וההתקפים יותר קשים. הריכוז בא בגלים חצי שעה אחרי שלקחתי כדור ונעלם אחרי שעה. לפעמים פחות.
אני מרגישה שאני כמו אדם טובע ואני מנסה לדבר עם מי שרק אפשר אבל כל מי שאני פונה אליו מתנתק.
ג'ורג' לא זמינה לי ואין לי תמיכה. בדרך כלל ג'ורג' מרגיעה אותי כל כך...
זה כאילו שאני בנהר עם מים פראיים ואין לי במה לאחוז. אני כל כך עמוק מתחת לפני השטח. קבורה תחת טון של מים שוצפים.
המבחן באנטומיה בכתב בעוד יומיים. אני בהרצאה מספר חמש מתוך 22 ויכולת הריכוז שלי לא משתפרת.
אני מנסה להקשיב לסוזן וגה, אולי היא תעזור לי להירגע. בין לבין אמא הזמינה את א, נ, והבת שלהם ס, ואני פשוט לא מסוגלת. אין בי יכולת להתמודד. עזבתי את השולחן אחרי שהדלקנו נרות ואכלנו ארוחת ערב. לא יכולתי להישאר אפילו לא שעה ולהיות סוציאלית. אמא כל הזמן בבית ואני לא מסוגלת. לא מסוגלת שהיא בבית שלי ואין לי את הפינה שלי ואין לי שקט בבית. אני רוצה שהיא תעזוב אני רוצה שהיא תעוף לכל הרוחות. רק עוד ועוד דרישות והכל בוער לה והכל מיד ועכשיו. אני רבה איתה. אני פוגעת בה. היא במצוקה בגללי ושואלת אותי למה אני לחוצה ואני לא יכולה לומר לה שאני לחוצה ויש לי התקפי חרדה בגללה. בגלל שהיא לא יוצאת לי מהחיים. אני לא מרגישה טוב עם עצמי אבל אין בי שום דבר לתת לה. אני לא מסוגלת לתמוך בה בעת שהיא מחליטה לעבור לארץ זרה ולהתנחל לי בחיים בתקופה שאני בשברי חתיכות קטנטנות.
אני צריכה לסיים את הקשר עם ג'ורג' כי אני לא במקום שהיא נמצאת בו. אני צריכה כל כך הרבה יותר ממה שהיא מסוגלת לתת. שוחחנו אתמול. היתה שיחה טובה. הייתי על הכדור והייתי רגועה כל כך... מה אם עד עכשיו הטיפול לא ממש קרה וסתם חוויתי אפקט פלסיבו ועכשיו כשהתרופה במערכת זה רק עושה דברים יותר גרוע?
עשינו שיחה ארוכה. אמרתי לה שאני נורא אוהבת אותה. נורא. אבל אני צריכה הרבה יותר ממה שהיא מסוגלת לתת וזה לא פיירי כלפיה. וזה נכון. היא לא רוצה לפספס את ההזדמנות להיות איתי ובה בעת היא רוצה להיות חופשיה. אני בכל כך הרבה לחץ כרגע, שאני לא ממש מסוגלת להתמודד עם יותר מדי דברים.
יש בי עצב גדול.
הלכתי לאיבוד. יש מישהו שיכול לעזור לי למצוא אותי? בבקשה?
היורדים- נפולת של נמושות
Non curo. Si metrum non habet, non est poema"a".בתרגום חופשי- "לא איכפת לי, אם זה לא מתחרז, זה לא שיר"
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=697&msgid=80446552
שהיה והחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה אמן.
הבוקר נסעתי מהבית של ג'ורג' בצפון המרגיע, אל קליניקת האבחון של דר שבתאי מזרחי.
בחיי, ככה קוראים לו, אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לעשות חיפוש. הוא אחלה. הוא גרם לי לשנוא את פני שהיא הפסיכולוגית התורנית בבית ספר כי היא כל כך לא עזרה לי וכעסתי עליה כי אחרי האבחון איתו באמת שציפיתי ממנה שתחשוב קצת מחוץ לקופסא. אבל לא חשוב. למה בכלל ציפיתי ממנה שהיא תראה את מה שהיה לו כל כך ברור. אני מניחה שזה הבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוגית.
אז הוא אבחן אותי. במשך שעה ומשהו דיברתי על כל מיני דברים שהוא שאל. קצת חומר רקע על האקסית השקרנית הביצ'ית מהגהנום אבל לא יותר מדי שלא יחשוב שהיא הסיבה שאני לא מצליחה להתרכז ותכלס, היא לא הסיבה, קצת על הלימודים באוניברסיטה בישראל, בבית ספר, באוניברסיטה כאן. קצת על הצבא, על ההתקפים. על ההיפראקטיביות שאיכשהו תמיד היתה ברקע אבל באופן עיוור משהו אף פעם לא חשבתי על זה שזה לא נורמלי.
הרגלי שינה, חוסר שינה, דפוסי אושר דפוסי דיכאון. אובדניות. מתי לאחרונה חשתי אובדנית. ניסיתי להסביר לו שהיתה לי תקופה של אובדניות בצבא אבל אחרי שתי פגישות עם הפסיכולוגית הבנתי שזה לא זה ופשוט המשכתי קדימה. אני מניחה שהוא רצה לבדוק אם יש לי מאניה דפרסיה ואפילו אמרתי לו שחשבתי על זה במרוצת כל השנים אבל לא נראה לי שיש לי מאניה דפרסיה. הוא אמר שיש כל מיני סוגים שונים ומגוונים של בי פולר ויש אנשים שחווים מאניות בלבד ותקופות שהם סתם נורמלים, האפים בלי הדאונים. מה שכן הוא אמר, אנשים עם בי פולר ישנים אולי שעה בלילה ושאר הזמן הם בהיי מטורף. אמרתי לא שאני ישנה מצויין ואני לא חושבת שאם יש לי היי שזה נמשך יותר מיממה. אז פסלנו כמה דברים, פסלנו דיכאון קליני, בי פולר, פאראנויה.
