מתחיל להרגע מהגילוי שלא רק אצלי בילבולים ומצוקות..
כמעט כולם סביבי בבעיות עבודה/ אהבה/ תקשורת ושאר מרעי בישי.
רק שאצלי, כל התחומים בעייתיים ומכל הבא ליד.
מוצא עצמי מתאכזב לא מעט מאמון שנותן באנשים שמכזיבים, ואם פעם
האמנתי בלקפוץ לבריכה ולהרטב, הרי
שהחילותי לסגל את מנהגי המקום וללכת סביב..בלי לגעת.
אכזבות, נובעות מציפיות.
הפתרון: לא לצפות:)
גמרתי אומר להשקיע קצת בעצמי. (מה יש? לא מגיע לי?)
ובאשר לנתינה הטבועה באופיי, אעשה לה הסבה קלה לכיוון ההדדיות.
וכמאמר נתניהו בקמפיין הבחירות 96 'יתנו, יקבלו' ...
אבל ישנן גם נקודות אור נחמדות פה ושם.
כמו למשל ש.... לאחרונה, אני מוטרד מינית:) (יאממממי)
מכורח עבודתי, מבקר מדי פעם באיזה משרד.
היא, סוג של מנהלת אדמיניסטרטיבית.
מההתחלה, היה שם קליק. לא סיפור אהבה אבל בהחלט חיבור שהתבטא
בחיוכים, מבטים נועזים והמון משחקי מילים.
כנראה שנדלקה עלי (ולכך, אין לי הסבר למעט שהיא 'סוטה':) ).
פה נתקלת בי במקרה, שם חוסמת את דרכי...
כשהייתי עובר ליד שולחנה, פיתחה את המנהג המוזר לשלוח יד וללטף לי את
הישבן (חוצפנית אחת!!!)
האמת, קצת במבוכה... לא רגיל להרגיש שאני 'כוסית'.
בנתיים, דוחה משום מה את האפשרות להתלונן על הטרדה...:)
התחמקתי כבר פעמיים מהזמנות לארוחת ערב אצלה (מסיבות שונות)
טרם החלטתי לאן זה הולך (זורם או עוצר).
(ועל זה אלריק היה אומר:' למה אתה מסתבך? תעשה כמוני: קונים חבילה של
סוכריות או טופי, ואורבים לשעת ההפסקה בבית הספר הקרוב, מוצאים קורבן,
מציעים לה סוכריה באם תתלווה אליך לחדר המדרגות הקרוב ו... הנה אתה כבר במערכת יחסים....' :) )
השיר הבא, המחודש מדי כמה שנים וגילו כבר למעלה ממאה שנה, מתאים למצבי המלנכולי. המילים נוגעות והמוזיקה מקסימה: 'באחד הימים, עוד תתגעגעי אלי' אחחח.... הנאה צרופה:)
