לפני 17 שנים. 6 במרץ 2007 בשעה 11:25
תרגום בסוף הפוסט. אם תצליחו למצוא אותו.. (חי חי חי צחוק מרושע).
היום הלכתי להצגת ילדים. במסגרת העבודה החדשה שלי, אני עובדת במשרד הפקה והפצה של הצגות ילדים לבתי ספר. זה בעיקר אומר לנסות לרדוף אחרי מתאמי הופעות שונים ומגוונים הפזורים ברחבי אוסטרליה ולנסות להסביר להם שההצגות שלנו הכי שוות. למה, כי ככה, הם פשוט הכי שוות שיש! אז היום לקחו אותנו להצגה ישנה בביצוע חדש שבחורה קטנת מימדים בשם ג'ס מבצעת. כמה כיף לקבל שכר ולא להיות על הטלפון. עד היום, עד לפני ההצגה שלקחו אותנו לראות, ממש התחלתי לשנוא את העבודה החדשה. יש משהו במשרד, מעין וייב לא ברור שאני עדיין מנסה לתאם ביני ובין עצמי והאם נכון לי המקום החדש הזה.
האם יש לי ברירה? לא ממש. מחר נלך לראות הצגה נוספת על זהירות בדרכים. יש!
אולי עוד יהיה בסדר. מי יודע.
אני רבה עם א' שזו הבת הקטנה של זוגתי. לא ממש רבה, אבל יש יחסי שנאה אהבה בינינו וזה ממש שואב אותי לכל הרוחות. אני בשלב שאני ממש צריכה הפסקה, ומצד שני, זו באה כל הזמן בצורת סופי שבוע, בהם אנחנו לבדנו, אני וזוגתי. יש מקום לציין לחיוב את השעה תשע בערב שזו השעה בה א' הולכת לישון לבסוף. השגרה, איננה דבר רע.
אני חסרה את הבית, כל הזמן. לפעמים יותר, לפעמים פחות. ועדיין, הניסיון הזה, של הזוגיות הזו, שמתחזקת (תודה לאל) עם הימים שחולפים להם, זו תחושה שלא הכרתי. זה כמעט מכפר על הגעגועים לירושלים. אני תוהה אם אני מתגעגעת לחברים כמו שאני מתגעגעת לעיר עצמה, כמהות. אני מנסה להיכנס לשגרה של יצירה ביחד עם השגרה של הבית והמשפחה והעבודה החדשה וכל מה שאני מנסה לבלוע, בביס אחד גדול, שמן.
אני מפחדת מההדפס החדש שאני מנסה לעשות. הוא צריך להיות מוצלח יותר מהקודם והוא יותר תובעני מההדפס שזה עתה סיימתי. אני מפחדת להתמודד עם הרבה דברים. אבל אולי לאט אני אצליח להתגבר על הפחד, ולעשות צעד אחרי צעד.
האקסית הקולינארית שלחה לי מייל. זה הפתיע אותי או יותר נכון גרם לי להעלות גבה בתמיהה. ומצד שני האקסית המיתולוגית כתבה לי גם, את אחד האימיילים העליצים כתמיד שלה. אני חושבת שזה התלתלים והעובדה שהיא קומפקטית, שעושים את האימיילים שלה תמיד כל כך קופצניים, אפילו שאני לא חושבת שהיא מתכוונת לזה. אולי האקסית הקולינארית בודדה. אני לא מאשימה אותה, בהתחשב בעובדה שהיא עברה לתל אביב, עובדת כשף, כמו תמיד, אחרי הכל לא סתם היא הקולינארית. המייל שלה העלה בי קצת תמונות של תל אביב, היא עובדת במסעדה על חוף הים, עם נוף שמשקיף על יפו. אחחח, יפו. יש לי מקום קטן בלב בשביל יפו, אפילו ירושלים סולחת ומפנה טיפונת מקום שם בלב שלי בשביל הפינה היפואית הזו.
ועכשיו אני חושבת שהגיע הזמן לחזור לסקיצות, לא כן?
_____________________________________________
Bad kitty! Why don't you use the cat box? I put new litter in it
