היורדים- נפולת של נמושות

כל מי שדיבר/ה איתי בתקופה האחרונה, בשבועיים האחרונים, יודע שאני מאוהבת.
האקסית שכן או לא שיצאה עם מישהי אחרת וחזרה אלי, כבר חזרה להיות אקסית. ואני מאוהבת.
ולא באקסית.

בתחילת הבלוג הזה אפשר להגיד שהתחלתי את דרכי בעולם הSM. מספר חודשים עמוק לתוך ההכירות עם העולם הזה, אחרי שהכרתי אנשים מדהימים, חכמים מיוחדים ורגישים ובלי קשר לכל האנשים האלה, הבנתי שSM זה משהו מהותי ממני. מעבר לסקס קינקי ולקצת זאפטות על התוכעס. (אני מאוד משעשעת את עצמי כאן)
לפני שבועיים הכרתי אדם מדהים. ללא ספק, הבחורה הכי יפייפיה שאי פעם פגשתי. הבנאדם הזה, היא מתאימה לי בכל דרך אפשרית. והיא מטר שבעים ושש. אני שבעים ושמונה. ברור לי שאני רוצה אותה. הבעיה היחידה- היא באוסטרליה ואני בישראל. הבעיה הנוספת- מעולם לא נפגשנו במציאות, רק בשיחות וידיאו.

ועוד בעיה- תמיד כשאנחנו עושות שיחת וידיאו אנחנו לא באמת מסוגלות לדבר. אני אישית בוהה בדבר השמיימי הזה שיושב מולי, נאבקת עם כל נשימה או יותר נכון מזכירה לעצמי לנשום.

מישהו חשב פעם על הביטוי יופי עוצר נשימה? היא כל דבר שאי פעם רציתי. וההתנגשות הזו עם האקסית וכל מה שהיא לא. 4 ימים הייתי עם דלקת ריאות. הגוף קרס, הנפש, יצאה לחופשה. יש לי חברה טובה בשם "להבה כחולה", ולהבה באה אלי לזמן קצוב של 3 דקות. "דפלואוש, הנה הסיר, זה מרק ירקות שורש. תרגישי טוב, אני אוהבת אותך המון, עכשיו אני חייבת לרוץ".

תרחיש אלטרנטיבי התרחש במיטה שלי דאז. האקסית שכבר ימים מספר ישנה איתי באותה המיטה מאוד דאגה לי. המון.

לא ממש.

בשבוע שלאחר שבוע הדלקת ריאות היא באה. זה היה יום שני. אמרתי לה שזה לא יעבוד יותר. עם כל האהבה הגדולה ועם כל הכעס שלה על זה שרימיתי אותה. שלא באמת אהבתי אותה. שזה סתם היה להוכיח לאגו שלי שאני יכולה. ומה אני יכולה לומר בדיוק. שכן אהבתי אותה אבל בגלל שהיא לא טיפלה בי כשהייתי חולה זה עשה לי נורה אדומה שצעקה לי שהיא לעולם לא תשתנה? האם באמת חשבתי שהיא תשתנה? בשורה התחתונה, עבורי, האקסית היתה אנוכית ולא ראתה אותי באמת. אז לא.

היום, ימים מספר לאחר כל זה, אנחנו עומדים בפתח של תקופה חדשה. יש לי אהבה חדשה, הסיפור מאחורי ההיכרות הזו חסר כל היגיון. כל כך לא הגיוני שחייבים ללכת עם הסיפור הזה עד הסוף.
מגיל מאוד צעיר אני חיה בתחושה שאני הולכת למות בגיל מאוד צעיר. משהו לא מוסבר. לפני שבועיים הכרתי את האוסטרלית. האהבה שלי. הנפש התאומה שלי. הגורל שלי. מאז שאני מכירה אותה אני מלאה בתחושה שאני אמות מאוד מבוגרת מבחינת שנים. לא ברור. אבל אולי כדאי להתחיל בהתחלה:

לפני חצי שנה היא ראתה תמונה שלי בגלל הסצינה של הדראג. היא חיפשה חומר רקע על תהליך של עלייה לישראל וכל מיני דברים לגבי הקהילה הלסבית בארץ וכולי וכולי.. התמונה הותירה עליה הרבה רושם, בין השאר בגלל שרואים שאני נורא גבוה שם. כשברברה גנוש, מלכת דראג אוסטרלית, הגיע לביקור בארץ, היא אמרה לו שיחפש את הבנאדם הזה של התמונה שלה. הסנילי, שכח. כשהוא הגיע לארץ אני והוא התחברנו . מאז הופענו ביחד, ועשינו דואט ובכללי הפכנו לחברים טובים. ביום שהוא הכיר אותי והחלפנו מילים, הוא התקשר אליה והעיר אותה באמצע הלילה האוסטרלי שלה אומר לה שהיא חייבת לבוא לישראל כי הוא מצא את אישתה לעתיד. היא כמובן אמרה לו שיעזוב אותה בשקט וחזרה לישון. וכל הזמן ברברה אומר לי "נ (שם מלא שמור במערכת) ונ ונ ככה ונ ככה ואת חייבת להכיר את חברה שלי נ ובלה בלה בלה". ואני, בתגובה דומה למה שהיא הגיבה באמצע הלילה אמרתי, ברברה- תשיג לנו כרטיסים למארדי גרה, ואני אכיר את נ. מה אתה רוצה ממני?

