המנהלת הגדולה הכירה אותי והתרשמה לטובה. 

אני בסיסטם. 

את התפקיד אני לא רוצה משלל סיבות

אבל לא אמרתי לא. 

גם היא לא אמרה לא:)

מעבר לכך, הכרתי איש חדש בעבודה והוא פשוט.. נראה לי 

טעים. 

בא לי לאכול וללקק ולטעום ולהסניף ולעשות לו דברים ושהוא יעשה לי גם. מכירים את המפגשים האקראיים האלה? שפתאום ניצת משהו? כזה. 

אבל הוא נשוי כמובן. אז לא. רואים? אני לא מסרבת רק לכלובים הנשואים אלא גם לאנשים מן השורה:)

אני מנסה לתעל את האנרגיות שלי לכיוון אחר

בינתיים, ללא הצלחה. 

*

השייח' הרוסי ע' יצר איתי קשר בסופ"ש והציע להיפגש "אני כאן באזור שלך חשבתי לשבת לשכטה, להתעדכן"

לא עניתי עד ליום למחרת, ואז דיברנו קצת. 

הוא סיפר לו שיש לו מישהי כבר כמה חודשים, שהוא לא יודע למה אבל אני עולה לו במחשבות 

והוא לא יודע מה לעשות איתה הלאה 

ואולי קצת נדבר? 

לא שייח' רוסי יקר 

לא נדבר. לא לא. 

סיימנו את השיחה בטוב ואני מאד מקווה לא לשמוע ממנו שוב. 

אני רוצה בשר חדש אוף. 

"אני רוצה לראות חברים!" בייגלה, בת 2.5 בכניסה לפעילות לפעוטות.

אני מביטה בילדה שלי ממרחק בטוח, אני מרגישה שאני זו שצריכה אותה יותר ומתקרבת להסניף את הדבר הקסום הזה שיצרתי בתוכי ועכשיו היא

פעוטה

שמחה

קופצת 

רוקדת 

סקרנית 

סופגת 

משחקת 

ומנהלת איתי שיחות ברומו של עולם "אמא, איזה צבע הקקי שלך?"

אנחנו בגמילה מחיתול והילדה הזו היא פשוט מאסטר בשליטה בצרכים. 

היא מלמדת אותי מה זה לשחרר שליטה יותר מכל שולט אכזר שהכרתי. אני אסירת תודה על כך שהיא שלי, שאני זוכה לגדל אותה, לשמוח איתה ולחבק איתה את הקשיים. יש לי ילדה שמחה. זה כל כך לא מובן לי מאליו. 

*

היא נרדמה לפני כמה רגעים, ולמרות שזה היה יום ארוך ומתיש הייתי מכילה ואוהבת, לא האצתי בה, התענגתי על כל משפט מתוק שהיא אמרה. היום הרגשתי שאני אימא טובה, נוכחת, קשובה.

גם זה, לא מובן לי מאליו. 

וואלק היום קשה לי 

כל היום הדופמין מטמטם לי את המוח למתוק אבל 

אני איתנה! עוד שבועיים לניקוי שיפרמט לי את החיים בגוף הזה. 

שמלה שיש לי תשע שנים. ארבע שנים מתוכן היא לא עלתה עלי. 

לא 

עלתה

עלי

חה! 

איך מתגברים על אובדן של טבעת יקרת ערך, שנמצאת איתי כבר למעלה מ20 שנה, שעברה בירושה?

הלב שלי שבור.

אני לא מצליחה לצאת מזה. אני כועסת על עצמי מאד, על כך שבפעם המאה היא אבדה והפעם לא קרה שום נס והיא לא חזרה אלי. תמיד היא חזרה אלי. גם כשהיא נפלה במוקד לרפואה דחופה וכל אחד יכל היה להרים לעצמו. 

זהו. חרא לי. לא רוצה טבעת חדשה. שום דבר לא יהיה מיוחד כמו הטבעת שאבדה שלי. 

יש לא מעט רגעים קטנים במהלך היום שהם כל כתיבה worthy

ואני עדיין לא מצליחה להביא את עצמי לכדי זה. זה מעציב אותי. 

אתמול אכלתי צהריים בסניף ארומה צפוף ועמוס במיוחד, לבד. למרות שגללתי בנייד בזווית העין קלטתי את הזוג המאגר, מאד מבוגר מחזיק ידיים, והיא ליטפה אותו קצת והם הסתכלו בחיבה מתוקה זה על זו.. אמרתי להם שזה ממיס את הלב לראות חברות כזאת.

התפתחה לה שיחה מעניינת, עשרים דקות שהרגישו כמו טעימה של חיים שלמים. כבר יכולתי לדמיין את החיים שלהם בפרבר המנומם בו הם חיים. כל אחד שיתף חתיכה מחייו, גם אני. פתאום אני מרגישה מאד בת 41. זה לא מרגיש רע, בכלל. 

איחלתי לאיש המון הצלחה בהליך הרפואי המפחיד שהוא עתיד לעבור והמשכתי לעבודה. 

כשפתחתי את המייל קיבלתי הודעה משמחת, מכתב תודה ממטופל, זה הגיע למנהלת שלי ולמנהלת מעליה. 

הנה, ג'נט, רואים אותך. 

בשבוע הבא אני מגיעה לפגישת ראיון, המנהלת שכ"כ לא מתה עלי המליצה עלי לקידום, משרת ניהול. היא כמובן עשתה זאת אחרי שיזמתי איתה שיחה ואמרתי לה שאני רוצה לעשות יותר. בשיחה הזו היא הרעיפה עלי מחמאות ומרגיש לי שהיא מתחילה להעריך אותי. 

