לפני שנתיים התחלתי לטפל בעצמי בצורה כימית. הלכתי לפסיכיאטר והוא נתן מרשם. עברנו בינות לנבכי האמפטמינים מריטלין, לריטלין LA לדקסאמפטמין. כיף ואושר גדול. מהון להון יעילות הלימודים השתפרה פלאים, ניסים ואגדות ממש. המחיר? קטן, בחיי, יש כאלה שלא יקראו לו מחיר בכלל. איבוד התיאבון ואובדן משקל. יש הרבה שהיו מתים לזה. על הדרך התרופה גם תארגן לך גוף פצצה, מה רע.
לאחרונה מרגיש לי כאילו שאני חיה בפרק של איזור הדמדומים (TZ). כזה פרק של טוויילייט לפני שנולד הקקה הזה שעשו ממנו סרטים שגנב לטוויילייט את השם. יש הרבה פרקים של TZ שעוסקים בכל מיני הגשמות מאווים של אנשים ואיך זה בא להם בהפוכה והכניס להם כאפה של החיים. בחיי יש מלא, אני יכולה לחשוב על איזה חמישה לפחות. הפרק עם המים שהם מעיין הנעורים שאכן מצעירים את כל השותה מהם אך גורמים לתופעת לוואי נוראית כשמנסים להפסיק לשתות והיא הזדקנות מואצת, או הפרק עם הבחור שמנסה להתמודד עם האלכוהוליזם שלו והוא שותה תולעת שמתמקמת לו בבטן לנצח והיא מפסיקה להכאיב לו רק כשהוא שותה ונחלשת ככל שהוא מפסיק לשתות אבל ברגע שהוא חוזר, היא נעשית רעבה יותר והמלחמה בה קשה יותר, או הפרק עם הבחור הקירח שעושה השתלת שיער ואז השיער הופך תולעים שאוכלות לו את המוח פחות או יותר ובל נשכח את הפרק המהותי ביותר לרגע זה - הפרק של האיש השמן שלוקח תרופת פלא שגורמת לו למטבוליזם מואץ מה שאומר שהוא יכול לאכול כמה שרק ירצה והוא עדיין ירזה. הכאפה? הוא מת ברעב כעבור כמה שבועות.
אז הנה אנחנו. אחד מהקורסים שאני לוקחת הסמסטר נקרא ניורורוקחות. neuropharmacology. בחיי הוא מעלף. לו רק לא שיחקתי עם המרשם אולי הייתי מוציאה יותר מסתם 50% במבחן האמצע אבל ניחא. במטלה אחרת בקורס, שיח ושיג, הקבוצה שלי תוציא 95% לפחות אז יש איזון נהדר בחיים, או שאני נכשלת או שאני הכי טובה בכיתה. אחרי הכל ניצחנו בצורה גורפת. אולי אני צריכה פשוט לעשות שיח ושיג למחייתי. בחיי. אני לא ממש רואה עתיד כרגע אבל אנחנו חוזרים לדוש בפרקים של TZ כאמור. אחד הדברים היותר מהממים בלקיחת חלק בקורס בניורורוקחות זה לא העובדה שצריך לזכור חמש מאות אלף תרופות שאני לא זוכרת (ע"ע הנפילה עם מבחן האמצע) אבל בעיקר איך עולם התרופות עובד. איך תרופות מקבלות אישור, איך תרופות פועלות ומה בדיוק המפתחים מנסים לכוון אליו. כמעט כל התרופות שכיסינו עד עכשיו בקורס מטפלות בסימפטומים ולא באמת מרפאות. למעשה, כולן.
בין השאר הם כיסו תרופות פרקינסון. התרופות של פרקינסון, בחיי זה עושה חשק למרוט שיער ולצרוח בקול רם. ולא בקטע סקסי.
לצורך העניין נסקור זריז מה בעצם קורה בפרקינסון, רק למקרה שלמישהו שקורא את הבלוג, איכפת ובמקרה הם לא למדו ניורורוקחות ולא יודע את הרקע. חוץ מזה, טוב לעשות חזרה על החומר,אז למה לא. שתי ציפורים, אבן וכולי. (השיח ושיג אגב, לא היה על פרקינסון, זה אשכרה בונוס ממני כרגע אם באמת חם לכם על השיח ושיג אני יכולה לפרסם את הנאום בפוסט אחר) אז איפה היינו? סקירה קצרה של מה נדפק ועושה פרקינסון. רמז, זה לא כשמוציאים קליקים באצבעות.. :)
ישנם תאי עצב שנמצאים במקום מאוד ספציפי במוח שנקרא basal ganglia תאים אלו קרויים raphe nuclie והם משחררים דופאמין שמייצב תהליכים של excitation. על מנת לשלוט בפעילות מוטורית, אנחנו צריכים מעגלים של excitation ו inhibition ובגלל שעד עכשיו למדתי הכל באנגלית, יש דברים שאני אשכרה לא יודעת בעברית. למעשה מלאנטאלפים דברים שקיימים לי רק באנגלית. אז תסלחו לי.
