זמן הוא דבר מוזר - מרפא פצעים, אבל גם מעצים געגועים; מערבב בין התחדשות וקמילה, מלמד אנשים ואז לוקח מהם את הכוח לזכור את מה שלמדו. איתך, יכולתי רק לחשוב איך הזמן העצים את החלל בינינו עד שנהיה בלתי נסבל; עד שלא יכולתי לעשות דבר פרט להיכנס לרכב ולנסוע, לחלוף על פני תחנות דלק וחנויות נוחות מנוכרות, עד שצלצלתי בפעמון ואת פתחת לי את הדלת. לא היה צורך בגינונים, או אפילו מקום להם. נצמדתי אליך וכרכתי את זרועותיי סביבך, ופי מצא את שלך לנשיקה ארוכה, אלימה, שאמרה את כל מה שרצינו בלי מלים. בלענו אחד את השני כמו נחש אורובורוס, עד שלא היה ברור היכן אני מתחיל ואת נגמרת. הבגדים זלגו מאיתנו, ובדרך לחדר השינה החלפנו משפטים שבורים. הייתה לך חצי שעה, שעה לכל היותר לחזור אליו לפני שיחשוד. הוא חשב שהלכת להראות את הדירה שאתם משכירים לדייר פוטנציאלי חדש. גם החול בשעון שלי אזל לאיטו, עד לרגע בו ישימו לב שאינני נוכח.
בחדר השינה חפנתי את שדייך מאחור ונשקתי לצווארך. הצמדתי את האיבר הקשה שלי אליך וחיככתי אותו בין הישבנים שלך. השענתי אותך בגסות על המרפקים על השידה בקצה החדר. החדרתי אצבע עמוק אל פיך, ואז שלפתי אותה והצמדתי אותה לפי הטבעת. ירקתי ולחצתי אותה פנימה, ונוזלי הפה של שנינו התערבבו בתוכך. לאחר מכן סיככתי את האיבר הזקור שלי ושיקעתי אותו בתוכך ללא גינונים מיותרים. פלטת את הגניחה הקטנה ההיא, שאהבתי לשמוע, שילוב של געגועים וכניעה והתמסרות. המיטה נותרה יתומה - לא השתמשנו בה. מיטות הן לאנשים שיש להם זמן. זיינתי אותך שם, על השידה בדירת השכירות שלכם, בפראות, כמו חיה. התנשקנו בלהט ונצמדתי אל התחת העגול והרך שלך והלמתי בו עד שנאלצת להחזיק בצידי השידה כדי לייצב את עצמך. היינו שני נוודים מוצמאים שמצאו את נווה המדבר שלהם.
רציתי לפעום בתוכך, למלא אותך בזרע שיטפטף בדרך חזרה על המושב של הרכב ואז, מאוחר יותר, בין הרגליים שלך כשהוא ישאל איך היה ואת תנשקי אותו; אבל היו לי תוכניות אחרות עבורך היום. כשחשתי בשיא המתקרב שלפתי את עצמי מתוכך, סובבתי אותך ודחפתי אותך קלות מטה, על הברכיים מולי. ידעת מה מגיע כעת, ובשעה שידך הימנית נצמדה לדגדגן ושפשפה אותו בנמרצות, הגשת לי את ידך השמאלית מעלה. כשחשתי באורגזמה המתקרבת, הצמדתי את הראש הספוגי לקמיצה שלך. הבטנו זה בעיני זו, בפיות פעורים ומלאי התרגשות ותשוקה, כשגל אחר גל של זרע לבן כיסה את טבעת הנישואים שלך. הזמן עצר מלכת ולרגע לא חשבנו על דבר פרט לסמליות, לצורה הכנה ביותר בה יכלת להגיש לי את עצמך; לסמן לי עד כמה הקשר בינינו חזק יותר מכל דבר אחר שהכרת, עד כמה בוער בך הרצון להתמסר, לתת לי את כל מה שארצה לקחת. אז היכתה בך האורגזמה שלך, ואת גופך פקדו רעידות בלתי רצוניות.
נשכבנו על השטיח, מתנשפים בכבדות זה לצד זה, בחיבוק רפוי. נזלתי בין אצבעותייך והכתמתי את השטיח. נשקתי שוב לצוואר הלבן, העדין שלך, ואת התכרבלת בתוכי. חשבתי איך יותר מאוחר תכיני לו ארוחת ערב, ושיירים ממני יתערבבו עם הירקות שתחתכי לסלט, וחיבקתי אותך אלי עד שהזמן חלחל בינינו וצלליות של ערב מילאו את החדר.
