שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נחוש

לפני 12 שנים. 12 ביוני 2012 בשעה 19:41




ומוצא עצמי, בזמן האחרון לחוץ ומבוהל מהזמן....


מרגיש שהזמן בורח לי ואני לא מספיק למצות. זה גורם לי לבערה פנימית.

פרטים שונים, המרכיבים את חיי, מתערבבים להם בראש במחול מטורף שעלי לנתב נכון

ואז יוביל אותי למסלול חיובי ויצירתי.



פה, המורכבות הזוגית, שמאז ומתמיד לא נורמאלית,


שם, מעבר הדירה שקורה בקרוב (אחרי שנים רבות באותו מקום),



פה, העבודה המטורפת שלי,



שם, אמא צלולה...אבל בכל זאת מתחילה בנסיגה מוחית מסויימת,



פה, חברים, הטוענים שאני מזניח אותם,



שם, הפרופורציות שהשתנו בי בעקבות ידידתי האהובה שניצחה מחלה ונולדה מחדש,



ושם, מוגבלויות זמניות טכניות, בהם אני נתון....




ועוד ועוד...



לא מסוגל יותר עם הבלגן הזה...חייב לחזור לסדר ושיטתיות מסויימים.



בעולם מושלם ( הקיים רק במסגרת מוחי האפל, אונה שמאלית, תאים 66882- 77889),

הייתי שוכר 'קלינר' שיסדר לי את הדברים.



כנראה, שבכל זאת, צריך לעצור הכל ולעשות את הסדר וה'בניה מחדש' בעצמי :)




ונעבור לתלונה:



בערב שישי האחרון, בילה ידידי אלריק ( שנתגלה כשרמוטה לא קטנה:) ), בערב פמדום

ב'ספייס'. (יש תאור מפורט בבלוג שלו)


ממקורות אמינים (טוב....הוא סיפר לי), נודע לי, שהנ'ל טופל ע'י ארבע שולטות בו


זמנית....




סליחה???




אלריק יקירי:


מן ההגיון וההגינות, במצבים מעין אלו, להתקשר לידידך יואב, להזמין אותו לבוא,

להסתפק בשולטת אחת ואת שלוש הנותרות להעביר ליואב....לא?



אחרת, אתה יוצר בעיה מקבילה לרעב בעולם: במערב יש שפע ובאפריקה אין מה לאכול..

קאפיש?

:))



ואקנח בברכה מוקדמת (ביומיים), לאהובתי, המכשיפה מהדרום לרגל יום הולדתה

הממשמש ובא...יערה46


:))

אז, המון מזל טוב יקירתי, חולה עלייך ומאחל לך המון טוב (והשאר כבר אומר אישית).



ומאחר ובלוג זה, שם במוזיקה דגש על החצי הראשון של שנות השבעים, מקדיש לך, כלת

יום ההולדת, את השיר הבא:

 

 

 


להקה הולנדית, שעד פריצת השיר הבא, לא הייתה ידועה (ואחריו מיהרה להעלם...:) )



כחול מזעזע - ונוס:)



לפני 12 שנים. 27 במאי 2012 בשעה 8:18

מנסה, מטבע הדברים, לעשות סוג של רשימת מלאי, השגיות ושאיפות.

הרשימה משוחדת וממולכדת.

אירוע שקרה למשל, עשוי להתפרש כמקפצה למשהו טוב...לחילופין תחילת ההתדרדרות.


ובכלל, מדוע הטקס, אליו אנו נצמדים בבעתה ובתלות כה רבה הנקרא 'יום הולדת'?


פתגם סיני אומר ש..'50 שנות נסיון, הינם שנה אחת של נסיון, המשוכפלת 50 פעמים....'


ישנה כמבון, הגישה החיובית והמחוייכת הלקוחה מ'אליסה בארץ הפלאות', ושם הטענה

המרכזית הינה: למה לחגוג יום אחד בשנה 'יומולדת? לא עדיף לחגוג 364 ימים בשנה את

החג 'לאיומולדת'? הרי האפשרויות כמעט אינן מוגבלות בשיטה חביבה זאת...?


האדם, הינו יצור של 'תחנות' וטכסים. יום הולדת, בר מיצווה, חתונה, יום נישואין, יום האם וכו.

