היורדים- נפולת של נמושות

היא הולכת לעזוב את הבית בקרוב. אני קצת מפחדת שחיי יהיו מחוץ לשליטה מבחינה כלכלית.. אני חושבת שאני עצובה שהיא עוזבת למרות שרציתי נורא שהיא תלך.

רגשית אני נעה ונדה בין תחושות היפראקטיביות, מן סוג של היי לא ברור, לכעס גדול, לעצב גדול. היזיזה האלפית החליטה שעדיף שלא ניפגש שוב. וזה כה חבל. אני במקום כל כך לא יציב נפשית שזה ממש פגע בי שהיא לא רוצה להזדיין יותר. היא תירצה את זה בעובדה שהיא מתמכרת למין ומאבדת פרופורציות אבל אני יודעת שהסיבה האמיתית היא שאני נהייתי לגמרי אובססיבית, כמו שאני תמיד עושה. חמש שעות אחרי ההודעה בפייסבוק, הגרמניה יצרה איתי קשר וקבענו ליום שני. הלכה אחת, באה אחרת?

אני מניחה שהיזיזה עזרה לי לפתור קונפליקט לא קיים ובה בעת אני מרגישה שאני לא מוכנה נפשית לשחק את הסצינה. כאילו שאני צריכה להעמיד פנים שאני לא אני, ויחד עם כל הניורוטיות והאובססיביות שלי.. זה חלק ממי שאני.

ממש חיכיתי לעשות מיני סשן באלפית.. ולהביא אותה לכדי תחנונים.

וזו עוד נקודה למחשבה, לפתע יש בי רעב מאוד גדול לחזור לשחק שסק.. לאו בהכרח משהו היסטרי או אפילו קיצוני, סתם להשתעשע ולעשות דברים קצת יותר קינקיים בבנות אחרות.. מעולם לא יצא לי לשחק עם לסבית.. או לשלוט על לסבית.. והרעיון מאוד קוסם לי. לא ברור מה הולך לקרות אבל החיים קצת בבלאגן כרגע.

ומנגד, הרבה דברים מופלאים קורים לי. כאילו שרשת בלתי נראית שבלמה אותי כל השנים הללו הוסרה מעלי ואני יכולה לנוד בחופשיות במים. יש בחור שאני מוליכה עבורו זוג כלבי תחש. שלושה הכלבים (שלי ושלו) הולכים יחדיו בשמחה וששון. והוא ארגן לי ספפה. שזה נהדר בהתחשב בעובדה שאמא מגיעה בעוד שלושה שבועות וחצי. השם שישמור.

אתמול הלכתי ליומולדת של חברה מאוד טובה.

כל השולחן השתכר לגמרי כי כולם היו אנגלים ורק אני נשארתי באופן מבעס משהו פיכחת כי הייתי צריכה לרכב על האופנוע הביתה ואסור לי לשתות בשנים הקרובות ולרכב. (בעסה, כבר אמרנו, לא?)
וכל הלילה היו קטעים מוזרים נורא. אבל לא חשוב. זה נושא לפוסט אחר, אם יהיה לי אומץ לכתוב על מה שאני מרגישה.

שלשום יצאתי למועדון מחתרתי באחד האיזורים התעשייתיים של סידני. כולם עישנו ושיחקו שח מט ואנחנו מצאנו זוג ששיחק שש בש ובאיזהשהו שלב היינו ארבעה בשולחן, כולנו יהודים וזה היה קטע מאוד ייחודי כי בדרך כלל אין הרבה יהודים באיזור הזה של סידני או בין כל כך הרבה קווירים אקטיביסטים. לרוב האקטיביסטים הם נורא אנטי ישראל ופרו פלסטינאים. אבל שוב, נושא לפוסט אחר.

אני חושבת שאני אלך לקרוא ספר בשעתיים שנותרו לי. אולי אנטומיה. עדיף.

מה חדש אצל כולם?

צ'וטטתי בפאצה בוקה עם מכרה. חברה של חברה שפגשתי פעם אחת ושמרנו על קשר דרך פייסבוק. היא מאוד חמודה למראה עם עיניים לא ירוקות ולא חומות, משהו מטריף, נראית כמו פיה קטנה. או אלפית.

ובעודי דורשת בשלומה, והיא בשלומי התחלנו לדבר על הבחורה שניסיתי להתחיל איתה ועל הסצינה בסידני.
ואחרי עשרים דקות הייתי בבית שלה.
ואחרי חצי שעה הייתי במיטה שלה.
ואחרי שלוש שעות הייתי במקלחת שלה.

ובאיזהשהו שלב באמצע, איבדתי תחושה בכפות הרגליים.

ועכשיו אני לא יודעת אם אני רוצה ללכת לבחורה ההיא שהתחלתי איתה לפני יומיים.