וזה בכלל לא מה שרציתי לכתוב בפוסט הזה אבל נתתי לזרם המחשבה דרור. 

הילדה עשתה קקי, ביי. 

אנחנו לא נשקלות אבל אפשר לומר שירדתי מידה. 

המשקל הוא משני בתהליך (עבורי)

חשוב לי יותר להתאזן, להשקיע בעצמי, להכין לעצמי אוכל, לאכול פאקינג מסודר ולהרגיש סבבה עם זה. 

עד כה, הולך מאד טוב. 

לומר שלא קשה זה לשקר, קשה, כן, אבל זה הופך את כל העסק למעניין יותר. 

אם מישהו היה אומר לי שאני אצליח לחיות בלי סוכר וקמח ועוד לחייך ולהיות בשלווה עם זה כנראה שהייתי צוחקת לו בפרצוף. 

אז נחמד לי מאד לרגל גיל 41 עוד שבועיים, לגלות בי כוחות חדשים. הדיכאון ששלט בג'נט בחודשים האחרונים נחלש ואני מרגישה התעוררות, איטית, מתונה, אבל התעוררות.

כמובן שההפסקה מכל הסוכר וקמח היא רק לעוד שלושה שבועות, וזה בדיוק מה שאני אוהבת בתהליך הזה של אמא חטובה. אין לא מוחלט על כלום לכל החיים. יש איפוס של הגוף ויציאה לדרך מאוזנת וטובה יותר. 

האם לדעתכם לאחר פוסט זה אני יכולה להפוך לאשת שיווק של אמא חטובה? 

שמאמינה ממש בכל ליבה 

שאם מישהו אמר לה שהיא מיוחדת וחד פעמית וממכרת 

אז זה נכון 

ואז הילדה המתוקה הזו מגלה שלא ככה בדיוק

ומה שהיה מיוחד ונדיר 

היה רק אחיזה לרגע 

להאמין במשהו יפה כי זה מנחם ומרגיע 

אבל זה לא ככה. 

זה לא. 

מדהים שלא משנה כמה שנים אני חיה עם עצמי 

אני תמיד נופלת למקום הזה 

שמרגיש שהוא אף פעם לא. אף פעם.

**

בעניין אחר: 

אתמול בערב היה לי דייט מעניין 

כן כן, דייט מכאן, מי היה מאמין! 

הוא היה חתיך ומכבד

נעים ואיש שיחה מרתק 

אהבתי לשמוע אותו מדבר 

משהו בקול שלו נוסך בי בטחון ותחושה כזו של "אפשר שימשיך לדבר?" 

והוא ליטף לי את הירך וזה היה מאד נעים, אבל לא מרטיב

וידעתי שזה בידיים שלי להסיט את המוד למשהו קצת יותר אינטימי 

נשיקה 

הסנפה 

משהו 

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי 

אני מרגישה שעטיתי על עצמי כל כך מגננות והשריון שלי כבר כל כך מחוספס ששום דבר אינטימי ואותנטי לא יכול לקרות ככה. ואני כל כך כמהה

כל כך כמהה... 

*

כמה זה קל פשוט להזדיין. 

פשוט לשבת, לעשן, לצחוק, ולקפוץ למיטה כמו ארנבים. 

ומנגד, כמה קשה זה לאפשר למישהו להכיר אותך ולהרגיש שזה סקסי וזה בסדר ממש, ואז, לקפוץ למיטה כמו ארנבים.

לא יודעת. 

אמא חטובה שבוע 6

סתם, נראה לכם שיש לי כוח לכתוב על זה?

הולך ממש אחלה. 

*

אני מחפשת הנדימן עם בניפיטס. 

הצטברו לי דברים לבצע בבית שלי ושל בייגלה. 

דרישות התפקיד:

לא מורח את הזמן 

טוב עם הידיים 

יודע את העבודה 

יש לי רשימה! של דברים! שיש לעשות בבית וגם בג'נט. 

יעזור לך אם: אתה שחום או שזוף ונותן עבודה יפה בלי חולצה. תהיה חמוד! 

תנאי סף: אתה פשוט חייב להיות מצחיק, אנושי ומכבד. 

השאר יידון בפרטי, אם נעלה שלב. 

ביי. 

אוי איזה עולם הבייגלה הזו

היא מדברת בלי סוף 

מרכיבה משפטים כמו גאון 

אנחנו כבר חודשיים לומדות את קשת הרגשות 

היא מקריאה לי סיפורים 

היא חברותית

מצחיקה 

יש לנו שיעורי יוגה שאנחנו מתרגלות יחד בבית 

היא ממש אוהבת לרקוד. אבל ממש. יש לה קצב טוב. 

היא מתקדמת עם האוכל לאט אבל בטוח. 

ולהוסיף על כל הטוב הזה היא יפהפיה, שובת לב וקוסמת קסומה.

כמו כן 

רציתי לכתוב על הדייט שהיה לי בשישי האחרון 

אבל מה יש לכתוב? 

כשבחור לא מחייך עם השיניים בתמונות תסיקי מזה שיש לו שיניים מכוערות ו/או רקובות. כן. 

זה כל מה שיש לספר. לא היינו על אותו וייב בשיט אבל היי! היה לי דייט! עברתי את החסם הראשוני! 

איחלתי לבחור כל טוב. 

כמו כן, 

אני בשבוע השני של אמא חטובה והולך מצוין. אני מרגישה נהדר והפיפי שלי שקוף וצלול. 

אני חרמנית שזה נחמד. רק מציינת! פליז בלי הודעות. די כבר. תודה.