כנראה שלא הספיק לו והוסיף ימי טכס חיצוניים כמו ימי חגים ימי זכרון, ימי שמחה וכו.


עד, שנותרו מעט מאוד ימים שמהווים 'סתם יום' רגיל לחיות ולחוות בו.

הלכך נתכוון המשורר במקור?


ומה בדיק אנו סופרים? כמה התרחקנו מהבטן של אמא? או כמה התקרבנו לתוןלעי הרימה,

המצחצחים מזלגותיהם בציפיה דרוכה להגעתך...?


אני, לעצמי, לא חוגג יום זה (אבל מקפיד לחגוג זאת לאחרים)



לגבי דידי, יום זה, הינו מקביל ל'יום כיפורים' אצל החרדים.



יום של ספירת מלאי, בדיקת החמצות, תכנון לוגיסטי מחודש לבאות והפסקת תהליכין לא

נכונים בהן אני מצוי. או שינויים בכדי לכווננן לכיון נכון ומפרה.


ובכל צומת שאתה צולח ממתינים לך ארבעה צמתים חדשים. אף אחת מהם, אינה מחביאה 'אמת' כלשהי ועל אף עובדה זאת, אסור לעצור. העצירה משתקת ומקפיאה התקדמות תהליכים, שחלקם עשוי להיות מבורכים. רק לא לעמוד.



החלטה שגויה, עדיפה מאי החלטה. גם בהחלטה שגויה, ישנה עשיה ועשיה הינה דבר חיובי בכל מקרה.


אז...זהו:)


כל מה שנשאר, זה לפתור ולהחליט לגבי:


המשכי המקצועי, החייב שינוי באופן שיאפשר לי להתפתח הלאה.

החלפת הזמניות בקיום המיידי (מגורים רכב וכו)

ברור יחסי האישיים, הכל כך משמעותיים מחד ומאידך גורמים לי חוסר יציבות ומידע היכן אני עומד.





מקווה, שהכותרת הבאה תהיה: הכל נפתר וזה היה קל מהצפוי:)


ריקוד הפרחים:



&feature=player_embedded#!
לפני 12 שנים. 18 במאי 2012 בשעה 16:53

בלי צער רב,

ובלי יגון קודר,


אנו מבשרים לכם בזאת, על מותו (ולא בטרם עת), של הלובסטר החוצפן, שזמם ליטול


חיים צעירים , תוססים ודינמים ולהשביתם כליל.




תזכורת:



במפתיע, נודע לידידתי האהובה, שלקתה בסרטן ריאה.


המצב הוגדר כשלב 3 מתוך 4 (שזה אומר בפועל - 15 אחוזים להשאר חי).


ידידתי, לא הסכימה להכיר באפשרות תבוסה, עשתה את הטיפולים הנדרשים ולא התייאשה לשניה.



הרבה הקרנות...הרבה רעלים (כימוטראפיה)...בהחלט תהליך קשה ולא נעים המלווה

בתופעות לוואי. והיא? כל הזמן צחוקים ומצב רוח טוב...:)




ואז הגיע הטלפון ובו נתבשרה שלא נותר אפילו רמז למחלתה, עד כדי כך שלא בטוח שיש צורך בניתוח,

להסרת החלק שהיה נגוע...


והיה כלא היה.


גורנישט!!!


הלובסטר מת והיא נולדה מחדש!




שיעור חשוב לכולנו: חלק ניכר בהתמודדות עם מחלה, הינו נחישותו של החולה להבריא.





ולך יקירתי,



עשית אותי מאושר בשבוע שהיה די דיכאוני עבורי. למדתי ממך המון ותודה לך:)




מקדיש לך שיר ( כנראה בפעם האחרונה לשמחתי:) ) מקסים זה:


בראשית



:







נ.ב. אלריק: תפסיק לסתום לי את תיבת ההודעות בהצעותיך המגונות. אני לא בעניין של גברים!!

תודה:))
לפני 12 שנים. 5 במאי 2012 בשעה 20:33

באחד, מביקורי, אצל יקירתי המכשיפה מהדרום, ובהקשר של שיחה קלילה בנושא אחר,

היא, לפתע, אמרה לי: 'אתה אדם שנותן אך ורק את המידע המדוייק, שאתה רוצה שידעו...'



