שישי בצהריים
הביקור ביקב היה מצוין. חזרנו עייפים אך מרוצים. כשהדלת נסגרה מאחורינו, שירי נגעה בזרועי ונטתה קדימה. "אתה לא מרגיש שקצת חם פה?" לחשה באוזני.
"כן," אמרתי, כשגל חום בלתי מוסבר היכה בי. "אני מקווה שלא אכפת לך שאני אסיר את המכנסיים."
"ממש לא, תרגיש חופשי," שירי חייכה.
הסרתי את נעליי ולאחר מיכן התפשטתי מהמותניים ומטה מולם, בעודם צופים בי. התיישבתי על הספה. נעמה התיישבה על הספה השנייה, לצד רענן, בשעה ששירי ניגשה למטבח. רענן שוחח איתי על עניינים בעבודה, בשעה שנעמה ישבה לידו ושתקה. בינתיים שירי חזרה עם מגש ועליו ארוחת צהריים קלה, והתיישבה לידי. אולי מעט קרוב מדי.
"יש לך משהו קר לשתות?" שאלתי. "אני צמא."
"ברור," שוב חייכה את החיוך האמהי והרך שלה, ואז נשענה לעברי ולחשה באוזני, "אתה מרגיש מטושטש."
בו-ברגע חשתי כיצד שריריי נירפים. העולם סביבי התעמעם ויכולתי רק לשמוע את קולה הנעים והמלטף של שירי. רציתי לשמוע אותו, רציתי שתדבר אליי. נעמה הזדקפה מהמושב ונדרכה, אך לא אמרה דבר ורק עקבה אחר הנעשה, ספק בעניין, ספק בזהירות.
"אתה מאד צמא, טל, נכון?" שירי שאלה במתיקות.
"כן, מאד," חשתי כיצד פי יבש.
"אני יודעת. אני אביא לך משהו לשתות עוד מעט, אבל אתה גם תלמד לחוש סוג מיוחד של צמא."
"כן, סוג מיוחד של צמא," אמרתי בקול מעט מונוטוני.
"הצמא הזה יופיע ויכה בך בכל פעם שתראה איבר גברי חשוף. אתה תרגיש את עצמך מתייבש, והצורה היחידה להרוות את הצימאון הזה יהיה לקחת את האיבר הגברי בפיך ולמצוץ אותו. למצוץ אותו עד שהוא ירווה את צמאונך. הבנת את זה?"
"הבנתי," הנהנתי.
"שירי – " נעמה התחילה, ואז הפסיקה. היא הייתה כמעט מהופנטת בעצמה בעודה עוקבת אחרי התהליך. שירי הפנתה את ראשה אליה וקרצה לה. יכולתי לראות את רענן מלטף את זרועה החשופה. זה היה משהו נורמלי הרי, נכון? כולנו היינו חברים טובים.
"ילד טוב," שירי חייכה. "אתה יכול להתעורר עכשיו."
היה נדמה שהעולם שב ומתגלה בפניי, כששירי קמה מהמושב. "אני אלך להביא קנקן מים," אמרה. יכולתי לראות אותה ואת רענן מחליפים מבטים וקורצים זה לזה. כששבה, נעמה פלטה אנקה חדה – רענן בעצמו החל להפשיל את מכנסיו מולנו, מבלי לומר מילה. לא הבנתי מדוע היא נאנקת. הרי זה טבעי לגמרי, לא? לשבת ללא מכנסיים ותחתונים בין חברים. זה בדיוק מה שאני עשיתי.
שירי הניחה את הקנקן על השולחן. "בבקשה, שתייה לכולם."
כשרענן סיים להוריד את תחתוניו הוא היה זקור-למחצה. היה לו איבר מעל הממוצע – ארוך ומעט עבה, והצורה בה התדלדל בין רגליו נראתה מרשימה למדי. נעמה הביטה בו, כמעט מהופנטת, ואז בי, כאילו ממתינה לראות יקרה.
הבטתי בזין המרשים, וחשתי במשהו רטוב. לא הוצאתי מילה. במקום זאת, מזוית פי נזל קילוח דקיק של רוק, שעשה את דרכו מטה והכתים את דש החולצה שלי.
