היורדים- נפולת של נמושות

מרע, לנורא.

אבל אני עדיין תוהה לעצמי איך אני יכולה להפוך לפחות ילדה תמימה ונלהבת.
קדימה, איך מאמצים את הקוליות שבפנים? אני לא חושבת שקיבלתי שום רובד "מגניב" כשאלוהים עשה את החלוקה. השאיר אותי ערירית.


ילדים תגידו עררררריררררית. עריייריתת!!!

אתמול הלכתי למסיבת קריסמס של הדייקס און בייקס והיתה שם בחורה מה מהממת. גומות חן, אנדרו במראה, לבושה בפשטות טיש וג'ינס, עיניים כחולות, גבוהה יחסית, גומות חן!!! פילרטטנו (?) קצת, סוג של. לא היה לי אומץ לשאול אותה למספר הפלאפון שלה.

דבר ראשון, אני מבינה את הקטע עם עיניים כחולות עכשיו. לי יש עיניים כחולות ואף פעם לא הבנתי את המשיכה של אנשים לזה. ויצאתי עם בחורות עם עיניים כחולות בעבר ועדיין.

דבר שני, לאחר התבחבשויות לא מעט מצאתי אותה בפייסבוק דרך רשימת המוזמנים של המסיבה... ולאחר הרבה הרבה הרבה התבחבשויות שלחתי לה הודעה.

היא הגיבה הבוקר. מהממת.

עכשיו מה עושים?! גומות חן מיינד יו!!

אני לגמרי אובססיבית לגביה. כה כה כה כה מהממת. וואו.

http://selfoblivion.deviantart.com/gallery/23634489#/d2pep61

וגם
http://selfoblivion.deviantart.com/gallery/23634489#/d2rtuy0

ובל נשכח
http://selfoblivion.deviantart.com/gallery/23634489?offset=96#/d2u1vxg

פאקינג הל,

היות ואני בודדה וגלמודה ואין לי שום צורך להיות של אף אחד, אני חייבת לציין, פאק - איי לייק. איי סופר דופר לייק!

אם יש לי טיפוס של בחורה שאני נמשכת אליה, ואין לי תכלס, אבל לו היה לי אזי הבחורה הזו היא הדבר!!! פאק היא מהממת לגמרי. אין על דביאנטארט לחזק את הסטייה. וויוריזם בשיאו. אוף אוף על החיים שלי. כמה שהיא מהממת. אני חושבת שהיא מרוסיה. אולי נביא אותה לאוסטרליה. ? 😄 בבקשה יפה עם דובדבן וקצפת??

http://selfoblivion.deviantart.com/art/Meant-to-live-175952260?q=&qo=

פאק, אני חושבת שיש לי חולשה לרוסיות, אחרי האקסית המטורפת, והבחורה הזו שגם היא רוסיה, מה זה?! מה זה?! מה אני לא לומדת תגידו לי?!?!?!?!?

דבר ראשון להתחיל לנשום כמו שצריך כי באמת קוצר הנשימה הזה לא לעניין.
דבר שני אני חושבת שצריך להתחיל לחשוב על תכנית חזרה לארץ אחרי התואר.

יש עוד שנתיים עד שאני מסיימת. התואר מגניב אותי לגמרי והלימודים מעניינים אותי ומספקים לי אתגר. אני מתגעגעת לאוניברסיטה ועוד לא עבר שבוע מאז שנגמרו לי המבחנים. אני אוהבת את האוניברסיטה ואני אוהבת את סידני הרבה יותר כשאני סטודנטית. אבל עם יד על הלב, החברויות פה שטחיות ולא מספקות. אני מתגעגעת לארץ ולאנשים שהיו סביבי. גם אם אחזור לירושלים ואהיה גלמודה, עדיין יש בעיר נחמה גדולה מאוד.

תכלס, אני רוצה לתכנן חזרה לארץ לכשאתקבל לתואר שני.

אם אני מתקבלת לרפואה פה, מה טוב. אם לא, תואר שני בעברית או בוייצמן. להתחיל להאמין בעצמי. קדימה. קדימה. קדימה. זה הכל אפשרי הכל בר השגה.

ויאללה להתחיל להתאמן לחצי טריאתלון.

אני מה זה לא הייתי צריכה ללכת.

אני רוצה משהו טוב שיבוא אלי. משהו טוב בבקשה עולם.

אני חושבת שמגיע לי.

לכתוב בעילום שם. תחת שם בדוי.

להשתמש בשם המשפחה העתיק מאילן היוחסין הגרמני שלי מהמאה ה16 אותו אני אוהבת כל כך, שם פרטי חדש, טרי, נקי מכל בעיות ותסבוכים.

