והימים, ימי 'כריסטמס', ובאופן מפתיע, סערת שלגים כבדה ששיתקה את העיר לחלוטין.
סיימתי לעבוד, ואז הבנתי שמפאת הסופות, שותקו כל אמצעי התחבורה ועלי
לשרך רגלי בסופה.
המרחק ממקום עבודתי (דאון טאון) לבית (39 פינת השדרה השניה), היה די
ארוך, בהתחשב בהליכה רגלית בשלג.
(אופס..חחח פתאום קולט שיואב39 גר שנים ברחוב 39 :) )
כחלק בלתי נפרד מאהבה ורצון לפנק, רציתי להפתיע אותה בארוחה חמה..
עצרתי בדרך בחנות מעדנים וקניתי עוף בגריל והמשכתי לבוסס בשלג עד הגיעי
למקום מגורי.
חייתי אז עם בת זוג, רקדנית-כוראוגרפית במה שקרוי בלט מודרני ('אלווין
ניקולאי' 'קניגהם' וכו...), והיינו מאוהבים עד הגג...:)
האישה שאהבתי, חיכתה לי בדלת וחיבקה את גופי הקפוא.
לפתע היא כרעה , פתחה את רוכסני, הוציאה את הזין שלי והכניסה אותו
לפה... (לא, זה לא היה דבר שבשגרה, בשניה שנכנסים הבייתה...:) )
הרגשתי, כיצד הדם חוזר ומתרוצץ לי בכל הגוף וטס למוח.
כל האקט התרחש כשדלת הכניסה פתוחה ואני עדיין עם שקיות אוכל ביד...
נפלנו על ריצפת העץ ושכבנו בסערת רגשות פתאומית.
לאחר מכן, התיישבנו. מזגתי יין ופצחנו בארוחה שהבאתי...
הבטנו האחד בשניה...הרבה אור נשקף מהעיניים...חיוך מבפנים.
אהבה.
עברו שנים, נפרדנו מזמן וכל אחד המשיך בחייו ( לזכותה אומר שהיא מתקשרת
אחת לחודשיים לבדוק לשלומי, למרות שכאמור המשכנו לחיים נפרדים).
אין לי מושג למה באמת, אבל תמיד ששומע את המילה 'אהבה', נזכר דווקה
בלילה המושלג ההוא...:)
ניזכרתי בזה פתאום, כנראה כתסמין חורף.
האמת שממש לא רע לי להיות לבד (ומעולם לא הרגשתי 'בודד'),
ולעיתים, בזוגיות, בת הזוג יכולה להטריף את דעתך במקרה הטוב ועד ל..לגרום
לך זמנית, לשנוא אותה:)...
אבל ביני וביני, מודה ש... יש משהו במצב הזוגי שגורם לך להיות שלם ושקט,
ובמיוחד נותן לך המון גיבוי ואנרגיה, להתמודד עם העולם שם בחוץ.
אף שאינה בקהילה זאת, אקדיש לה, לי ולזכרון החמים את הקטע הבא:
לעיתים, אני נשאל 'באיזו חברה אתה מעדיף לטוס?'
תמיד מחייך...
התשובה ברורה: 'אייר-וטיקה':)
(מתוך הסרט 'כל הג'ז הזה..' הסרט עוקב אחרי סיפור חייו של בוב פוסי, שהיה אחראי ל'מיוזיקלס' הכי משמעותיים בחמישים השנים האחרונות, והיה כישרוני מחד ובעל יצר הרס מאידך, עובדה שהתבטאה באלכוהול, כדורים והמון נשים מקבילות ליחסיו הקבועים. הקטע הינו יפהפה ושווה כל שניה):