אני בעיקר רוצה לחזור אל האלפית הביתה ושהיא תעשה לי דברים.

החיים מאוד מגניבים כרגע. ובלי קשר, יש בחורה באוניברסיטה שפגשתי היום. כבר כמה חודשים שאני רואה אותה במעבדת מחשבים של כימיה כי היא עושה תואר במדעים.. היא מאוד גבוהה, לדעתי גבוהה כמוני וגם היא עם פנים מאוד אלפיות\פיקסי\פייה... לצער הפורום ובעיקר לצערי היא בזוגיות אבל אני חושבת שהיא הולכת להתגרש מהחברה שלה.

מה קרה לחיים שלי לפתע?!

כי יש בחורות עם ראש של הומו..

אני אפילו לא יודעת איך החלפנו יעד מבית קפה למפגש פרטי למטרות זיון בכזו זריזות אבל אני לא מתלוננת.

יפה לך, סידני, אוסטרליה!

היא אפילו לא נשמעת וונילית...

אני כה שובבה.. צורה לי.

אני רוצה לבעוט בעצמי שזרקתי את שמלות הפטיש שלי שהכנתי במו ידי.

למה?!?!?!?

what was I thinking?!?!?!?!?!?

דיברתי עם ליאורה מבית ספר ואנחנו יוצאות ביחד בעוד שבועיים.. יהיה כייף גדול. היא הולכת להלוות לי משהו ללבוש לערב.. תודה לאל כי אין לי שום דבר אחר ללבוש ולא יתנו לי להיכנס..

התקדמות מה בעיצוב החדר מחדש.. קניתי מסך יורד אלקטרונית בשלט רחוק 150 אינץ' דרך איביי. אני מאוד מרוצה. המסך הולך להגיע באמצע השבוע הקרב עלינו לטובה. אולי סוף סוף אני אוכל להירדם ולישון כמו בנאדם. אולי. .. מטרת קניית המסך היא שתי ציפורים, ציפור אחת תכסה את החלון הענקי שלי (שלוש על שני מטרים בגודל) שפונה לתחנת הדלק שמאירה בניאון כל הלילה ומונעת ממני שינה לפני אחרי ותוך כדי משמרת לילה ערב יום וכולי וכולי. ציפור שנייה תקרין סרטים על המסך. עכשיו רק צריך את האבן, שזה המקרן עצמו שעוד לא החלטתי מה לקנות. שתי ציפורים במכה אחת. בסך הכל חיכיתי לרגע הזה עשר שנים. היה שווה להזדיין בסבלנות.

אמא מגיע בעוד פחות מחודש. סיפרתי לה על הפרידה והיא כתבה לי חזרה שהיא נורא נקשרה לנ' ואולי בכל זאת נ' תבוא לפגוש אותה בשדה התעופה ביחד איתי.. בחייך אימא. אני אוהבת אותך אבל תתגברי על עצמך. אני זו שצריכה להיות פה באבל, לא את! למי נגמרה הזוגיות פה?!

פתחתי פרופילים בכל מיני אתרים מפוקפקים למטרות היכרויות. אני לא מרוצה. למה אין אתר ללסביות שפשוט רוצות להזדיין?! למה הכל צריך להיות, אני ככה וככה אוהבת חתולים פרוותיים ושוקו חם במיטה בליל חורף גשום.. אני האישה הכי טובה להביא ילדים איתה, אולי בא לך לעשות לי פוצי מוצי עכשיו שאת יודעת שאני כזו מאמי?

שואה גדולה.

הייתי רוצה לפתוח אתר שמיועד אך ורק לסקס עם אנשים זרים. לסביות יכולות להיות כמו הומואים.. בלי חרטא בונות. "בא לי להזדיין, אני פנויה היום בערב, נראית ככה וככה, אוהבת בנות שנראות ככה או ככה, אוהבת סקס כזה או אחר, מתאים לך? יאללה, שלחי מסר. ובואי נזדיין כבר כי חבל על כל דקה מבוזבזת".

אני מבטיחה לעשות לך נעימים אחר כך. אני עושה נעימים הכי טוב בעולם..

עכשיו אין לי מה ללבוש אם אי פעם אלך להלפייר הסידני!

למה?!?!!?!?!?!

התבחבשתי באתר של המועדון כדי לנסות למצוא קצת פרטים ובאמת שאין לי שום דבר ללבוש למאורע! ובאמת שלא הצלחתי להבין איפה המועדון נמצא או מה הרעיון מאחורי זה. מה נעשה מה?!
אולי אדבר עם ליאורה מבית ספר.. היא נהנית ללבוש את הקולר שלה בבית ספר כל הזמן.. אני מניחה שזה צריך להיות ברור מאיליו בהתחשב בעובדה שהיא בערך בת 19 ואסימון שלב ההתלהבות.. היא לבטח תדע יותר פרטים.