הבקוצור, עד שמאבחנים כבר פרקינסון, בערך 70% מהתאי עצב בראפה נוקליי כבר עשו שביתה איטלקית ומתו על הדרך. אז מה עשו הניורורוקחים המופלאים? יצרו סם שהוא למעשה חומר שמיוצר בגוף והוא intermediate של הdopamine pathway ושמו L-dopa. כשדוחפים מלא ל-דופה לעצבים במוח זה עושה להם לייצר עוד דופאמין. כי זה הסובסטארט, קטע! רק שיש לנו עכשיו רק 30% תאים שנשארו בחיים וכדי לברך אותם על ההישג המופלא, מלחיצים אותם לעבור לתפוקת ייתר. בערך כמו החיים בישראל אני מניחה כי הרי אין תקן לשום דבר וכל אחד עושה 5 תפקידים שונים ואז מתפלאים שאנשים יוצאים לרחובות ורואים דם בעיניים. נו באמת.
סופו של הסיפור מסגרת הארוך והמייגע במיוחד הזה הוא שהתרופה הזו, בזמן שהיא עוזרת להקלה בסימפטומים כי זה מייצר תכלס יותר דופאמין שצריך, היא גם גורמת לתאי העצב למות עוד יותר, הפעם - מתשישות. כשהרבההרבההרבה ראפה נוקליי מתים, מקבלים דיסקניזיה או בעברית - חוסר שליטה מטורף באיברים. הפיתרון לזה הוא "צריבה" של המוח כדי לגרום לפחות excitation במעגל המוטורי. גם נקרא Creating lesions in the brain. תשאלו את מייקל ג'יי פוקס שעבר כמה "תיקונים" שכאלה. התקופה בין אי ספיקת הראפה נוקליי ובין התחלת הטיפול, כשהאל דופה עדיין עובד ומייצר תופעות שגורמות לפרקינסון "להיעלם" נקראת בעגת המטופלים והמטפלים "ירח הדבש". זה בדרך כלל בין 5 ל7 שנים. אורך ההאנימון הוא תלוי מינון. ככל שהמינון שלך נמוך יותר, כך הסיכוי להארכת ירח הדבש גדול יותר. ככל שהמינון נמוך יותר ככה יש יותר תסמינים של המחלה. האיזון? אל תצחיקו אותי, תלוי אדם ואדם..
היום כאמור, פגשתי את הפסיכיאטר שלי. הדקס כמעט נגמר וצריך לחדש מינון.
אני במשקל בריא לראשונה מזה שנתיים. לקח עבודה מאומצת של חצי שנה כדי להגיע למשקל הזה והוא עדיין נמוך יחסית למה שהייתי פעם. אני רזה אבל לא רזה בצורה חולנית. אני לוקחת 30 מ"ג דקס כל יום. כחלק מהרצון העז שלי להעלות במשקל ולהילחם בתרופות אה-לה-נטורל, ניסיתי להפחית במינון לא בצורה של הפסקה מוחלטת, הורדתי לחצי. בצורה מאוד מפתיע, הכל הלך לקיבינימט והפסקתי להיות יעילה בלימודים. חזרתי אחורה אם תרצו. מנפלאות הניורורוקחות, כאמור.
הפסיכיאטר אמר לי שככל הנראה אני אצטרך להיות על הכדורים לשארית חיי. אנחנו נפחית במינון ונעבור ל20 מ"ג בשיחרור איטי, כדורים בהזמנה אישית שרוקחת תכין במיוחד בשבילי. כדור כדור. במקום לחיות סביב לכדורים, בלי לדעת לפעמים אם לקחתי או לא לקחתי, עכשיו אנחנו עוברים לשניים על הבוקר ושלום על ישראל. סעי לשלום, עלי והצליחי.
אני מסרבת שזה יהיה שארית חיי. בלי תיאבון, במרדף אחרי ארוחות שאני אוכלת מתוך הסתכלות על השעון ולא מתוך קרקורי בטן. כשהפסקתי להסתכל על השעון והורדתי את היד מהדופק, הייתי שוכחת לאכול. מגיעה הביתה בערב וקולטת שלא אכלתי כלום כל היום. ככה, יום אחרי יום. והוא עוד אמר לי שאני נראית בריא. כשאמרתי לו שהמכנס שאני לובשת הוא מידה 8 ופעם הייתי 14 ו12 הוא קצת לא האמין. מנפלאות האנורקסיה בלי הנרבוסה למרות שגם זה אורב בפינה אם אני לא אזהר.
אני מניחה שמטרת הפוסט הזה הוא לעדכן את עצמי שאני לא מוותרת. אני הולכת למצוא דרך לחיות בלי הכדורים בלי לפספס את החיים המקצועיים הפוטנציאלים שלי. מחר אני אלך להוציא את המרשם המיוחד הכדורים קאסטם מייד שלי. בגלל שזה לונג אקטינג לא יהיו עליות וירידות וזה בכללי יהיה יותר נורמלי. בתקווה. זה הכל ניחוש פרוע של בנאדם אחד. ניחוש על החיים שלי. סמסטר אחרון, כבר אמרנו?
חוץ מזה קרו כל מיני שואות בשבועות האחרונים, וגם כל מיני דברים מדהימים על הדרך, אבל בפוסט הזה רציתי לדבר בעיקר על הפגישה עם הפסיכי. אז הנה. אין בכלל פואנטה. כעת יקירי הנאמנים, אלך ברשותכם האדיבה, לישון.
נ.ב אפשר לדעת מי קורה בבלוג המת שלי שמקפיץ לי את מספר הקוראים ל50 ומשו כל יום. מי את\ם?? בתודה, אגף הכתיבה.