דיברנו על הרגלי שתייה עישון וסמים. אני לא משתמשת בסמים אבל הייתי רוצה לעשן גראס כדי להירגע ואני פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי לעשות את זה. הוא ענה שהוא מאוד שמח שאני לא עושה גראס כי זה סתם היה גורם לי להיות פאראנואידית ולא היה מקל על החרדות בכלל. אז ילדים וילדות, אני לא הולכת לעשות גראס.
דר מזרחי אמר שADHD והתקפי חרדות הולכים יד ביד. הוא אמר שיש לי הפרעות קשב וריכוז ושלדעתו שווה להתחיל טיפול על רטלין ואם רטלין לא עובד אז להתחיל עם דקס (דקסאמפטמין). אם הכל יילך כשורה, לא רק שאני אוכל להתמקד יותר לו אבחר לעשות זאת, אלא החרדות יילכו ויתמתנו.
הוא שאל על רף החרדה בדרך כלל, וכמה חרדתית אני. anxious
אם אפס זה ברצפה ועשר זה בתקרה, ביום יום איך היית מתאר את רף החרדה שלך..? המממ, חמש או שש? בגובה העיניים? הוא צחק. וכשיש לך התקף? עשר. מתי בפעם האחרונה חווית שינוי? בשבוע שעבר כשהלכתי עם ג'ורג' לוואגה וואגה (אבל זה נושא לשיחה אחרת) ותמכתי בה בזמן שהיא התמודדה עם הרבה מאוד מטען חורג מהמשפחה, מהאב האלים לשעבר וכולי וכולי, ואני הייתי כל כך כל כך רגועה. הייתי ברף דאגה של אפס. ולא חזרתי מרוקנת, חזרתי פשוט רגועה.
בסוף כל השעה הארוכה ועשרים הדקות כבר הייתי חסרת שקט והרגל טופפה על הרצפה והשיחה דווקא קלחה והיתה מעניינת. אני מניחה שסתם הייתי קצת לחוצה.
הוא אמר שהסיבה היחידה ששרדתי עד עכשיו והתמודדתי בצורה טובה עם החיים זה בגלל שיש לי רף אינטיליגנציה גבוה. אני לא יודעת אם הוא סתם ליטף לי את האגו אבל היה נורא נחמד לפגוש אותו ולהרגיש שיש מישהו מולי שמאמין ביכולות שלי.
אמרתי לו שהמרצה שלי כמעט ולא נתנה לי לשבת מועד ב' באנטומיה כי היא חושבת שאני סטודנטית זרקנית עצלה שלא איכפת לה. הוא ענה שהרבה מאוד אנשים בתחום ההוראה טועים לחשוב שאנשים עם הפרעות קשב הם עצלים וזה אחד מהסממנים. הפוטנציאל.
אז התחלנו רטלין. רק טבליות של 10 מג בהתחלה. שלוש פעמים ביום אחר כך נראה אם צריך להגביר את המינון או להחליף תרופה. ולדעתי נמנעו ממני לפחות שלושה התקפי חרדה היום שכאילו עומעמו. יכול להיות שזה אפקט פלסיבו יכול להיות שזה מהכדורים. אבל בלי אמא מחרפנת אותי, ומרגיש לי שאין לי שליטה על המרחב האישי שלי כי היא בבית והיא כל הזמן צריכה דברים ואין גבולות כמעט ונשרף לי יום לימודים בגללי בגללה ובגלל כל מיני דברים ועכשיו אני חושבת שאני הולכת למועדון השח מט. לצאת קצת מהבית, להירגע. לא להיות אימפולסיבית. לחשוב על דברים.
כמעט שאמרתי לג'ורג' שאני לא רוצה להיות איתה באינטימיות יותר בגלל שהיא לא מוכנה להיות אקסקלוסיבית אלי ואיתי. לא מוכנה להיות הגירלפרנד שלי. ובה בעת היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי. אוף. אני לא מוכנה להיות במקום דפוק. אני חיה בשביל ההווה זוכרת את העבר למען העתיד.
ונראה לי שאני הולכת להיפרד מג'ורג' למרות הסקס המדהים והקשר האינטימי. אז מה כל זה היה ריבאונד?
כבר כמה חודשים שיש לי התקפי פאניקה..
בהתחלה הם היו נוצרים בעקבות התמודדות עם האקסית.. לאחרונה, האקסית יצאה מהבית, השותפה לדירה נכנסה, אמא באה, עזרה לי להתמודד כלכלית עם חובות שנותרו מאחור בעקבות האקסית.. הכל הכל הסתדר ועדיין קיבלתי התקפים ועדיין נשארתי בתת משקל בלי יותר מדי תיאבון..
כרגע קיבלתי תשובות מהאוניברסיטה שעברתי את הקורס בביולוגיה, וככל הנראה את הקורס בכימיה.
לפני שלוש שעות קיבלתי אימייל מהפרופסורית לאנטומיה שהודיעה חגיגית שבגלל שניכר שלא השקעתי בלימודים ולא הוצאתי אפילו לא חמישה אחוזים במבחן, היא החליטה שעלי לעבור את הקורס מחדש בלי להרשות לי לשבת את הבחינה מחדש.