בכל מקרה אני לא חושבת שאלך בזמן הקרוב.. חיי הרווקות מאוד מדכאים אותי כרגע.
P:

אחת וחצי ואני חזרה במיטה. . .

אני לא מתאימה לחיי רווקות. בחיי.

היתה בחורה אחת שנראתה מוצלחת מספיק והיא היתה בת 19!!! ופלצנית אש. אז מה אם את נראית טוב.

למזלי חברה טובה שלי באה לפגוש אותי בבר. זה מעין גרסא סידנאית למינרווה. המינרווה עדיין פתוח? תמהני.

פגשתי כמה בחורות שהכרתי מכדורסל.. וזהו. אחת בלילה אחרי שעה שעתיים שאני שם, ארזתי את עצמי ונסעתי.

אז לא. אני לא אוהבת להיות רווקה בסידני. זה די זוועה אני חושבת להיות רווקה באיזהו מקום אבל אולי בקרוב אני אעדכן שאני מזיינת על ימין ושמאל. הלסבית מהלימודים אמרה שצריך לפתוח לי פרופיל בגיידר.. איכסה!

אולי עדיף שאני אישאר לבד לבינתיים. אני לא חושבת שאני מוכנה נפשית
אני הולכת להתמקד בלשפץ את החדר ולהפוך אותו לחדר הכי מגניב בעולם.

כורסאות טלוויזיה מקרן מסך למקרן שיורד בלחיצת כפתור והכי חשוב- מיטה חדשה.

כל טוב לכל. הרבה צומי בבקשה.

אני חושבת שאני צריכה קבוצת לסביות שתאמץ אותי. ועכשיו נלך לישון נראה לי.

אני מנסה להתחיל עם איזו זמרת שראיתי לפני שבועיים בקונצרט מחווה להקה אגדית שאני מאוד אוהבת. היה מעולה. היא מעולה. לגמרי סקסית. חברה טובה שלי עובדת כתאורנית והיא השיגה לנו כרטיסים ואז הלכנו לאפטר פרטי.
אז אחרי ההופעה יצא לי לדבר איתה לאיזה שתי שניות ולומר דברים מטופשים אבל היה משעשע לראות אותה משוחחת עם איזה בחור ומפסיקה את השיחה כשהתקרבתי..
שלחתי הודעה בפאצ'ה בוקה. (פייסבוק זה מהשטן) והיא ענתה.. בטח חושבת שזו עוד גרופית. נו שוין.

אני תוהה מה יקרה עם כל הביטחון העצמי המופרז הזה שהמצאתי יש מאין.

אני? אני באתי לזיין.

אני בלונדינית.

בנות הכינו את הממחטות... אני יוצאת מחר לבלות!

הצום נגמר כמעט. אני חולה ולא מרגישה טוב. זו פעם ראשונה שאני ישנתי כמעט את כל יום כיפור.
לא מרגישים פה חג בכלל בכלל.. עברו כל כך הרבה חגים וכל כך הרבה שנים שזה כבר לא כל כך מזיז לי.

ההחלטה לשנה הבאה, להפוך פחות אקסהיביציוניסטית וקצת יותר מופנמת. להתמקד בלימודים, לדאוג לעצמי, להפוך לאדם טוב יותר. להקשיב יותר מאשר לדבר. להפסיק לדבר על עצמי, על ישראל, על יהדות, על לסביUת, להפסיק לדבר כל כך הרבה. זה מפריע לי ואני רוצה לשנות את זה. אני רוצה לעשות יותר מעשים טובים ופחות לחטוא בין אם זה במחשבות לא טהורות ובין אם זה במעשים רעים.

אמא הולכת לעבור לגור איתנו. היא מצאה עבודה כאופר והולכת לעשות את זה בשנה הקרובה ותבוא אלינו לעשות שבת כל איזה שבועיים. אנחנו נעמיד פנים שאנחנו לא פרודות. זה מספיק קשה להתמודד עם אמא שלי ביום יום בלי שהיא תטיף לי מוסר. היא לא צריכה לדעת שהזוגיות לא קיימת. זה לא כאילו שהיא תשים לב ממילא. מעולם לא היינו זוג של פוצי מוצי..

מאז שנפרדנו היא נראית יותר ויותר טוב. היא מאושרת. אני שמחה בשבילה והחלטתי ליישם את זה על עצמי גם כן. אני הולכת להיות מאושרת ושמחה בחלקי בלי שאף אחד יגרום לזה לקרות. אני יותר מדי תלויה בה ריגשית והחלטתי לנתק את זה. מספיק.

