לפני 16 שנים. 29 ביולי 2008 בשעה 8:54
כמיהה וערגה הן הרעל והריקבון המקלקלים את נעימותו של ההווה.
הן הפירות המרקיבים של העבר, המבאישים בזיכרון מתיקותם.
הן הצואה הנוסטלגית שהעתיד משאיר אחריו בעוברו.
ואני עורג
ומלא כמיהה.
עץ הדומים עסוק
חצי סוקרטס בפיתה.
Tobias(אחר)
-
מצחיק,
כשסיימתי לכתוב חשבתי עליך שתאהבי את זה.
יש לך שן מתוקה לרעל פואטי.
כשסיימתי לכתוב חשבתי עליך שתאהבי את זה.
יש לך שן מתוקה לרעל פואטי.
לפני 16 שנים