1.
נגה הייתה האחרונה בצוות. היא נעלה את דלת המשרד אחריה ונכנסה למעלית. מגרש החנייה כבר היה כמעט ריק לחלוטין. היא חנתה בקצהו, ולידה חנתה הונדה לבנה שלא זיהתה. כשהתקרבה אליה גם קלטה בזוית עינה את הנהג - גבר צעיר ממנה בכעשור, אולי יותר, ארוך-שיער, כתפיו רחבות. הם הגיעו לרכבים פחות או יותר באותו הרגע. היא השפילה את מבטה וקלטה את הצמיד הלבן-אדום שהיה ענוד על פרק כף היד שלו, ושם קפאה לרגע. היא ענדה צמיד דומה. הגבר הצעיר עצר אף הוא וסקר את האישה מולו, בחצאית ובחולצה המכופתרת, עד שנראה שהוא מתרצה.
"יש לי כמה דקות," אמר.
"פה?" היא שאלה, בלי להרבות במלים.
"כן," אמר.
היה נראה ששניהם חולקים סוד. היא הזדרזה ונפטרה מהחצאית, אך הוא עצר אותה, בעודו מתיר את החגורה שלו.
"לא, אין לי זמן, אני קצת ממהר. פשוט תגמירי אותי עם הפה שלך," אמר.
היא הנהנה בהסכמה ורכנה לפנים. האיבר החצי-רפוי שלו חש בשפתיה הבשרניות והחמות והחל להתקשות. היא נותרה עירומה מהמותניים ומטה, וקיוותה שלא יחלפו על פניהם אנשים, אם כי היה נראה שהם היו היחידים באזור בשעה המאוחרת הזו. ראשה נע מעלה ומטה בדייקנות שיטתית, והיא שירתה אותו שם בכריעה, במגרש הריק, עד שהוא חרק שיניים והציף את פיה. היא בקושי הספיקה לבלוע.
"היה נחמד," אמר הגבר, ושב והשחיל את החגורה למקומה. "אם את עובדת בסביבה אולי נתראה מתישהו שוב. ואולי יהיה לי יותר זמן."
"אני אשמח," היא אמרה, וסידרה את בגדיה. אחר-כך צפתה במכוניתו מתרחקת, עד שנעלם מעבר לעיקול.
2.
אירגון השימוש החופשי בנשים הוקם בשנת 2029. הוא מונה כיום כ-830 נשים ו-1900 גברים, וההצטרפות אליו היא בשיטת 'חבר מביא חבר'. חבריו עונדים צמיד לבן-אדום על פרק ידם הימני. הצמיד מסמל את ההסכמה לכך שכל גבר ואישה שחברים באירגון חופשיים להשתמש מינית בכל אישה אחרת באירגון, ללא הגבלות מקום, זמן או מצב. אין צורך בהיכרות מוקדמת, או אפילו בחילופי דברים כלשהם לפני האקט. חוסר האיזון המגדרי נובע מכך שאישה אחת יכולה לשרת מספר רב של גברים, ולכן אין צורך לשמור על איזון. למעשה, האירגון מנוהל דמוקרטית, וכמעט כל חבריו - נשים וגברים - מסכימים על כך.
ענבל התחילה את ההתמחות שלה במחלקה הפנימית בבית החולים הסואן לפני שנתיים. שבועות ספורים אחרי שהצטרפה קרא לה מנהל המחלקה אליו למשרד וביקש לסגור את הדלת. שרוולי חולצתו היו מופשלים, והצמיד שלו היה חשוף לעיני כל. הוא הצביע אל עבר הצמיד שלה. "יש לנו ישיבת מחלקה בעוד רבע שעה, אבל לא נצטרך הרבה יותר מזה. תתכופפי פה על השולחן. תורידי תחתונים. יופי, אני כבר ארים את החצאית שלך. כדאי שתבואי בחצאיות או בשמלות בהמשך, זה יקל על שנינו. התמחות יכולה להיות לפעמים קצת לחוצה." היא שמעה את צלצול החגורה שלו, ואז חשה באצבעו מורחת את חומר הסיכה הקריר על פי הטבעת שלה, לפני שהוא נעמד מאחוריה, והזין הקשה שלו פער אותה.
הוא לא היה גדול או עבה במיוחד, ואף על פי כן ענבל יכלה לחוש ברטיבות בחור ובקושי של השרירים הטבעתיים שלה לשוב למקומם כשהסתובבה במחלקות באותו הבוקר. מאוחר יותר באותו היום נקראה כדי להחליף עירוי לאחד המטופלים הצעירים ששכב במחלקה - בחור צעיר ממנה בכעשור שהגיע עם חום גבוה אך התייצב וכעת היה אמור להשתחרר בעוד יומיים או שלושה. כשגזרה את הגאזה שהחזיקה את צינור העירוי צמוד לזרועו נגלה לעיניה הצמיד האדום-לבן. מבטיהם הצטלבו.
