היורדים- נפולת של נמושות

סוף משמרת ערב ארוכה.
קייט עברה לגור אצלי והיא בחדר של הקטנה. הבית שינה אופי בבת אחת וכרגע הוא מלא בקופסאות ובדברים לא שלי ובדברים שלי גם כן.

ג'ורג' ישנה אצלי במיטה אחרי לילה ארוך עם אמא, היא קצת השתכרה אבל אני לא ממש מאשימה אותה.. אמא נהנתה מתשומת הלב אבל לא השתכרה. בהסתכלות מהצד, אמא (ואני) מעולם לא השתכרה. אנחנו אוהבות יותר מדי להיות בשליטה.

בתקופה האחרונה אני מקבלת יותר באהבה את החלקים שלי שדומים לאמא ומחבבת את זה שאנחנו דומות במעט דברים.. בעבר הייתי נלחמת בכל כוחותי כנגד ההבנה הפשוטה הזו.

אז הבית שונה. יש חתולה אחרת, יש את פדרו הקטן שהוא עדיין שחור ועדיין חמוד מאוד. כולם מתאהבים בכלב הזה אני לא יודעת מה יש בו שגורם לכולם לצווח
puppy!!!
אולי זו העובדה שהוא קטן ושחור.. כן. המבורכת שולחת לי המון הודעות טקסט לאחרונה. היא רוצה לחזור אלי, היא מצטערת על כל מה שהיא עשתה לי וכולי וכולי.

לכו תסבירו לה שאני מאוד אוהבת את חיי כמות שהם כרגע. בלעדיה.

אמא ואנוכי נפגוש אותה לארוחת ערב ביום שני. היא מסמסת לי כל כך הרבה. ואני כל כך לא מעוניינת. עצוב לי בשבילה ותו לא. היא משחקת את הקורבן ואני פשוט רואה את זה באופן מוחלט. כמות השקרים שרצה בשביל להרים את הקשר הזה ולמשוך אותו קדימה לא תיאמן. הבת החורגת שלי, זו ילדה שבאה מזוגיות שהיתה לה עם גבר במשך 7 שנים. שבע. שבע שנים.
הוא, שתמיד עשו לי להאמין שהיה תורם זרע, בכלל הומוסקסואל שחזר ועכשיו יוצא עם נשים, היה בעלה. בעלה. מעולם לא היה הומוסקסואל. מעולם לא היה אף אחד מהדברים שסיפרו לי היא ואחרים. שבוודאי פשוט מיחזרו עובדות שהם ידעו ממנה. והוא סיפר לי שהוא תמך בה במהלך כל התואר הראשון שלה והם היו אמורים להתחלף ואז ברגע שהתחלופה החלה והוא התקבל ללימודים וכמעט התחיל תואר בפסיכולוגיה, היא החליטה לחתוך ולסיים את הקשר. נשמע לכם מוכר? נשמע לי מאוד מוכר. עשה לי להקיא.

המשפחה שלה לא יהודית. והחלק הכי תמוה בכל הסיפור הזה שבכלל לא היה לי איכפת מהעובדה שהיא היתה עם גבר, מהעובדה שהיא לא יהודיה מכל הדברים האלו שהייתי כל כך עיוורת ולא יכולתי לראות. מעולם לא הטרידו אותי דברים כאלו! מעולם לא שפטתי בחורה אם היא ביסקסואלית או אם היא היתה עם גברים. רבאק, אני הייתי עם גברים. וכל הפעמים שהיא האשימה אותי שאני ביסקסואלית, שאני אסיים את חיי עם גבר ואני מכחישה בעיקשות, לא נ', אני באמת לסבית, גורם לי פשוט לכעוס על עצמי.

אמא החליטה שאנחנו נשיג ממנה את הכסף בשביל לשלם את ההלוואה שלקחתי עבורה.

אני החלטתי שזה יקרה. היא תהיה אחראית למעשיה.

אני מנסה להתמודד עם ההתקפים של החרדות. כל מיני דברים הכי בנאליים גורמים לי להתקפי פאניקה. מפגר, אבל אופטימי. בינתיים אני הולכת לפגוש את רופא המשפחה שלי כדי לקבל מרשם לרטלין או לקונצרטה וביום רביעי אני הולכת לפגוש את הפסיכולוגית של בית ספר (אוניברסיטה). בינתיים ישבתי מבחן אחד עם אופציה לעבור את הקורס וישבתי מבחן באנטומיה ונכשלתי. לא ממש למדתי למי מהם אז אני לא יכולה להתלונן. אולי כשאני סוף סוף אתחיל את הכדורים אני אצליח להתרכז במשהו למשך יותר מדקה וחצי. אפילו לכתוב את הפוסט הזה עולה לי בדם ובא לי לעשות משהו אחר...

אני עדיין אני, אבל קשה לי עם עצמי יותר ויותר ביחד עם האושר שמתגנב לו לאט לאט אל חיי.

וכיף שאמא פה. וכיף שיש לי שותפה לדירה וכיף לי שיש לי את ג'ורג'. אבל כל כך הרבה אי שקט וחוסר ריכוז ואי תשומת לב לפרטים.. שוין. המכונה סיימה. הגיע הזמן לייבש וללכת לישון. נשיקות לכל. בבקשה להגיב, אני אוהבת צומי אתם יודעים.