כאחוזת אמוק התקשרתי אליה שנייה אחרי שסיימתי לקרוא את האימייל. הדם שלי פועם באוזניים בקול רם ואני בקושי מצליחה לסדר את המחשבות ולהיות מנומסת מבעד לכל הרעש.
ליז, לקחתי חופש בעבודה, סידרתי את החיים, האקסית מחוץ לבית, אני רק מחכה לשבת את הבחינה הזו, כבר התחלתי ללמוד אליה באדיקות. בבקשה תחשבי שוב, תני לי את האופציה לשבת את הבחינה מחדש.
היא הסכימה ושלחה לי אימייל עם הפרטים אבל בחיי שאני עדיין לא נרגעת, שעתיים אחרי. והייתי אמורה לקרוא עוד הרצאה ופשוט לא יכולתי להתמודד והתפרצתי על הפייסבוק עם הודעות ועל שורת הסטטוס של ג'ימייל והודעה אחת לג'ורג' לשתף אותה שעברתי את הקורס בביולוגיה.
ועכשיו אני פה.. מנסה להירגע ולהתפרץ על המקלדת בעוד מקום.. אולי זה יעזור להרגיע את הרוחות...
בשבוע שעבר הלכתי לקליניקה לנסות לקבוע תור לאבחון והם עדיין לא התקשרו. ביום שני אני אלך אליהם לבדוק מה קורה ומתי יש לי תור.. אני החלטתי שאת השנה הבאה אני מכסחת עם ציונים שמתאימים לאינטלקט שלי. כי באמת שאפשר. והחיים ממשיכים בעוז קדימה. אז קדימה דפלואו, את יכולה!!!
בין לבין אני מנסה להתמודד עם ג'ורג'. ולהירגע קצת ולנסות ולהיות נורמלית. היא הופכת אותי לאדם מאוד חרמני וזה לא תמיד מסתדר. אתמול ושלשום היתה הפעם הראשונה שלא היינו בסנכרון מיני שנאמר היא לא רצתה (ואני, אני תמיד רוצה שאלוהים תעזור לי) אני תוהה לעצמי אולי אני נימפומנית. מעניין אם הרטלין יעזור גם נגד זה.. וינרמל אותי קצת. באמת שאני רוצה נרמול..
מחר אנחנו הולכות לוואגה וואגה
Wagga Wagga
זה שנאמר האאוט באק. וג'ורג' באה מוואגה. לסבתה ימלאו 80 אביבים.. היא הזמינה אותי.
יש הרבה דברים שמפריעים לי בזוגיות דברים שאמורים להסתדר אם אני רק אחכה בסבלנות אבל אני לא מסוגלת. הכל כאן ומיד ודחוף ואתמול. ג'ורג' בדיוק סיימה זוגיות לא ממש תומכת כשהיא פגשה אותי. למעשה הן היו בהפסקה כשהיא פגשה אותי.. קצת אחרי שהתחלנו לצאת לצאת ולא רק להזדיין, היא החליטה לומר לזוגה לשעבר יפה שלום. אבל האקסית המיתולוגית של ג'ורג' היא זו שדפקה אותה באמת. אז ג'ורג' לא ממש מחפשת זוגיות. ולא ממש רוצה להיקשר למישהי בזמן הקרוב. ואני מבינה את זה.
אבל אמרתי לה שאני חושבת שאנחנו יכולות לעבוד נהדר ביחד ושיהיה חבל לבזבז את זה בגלל שאנחנו מרגישות שאנחנו חייבות לעצמנו לצאת ולזיין את חצי סידני.
אז מצאנו פשרה. אנחנו סוג של יוצאות ביחד אבל הזוגיות בקשר פתוח כרגע ואם ג'ורג' רוצה להיות עם מישהי או מישהו אחרים, היא יכולה. יש רק תנאי אחד, כל עוד היא לא באינטימיות עם מישהו אחר, הכל סבבה.
ניסיתי לומר לה שזיון בינוני ומטה לא ממש שווה את זה כשהיא יכולה להיות איתי ולדעתי היא לא היתה עם אף אחת אחרת אבל אני לא מניחה שום דבר..
הזוגיות הפתוחה מציקה לי. בהתחלה זה נראה לי מגניב ועכשיו אני חסרת מנוחה. אבל אני לא אומרת לה את זה.
לפני כמה ימים הראיתי לה תמונה של אחד הטרניז (בחור שהיה בחורה בעבר) שגר ליד הפאב בקומפלקס שהיה פעם שייך למשטרה ועכשיו הוא מרכז סטודיו לאמנים.. בקיצור, חבורה של פאנקיסטים ששכרו את המתחם ביחד.. מעין קומונה של אומנים בלב העיר. היא הסתכלה עלי מפוחדת כמעט ושאלה אותי אם הייתי רוצה לזיין אותו.. וזה הצחיק אותי כי הוא כל כך לא הטעם שלי אבל לא חשוב.
אז אני לא באמת חושבת שהיא רוצה להיות בזוגיות פתוחה בעצמה ובאמת שהשחתתי מספיק מילים פה. תרגישו חופשי לדלג על הפוסט הזה. הוא יותר בשביל עצמי, כדי להירגע. תודה כלוב. אני אחלה עכשיו.
אני חושבת שנכשלתי בכימיה. אנטומיה אני הולכת לשבת מחדש בתחילת חודש דצמבר.
אין לי שקט למרות שהזוגה עזבה את הבית והיא ממשיכה לשקר לי על מאה אלף ואחד דברים. היא הפקידה לי כסף בחשבון. עשרה דולרים שלמים. תודה יקירתי על המיינד פאק. היה מדהים. אני רוצה שהיא תעוף לכל הרוחות אבל מרחמת עליה באותה המידה.