ולפתע, חשבתי על העובדה התמוהה הבאה:



מכורח עבודתי, אני מכיר ופוגש אנשים רבים. חלקם, הפכו ידידים.

יש לי חברי ילדות ירושלמים, שזה סוג של 'קשר דם' מאפיוזי 😄

יש חברים, שלוקטו במהלך שהותי וחיי בארץ ובחו'ל..


ויש כמובן גם את התחום בו עוסק האתר. גם כאן, זה לא פשוט. יש, שיראו בי 'נשלט' בלבד.

אחרים, שיבינו שבמורכבות הנפשית ובתפיסתי (הלא פופולרית, אני יודע) את הבדס'מ

כקטע

נפשי (גם מיני...אבל קודם כל נפשי) ה'שלט' אינו מכיל את כל אישיותי, ויראו בי קודם כל

בנאדם.




כל קבוצה כזאת, לרוב אינה מתערבבת או אפילו באה במגע עם מי מהקבוצה האחרת.

(הייתה תקופה שעוד ניסיתי לעשות 'מיזוג גלויות' וזה לא ממש הצליח)




השלב הבא בתיאוריה:




כל חבר באחת מהקבוצות, יתאר אותי קצת אחרת...

לא. לא במונחי אופי או דיעה... זה, דווקה משותף.

כוונתי בעניין הפרטי יותר והסגנון האישי וההעדפות.


כנראה בגלל השילוב הקיים בי של ריבוי צבעים (פלוס פיצולי אישיות 😄 ), נוכחתי שאני

לא מעמיס על אדם אחד את כל הצבעים והשילובים.



זה לא נוח וממש לא קל, כי מעדיף להיות חופשי ופתוח...




שואל עצמי: למה זה כך?



בשביל מה המידור והבחירה התוחמת?



צביעות? פחד?




אולי....



האמת, שתמיד נראה לי 'כבד' מדי, להעמיס הכל.



נוכחתי שממילא, אנשים מאוהבים בחלקים מסויימים בי ועל השאר, או שלא רוצים לשמוע, או

שלא פתוחים דיים וינסו לשנות אותי (כאילו יש 'נכון, ולא נכן').




והגילוי העצמי : במצב הקיים, כנראה שלא אוכל להיות 'עירום ועריה' בפני אף אדם. (...?)




בכל מקרה, ישנו אדם או שניים, בפניהם אני חשוף לחלוטין (לאחר תהליך ארוך), אבל הם

חכמים מדי מלחפור לכיוונים רגישים ולכן גם להם, לא נהירה התמונה השלמה.

ישנה גם אחת, מטורפת מספיק, כדי להגיע לשם ...





ולסיכום, אני תמהה: אם ניקח את דוגמת הבצל כמשל, האמנם יש אנשים שמול אחרים

קילפו הכל? ללא קליפות בכלל?





החפירות (העצמיות) נמשכות....:))





לך, ש(נראה לי) לראשונה, הבנת את היחוד והתופעה של 'החומה, :))




ולך, יקירתי, ששבוע גורלי מתחיל בפנייך, ובמהלכו ההחלטה בדבר הניתוח (שיסיים את

הפרשה), הקטע הבא, לתפיסתי, הינו החזק ביותר של פינק פלויד (והיה קשה לבחור 😄 ).


גם לאחר הבחירה, נראה לי שהביצוע הנוכחי, משתווה אפילו להקלטת האולפן

המיתולוגית (שנעזרה בזמרת אופרה אמיתית).



מקווה ובטוח לבשורות טובות:)


Pink Floyd - The Great Gig in the Sky





לפני 12 שנים. 26 באפריל 2012 בשעה 15:34

(הערת המלצה: לפני קריאה, יש להפעיל את הקליפ...:) )




לקראת ביקור אצל המכשיפות מאיסטוויק...




בפשע, זה נקרא 'כיפה אדומה'...


להיות בחברתו של הקורבן, לתת לו להרגיש נוח...בטחון, ואז כשהוא נינוח להתקיף

במפתיע...


נכון, היו מחדלים וכשלים בעבר.

אבל, עשיתי תחקירים ובדקתי ביסודיות את הכשלים...

