נראה שהיהודים מכורים לימי זיכרון. בקרוב נמלא את כל 365 הימים בלוח השנה בסיבות לחשוב על הפעמים שטבחו בנו, הרגו אותנו, לקחו לנו את הארץ, גירשו אותנו והשפילו אותנו. יום הזיכרון, יום השואה, ה-7 באוקטובר, תשעה באב, צום גדליה, שבעה עשר בתמוז, עשרה בטבת, תענית אסתר, והזרוע עוד נטויה. להזכירכם, יש עדיין כ-8 מיליון יהודים בישראל, ועוד מספר דומה בגולה. יש עם מה לעבוד. ודאי נצליח לדחוס עוד כמה ימי אבל וחורבן במאה ה-21. יש מקום לדילים חדשים ומרגשים: קנה ביקור באושוויץ ל-4 לילות ב-390$, קבל סיור מודרך בניר-עוז כדי לשחזר את הטראומה.
דפוס חשיבה של קורבן הוא דבר נורא, בעיקר לקורבן. אני רוצה להציע חלופה, בהשראת האמריקאים שעושים זאת היטב: שבכל פעם שיטבחו בנו או ינסו לזיין אותנו, נוסיף דווקא יום חג ללוח השנה. יום כזה שהולכים בו לים, או יוצאים לטייל. אולי הולכים לעשות שופינג. או טסים לחו"ל. או יוצאים למסעדה טובה. מבקרים משפחה וחברים. משתזפים בים. שבמקום להתרכז איך ומתי הצפירה תתפוס אותנו, והאם מירי רגב צריכה או לא צריכה לנהל איזשהו טקס ריק מתוכן, שנתרכז בלהיות המדענים והמהנדסים הטובים ביותר בעולם, עם יושרה, עומק, חדשנות, תעוזה, יסודיות, מקצועיות. שנהיה מקום שבאים אליו לא כי איזה היפי עם שיער ארוך מת בו לפני 2000 שנה, אלא כי יש לנו את החופים, המלונות, האוכל, האנשים והטבע היפים ביותר. שנקים מפעלים ותעשיות בארץ, ולא רק ביטחוניות. שארצות אירופה יקנו מאיתנו טכנולוגיות, נשק, פיתוחים, ברמה כזו שלא יחשבו בכלל להטיל עלינו איזשהו אמברגו. שנהיה הכי טובים בכל מה שאנחנו עושים, ושגם נלמד לעבוד קשה כדי להיות כאלה. שיהיו לנו פחות ימי זיכרון בהם מזיינים אותנו ויותר חגי פסח, בהם אנחנו מזיינים את האויבים שלנו. למשל, אני רוצה להציע את ה-27 בספטמבר, יום חיסול נסראללה, בתור יום חג לאומי. חג הביפרים. מה רע?
שנזכור, אבל דווקא את הדברים הטובים שנמצאים לפנינו, ולא את הדברים הרעים שמאחורינו, את הגזר ולא את המקל. שנחשוב בכל פעם שאנחנו שותים כוס יין של יקב ישראלי טוב על מה שנשאר מההנהגה של חיזבאללה שמתחבאת במנהרות שלהם כבר שנה, אוכלת תירס מקופסאות שימורים ומזיינת איזו כבשה אומללה כשהחרמנות גדולה מדי. אין צפירה או טקס שעומדים להשאיר אותי בבית הערב, ואני מקווה שגם חבריי ואחיי לעם יפסיקו לחשוב על המוות של אתמול. את זה אנחנו עושים ממילא בשיגרה פה במדינה, ובכלל, באתוס היהודי. אולי כדאי שנתחיל לחשוב על איך לחיות קצת יותר טוב היום; ועם קצת תקווה, גם מחר.