יש לי בתוך הראש כל כך הרבה רעש. כל כך הרבה חוסר שקט. אני בדרך כלל אדם מאוד אנרגטי, היפראקטיבי, אבל אף פעם לא רציתי לעבור אבחון. לאחרונה, אחרי שאין בי מספיק שקט כדי לעשות אפילו מלאכת יד, שלא לדבר על זה שאין לי אפילו סבלנות לבזבז זמן על פייסבוק (!) התחלתי לחשוב מחדש על נקודת המבט נוגדת הרטלין שלי. הגיע הזמן לעבור אבחון. הגיע הזמן להתחיל לקחת תרופות.
תמיד פחדתי לקחת או לעבור אבחון בגלל שלא רציתי שישנו לי את המוח. אני אוהבת את המוח שלי, אני אוהבת את היצירתיות ואת האנליטיות שלי. ואני אנלית. נורא אנאלית בכל מיני דברים קטנים. זה לא שאני אוסידי, פשוט יש לי קטעים. אני אוהבת לסדר את השטרות בעבודה ככה שכל החלונות פונים לאותו הכיוון. וזה מרגיע אותי. אני אוהבת לקפל כביסה באופן מאוד ספציפי. והם כולם סדורים כמו חיילים.
כשהכרתי את ג'ורג' לראשונה היה לה חדר בלאגן. היא בדיוק עברה לבית שלה שבועיים לפני שהכרנו ואני באתי להתארח אצלה כי עשיתי תרגיל ל"מבורכת". אחרי שעה כל הבגדים היו סדורים על שולחן הפינג פונג לפי קטגוריות.
אז היה לה חדר בלאגן. 😄
אני יושבת אתמול באוניברסיטה ועושה הכל חוץ מללמוד ולפני שהגעתי למעבדת המחשבים בכימיה חשבתי שכדאי ללכת לקנות אוכל ואז חשבתי טוב, אני כבר בשכונה, כדאי ללכת לשירותי הפסיכולוגיה כדי לקבוע תור לאבחון. אז נכנסתי וישר ראה אותי סטודנט בשנה האחרונה לפסיכולוגיה ודיברנו.
אני בת 27 ואף פעם לא קלטתי דברים מאוד בנאליים. כי בתכלס בתיכון די הצלחתי. ביסודי די הצלחתי. אבל לא חשבתי על דברים כמו העובדה שבתיכון הייתי מתחילה כל יום עם אימון של נבחרת האתלטיקה. כל יום בין 7 לשמונה שעה ספורט. וזה לא הכה בי עד שדיברתי עם קינג, הבחור משירותי האבחון הפסיכולוגי.. אף פעם לא חשבתי על זה שאת כל השיעורים בתיכון הייתי עוברת עם ספר מתחת לשולחן. כי זה הגיוני.
ותכלס, תמיד הייתי מסוגלת להתרכז לפחות במלאכת יד. במשהו יצירתי. תמיד ניגנתי, תמיד עשיתי המון ספורט תמיד היה לי רעש, אבל בקטנה ברקע. אף פעם לא חשבתי שאני היפראקטיבית.
אבל לאחרונה, כאילו שוחרר לו קן צרעות. אני לא מצליחה להתרכז בכלום. ואני לא מתמודדת עם החיים בצורה מאוד חיובית. אני סולחת לעצמי ומלקה את עצמי בד בבד. ונכשלתי בכימיה. וזו אשמתי. וזה מדכא אותי. עכשיו אני מפחדת שהאבחון יגיד לי שאין שום דבר רציני שצריך טיפול. עכשיו כשאני רוצה טיפול אני מפחדת שיאמרו לי שאין שום דבר לא בסדר, אין שום דבר שצריך לתקן.
שוין. אני לוקחת יומיים שלושה חופש מהלימודים. נתחיל ללמוד לאנטומיה ביום שלישי. המבחן הראשון בשישה לדצמבר. אני רוצה קצת חופש קצת קצת שקט.. משהו.
לנשום עמוק. (אני יודעת.) רק תנשמי... .(אני יודעת!!!)
סוף משמרת ערב ארוכה.
קייט עברה לגור אצלי והיא בחדר של הקטנה. הבית שינה אופי בבת אחת וכרגע הוא מלא בקופסאות ובדברים לא שלי ובדברים שלי גם כן.
ג'ורג' ישנה אצלי במיטה אחרי לילה ארוך עם אמא, היא קצת השתכרה אבל אני לא ממש מאשימה אותה.. אמא נהנתה מתשומת הלב אבל לא השתכרה. בהסתכלות מהצד, אמא (ואני) מעולם לא השתכרה. אנחנו אוהבות יותר מדי להיות בשליטה.
בתקופה האחרונה אני מקבלת יותר באהבה את החלקים שלי שדומים לאמא ומחבבת את זה שאנחנו דומות במעט דברים.. בעבר הייתי נלחמת בכל כוחותי כנגד ההבנה הפשוטה הזו.
אז הבית שונה. יש חתולה אחרת, יש את פדרו הקטן שהוא עדיין שחור ועדיין חמוד מאוד. כולם מתאהבים בכלב הזה אני לא יודעת מה יש בו שגורם לכולם לצווח
puppy!!!
אולי זו העובדה שהוא קטן ושחור.. כן. המבורכת שולחת לי המון הודעות טקסט לאחרונה. היא רוצה לחזור אלי, היא מצטערת על כל מה שהיא עשתה לי וכולי וכולי.
לכו תסבירו לה שאני מאוד אוהבת את חיי כמות שהם כרגע. בלעדיה.