ממש בבת אחת יצרתי דמות חדשה שהיא אני אבל לא אני, מדברת על חוויות שקרו לי לפני המעבר לאוסטרליה בקול בטוח, מקרין חופש ושלווה.
הטור נועד להיות על סאדו מאזו, סטיות. מיניות. סקס. כתבתי על הסשן הראשון והיחידי שלי.. כתבתי על ההיכרות הראשונה עם העולם השסקי. כתבתי על דברים שנראים לי רחוקים מליון שנות אור מחיי היום. ועל מה אכתוב עכשיו? הממ.. הכל מתפרץ ממני ותוך דקות ספורות המילים זורמות על המקלדת, אל המסך אל הגוגל.

הדמות הזו, הקול המדבר, כל כך בטוח בעצמו, רגוע ושקט.

פיצול אישיות מישהו?

כשהחומר יפורסם, אשלב לינק לקוראי הנאמנים למרות שהמאמר לא ייחדש לכם כלום. :)

והאמת, באמת שאני לא סופרת את הדקות, או את השעות או את הימים. כבר ראיתי את כל הערב ומה שיקרה. את תפתחי את הדלת ואנחנו נתחבק והמשיכה תהיה עזה אבל אני אנתק מהחיבוק שלנו. אנחנו חברות, לא נאהבות. זהו. חתכתי.

אנחנו נראה את הסרט המגניב שהשגתי. מותחן מדע בדיוני, מה יכול להיות יותר טוב מאשר סרט על עולם מלא ערפדים עם איתן הוק וסם ניל. נעשה ארוחת ערב לפני או אחרי, את תבשלי או שאולי אני. אחרי הסרט נדבר קצת, לא יודעת על מה. השעה תהיה מאוחרת ואת תחליטי ללכת לישון ואני אחליט להישאר לישון בסלון ואת תתאכזבי כי בלב בלב את תרצי שאני אבוא אלייך למיטה.

ותכלס, בלב בלב, אני אפנטז עלייך באה לסלון באמצע הלילה ומעירה אותי כדי לזיין אותי חזק כדי להראות לי שאני עדיין רוצה אותך.

ותכלס, בלב בלב וגם לא בלב, אני לגמרי רוצה אותך.

אתמול נפגשתי עם ג'ורג' ואמרתי לה שאני לא יכולה להיות איתה בקשר כי אני לא סובלת את מה שזה עושה לי.

התלותיות הקנאה האובססיביות. אני אדם כל כך עצמאי בדרך כלל, כל כך לא קנאי כל כך לא רכושני. אמרתי לה שעכשיו שאני לא אהיה ברת השגה היא תרצה אותי הרבה יותר, כי אין מה לעשות. ככה אנחנו. לא כולם מחושבים כמוני שעוצרים לחשוב על מה שיש על הקיים, נהנים מהקשר כפי שהוא ומעריכים. זה נשמע פלצני, אבל לרוב אנשים מתעייפים אחרי שהם השיגו. שנאמר
the thrill of the chase has worn off

אז אנחנו הולכות להיות ידידות. אנחנו נפגשות שוב ביום שלישי והפעם אני לא הולכת לזיין אותה. בפעם האחרונה שנפגשנו הסקס היה כל כך נואש שרציתי להקיא מעצמי. הצורך הזה לשלוט, להרגיש שהיא שלי היה כל כך עז, הרגע היה כל כך לא אינטימי ובה בעת כל כך אינטנסיבי. בתקופה האחרונה לחלוטין לא בלמתי את עצמי מבחינה מינית כי לא היה צורך אבל הייתי צריכה לבלום את עצמי בפעם האחרונה ההיא שנפגשנו ולא הייתי צריכה לקחת אותה כמו שלקחתי אותה. ומנגד, הסקס, ריק מאינטימיות כמו שהוא היה, עדיין היה אינטנסיבי ומדהים, כי זו אני שנוגעת בה, ואני שמטריפה אותה, והיא לא ממש יכלה להתמודד עם זה ביחד עם הרצון העז שאהיה שם בשבילה כחברה כאדם אוהב ולא כאדם מזיין.

השבוע האחרון שחלף וההתמודדות עם ההסתגלות לריטלין לפיקים, התקפי הבריטניקה, רוקנו אותי לחלוטין מכל אנרגיה מתפרצת שתמיד היתה לי. הכדורים הופכים אותי לאדם נורמלי. מחיר פעוט לשלם אני מניחה בהתחשב בעובדה שאני מצליחה להתמודד עם כל מיני דברים יותר ביעילות ויש יותר שקט. במקום 20 מחשבות שקופצות ממקום למקום בתוך המוח והזמזום התמידי הבלתי פוסק כתוצאה מכל הבויינגים האלו, אני מוצאת את עצמי עדיין שקועה בהרהורים אבל מחשבה אחת רציפה.