ועכשיו, רק צריך לישם. התוכנית חייבת להצליח. אפס כישלונות!



אגיע לשם, עייף, רצוץ, חלש משהו...



ישר אעשה כלים.



אח'כ, אציע מסג' מפנק ברגליים לכל דורשת...זה כבר יעשה את עבודת ההטעיה.

ואז, כשהן נינוחות, בנירוונה, תגיע התקיפה:



המפתח הוא שיהיו קשורות (אכין חבלים בעוד מועד).



אח'כ גאג וזהו.



שיתפתלו ויתבכיינו כמה שרוצות.



לרוע מזלם, אני ב'האנג - אובר', ובמצב רוח אגרסיבי במיוחד... (מה לעשות)

הדבר היחידי שיפסיק בשלב כלשהו את הכאב, יהיה עייפותי (יקח זמן).



לא. לא שוט מעוצב עם תשע זנבות אופנתיים..ממש לא!

גם לא מחטים ורדרדים....



עם בלוקים ומסמרים אני הולך לעבוד עליהם היום.



ורק כדי שלא יחשבו חלילה שאין בי רגשות, מבטיח שתוך יומיים- שלושה, הכאב יקטן...:)



(לא, אין סיכוי שאחזור בי ובענין רחמים...הצחקתם אותי:) )




הנחמה: שנה מעכשיו, לא תזכרו את האירוע...





אז....מי רוצה מסאג' מפנק ברגליים ראשונה?


:))





לפני 12 שנים. 21 באפריל 2012 בשעה 8:57

זר (ושאינו מסוגל או בעניין), לא יבין זאת...



אבל, הרי כולנו נוכחנו ש...אוכל, יותר טעים ככול שהמתנו יותר...לא?


גם בסיום דרכו, כשאתה תקוע ברחוב או ברכב וצריך לשרותים....כשאתה מממש, זאת לא

הנאה אלוהית, העולה בהמון מונים על האקט 'הרגיל'?



לאחר שגיליתי, שבצורה מוגבלת, גם במין זה עובד אותו דבר: כמעט גמירה, כמה

פעמים, והגמירה הופכת לעוצמתית ואדירה, לא הופתעתי לגלות, דרך השייחית, שגם

במנגנון הנשי, החוויה דומה...




וישנו גם התחום של 'ללכת על הקצה'....:)




היא, שהיא בעלת תיאבון מיני בריא, תגמור את הארבע - חמש פעמים ביום, אתך או

בלעדך, ואתה....לא.



פשוט לא.



נסיונותי, להסביר לה את המשמעויות והבעייתיות, מסתבר שרק גירו אותה יותר:



עניין המצוקה הפיזית,


עניין המצוקה הנפשית והעצבים המצטברים,


העובדה הפשוטה שזה לרוב לא במודעות שלה ואתה סובל לעצמך...


והעובדה שאנו (גברים, נשלטים וכו), ממילא 'יצרני זרע' ואין שום הפסד ממשי מבחינתה,

באם אפרוק מצוקתי, ולו בכדי להצליח להרדם ביתר קלות...



תגובתה: 'אני רוצה שאתה תסבול!'




ובכל זאת, ישנו בונוס לסובל (כלומר לי):



זאת, ללא ספק, רמת נתינה עילאית. מקסימלית.



אמון ללא סייגים.





וללוחמת הלובסטרים הנועזת שלי, העומדת בפני המבחן האמיתי: הבדיקה בה יוחלט

באם לנתח (הלוואי שכך), או לחילופין, להמשיך ולהזרים רעלים כימותרפים לגופה...

השיר הבא, מלווה אותנו שנים רבות, ולמרות זאת, אף אחד לא מכיר אותו בשמו.

שלושת המילים הראשונות שלו, היוו בדיחות ללא מעט 'טוק שואו' בארה'ב, וטרם

נודע מה הן ומה פרושן. שיר מקסים, שכרגיל מוקדש לך באהבה ומכל הלב:




A Whiter Shade Of Pale Procol Harum





לפני 12 שנים. 13 באפריל 2012 בשעה 14:03

תקראו לי חוזה,

תקראו לי נביא,

(או סתם תקראו לי ברברה...)



הצפי שלי: עוד כמה שעות, אי שם בדרום הלא רחוק,

שתי שולטות (לא טעות), קשורות, מתייפחות ומתחננות...