ברור לי שאני קצת סותרת את עצמי פה כי אני מצד אחד אומרת שאני אפסיק לדבר כל כך הרבה ומצד שני שופכת את הקרביים בבלוג אבל במובן מסויים הכלוב מנותק מהחיים שלי וזה כאילו שאני צועקת לתור בור.. אף אחד לא באמת שומע מסביב.. אז הבלוג לא נחשב!! מובן!?

אז מה ההחלטות של כולם לקראת השנה החדשה? מה עבר עליכם בצום?

באמת שלא הייתי אמורה לקנות
אבל היתה מכירה חצי חינם.
ובאמת שרציתי את המזרון של קינג קויל תוצרת אוסטרליה עם קפיצים נפרדים וציפוי כרית סופר פלאש
אז זה יקר.
אז אין לי כסף לקנות את המזרון הזה.
ואני מרגישה מוזר.

אבל כבר יותר מדי שנים שאני ישנה על הפנים. למעשה, מאז שעזבתי את ירושלים (ואת המזרן האהוב שלי שאנשים היו נוהרים לביתי הקט רק בשביל לישון עליו) לא היתה לי שינה מוצלחת.

בסידני יש שיטה כזו, שאפשר לשלם על משהו בהדרגה. נניח שמת 100 דולר והם ישימו את המזרן בצד. המחיר עדיין יהיה המחיר של המבצע אבל תשלמו כל שבוע נגיד, 100, 200 דולר עד שתסיימו לשלם לגמרי, ואז ישלחו לכם את המוצר או שתאספו אותו בעצמכם. זה נקרא "ליי ביי"
Layby

אני חושבת שכרגע החיים שלי הם בלייביי. נשלם לאט לאט ועוד שנה נקבל אותם בחזרה.

עצוב לי שאני לא איתה ומנגד אין לי אפשרות לאסוף את החתיכות, אין לי אפשרות להתמודד עם הפרידה כי היא לא באמת מתרחשת. יש מעין מתיחות כזו, שלא למתוח את הגבולות הרעועים בינינו. לא להגיד "אני אוהבת" לא להגיד "אני מתגעגעת". לא לגעת כי אולי הסטטוס קוו יופר.
יש לי חבר מהאוניברסיטה. הוא בחור חמד וקוראים לו אליהו.. באוסטרליה זה אליוט. אליוט ילדון חמוד עם תלתלים והוא בן 19 עם כל הנאיביות שמחוברת לגיל המופלא הזה. לא שאני בגיל מתקדם מי ישמע ועדיין מרגיש לי פער חברתי, תרבותי אולי. הוא מרגיש לי מאוד ילד. אלי הצחיק אותי כשאמרתי לו (שנפרדנו אבל אנחנו עדיין חיות יחד) כי הוא שאל מה יקרה אם מי מאיתנו תביא מישהי הביתה.. ניסיתי להסביר לו שזה לא יקרה כי אני לא ממש רוצה אף אחד אחר.

ועדיין, אני לא בהכרח כואבת את סוף הזוגיות כמו שאני כואבת את העתיד הנהדר הזה שהיה אמור להיות לי והנה ברח לי. עכשיו הגיע הזמן להתמודד עם חיים אחרים. ולתכנן משהו שהוא קצת יותר מהותי. יותר דומיננטי. אני שוקלת ללכת לשחק בהלפייר. מועדון בסידני. אולי בעוד איזה 10 חודשים כשהאהובה תברח לחו"ל. אני חושבת שהבלוג הזה יהפוך להיות הרבה יותר אטרקטיבי לכשביקורים אלו יקרו..

עד אז, תהיה לי מיטה נוחה שאלפים ינהרו כדי לישון עליה, חיים נוחים, חומרניים, עם הרבה מוצרים אלקטרוניים כדי לשמח לבב כל גאדג'ט-פיל, ואולי מהות שאינה תלויה באיש מלבדי. שנאמר, אין אהבת חינם בעולם.

ובנימה אופטימית זו, אני חייבת להודות לאנשים קרובים ורחוקים כאחד, שאיכפת לכם ממני בעודי נמצאת במצב מעורר הגיחוך הזה. אני בעצמי צוחקת עלי ואילו אתם מחבקים ודואגים לי. אני רוצה לומר תודה לכולם בלי שזה יישמע נדוש, אבל אי אפשר, אז נסתפק ב: "היי כולם, אני מתגעגעת, כיף לי לקבל הודעות מכם. כולכם עשיתם לי טוב על הלב"

אז זהו לבינתיים. אני חושבת שאני חוזרת לכתוב. מעכשיו, החלטתי לשתף אתכם בחוויות חיוביות, ולהפסיק להתבושש בבוץ של עצמי. החלטה חיובית ואמיצה אני חושבת!

נשיקות ושנה טובה.