אמא ואנוכי נפגוש אותה לארוחת ערב ביום שני. היא מסמסת לי כל כך הרבה. ואני כל כך לא מעוניינת. עצוב לי בשבילה ותו לא. היא משחקת את הקורבן ואני פשוט רואה את זה באופן מוחלט. כמות השקרים שרצה בשביל להרים את הקשר הזה ולמשוך אותו קדימה לא תיאמן. הבת החורגת שלי, זו ילדה שבאה מזוגיות שהיתה לה עם גבר במשך 7 שנים. שבע. שבע שנים.
הוא, שתמיד עשו לי להאמין שהיה תורם זרע, בכלל הומוסקסואל שחזר ועכשיו יוצא עם נשים, היה בעלה. בעלה. מעולם לא היה הומוסקסואל. מעולם לא היה אף אחד מהדברים שסיפרו לי היא ואחרים. שבוודאי פשוט מיחזרו עובדות שהם ידעו ממנה. והוא סיפר לי שהוא תמך בה במהלך כל התואר הראשון שלה והם היו אמורים להתחלף ואז ברגע שהתחלופה החלה והוא התקבל ללימודים וכמעט התחיל תואר בפסיכולוגיה, היא החליטה לחתוך ולסיים את הקשר. נשמע לכם מוכר? נשמע לי מאוד מוכר. עשה לי להקיא.
המשפחה שלה לא יהודית. והחלק הכי תמוה בכל הסיפור הזה שבכלל לא היה לי איכפת מהעובדה שהיא היתה עם גבר, מהעובדה שהיא לא יהודיה מכל הדברים האלו שהייתי כל כך עיוורת ולא יכולתי לראות. מעולם לא הטרידו אותי דברים כאלו! מעולם לא שפטתי בחורה אם היא ביסקסואלית או אם היא היתה עם גברים. רבאק, אני הייתי עם גברים. וכל הפעמים שהיא האשימה אותי שאני ביסקסואלית, שאני אסיים את חיי עם גבר ואני מכחישה בעיקשות, לא נ', אני באמת לסבית, גורם לי פשוט לכעוס על עצמי.
אמא החליטה שאנחנו נשיג ממנה את הכסף בשביל לשלם את ההלוואה שלקחתי עבורה.
אני החלטתי שזה יקרה. היא תהיה אחראית למעשיה.
אני מנסה להתמודד עם ההתקפים של החרדות. כל מיני דברים הכי בנאליים גורמים לי להתקפי פאניקה. מפגר, אבל אופטימי. בינתיים אני הולכת לפגוש את רופא המשפחה שלי כדי לקבל מרשם לרטלין או לקונצרטה וביום רביעי אני הולכת לפגוש את הפסיכולוגית של בית ספר (אוניברסיטה). בינתיים ישבתי מבחן אחד עם אופציה לעבור את הקורס וישבתי מבחן באנטומיה ונכשלתי. לא ממש למדתי למי מהם אז אני לא יכולה להתלונן. אולי כשאני סוף סוף אתחיל את הכדורים אני אצליח להתרכז במשהו למשך יותר מדקה וחצי. אפילו לכתוב את הפוסט הזה עולה לי בדם ובא לי לעשות משהו אחר...
אני עדיין אני, אבל קשה לי עם עצמי יותר ויותר ביחד עם האושר שמתגנב לו לאט לאט אל חיי.
וכיף שאמא פה. וכיף שיש לי שותפה לדירה וכיף לי שיש לי את ג'ורג'. אבל כל כך הרבה אי שקט וחוסר ריכוז ואי תשומת לב לפרטים.. שוין. המכונה סיימה. הגיע הזמן לייבש וללכת לישון. נשיקות לכל. בבקשה להגיב, אני אוהבת צומי אתם יודעים.
המבורכת (האקסית) המטורפת שבכלל לא היתה יהודיה ובכלל לא היתה לסבית ובכלל לא היתה אמיתית יצאה מהחיים שלי.
אמא פה בביקור ושלחתי אותה לבונדיי. היה כיף כשהיא היתה בביקור אבל רציתי לדעת שהיא הולכת ושהבית הולך להיות שלי. להרגיש נוח בבית שלי ולא להרגיש כאילו שהבית שלי הוא שלה. אבל לא חשוב.
וג'ורג'... אחחח ג'ורג'... אני מאוד נהנית להיות עם ג'ורג'.
היא כותבת עלי. ואני קוראת ומרגישה כאילו שאני מסתכלת על בלוג מהכלוב וחושבת לעצמי, וואו איזה כיף לבחורות האלו, אני צריכה להזכיר לעצמי, רגע, היא כותבת עלייך! זו את בבלוג ההוא!
ג'ורג' הסכימה שאני אכתוב על הפעם הראשונה שהיא זיינה בחורה. באמת שזה סיפור מעולה אבל בגלל שאין לי זמן או כוחות, אני שולחת לכולם לינק למה שהיא כתבה עלי. משובח. האגו נפוח כרגע ברמות שלא ניתן לתאר. אבל זה טוב לאגו. הרבה שנים הוא היה חבוט וערום, מגיע לו שיתנפח קצת ויתמלא חשיבות עצמית וביטחון. 😄
George's dirty little mark -
"You arrive at my door. Pleasantries are forgotten.
You grab my ass and shove me against the wall. I'm kissing you, opening my mouth to you, exposing my neck. You lift me as if I'm weightless, my back cold against the wallpaper. You support my ass with your big hands - no, with one of your big hands. The other snakes around, rubbing the side of my tit, stroking my neck, then roughly guiding my hungry mouth to yours.
You taste like spring. Fresh and alive with the passion of new growth, new beginnings, new shoots like little green tendrils rising from barren ground toward a brighter day. And what a desolate place you have travelled from. A desert you have walked, the oasis and water that sustained you was but a mirage.