מנסות, לשווא, להזכר במילת הביטחון (אותה, ממילא אחליף מבלי ידיעתן.....:)

מצבטים, הצלפות וכל מה שרק יבוא לי...

הגיע עת שלם ונקם למכשפות מאיסטוויק!!!

יאמממי :)))


(פרטים, כשיהיו)


נ.ב. מתי יוצא המטוס הראשון ל...בוליביה?

:)

לפני 12 שנים. 4 באפריל 2012 בשעה 6:49

ואף , שגם אני במשברים ובמצוקות מצטברות,

ידעתי שאת כלואה במעגלים ואנרגיות שליליות.

השארתי הכל בחוץ, ובאתי לתת.

באתי להיות שם עבורך...עבורי.

לא, לא חושב שפתרתי לך כלום ב'עולם החיצוני',

אבל כשהגעתי, היית מכונסת ומכווצת...

ובחלוף הדקות והשעות (שמישהו יעשה כבר משהו בעניין השעונים בביתך...לא יתכן

שהם רצים כל כך מהר...:) ), הרגשתי שאת הולכת ונרגעת.

מרפה...

נמסה, אל נקודת הרוגע.

הבייתה...:)

הרגשתי פיזית, שאני יונק ממך את כל השלילה ותוך כדי, מתמלא בהמון כוח.

הייתי שם בשבילך...בשבילי.



תודה לך שאפשרת לי זאת.

לפני 12 שנים. 31 במרץ 2012 בשעה 17:43

טוב, האמת שידעתי שאני נוסע לעבודה נטו (ובמקרה זה, לא מעניינת במיוחד...), כך שלא

היו לי ציפיות לאקשן...

ובכל זאת, כבר חוויתי 'אופס' ולאחריו 'וואפס'...


אופס:



הוצמד לי רכב, ע'י החברה המעסיקה, אאודי8 (3000 CC...מטוס קטן:)), ובעודי מנסה

לחנות ליד המלון ברוורס, לא השגחתי וכמעט פגעתי באישה הולנדית מבוגרת למדי...

הגברת נבהלה, וכשראתה שהרכב והלוחיות גרמניות, החלה לקלל אותי בהולנדית, תוך

הדגשה של מילים שהבנתי כמו 'היטלר', ' נאצים' וכו....



עמדתי והקשבתי בסבלנות.



לא טרחתי לעדכן אותה, שכל משפחתי, הקודמת, נמחקה ע'י הנאצים, ושמעולם לא

הכרתי את המונח 'סבא' או סבתא'... יכולת ההזדהות שלי עם כאבה, הפליא אותי כי

אחרי הכל, הייתי תחת התקפה...




טוב, לאחר מכן, עוד פגישות ועוד עבודה...



ואז, הגיעו דפי ואנריקה...



הם גרים באמסטרדם, וכששמעו שאני נמצא, באו להגיד שלום.



אותה, אני מכיר עוד מהארץ, לפני שנים רבות.

היא עברה להולנד, הכירה אותו והם התחתנו.



מקצועו (שימו לב): מעצב גינות גראס....:)



הוא מוזמן ע'י עשירים שונים ברחבי אירופה, ובהתאם לבקשתם, מיצר (ע'י התערבות

גנטית), את סוג הגראס בו חשקה נפשם. מסתבר שיש לו הרבה ביקוש:).



אני, גם בארץ, כמעט ולא יוצא לי לעשן (אף שמוקף במעשנים), ולרוב מבקר את הטיפה

המרה (ווסקי טוב, 12 שנות ישון, עושה לי את זה).



ובכל זאת, כשהדליקו ג'וינט, לא יכולתי לסרב...שתי שאכטות ו...זהו. הכל השתנה.


'וואפס'



אבדתי כל קשר לכדור הארץ. העיניים היו פעורות, ולעיתים, שמתי לב שגם הפה נוטה

להפתח (מחוסר שליטה על שרירי הלסת). התופעה לוותה בגירוי נפשי ופיזי מסויימים...:)



הגענו (במקרה) לנושא בדס'מ, וכששמעו שאני מתעניין בנושא, החליפו חיוך ומבטים ו...

העלו אותי לרכב..



