כף רגלי דרכה פה

אנשים כעת בדרכם לאי שם, עסוקים בלשרוד. ואני שוכב במיטה, נח מעמל השבוע. ברקע מתנגן שיר של נרקיס שדות, זמרת חדשה עם קול מתוק ששזורים בו נימים של עצבות. ובכותרת כתוב "לאדוני היקר מכל".

אני מנסה להרדם, כל פיסת שריר שבגופי מבקשת לה מנוחה, אך המחשבות מציפות אותי ולא נותנות למעטה השינה לכסותני.

שבת בפתח. השבת לא יהיה לי קל. אז נכון שכולם מגיעים אלי לשבת ויהיה לי נחמד וכיף. פינוק עם הנכדה השובבה. אבל הלב, הלב יהיה במקום אחר. כי אי שם רחוק ממני,  שוכבת לה נערה יפת עיניים, וליבה הטוב הולם בחוזקה. גופה חלש, ואני לא לצידה  לנחם לעזור לתמוך ולהרגיע.

באיזה שהוא מקום, אומרות האגדות, יש אולם מיוחד שבו יישנם רק לבבות, וכשהם מתאחדים, העולם נהיה יפה שבעתיים.

חיית מחמד שלי, תינוקת מדהימה, אהובה. הפעם אני משנן לעצמי שאחרי כל שבת יש מוצאי שבת.

אוהב אותך מאד!

היא מכחישה את מה שהיא.

למשל: ממה שלא רוצה שאכתוב שאיחרה לעבודה כי עזרה לקשישה..

אז לא כותב

על המיטה, ערומה ומפושקת, מביטה בגזיר הנייר שבידה וממלמת בדבוקת את התפילה שחברנו יחד. הקולר על צווארה וורוד ויפה וכל כך נכון. עיניה מצומצמות בריכוז...
בידך אפקיד רוחי... כל גופי וכל פיסת מחשבה שבמוחי....
מבט של תינוקת קטנה מתרכזת בתפילה..
אוהב אותך חיית המחמד הכי הכי שלי!
עוד רגע קט, ונכנסת לה שבת.
ואת במוחי קבעת לך משכן של קבע.
אתכגעגע אליי אהובה, ואנו לא נפרדים... רק קצת עסוקים, שהרי אחרי שבת יש תמיד.......

היכולת הזו,

לכוון ולהדריך.

להכניע ולהשפיל.

להרטיב ולרייר.

להגיע עד הקצה לעצור אותה גם כשאני רחוק.

היכולת שלה,

להכנע ולהתמסר.

להיות תלותית ולתת הכל.

להירטב ולגנוח.

לשחרר כל רסן וכל גבול, גם כשאני לא לידה ונמצא שם רחוק.

זה מדהים!

שזו לדעתי המילה הכי יפה שנוצרה בשפה העשירה שלנו.

ובכל זאת, טירטרתי אותך ללא סיבה הולכת עייפה ברגליים כושלות. ואת סומכת עלי ובעיניים עוורות צועדת כפי שרק את יודעת להיות ציתנית. ועייפות הזו שמשתלטת, והחולשה שעוטפת את הגוף. אט אט מתקבצות להן תחושות אחרות של תסכול וחודרות ללב פנימה.

אז למרות הכל, ולמרות שלא אוהבת. מתנצל וסליחה.

בכל יום למד דברים חדשים.

עלי 

עליה

עלינו

ועל הקוסמוס המדהים שנותן למיקרובים שכמותנו מקום של כבוד.

יום ראשון זה לא באמת!

זה רק כדי שיהיה מהיכן לקפוץ ליום שני.

דרך אגב, זה מדעי.

את יודעת שזה ממש מוזר?

נסי לחשוב על זה בראיה מפוקחת ובלי להיות משוחדת, ותראי שאנחנו לא מסכימים כמעט על כלום.

דעותינו שונות כמעט בכל מובן. אני ימין את שמאל. אני דתי את לא. אני חשדן ואת ממהרת להאמין. אני אוהב אותך, ואילו את, את אוהבת אותי.

ובכל זאת ליבותנו הולמים כאחד ואהבתנו פורצת לה חסמים וגבולות.

אוהב אותך מאד, ותעברי את היומיים הללו במחשבות עלי. זה מקל, מנסיון!

מאמי שלי,

תיכף שבת פורשת במעטה קסום של שקט ושלווה עלינו. אוהב אני את השבת! זמן הגות ומחשבה היא לי. ומי כמוך, תולעת ספרים שלי, יודעת להאריך זמנים שכאלו.

בצעירותי הייתי נוהג בשבת לקחת לי כמה כריכי לחמניות ומיני מתיקה, שמיכת פיקה וכרית, והייתי יוצא לחורשה עם ספרים.

גדלתי. הכריכים הוחלפו בלחם כוסמין, המיני מתיקה בעוגיות גרנולה ללא סוכר, השמיכה והספרים נשארו באותו סגנון.

אני מרבה לשתף אותך בזמן האחרון ואנו חווים הרבה יחד. את נענית לכל גחמת שליטה שלי בהתלהבות ובחשק. אני מרגיש כאילו אני מקלף מעליך שכבות שעטפו אותך מנסיון חיים כושל עם האנשים הלא נכונים.

כשאת מתפשטת לי באוטובוס, עוד טיפה ועוד. כשאת מראה את המקומות הצנועים שבגופך בחוף הים, אני יודע שאת עושה זאת מתוך מטרה אחת, לספק את רצוני ולשביעות רצוני.

נדמה לי שאת מגיעה לעשות את רצונך כרצוני, או כמו בשירו של ישי ריבו, לעשות רצונך כרצונך.

והתפילה שלנו, לשנן וללמוד אך לא בשבת.

מאז שאת שלי, אני מתענג על הגעגוע אליך בשבת.

שבת שלום נסיכה שלי.

רציתי לספר לך את תולדות עמנו...

לספר לך שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו.

על שעבוד מצרים, על שתי הגלויות הקשות.

רציתי לספר לך על השואה הנוראה.

אבל את תמיד רוצה את ה"ליין", השורה התחתונה.

אז אספר לך ששרדנו את הכל ובנינו עם חזק בעל מגוון חילוקי דעות, שיודע להתאחד ולהתאגד בעיתות צרה.

ואז.. אז לתת לך בוסה ולהוסיף ללחוש לך שלמרות כל חילוקי הדעות בינינו, אני אוהב אותך עד כלות. את מיוחדת כל כך, ומלאת עוצמות ורגש.

יום עצמאות שמח.