You are weary with starvation and are still bewildered by that fucking mirage - the promised land that alluded you. You don't trust yourself but new life will always find a way. There is desperation in your kisses that I meet equally with my own despair.
Your tongue fills my mouth. I imagine it’s your cock. The thought no sooner enters my head and you tell me to suck your tongue as if it is your big hard dick (and of course you have a big dick - look at your hands). My head spins. My legs are wrapped tightly around your hips. I'm using my foot to feel your glorious ass. I want 6 hands and 10 mouths and I want to serve you, to fill you up, to quench your terrible thirst, to open my home to you the weary traveller but I forget myself and open my chest, my soul hole, instead.
come inside me.
Curl up inside my body, rest awhile. Feel my passion my fire, charge you, ignite your desires, inspire you to reach out and take what has always been yours to take. A beautiful life. Peace. Family. Love. Passion. Calm. Security. Whatever you want.
My body is burning, my brain spinning, your fingers are inside me and I am being so exquisitely fucked against this wall. Never have I been so consumed with lust. I can't see. Your face blurs in front of mine. Unrecognisable, but I can smell your breath, sweet like cut grass. You bury your face in my neck. Your breath is now heavy in my ear. Your own lust is palpable. You need more of me, you are no longer satisfied with your fingers inside me and my panties are bothering you. You groan loudly and carry me to my room. You let me fall back into the deceptive security of my own bed. White sheets. Always white sheets. I want white sheets covered in my bodily fluids in your cum in our sweat in our blood.
Suddenly your movements aren't slow anymore. They are always intense and I feel your energy from 20 paces anyway but something in you is now suddenly free. Unleashed now. You roughly flip me over and grab my jeans by the ankles and tear me free from the denim. I gush. My quest to cover my bed with our filth has begun. From the look in your eye I know it will be easy.
One hand cupping my cunt, your fingers lightly dancing, teasing. You push your thumb in my asshole like it’s yours. I feel a rush of shame as I move back against your hand.
I know then I'm in big trouble. I'm glad that you don't see the flicker of fear in my eyes.
Pow.
Your slap smarts. Your big heavy hand warms my ass cheek, one then the other. I'm on four and your whacks make my body rock forward. I try and stiffen against your blows, be a good girl and keep my ass in the air and my pussy dripping wet for you, but you are heavy handed and it hurts so much I want to wriggle away. But I don't. You told me the safe word is enough but I haven't had enough. One shove and your fist is inside me. God. I gasp. I haven't been filled like this for so long. My skin is stinging singing red and hot. Your fingers leave white streaks against swollen pink. Then suddenly I'm pouring myself out shamelessly all over your wrist and down your arm. You have never seen or felt a girl ejaculate before and for a moment you drop your fierce facade and look at me in wonder.
Then it's back. I can see you struggling for control and gaining, winning. You have a strength of character that overcomes all, your moral compass firmly set in whatever direction you choose. Because you can change. Because you aren't afraid to question yourself. Because you are unfettered by the usual bonds that restrain everyday people. Because you are in constant dialogue with yourself, sometimes scattered, sometimes analytical, always searching.
You made it perfectly clear that you weren't going to eat me. That was part of our contract. I was your little fuck doll and you would give me glorious orgasms in return, but not with your mouth. But I cheated. Your mouth is on mine and I pretend your tongue is darting over the lips of my cunt. It's not a difficult stretch of the imagination when the tip of my tongue becomes my clit. I'm wetter, if that is possible, and your kisses on my mouth rock my cunt into orgasm.
I want to be stripped bare, and I want you to come with me.
שלשום היא אמרה לי שהיא רוצה להיות הצעצוע שלי. באנגלית זה נשמע קצת אחרת..
plaything
אני אפילו לא יודעת איך הגענו למקום כזה של מיניות מתפרצת. אני שוכבת במיטה שלה, כמעט ערומה לגמרי אחרי משמרת לילה. די שפוכה אבל בעיקר מלאת חרדות מה שהופך אותי להיפראקטיבית. אני צריכה למצוא זמן לעשות ספורט כדי שהשגרה הזו של החרדות והחששות תתחלף באקטיביות ואופטימיות זהירה אבל בדיוק כמו שאין לי מקום מנטלי ללמוד, אין בי כוחות ללכת ולרוץ.
בין לבין כל סערת הרגשות הזו, אני מוצאת שיש בי חרמנות בלתי נדלית לג'ורג'. זה בעייתי. משום מה כולם בסידני רק רוצות לזיין וזה התאים לי מאוד לתקופה קצרצרה אבל הסקס כל כך טוב, וג'ורג' כל כך נעימה לי בפנים ובחוץ שאני רוצה אקסקלוסיביות. ואמרתי לה שאנחנו יכולות להעמיד פנים, ללכת לזיין את חצי הקהילה הזמינה ולהכאיב נפשית אחת לשנייה אבל אני לא במקום הזה של מאזוכיזם נפשי ואמרתי לה שאני יודעת שהיא טובה לי, ושאני רוצה אותה. אמרתי לה שאני לא מאוהבת בה. אמרתי לה שאני בחיים לא רוצה ליפול להתאהבות כמו זו שהתאהבתי באקסית, שמחקה אותי לגמרי כמו דמות של לה ליניאה שהיוצר החליט למחוק והוא בעצם מוחק את עצמו.
ובין לבין, החיים שלי טרופים טרופים. ביקרתי בדירה הישנה, שלנו, בקרוב הדירה תהיה "שלי". לראות הכל מלא קופסאות עשה לי טוב ורע גם יחד. מחר בבוקר בשעה הזו אמא תנחת בסידני, האקסית תפנה את הדירה ולמעשה הדירה תהיה מפונה ארבע שעות לפחות ואני אגיע לבית ריק ואולי אצליח לטהר את האנרגיות.