"אתה בסדר?” שירי שאלה. שמעתי בקולה דאגה כנה. “נראה שאתה מאד צמא. אתה רוצה לשתות?”
לשתות, זה בדיוק מה שהייתי צריך. רציתי לומר לה את זה, אך בכל פעם שניסיתי, יכולתי רק ללעלע ולחוש ברוק המופרש מהבלוטות שבחלל הפה.
“בוא,” היא הושיטה לי את ידה. “אני יודעת מה יעזור לך.”
נטלתי את ידה. היה בה משהו מנחם. קולה העדין עטף אותי בשעה שהורידה אותי אל הברכיים ומשכה אותי, על ארבע, אל בין רגליו של רענן. הבטתי באיבר שמולי, וידעתי. היכה בי דחף בלתי נשלט להכניס אותו אל פי, להרוות את הצימאון ולתת לקולה המרגיע של שירי לערסל אותי.
ראיתי את נעמה מזוית עיני. מדוע היא נראית כל כך מופתעת? מה כל כך מוזר במה שקורה פה? לא חשבתי על זה לעומק. עיקר תשומת הלב שלי הייתה ממוקדת באיבר של רענן שהחליק אל תוך פי. היה לו מרקם צמיגי וחלק. הנעתי את ראשי מעלה-מטה. ידיו של רענן נשלחו ואחזו בעדינות בצידי ראשי. הן אטמו אל אוזני, וכל שידעתי הוא שהייתי צמא כפי שלא הייתי צמא בחיי. מצצתי חזק. זה לא מה שעושים אנשים צמאים? לא יכולתי לחשוב על משהו אחר. זה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם באותו הרגע.
קליק, קליק, קליק. שירי החזיקה את הסמארטפון שלה מולנו. "שתהיה לכולנו מזכרת מהרגע הזה," ציחקקה, בעודה מצלמת אותי מוצץ.
"פאק ... " שמעתי את נעמה ממלמלת. "אני לא מאמינה ... "
"תקשיבי, בעלך מוצץ ממש טוב," אמר רענן, בעודו מניע את האגן שלו באיטיות, נותן לי להתרגל לפולש הזר שבפי.
"אני ... " נעמה שוב חשבה לומר משהו, אך שירי התיישבה לצידה וליטפה אותה.
"שששש," היא אמרה. "תני לזה לקרות. זה רק משחק נחמד. את יודעת שכולנו פה חברים. אנחנו רק קצת משתעשעים ביחד ... "
נעמה שתקה, ועיניה נצצו. היא הסתכלה בלי לזוז ברענן מזיין לי את הפה, תחילה לאט ואחר כך מעט יותר מהר.
"כל הכבוד," שירי לחשה לי וליטפה את גבי, בעודי ממשיך למצוץ. "עוד מעט תקבל את הפרס על הצייתנות שלך!"
רענן התקבע על קצב בינוני, והיה ניכר שהוא נהנה מהמעמד ומהתחושות שהפה שלי העביר בו. נעמה לא יכלה להסיר את עיניה מהמתרחש מולה. כשהחל לנהום היא ידעה שהשיא שלו קרוב. "פאק, טל, זה עומד לקרות, אני עומד לגמור, להזריע את הפה שלך, להפוך אותך למוצץ שלי מול כולם ... הנה זה בא, הנה זה מגיע, קבל אותי לתוכך, תבלע!"
הוא תפס את צידי ראשי וריתק אותי אליו. חשתי בנוזל זרע סמיך וחם ממלא את פי בכמויות גדולות. בלעתי בזריזות, אך מעט זרע נטף מזוית הפה שלי. רענן שחרר את אחיזתו והתנשף בכבדות, והאיבר המצטמק שלו נשמט מפי. שירי רכנה לפנים והגישה לי מפית. "קח," אמרה באותו חיוך קבוע. "נוזל לך."
"תודה," אמרתי. "אני מרגיש שזה ממש הירווה את הצימאון שלי."
"אני שמחה לשמוע," שירי חשפה טור שיניים צחורות.
קליק, קליק. שירי תיעדה את הזרע הסמיך מטפטף מקצה הסנטר שלי.
נעמה המשיכה להתבונן בי בפנים חתומות, בשעה שניגבתי את שאריות הזרע.
