תסתכלי שם, ישר אל תוך העינית של המצלמה. אל תדאגי, זה רק הפלאפון שלך. את תוכלי לעשות מה שאת רוצה עם הסרטון אחרי שתצאי מכאן, אבל אני רוצה שפעם אחת תסתכלי על עצמך. אני רוצה שנצפה בך ביחד ונראה את הכוריאוגרפיה הייחודית של שרירי הפנים שלך כשהזין שלי מחליק לתוך אחד החורים המשומנים שלך מאחור. אני רוצה שתראי את הגוף שלך רועד, את האיברים שלך מתנופפים לכל עבר בחוסר שליטה משווע בעודך מפקירה את גופך בידי גבר שיודע כיצד להשתמש בו; את גלגלי העיניים שלך מתהפכים לאחור, את השפתיים ננשכות, את העפעפיים צונחים, את הצליל המוכר של עור פוגע בעור.
אני רוצה לשאול אותך מי הזונה שלי. כן, אני יודע שאת יודעת, ושאת יודעת שאני יודע שאת יודעת, אבל אני רוצה לשמוע את זה. אני רוצה שאת תשמעי את זה, בקול שלך, תוך כדי, שלא תוכלי אחר כך להכחיש או להיתמם. אני יודע שזה קשה. זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה שתגידי את זה. זה לא מעניין לעשות משהו קל, נכון? ואני רוצה שתתחנני. שלא יסתיים. שאהיה אגרסיבי יותר, חזק יותר, שאתפוס בשיער שלך, שאסטור לך. אני יודע שאני יכול לעשות את זה בכל מקרה, אבל זה הרבה יותר מהנה כשאני שומע אותך אומרת את זה בקול רם. וכשאני מתקרב לשיא אני רוצה לשאול אותך ולשמוע את זה: עמוק בתוכי. שם אני רוצה שתגמור. אני רוצה שהזרע שלך ינזל ממני גם בעוד שעה, שאצא מכאן ואצטרך לשים מגבת על מושב הנהג בדרך חזרה. אני רוצה את הדנ"א שלך שוחה בי, מסמן אותי, הופך אותי לטריטוריה שלך. טוב, אולי זה יותר מדי לבקש, בכל זאת בשלב הזה את כבר תוכלי רק לשחרר נהמות כמו החיה המיוחמת שתהיי.
והכי אני רוצה שתחשבי עשר פעמים ביום למחוק את הסרטון, אבל שלא תעזי לעשות זאת. במקום זאת, הייתי רוצה שרק תשכבי במיטה שלך, תלחצי שוב על פליי, ותאונני את עצמך לדעת.