לא סיפרתי לאמא על ג'ורג'.
אני לא חושבת שהיא תבין ואני לא יודעת אם היא תאהב את ג'ורג'. למרות שג'ורג' נהדרת....
מה יש בי שאני נמשכת לנשים האלו, הנשיות בטירוף.. הפמיות הזו כל כך עושה לי את זה. ובמקביל אני חייבת לציין שבחורות שדומות לי, עם מעט אנדרוגינוס בהן, עושה לי את זה גם כן.
זה מצחיק כי החברה מהלימודים ששכנעה אותי להיכנס לגיידרגירלס קצת צחקה עלי. האתר ההוא די מגוחך ונורא מיושן ולא מעודכן. מתסכל משהו אפילו. בקיצור באתר יש אפשרויות לומר מה עושה לך את זה. אז יש אופציות כדלקמן: מדים, תחרה, נשיות, גבריות, דייקיות, נעלי עקב, וכולי וכולי.
ואני מוצאת את עצמי מקליקה, כן תחרה, כן נעלי עקב, כן אופנועניות, כן בוצ'ות, כן פמיות, כן.. כן!
כל כך הרבה דברים עושים לי את זה.
וג'ורג' איכשהו מאחדת הכל יחד. להמון לסביות יש מגנטים לסבים על המקרר. זה קטע כזה שרץ בארץ בטירוף ויש אותו גם פה. אולי זו אחוות לסביות עולמית שמעולם לא ידעתי עליה. בכל מקרה, המקרר שלי ושל האקסית היה נורא משעמם (בערך משעמם כמו חיי המין שלנו בחצי השנה האחרונה אבל לא חשוב) המקרר של ג'ורג' מלא במגנטים לסבים. שזה מעולה, אני מחבבת את זה פלוס. אחד מהמגנטים אומר "פעם הייתי טומבוי והיום אני לסבית למהדרין"
http://3.bp.blogspot.com/_96z6u_KtczM/TCtVVWeoA-I/AAAAAAAACW4/DhN_sfa7c4I/s1600/Tomboy.jpg
once I was a tomboy and now I am a fully grown lesbian"
האמנם??? תכלס ראיתי תמונות של ג'ורג' כשהיא היתה קטנה יותר ויותר דייקית ממה שהיא היום. זה ממש סיפור חייה המגנט הקטן הזה. . . ואיזו לסבית מופלאה היא.
בקרוב, נשתף את הקוראים הנאמנים בסיפור הסקס ההלסבי הראשון של ג'ורג' כי באמת שזה סיפור מגניב, אפילו מדהים שלא לאמר שהוא שם את כל החוויות הלסביות הבתוליות שלי בכיס הקטנטן.
ויפה שעה אחת קודם. ובינתיים
איך אתם חושבים שאני יכולה להתחיל להתרכז בחיים להפסיק לבזבז זמן על פייסבוק, על ג'ימייל, ולהתחיל ללמוד קצת יותר ברצינות?!
היא קינקית ברמות הנכונות והיא מטריפה אותי.
אני מנסה לא ליפול נפילה חופשית חסרת מעצורים ומנסה לעשות כל מה שניתן כדי למנוע את הבלתי נמנע אני מתייגת את כל הדברים שאני ממש אוהבת בה הרחק הרחק בתת ההכרה. אני אגלה חלק ממנה שאני מאוד אוהבת ובמקום להתלהב ולאחוז בזה, אני אשים את הכל במגירה ואשמור לאחר כך.
היא לא רוצה להתאהב ואני לא רוצה להתאהב אז כרגע אנחנו בעיקר מזדיינות.למעט אתמול. אתמול היא החליטה לחשוב יותר מדי על דברים ולא היתה במקום חיובי מנטלית.
"יש בה משהו שונה.. משהו לא דומה..."
כל הדברים הבנאליים, מוזיקה טובה, טעם מעולה בבגדים, הצורה החיצונית, האופן שבו היא מתנהלת, מדברת.
לפני שבוע הראיתי לה את השוט שהכנתי בירושלים לפני חמש מאות שנה. לפני יומיים בזמן שאנחנו במיטה, היא שאלה אם הבאתי את השוט איתי. התחלנו לשחק, תוך שניות נשאבתי למקום דומי עם אנרגיות מטורפות. ורציתי לדחוק בגבולות הלאה והלאה עוצרת את עצמי כי בכל זאת רק התחלנו ובכל זאת אנחנו כלל לא מכירות. אני אפילו לא יודעת איך זה קרה. אבל הסצינה שחררה הרבה שדים מתוכי. מעין אפלה פנימית, רצון לשלוט. הוויה שלא נגעתי בה ולא התייחסתי לקיומה איזה חמש שנים. אולי יותר. מעט אחרי האפטרקר ואחרי כמה אורגזמות, התחלפנו והיא זיינה אותי.
יש בי רעב בלתי נלאה אליה. אנחנו נהיה אינטימיות ונגיע לשיא ואני פשוט ארצה אותה עוד ועוד. אני תוהה אם זו החרמנות שהצטברה כל כך הרבה שנים בתוך הגוף או שפשוט אני נהנית להיות איתה. אני מנסה לא לחשוב על הדברים האלו. לנסות לא לחשוב יותר מדי או לנתח דברים יותר מדי זו השאיפה החדשה שלי לשנה העברית החדשה הבאה עלינו לטובה.
