אני רוצה לשתות שוב מהחלב שלך. להשכיב אותך על המיטה שלי, על הגב, ערומה לגמרי. לעטוף את הגוף הקטן שלך, לשים את השד בפה שלי, להפעיל תנועת יניקה ולהרגיש איך החלב המתוק הזה מציף לי את חלל הפה. זה מחרמן אותי בצורה שאת לא יכולה לתאר, התחושה שאני מרוקן אותך ואת ממלאת אותי בהקבלה. אנחנו מזינים זו את זה. אני אפילו לא מבין עד הסוף איפה זה פוגש את הבדס"ם שבי, אני פשוט יודע שברגעים האלה אני מרגיש בעוצמה שאת שלי, שאת שייכת לי. אותה עוצמה שתמיד היתה בינינו, ואולי אפילו עזה יותר.
אני רוצה להמשיך לשתות ממך את החלב שהגוף שלך מייצר עבורי בזמן שאני חודר אלייך, בתנוחה מיסיונרית שלמעשה אין בה דבר מיסיונרי. אני רוצה לשמוע את הגניחות והכאב שלך, להרגיש איך הכוס הקטן שלך מתכווץ עלי עוד יותר ולא נותן לי לצאת. אני רוצה שתעצמי עיניים ותקהי את החושים שלך, תתמסרי אלי בשעה שאני מגביר את קצב תנועות האגן שלי ביחד עם קצב היניקה שלי, נכנס אלייך עד הסוף ומרוקן אותך עד הסוף במקביל לתוכי. תתמסרי לכאב ולעונג שאני מעניק לך, כשאת פותחת את הלב שלך ונותנת לי להיכנס ולמלא אותו כפי שרק אני תמיד ידעתי.
אני רוצה, פשוט, אותך. את כולך.