כף רגלי דרכה פה

תדעי שאדונך אוהבך עד בלי די.

בוקר טוב נסיכה!

מזדמזם לי השיר של ישי ריבו בראש.

תינוקת מדהימה שלי!

שבת עומדת לפתחנו, ואת יודעת שאני שומר שבת.

אני לא רוצה שתהיי עצובה. אחרי שבת יש מוצש והפתעות :)

להתגעגע, כך למדוני החיים,זה נעים וכייף וטוב. וכשחושבים שאי אפשר להתגעגע יותר, מגלים עוצמות חדשות של געגועים.

היום גיליתי שיש לך חברויות שאת יכולה לבטוח בהן לחלוטין וזה משמח אותי עד מאד. ממש נהניתי לגלות ולהיות חלק מכן.

מתגעגע ואוהב, אוהב מאד.

שבת שלום.

פרדוקס זה לשים פצצת רגש במקום הכי רגיש היום!

הנה הגיעה שעת מסדר.

והיא עומדת לה בהר.

טקסט שולח, תתפשטי!!

והיא עונה לי - כבר!

לא סגור על מה נסגר,

כשתחזור כבר מאוחר.

וליבי ליבי יוצא אל תמתי,

זמן ההמתנה הוא מיותר.

אך עוד מעט יילך העדר,

יעזוב חלקת הקבר,

מה העתיד צופה מעבר,

תקווה היא אחרית דבר.

היו אז כבני 15, ובתקופה זו של השנה.  התגוררנו בישוב מרחק 5 קמ' מהים. היא הייתה מאוהבת בי, ואני נהנתי לסקור את חמוקיה. היא לא הסכימה שאוריד לה בגדים, רק ככה לגעת מלמעלה.

יום אחד רכבתי על נדיה הסוסה של המשק, שקראו לה נדיה על שם הטבחית הרוסיה של הקיבוץ שהחליטה לנפוח נשמתה דווקא בטיול באורוות הסוסים.

היא ראתה אותי על הסוס ואמרה "בא לי גם". סימנתי לה לקפוץ. קח אותי לים - לחשה לי. התחלתי להדהיר את הסוסה והיא נצמדה אלי מאחור.

הגענו קרוב לים וקשרתי את הסוסה. שכבנו שנינו בחוף מביטים לים ולעננים הרבים בשמים, כשפתאם הגשם התחיל. גשם שוצף וקוצף.

התחילה לרעוד כשכל בגדנו הפכו לשכבה. זה מסוכן, אמרתי לה כשהגשם פסק. את רועדת כעלה נידף. כדאי שנשכב זה לצד זה...

באותה תואנה הסברתי לה שחשוב להוריד בגדים, ואחר כך כבר בדקתי וחקרתי את כל החמוקים.

באיזה שהוא שלב נעשתה משעממת ונפרדנו. שמעתי שהבן הראשון שלה שמו כשמי. מוזר!

תמיד גשם שנוחת פתאם מזכיר לי זכרונות נעימים.

מוזר שנהיו לי שוב הפרפרים הללו.

לא חשבתי שיקרה וכלל לא רציתי בזה,  אולם משעה שהם החליטו לשוב ולתקוף אותי, כן כן הפרפרים הללו תוקפניים, הם עשו זאת ובעוצמה רבה.

שוב אני חושב ומהרהר על דברים שהבטחתי לעצמי שלא יקרו שוב, על כמה לפרוץ גבולות. ושוב ושוב מהרהר עליה.

האמת היא כל מה שהיה חסר לי בתקופה האחרונה. היא עוצמתית ונכבשת. נותנת לי את כל כולה. שנונה ובכל זאת נשאבת לעולם התום והילדות שכה אוהב בה.

לא אפרט עד כמה היא כנועה ונותנת, אין מטרתי לרייר פה, אבל היא ממש ממש מה שהיה חסר לי, ומה שממש אסרתי על עצמי לקבל שוב.

עזה כמוות האהבה. אוהב אותך אוהב.

שאת ממלאית אותי.

זהו. כאילו זו התחנה הסופית? הגענו לגן העדן? 

לים. אולי נוכל להנחיל קצת אור, עם כל ההילה שסביבנו.

את,
לך גוונים וצורות למכביר.
לומד אותך ואותם להכיר.
וכולך על גווניך שלי.
שפעת,
ליבך הגדול מיני ים,
רוצה רק טוב בעולם.
יפה את רעיתי תמתי.

לעתים את כולך סוערת נחרצת,
מטרידים בחץ לשונך המושחזת,
את מצמיתה במחי יד.
משחקת בהם ועושה כבשלך,
ועדיין מצטיירת לי כמלאך.
ואני בקהל מריע הידד.

לעתים חששות אותך מלווים,
שבעת מרורים מאנשים רעים,
וליבך מכווץ בפחדיו.
ואז, את לי טלה רך ותמים.
מפיג ממך חששות ופחדים.
וגם אז את כולך אוהב.

וכשבאה אלי רכה ונותנת.
מחפשת אצלי בטחון ושקט,
ומעצבת עצמך בשבילי.
רק לי לתת ולתת את חותרת
ובליבך הענק רגשות את אוגרת.
מודה אני למזלי.

אוהב אותך מאד בובה שלי!

היא נפתחת לפני ומספרת לי על עברה.

מתוך השיחות אני מבין כמה ניצלו אותה והתאכזרו אליה, ובאמתלא של שליטה הביאו אותה, לעתים.בעל כורחה.למקומות שלא רצתה.

ילדים טפשים זבי חוטם חתמו על החזה שלהם "אני שולט" ונשארו טפשים וזבי חוטם.

השליטה האמיתית היא זו הגורמת לנשלטת לרצות ולכמוה לעשות את הדברים בשבילה, בשביל השולט ולמען מערכת הייחסים שביניהם.

כל השאר בולשיט של חרמנים.

היא מתוקה כל כך.

האמת מה שמפעים אותי שבתוך כל החוויות שעברה ושיכולים למלא ספר עב כרס ורב מכר, עדין יש בה תום ילדות שאינו רוצה להעלם לעולם.

והיא נחמדה לי. כמו כפפה ליד וכמו פפיון למשרת בריטי, היא נחמדה לי. מרגיש את האחריות בהולכה שלה בעולם הבדסמ"י שלי. כן כן, לכל אחד עולם בדסמ"י משלו ותובנות שלו על עולם זה.

היא כנועה ללא יומרות לשלוט בי מלמטה. נותנת את עצמה ללא גבול, אולי כי לא אוהב להציב גבולות. ובתוך כל זה מוחה חד כתער, והאינטלגנציה הרגשית שלה גבוהה מאד.

שם לב, שטראומות העבר שלה הולכות והמתכהות ככל שהקשר שלנו מתדהדק. וזה יוצק משמעות נוספת לקשר שבנינו.

ומרגיש לי שהיא הכי שלי שיש