גברים הם יצורים מכוערים להפליא. אני אומר את זה כגבר, ואין לי בעיה מיוחדת עם זה, ויש בי מעלות אחרות שמפצות על זה, כמו למשל העובדה שאני יכול לפתוח צנצנת של חמוצים בלי להתאמץ, או לחדור אליך ולגמור בתוכך בזמן שאת על ארבע, ואני מרתק אותך למיטה ומחזיק את הידיים שלך מאחורי הגב. Win some, lose some. ועם זאת, למרות שאנחנו עם כזה חסר חן, יש משהו מרתק, כמעט קסום בלזיין גבר מול בת זוגו. בניגוד לאישה, עם גבר אין אינטימיות, אין משיכה, אין את הרצון ללטף או לחבק; והחוסר באלמנטים האלה הוא מה שהופך את האקט לממוקד באלמנטים הבדסמיים שלו ולמעניין, גם עבור החודר וגם עבור הנחדר. לעתים בטעות מכנסים את הסיטואציה הזו בשם פורסד-בי, אבל זו טעות: אין בה שום אילוץ, ולמעשה חלק גדול מהיופי שבה הוא משום שאין בה אילוץ אלא התמסרות וכניעה מסוג מאד מיוחד.
כדי שאקט כזה יהיה מושלם, צריכים להיות בו שלושה רכיבים. הרכיב הבסיסי ביותר הוא כניעה. כלומר, קודם צריך כמובן להיות בו גבר. לא סתם גבר, אלא אחד שמבין את מקומו בהיררכיה ומעוניין להנציח אותה. כזה שלא אוהב את מה שעומד לקרות ובכל זאת מרכין את ראשו בהכנעה. אחד שגילח את שיער הגוף שלו, או לפחות את שיער הישבן והמפשעה, שהשיל מעצמו סממנים של גבריות שבקרוב לא יצטרך יותר. חינוך אני שומר לסטודנטים - ממנו אני מצפה לדעת את מקומו, ומקומו הוא על ארבע, ישבן באוויר, ראש מורכן, גב מוקשת. ושיבקש. זה לא כיף אם הוא לא מבקש שיורידו אותו נמוך למטה. בסופו של דבר אני בנאדם נחמד שרק רוצה לעזור לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם.
שנית, הסאדיזם. יש כמובן את הסאדיזם שלי, אבל הוא לא מעניין אותי כמו זה שלה, של האישה שהניצוץ בעיניה מבשר על תגובת שרשרת, סופה שמבקשת שנים להתפרץ. זאת שבו זמנית תערסל את ראשו, תצמיד אותו אל החזה שלה, תלחש באוזניו מלים עדינות ומרגיעות, ובו זמנית תאונן בידה הפנויה למראה הדמעות שלו, כשגבר אחר עושה ממנו חור לשימוש ומרסק את מה שנשאר מהאגו שלו. אני רושם מרסק משום שבדרך כלל האגו כבר במצב שברירי והמכה האחרונה שלי רק מפוררת אותו. לרוב, מדובר במערכות יחסים בהן האישה עשתה את רוב עבודת ההכנה לפני שבכלל ידעה על קיומי, כפי ששף טוב מרדד חזה עוף לפני הכנתו. אני רוצה לראות אותה מאוננת בפה פעור בעוד הזרע שלי ממלא את בן זוגה. הרוע הכי טוב הוא זה שדומה למסננת: לעתים מבליח מבין מלים רכות, מלטפות. כמו סאקר-פאנץ' טוב כזה, קורע בו קרעים קטנים ואז מחטא ומנשק.
ושלישית, הלקיחה. כמו חוק שימור מאסה, כשאעזוב אתכם ללקק את הפצעים שלו בתום הערב תהיו יותר קלים, ואני אקח עימי גם את הכבוד העצמי שלו, וגם משהו שקשה יותר לכמת, דבר-מה ביניכם יפה, שברירי. משהו שאין לו שם, שחי בעיניים שלך ובלב שלו, ובפעם הבאה שתסתכלי עליו הוא כבר לא יהיה שם. בטח לא תשימו לב שזה איננו. אולי קצת, בעצם, אבל יהיה ביניכם רק חור קטן, ואתם תמלאו אותו בחיבוק, ובליטוף של שיער ראשו, ובכך שתגידי לו כמה הוא אמיץ שקיבל זין של גבר עמוק בתחת שלו בשבילך. וכשיום אחד תתעוררו ותתהו לאן הוא נעלם, הוא כבר ישב אצלי ממוסגר ומקוטלג על המדף, ואני אהיה לא יותר מאשר זיכרון רחוק.
