בשבוע האחרון גיליתי מחדש והבאתי לביטוי את היכולות שלי להזיז הרים ולנהל כאוס ביד רמה.
זה לא חמק מעיניה של המנהלת הישירה שלי שפגשה אותי הבוקר בזמן שחיכיתי לקפה ואמרה לי "אני דואגת לקדם אותך. מה את רוצה לקבל? אני לא מעוניינת שתעזבי, מה צריך כדי שזה יקרה?"
לקחתי שעה לחשוב (ובו זמנית ניהלתי פגישה קריטית עם שלושה אנשים פלוס התכתבות וואטסאפ לכיבוי שריפה בעוד מקום)
הגעתי אליה למשרד ונקבתי בתנאים שלי להישאר.
קיבלתי העלאה משמעותית בשכר, כזו שתיתן לי אפשרות לצמצם במעט את המינוס, שיחיה. והוא יחיה (כי אני יחידנית ומפוזרת ותראו לי איך בישראל אפשר להתקיים ממשכורת אחת ולשלם שכד, גן, חשבונות, סופר, ואוכל מיוחד לצליאקית).
אבל הכי חשוב, קיבלתי פס לעבודה מהבית! ארגון ענק שאין בו שום עבודה מהבית, לאף אחד, אלא אם יש מלחמה (הבנתי שיש דיבור חזק על איראן שוב?)
באוקטובר יתחיל קורס שאני מאד רוצה ללמוד: הדרכת תנועה לגיל הרך.
השכל אומר: תישארי בעבודה שלך. יציב. קרוב לבית. יש לך ממלכה קטנה ולא יושבים לך על הווריד. מתאים לך ללוז של בייגלה ושלך.
הנפש: לכי ללמוד וצאי לעצמאות.
הנשמה: "ג'נט, שבי על זין של מישהו ושחררי. פשוט, שמישהו יביא בך ואל תחשבי על כלום. שימי בצד. שששש... שקט. הנה, את נרגעת. תכף הדברים יתבהרו ואת תבחרי נכון".
יחד עם הבשורה הנפלאה על השכר והתנאים קיבלתי ממנה הערכה אמיתית על העשייה שלי. אני והיא לא מסתדרות, אבל היא מעריכה אותי מקצועית. היא רואה ומרגישה את השינוי שחוללתי.
וזה יקר לי מפז. זה מרים אותי.
השבוע הזה היה רצוף תקלות, עצבים, כאוס
ואני זרחתי וניצחתי על התזמורת. זכיתי להערכה רבה גם מהצוות שלי, הלא הם הכיתה הטיפולית שלי. והם באמת, כאב ראש אחד גדול, כל אחת ואחת מהם. אבל היי, הם יצאו מהתחת של עצמם וראו כמה אני דואגת שיהיה להם סבבה. וגם זה, כל כך מרים לי ואותי.
אני לא יודעת מה מטרת הפוסט הזה
אולי סתם להקיא את המחשבות החוצה? אולי כדי לפצח מה נכון לי עכשיו? מה ישרת אותי באופן הטוב ביותר, כדי שאהיה אימא נוכחת לבייגלה עם רווחה כלכלית?
הראש שלי מוצף. יש לי מאה טאבים פתוחים לטיפול. בייגלה בראש. בייגלה המתוקה שלי שאיכשהו אכלה משהו עם גלוטן וסובלת בטירוף כבר יומיים ואני מלאה תסכולים על הגן.
אני לא יודעת שוב, איפה להניח את הדאגות שלי.
אני רק יודעת שכל מה שקורה עכשיו: התנועה, העשייה, החשיבה המאומצת, העומס המנטלי
כל אלו עדיפים על קיפאון, דיכאון ודריכה במקום.
נראה לי שיהיה בסדר ממש תכף.