נכשלתי במבחני אנטומיה. חיכיתי לשוחח עם ליז המרצה לאחר הבחינה המעשית האחרונה. אני אפילו לא יודעת למה חיכיתי כדי לשוחח איתה. לפני כמה ימים שלחתי לה אימייל שבו אמרתי לה שאני יודעת שהיא חושבת שכולנו סטודנטים עצלים שרק רוצים לעבוד עליה בעיניים אבל רציתי לומר לה שאני לא כזו ושהתחלתי טיפול בריטלין ושאני מקווה להגיע לאיזון בקרוב ושהסיבה היחידה שאני כותבת לה זה לא בגלל שאני זקוקה לנסיבות מקלות אלא שהייתי שונאת שהיא תחשוב שזה מי שאני, ושלא איכפת לי מהתואר כי אני מאוד ארצה לעבוד איתה בעתיד.

אז שוחחנו. היא אמרה שרואים את הפרידה במבחנים. כל החומר לפני הפרידה כיסיתי ברמות של 8, 7, 6, ציון למעלה מעובר. כנל בשאלות האמריקאיות. החומר שאחרי אמצע סמסטר, 0, 1, 0 אף אחת מהשאלות האמריקאיות שלאחר אמצע סמסטר לא סימנתי נכון. היא היתה מאוד עדינה איתי ולא הכניסה לי מכות בצורה ורבלית אלא אמרה שזה לא חשוב שלא עברתי. זה לא מונע ממני להתקדם לסמסטר הבא. אני אקח את הקורס באנטומיה שוב בשנה ג' ויהיה בסדר גמור. עד אז אני אתאזן ויהיה לי הרבה יותר קל לעבור ואפילו לקבל ציון מכובד.

היה יום קשה. חזרתי הביתה מאוד שבורה. בעת שהלכתי לעבודה אימא ליותה אותי וממש נשברתי. הרגשתי המון תחושות של ביטול של העצמי, של ספקות, של שנאה עצמית, של זלזול. הרבה זלזול.

מצד אחד, החומר שאני לומדת מאתגר אותי אבל לא מרגיש לי בלתי ניתן להשגה. להיפך, לפעמים החומר מרגיש לי כל כך פשוט ומפושט כל כך לא מתוחכם. ומנגד כל הכשלונות. הדשדוש הבינוני והציונים הנמוכים ומטה.

זה היה אתמול ושלשום. היום ההסתגלות לתרופות יותר קלה ובה בעת רמת הלחץ יורדת. יש פחות דד ליינים, פחות אלמנטים מלחיצים. עדיין קשה לי לנשום אבל התחלתי לחשוב על המטרות שלי לחופשת הקיץ הקרבה. להוציא רישיון, להוציא אזרחות אוסטרלית, לגמור לפחות שני הדפסי לינולאום חדשים, להתחיל לכתוב טור באתר חדש שעומד להגיע אל הארץ לנסות להתקבל לעבודה בתור טכנאית שינה, משהו שיסתדר יותר טוב עם הלימודים. ובעיקר, לעבוד במועדון של דייקס און בייקס על המרדי גרס הקרב ובא עלינו לטובה.

אז יש את כל היצירה הזו שרק מחכה לקרות ובעוד חמש דקות אני אסגור את המחשב ואלך למסיבת יומולדת של ליאורה מבית ספר, הילדונת שהולכת עם הקולר בבית ספר והיינו אמורות ללכת להלפייר ביחד אבל לא יצא.. 😄

אני הולכת כג'יין - ביקיני מנומר. מה רע.? אם כבר יש לי את הגוף הזה, הדפוק ושבע הקרבות האמוציונלים הרבים שעברתי והוא חבוט אבל רזה וסקסי, למה לא?!

:)

אפילו שאין לי תחושה של אופטימיות כרגע אלא בעיקר כאב ראש אני החלטתי שהעולם מצחיק אז צוחקים.

היום היה קצת יותר רגוע ועדיין עם התקפי בריטניקה.

אני עייפה נורא. כבר יומיים שהלכתי לישון בשלוש ואני חושבת שגם הלילה אלך לישון סביב השעה הזו. אני חושבת שלראשונה אני הולכת לסגור את כל הרשתות החברתיות ופשוט להתמקד על ההרצאות שלא קראתי עדיין ופשוט לנסות ולהירגע לבד עם עצמי.
השעה עשר והגיע זמן לעשות אמבטיה להיות פחות נידי, להיות פחות מצוקתית, לא לחפש רחוק, להישאר קרוב כי ככה זה, לאהוב את עצמי, לא מול המראה להיכנס לתוך לא ברור מה עדיין) כי זה יכול להאיר אותי. אני תמיד עוזרת לשפוך המון אור לכל מיני חורים שחורים, חשוכים, ודוקא עזבתי, ונסעתי רחוק, הגיע הזמן לאהוב את עצמי.