לפני חודש וחצי ברברה חזר לאוסטרליה והתחיל לשטוף לנ את המוח. דפלואו ודפלואו ואת חייבת לראות ולהכיר את דפלואו. זוועה. הוא הראה לה תמונות וקטעי וידיאו ומה לא. בגלל הקטע של הדראג, היו לו המון תמונות שלי. בטח את רובן אפילו לא ראיתי! לפני שבועיים וקצת נ מתוך סקרנות פתחה את הארגז מהעבודה הקודמת שלה שם היה דיסקט עם הבנאדם ההוא שהיא הסתקרנה מהתמונות שלו.

ואני אותו הבנאדם... כמובן. היא שיגעה את ברברה, אומרת לו שהיא חייבת שהוא יכיר בינינו.

התחלנו לדבר. בהתחלה דרך שיחת וידיאו במסנג'ר שברברה הוביל אותנו אליה. וכל יום בטלפון.

אני לא חושבת שאי פעם הייתי עד כדי ככה לסבית אובססיבית. באמת. אמרתי לה בתחילת השבוע שאני אובססיבית לגביה. שאני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליה. לעבור כל כך הרבה ימים עם פרפרים בבטן, זה די קשה לתפעול, לא? לא באמת מתפקדים. אני חיה בין שיחה לשיחה שלנו. וזה קטע ממש מטורף, כי כמו שיש פה בארץ ילדה משוגעת שמדברת על האשה העתידית שלה שנמצאת באוסטרליה ככה יש אישה באוסטרליה, שאחרי פחות משבוע היכרות הזמינה כרטיס טיסה לארץ והיא מגיעה באפריל למרות שהיא היתה אמורה לבוא לארץ רק באוגוסט.

כל יום עובר כל כך באיטיות. כאילו בכוח. וזה הכי גרוע בגלל שאני עובדת וערה 18 שעות ביממה. אז כל יום באמת ארוך נורא. אנחנו הולכות לישון ביחד כי אני לא ישנה בלילות (הבקרים שלה) כי אם באחרי הצהרים (הלילות שלה) כדי להתכונן למשמרות הלילה. כבר שלושה שבועות שאני חיה ככה, בלי לישון בכלל. בלי שההתלמדות הזו נגמרת. אני חושבת שאני אעזוב את הפרוייקט שאני נמצאת בו כרגע ואעבור לפרויקט אחר של לילה בחברה. יותר מדי לחץ כל הזמן להיות תחת המחשבה שכל רגע יכולים לפטר אותך. בשביל מה?

האישה הזו, הדבר הקסום הזה. מעולם לא הייתי כל כך חולת אהבה. LOVE SICK. כל אדם שאני פוגשת, אני צריכה להסביר לו איך ייתכן שאני כל כך היפראקטיבית בלי שבאמת ישנתי כמעט כלום ביממות האחרונות. כי אני מאוהבת. אני מאוהבת באישתי לעתיד. הבוסית שלי במשרד ההפצה שהיא אדם מאוד פרגמטי, אמרה לי יום אחד שאני צריכה לראות את זה- והיא כתבה את השמות שלנו יחד וראינו שאלו אותם האותיות. ועוד כל כך הרבה אלמנטים. יש לי חבר/ה שאחרי שסיפרתי לו על זה שאני כנראה מצאתי את האישה שאני הולכת להתחתן איתה, חלם עלינו בלילה. כשהוא כתב לי אימייל על זה כמעט ולא האמנתי. מדהים.

אני משוגעת לגמרי. אתמול נפגשתי עם חברה יקרה לליבי שהיא היחידה שאי פעם חשבתי שתעצב לי איזהשהו סוג של תכשיט כי אני לא אדם מתוכשט כלל וכלל. וסיפרתי לה את הסיפור כדי שהיא תכין את הטבעות. אני כל כך רוצה לראות את הסקיצות, לראות אם היא הבינה מה אני רוצה שהיא תיצור..



זה באמת הולך לקרות. עכשיו רק צריך לחכות שיעברו הימים, שניפגש באפריל כדי שתהיה לגיטימציה לספר את זה לכל העולם ממש.



משוגעת משוגעת משוגעת. איזה כיף זה להיות מאוהבת בבנאדם שנועדת אליו. שכל החלקים מתאימים, בקליק אחד מושלם.


גורל.





נ.ב. מי קרא את כל הבלוג שלי לאחרונה. איך זה יכול להיות שיש לי רייטינג בכלל? אני מבקשת וידוי לתוך התיבה הפרטית בבקשה.


__________________________________________________
תקציר: אני נוסעת לאוסטרליה בעוד חצי שנה. ועוד חודש וחצי אוסטרליה באה אלי.. :)