נסענו לדנ-האג (בישראל : האג), והגענו למועדון, שהיה בעבר מפורסם בתחום, נסגר בשלב

כלשהו ע'י משרד הבריאות, ונפתח לאחרונה מחדש.


DOMA



מועדון בדס'מ אמיתי וקשה - הארדקור.

לא הכל אני זוכר, בגלל הלם השפעת הגראס הקטלני...



אבל ווואאאוו...



בניגוד למועדונים בארץ, כאן היה מיעוט לא מעורב והרוב היו פעילים..

נשים, המסתובבות עם רצועה המחוברת לזין בטבעיות...

הרבה, הסתובבו ללא בגדים (למעט אביזר בדס'מ זה או אחר על גופם)...

הכרתי, דיברתי, שתיתי, נהלתי שיחות ופה ושם, גם חטפתי צביטה או כאפה ידידותית.

החופשיות, בה אישה זרה, ניגשת ורוצה לקחת אותי להתעללות, הממו אותי.

(לא נענתי, הן בגלל קיפאון הגראס, והן בגלל הגבלות שנתחייבתי עליהן מראש:) )



מאוד מצוייד ונקי (גם ב'אזורי הביזאר'), נעים, חופשי, ומוזיקה מטריפה. המון גיררררוי



אין לי מושג, כיצד ומתי חזרנו לעיר ולמלון שלי אבל גם עכשיו, עוד חש בהשפעת

הגראס (ובעקבותיו האלכוהול), ועדיין נפעם מחווית המועדון הלא שגרתית...




היה די קשה לי, לתפקד היום בעבודה...:)








לינק לאתר המועדון:

http://www.smclubdoma.nl/

http://www.smclubdoma.nl/nl/index.php?id=1





ולא שכחתי את יפתי הנאבקת להחלים. ובהצלחה, כצפוי...מקווה שהשבוע נסעד צהריים

בצוותא. אז, זה בשבילך:




הראשון, של בילי פרסטון. שיר ענק, שלאחריו...הוא פשוט התאדה ונעלם...



&feature=related





והשני של רינגו סטאר.

לאחר ההתפרקות, יצאו כל אחד מארבעת המופלאים, בתקליטי סולו.

לא היו לו הרבה גדולים...אבל, זה בטוח אחד מהם...





&feature=fvwrel
לפני 12 שנים. 28 במרץ 2012 בשעה 17:44

כמה שעות, לפני נסיעת בזק למדינת, סמים, גבינות ו...הרינג:)




אז, אפרופו סמים (מגדיר את עצמי כאחד הרפתקן שניסה, אבל ממש לא משתמש בכלום

בחיי היום יום...),


בעודי יושב, באחד השקיעות של 'מעגנה' בסיני, ועסוק בלהביס את חוסיין, מוכר

השטיחים מרפיח, בשש-בש (בשלב הזה, התוצאה הייתה 190 - 82 טובתי...:) ), ושנינו

ממיסים בפה, גוש קטן של אופיום...

ואז, הוא מביט בי ואומר: אתה בעצם סוג של שייח....

חייכתי

והוא המשיך: שייח, אבל 'אימפאלס' (ללא כסף)..

אמרתי: אבל שייח...

והוא: אבל אימפאלס...

אני: אבל שייח...

וככה זה המשיך, שעות (כנראה בהשפעת האופיום).

המשחק, נסתיים בצהריים של יום אחרי (בתוצאה 482 - 225...לטובתי כמובן).



ולמה נזכרתי בזה?



כי הידועה בכינוי 'הנעלמת שחזרה', מגלה סימנים של דם שייחי הזורם בעורקיה.




לראות אותה, חוזרת מותשת מהעבודה, מתיישבת, ושני משוייכים, עסוקים כל אחד

בכף רגל אחרת שלה...זה לראות שייחית 😄



אז, שייחית יקרה:



קבלי בהקדשה, שיר מיוחד זה:



(ובשתי מילים: בזמן שישראל, הייתה עסוקה במלחמת יום כיפור, עלה שיר מקסים ומיוחד

זה, וכבש את כל המצעדים בעולם. הזמור, הוריקן סמית, בעל קול מיוחד וקצת 'מעוך', יצר

את שמחת החיים הזאת)