היא לא מאוהבת בי ואני לא מאוהבת בה. הכל על אש מאוד נמוכה. שתינו בהתאוששות ממערכות יחסים דפוקות. שתינו לא רוצות להתאהב. שתינו מאוד מחורמנות אחת על השנייה. היא תביט בי באופן מסויים ואני פשוט אתחרמן מיידית, קווים רצים בגב, עיניים נעצמות. אתמול היא החליטה שאנחנו צריכות להפסיק להזדיין לתקופה מה.
אני חוזרת הביתה בקרוב. האקסית המטורפת עוזבת ביום שבת. השותפה לדירה עוברת ביום ראשון. הכל נופל למקום הנכון. כמעט הכל. אני לא רוצה להפסיק להזדיין בכלל. אני נורא נהנית. היא מפחדת שאני אפגע בה בגלל שאני מגיעה כל כך דפוקה ממערכת היחסים עם האקסית. רוצה לשמור על האופציות שלה פתוחות.
אני יודעת שאני אמורה להיות נורמלית ולא כל כך אינטנסיבית ומטורפת. אבל אני לא יכולה להיות אחרת. ועכשיו הגיע הזמן להתחיל את היום שלי למרות שאני מתה מעייפות.
אני לא נורמלית, כבר אמרנו, לא???
באוסטרליה לפני שעוברים לדירה חדשה צריך לשלם ערבות. ערבות זה בדרך כלל משהו כמו 4 שבועות של שכ"ד וזה בעצם איזהשהו כלי לוודא שהבית בסדר.
משום מה השם של שתינו היה על הערבות למרות שאני שילמתי. אז היא חתמה על הסכם להעביר את הערבות לשמי באופן בלעדי. היא אומרת שהיא יוצאת מהבית עד ה30. אני סופרת את הימים.
בינתיים נראה לי שאני עוברת לצפון סידני לכמה ימים עד שהכל יסתדר. אני מאוד עייפה יש עוד ארבע שעות עד שיש לי מבחן מהסיוטים. אני הולכת לסיים את התואר הזה הרג ובל יעבור. אני הולכת לעשות זאת בעשר אצבעותי. ויהיה בסדר.
אני חושבת שהתיאבון שלי חוזר אלי. רזיתי נורא ובעוד שבהתחלה זה היה כיף ומרנין להיות רזה וסקסית, כרגע זה בעיקר מדאיג אותי. עוד ביטוי למצוקה הנפשית אני מעריכה. ועכשיו נלך ללמוד אני חושבת. ויפה שעה אחת קודם.
האקסית עושה בי שמות. ולא במובן כייפי. אני מאויימת על ימין ועל שמאל ומותשת נפשית. בין כל אלו, אני פוגשת בחורה על דרך קבע. זה לא רק זיון. הבית שלה נמצא בצפון סידני ומוקף ירוק. מאוד דומה לבית אורן בצפון. מזכיר לי את בית אורן בכל אופן. אח גדול גר בבית אורן בזמנו. אני זוכרת שישנתי אצלו בדירה הקטנה בפסגת מדרגות צרות וקולות ילדים מעירים אותי באישון ליל. אבל אלו לא היו ילדים, אלו היו צבואים.
אני חושבת שכל הזיונים האלו, ביחד עם זאת שהם נורא מחמיאים לאגו, לא ממש בריאים לי כרגע. אני צריכה כל כך הרבה אהבה כרגע. הזוגה התחרפנה לגמרי והיא נעה ונדה בין להעמיד את עצמה כקרבן ובין לאיים עלי במאה ואלף ואחד דברים ובין לבקש ממני שאחזור, להאשים אותי שאני לא יהודיה, אני קאפו. ובין לתת לי לדעת שהיא רוצה בחורבני המוחלט.
הבחורה החדשה מחברת אותי יחדיו באיטיות ובעקשות מתמדת. היא עוזרת לי לברוח מהמציאות הזו. מצד אחד אני מסוגלת לדבר איתה על הכל אבל צריך לשחק את המשחק. לוודא שזה רגעי, חולף, לא מוחשי או מחייב. לא רציני. ובה בעת נשוחח אודות ההתעללות האחרונה של האקס וזה יהיה הכי נורמלי שבעולם.
הבעייה היחידה היא שהיא מעשנת. אני לא מסוגלת להישאר עם אף אחת שמעשנת יותר משבוע שבועיים. אני לא מצליחה להתמודד עם הטעם הרע. אבל היא מוציאה ממני אלמנטיים של סאדו מאזו שהודחקו במשך כל כך הרבה שנים.. ואני מתחילה לחשוב שסתם פיעפעו להם מתחת לפני השטח ומעולם לא נעלמו באמת.
יותר מאשר לבצע בה סשנים אכזריים אני רוצה להתחיל לקשור. אני צריכה להתחיל ללמוד קשרים. בזמנו בצופי ים הייתי מאוד מוצלחת בקשרים. סביר להניח שאני אצליח לשחזר את ההצלחה בקשרים של שיט, לקשרים שאני קושרת בחורות איתם.
אולי הרצון לקשור זה מעין ביטוי של הצורך שלי להיות בשליטה. אולי זו סתם חרמנות בלתי נשלטת. המחשבה על קשירה וסקס מאוד עושה לי את זה.
אני מוכנה לקראת בית חדש וחיים חדשים מלאים ברגעי עונג במיטה צעצועים חדשים (ומפליאים), שגרה חיובית בלי לחצים, בלי פחדים ובלי ידיים שרועדות מכל הסיבות הלא נכונות שבעולם.
עכשיו כל שנותר לקוות זה שהקלפים מונחים במקום הנכון ושהיקום יסתובב את סיבובו ושהכל יקרה. במהרה בימינו אמן.