"את יכולה לסגור את הוילון?" אמר.
היא ידעה בדיוק מה עומד לקרות.
3.
ארבעתם היו חברים מסוף התואר הראשון, מעל עשור. אפרת ויובל, ויגאל וסיון. הם טיילו יחד, חגגו יחד ימי הולדת. ילדיהם הלכו לאותו הגן. יובל שם לב לראשונה לצמיד האדום-לבן שהופיע פתאום על פרק ידה של סיון חודשים ספורים אחרי החתונה שלה. הוא ידע מיד מה משמעותו, והוא ידע שהיא מודעת לשלו, אך הם נמנעו מלדבר על הנושא. העמדת הפנים קרסה חודשים ספורים אחרי לידת הילד הראשון שלו. זה היה כשראה את סיון רוכנת עם כוס הקפה שלה מהמרפסת בדירתם. היא הגיעה כדי לבקר את אפרת וגילתה שאינה בבית, והוא והיא שוחחו מעט כהרגלם. כשהרגישה את ידיו נכרכות סביבה מאחור, חופנות את שדיה הכבדים, האינסטינקט הראשוני שלה היה לנסות להילחם בתוקף הלא-מוכר, עד שנזכרה בצמידים, וגופה נרגע והתמסר למגע הפולשני. "אפרת תחזור רק בעוד שעה. היא במוד תינוק עשרים וארבע שעות ביממה, ולא שכבנו כבר שלושה חודשים, אז עד אני אשתמש בך בחודשים הקרובים ונראה," יובל נהם באוזנה.
ידיו המחוספסות הורידו את מכנסיה בזריזות. פלג גופה העליון הוסתר על ידי המעקה, והיא המשיכה לאחוז בכוס הקפה בשעה שהוא נצמד אליה מאחור, וחשה באיבר הקשה שלו חודר אליה. למסתכל מהצד הם היו נראים כזוג צעיר, מחובק, בשעה שהוא הניע את אגנו בתנועות קטנות. היא רק פישקה במעט את רגליה כשחשה בו נצמד אליה ובזרע החם מציף אותה. זה הסתיים מהר, סופה של תשוקה רגעית.
"יגאל יודע ממשהו? מהצמיד?"
"לא סיפרתי לו," סיון ענתה. "הוא לא יבין."
"טוב, זה לא ממש משנה לי. כל עוד תהיי זמינה כשאני מודיע לך, שום דבר לא יצטרך להשתנות."
"אני מבינה," היא הנהנה.
הטלפון שלה צפצף בשבע בערב, והיא הודיעה לבעלה שהיא יוצאת להליכה קצרה כדי לנקות את הראש. היא לקחה את אחד השבילים שהובילו אותה לחורשה הסמוכה לביתם, שם יובל המתין לה, שעון על עץ.
"קבעתי עם אפרת בשמונה," היא אמרה לו. "היא רצתה לשתות קפה."
"זה בסדר, לא נצטרך הרבה זמן. תישעני פה על העץ ותפשילי את המכנסיים."
היא חשה באוויר הקריר כנגד ישבנה החשוף, ואז בחום גופו כשנצמד אליה מאחור. הזין הקשה התחכך בה מאחור. הוא ירק עליו. "לא הבאתי חומר סיכה, אז זה יצטרך להספיק. אפרת לא בקטע של אנאלי. חושבת שזה משפיל נשים."
זה כל הכיף, סיון חשבה בראשה בעוד יובל חדר אליה באיטיות. ידיה לפתו את גזע העץ שלפניה והיא הקשיתה את גבה כדי להקל עליו לחדור. כמו בצהריים זה לא היה סיפור ארוך, אולי ארבע-חמש דקות לכל היותר. היא זיהתה כבר את הנשימות המתגברות שלו, וכשנצמד אליה ונהם ידעה שהוא גומר בתוכה.
"אל תתנקי," הוא אמר לה בעודו רוכס את מכנסיו. "אני רוצה שהזרע שלי ישאר בתוכך בזמן שתשבי עם אפרת. וגם אחר כך, כשתתחבקי עם יגאל במיטה."
"כמובן," היא הנהנה, וחשה בנוזל החם כבר מטפטף מתוכה באיטיות אל תוך התחתונים.