מול המראה

הנטיה להתבונן במשיכה כגופנית בלבד, או אפילו לפרק אותה לפרגמנטים - "משיכה גופנית", "משיכה שכלית", "משיכה רגשית", "משיכה מינית" וכו' וכו' - היא תוצר מעוות של התרבות שלנו.

המשיכה היא מושג רחב וגרעיני שכולל את כל החלקים הללו גם יחד - שכל, רגש, גוף ונפש. פן אחד של המשיכה בלתי ניתן להפרדה משאר הפנים שלה. הם תלויים זה בזה, מושפעים ומשפיעים זה על זה.

המשיכה גם לא סטאטית. אין "נמשך" או "לא נמשך". היא מתפתחת, משתנה ומעמיקה כפועל יוצא של הזוגיות והתמורות שלה לאורך זמן.

לכן כדי לדעת אם אני נמשך אלייך, אני לא צריך רק לראות תמונה שלך. תראי לי את הראש שלך והלב שלך, הלוא הם הנתיב המהיר לנפש שלך - ואדע אם קיימת בינינו משיכה אמיתית.

כל השמיים כולם נעים סביבו, כמו שומעים לפקודתו, מחוברים אליו בציר בלתי נראה ובלתי מורגש שהופך להיות מובחן, ברור ומובהק רק בעיני אלה הסבלניים וחדי המבט שיצפו במתרחש לאורך זמן. 

אינספור כוכבים והשביל שברקע, הם כולם משתחווים לו, כאילו נכנעו אליו, מושפעים ורוקדים סביבו.

והוא?

לא הכוכב הכי יפה בשמיים. גם לא בוהק במיוחד. בוודאי לא הכי גדול. האדם המתבונן בשמיים בהיסח הדעת, לא ישים לב אליו כלל. לא יראה איך כל הכוכבים נופלים אל אותו אור כחול קטנטן, מהבהב, ומסתובבים סביבו. 

כמו רבים לפני, הוא משמש מדריך גם עבורי. אני לא הכי בוהק, לא הכי גדול ובוודאי שלא הכי יפה. בשקט אני רוצה לחדור לראשך ולנפשך. בהבהובים עדינים אך קבועים. ומבלי שאף אחד שם לב, להכניע אותך לרצון שלי. לגרום לך להתמסר אלי, כפי שהשמיים מתמסרים אל כוכב הצפון.

שולט, נשלטת, מתחלף, מתחלפת. אלה תארים מיותרים.

הצורך בשליטה בא מבפנים. יש לו המון פנים. הצורה דרכה הוא בא לידי ביטוי תלויה במידה רבה בדמות שמולנו והתכונות שהוא או היא מוציאים מאיתנו.

מול אחד אנו חשים עצמנו חזקים וצריכים לשלוט. מול אחרת אנו חשים עצמנו חלשים וצריכים להתמסר. אנשים הם לא דף אחד. לא צורך אחד. הם ספר שלם שיש בו מגוון רחב של צרכים ורצונות, שלעתים אפילו מתנגשים ובאים בקונפליקט זה עם זה. אפילו אם זה רק למראית העין.

המיניות, הלוא היא תמונת מראה של השליטה, איננה אסופה של קטגוריות. "סטרייט" \ "ביסקסואל" \ "הומו" \ "לסבית". ממש לא. המיניות היא ספקטרום.

ולא זו בלבד שהמיניות היא ספקטרום, אלא שהמקום שלנו עליו עשוי להשתנות כפועל יוצא של תקופה בחיים, גירויים שאנו חווים, מחשבות ורגשות שלנו שמשתנים ללא הרף. וכן, גם אנשים שאנחנו פוגשים והדרך הייחודית שאנחנו חווים אותם. המקום בנפש שלנו שאליו הם נכנסים.

אין הגדרות, אין קטגוריות, וכולנו שלמים כפי שאנחנו. 

יש לך מקום נסתר. זה מקום שבו את הכי חשופה, הכי אמיתית, הכי ערומה. וזה לא משנה כמה בגדים את לובשת. את פשוט - את; ובדיוק את.

ומן הצד השני אני - לא מולך. מעלייך. מקבל אותך, רואה אותך כפי שאת באמת - ואוהב אותך.

יש לי מקום נסתר. זה מקום שבו אני הכי חשוף, הכי אמיתי, הכי ערום. וזה לא משנה כמה בגדים אני לובש. אני פשוט - אני; ובדיוק אני.

ומן הצד השני את - לא מולי. מתחתיי. מקבלת אותי, רואה אותי כפי שאני באמת - ואוהבת אותי.

חוט בלתי נראה שזור בינינו, עוטף אותנו, מלמעלה כלפיי מטה ובחזרה. מחבר אותנו בחיבור שלא ניתן לראות אותו. אבל ניתן להרגיש אותו, לגעת בו, להריח אותו ולחוש בו.

החוט הזה, הוא השליטה.

החיים שלנו מתנהלים בשטח אפור עצום בגודלו. מי שלא מבין את זה, וחושב במובנים של שחור ולבן, הוא אינפנטיל. כי זה בדיוק סגנון החשיבה שמאפיין ילדים.

זה לא תמיד כיף להתקיים בשטח האפור הזה. שום דבר לא ודאי. דטרמיניזם מדומיין. הכל יכול לקרות, כל הזמן. נדירות הפעמים בהן זה ה"כן" החד משמעי או ה"לא" החד משמעי, שהילדים שבנו כל כך אוהבים, כי המלים האלה עוטפות אותנו בחום וביטחון. שאנחנו יודעים מה עומד לקרות. 

ואז אני פושט מעלי את השכבות ומוציא החוצה את השליטה. היא אמיתית בי. היא עשויה חומר שניתן להרגיש בו, לחוש בו, להריח אותו. שם ורק שם, השטח האפור כמו נעלם, דוהה ומתרחק, הופך לנקודה בלתי מובחנת באופק הארועים שכולו נמצא בתוך ים שחור שמעליו שמיים לבנים. 

ושם סוף סוף אני יודע מי אני. ואת יודעת מי את. 

"אתה אוהב אותי?"

בוודאי שאני אוהב אותך ילדה מהממת שלי.

"אז למה אתה רוצה להכאיב לי? אני לא מבינה."

בזכות זה שאני אוהב אותך ולא למרות.

"אני לא מבינה."

את מעוניינת בכאב שלי?

"חושקת בו."

ואת ההשפלה שלי את רוצה?

"עורגת לה ומפנטזת עליה."

להיות מסומנת על ידי?

"בכל דרך שתבחר."

למה את רוצה את כל אלה?

"כי אני אוהבת אותך."

עכשיו את מבינה?

"כן אדוני."

כל כוח שאני אפעיל עלייך, ילווה בתגובת נגד שלך, בעלת טבע זהה לכוח שהפעלתי ובכיוון ההפוך. זו מכניקה ניוטונית פשוטה.

לפיכך אני רוצה להפעיל עלייך כל כוח אפשרי - פיזי, מנטלי ונפשי. הרי רק דרך התגובות שלך אוכל ללמוד אותך ולהבין מה את באמת.

ורק אחרי שלמדתי אותך ביסודיות טוטאלית, אוכל לשלוט בך.

כפי שציינתי, מכניקה פשוטה. 

בוניליות - שם יש מורכבות. זה מסובך.

השליטה. הקצוות. הם הפשטות שלי. הם המקום הבטוח. 

עולם הבדס"ם הוא שקר אחד גדול.

אבל בתוך השקר הזה, כל אחד ואחת מכם מוצאים משהו שהוא מאוד, מאוד אמיתי לגבי עצמכם.