המתת השור

l'autre jour 

Les plus grandes histoires ont parfois des petites fins. 

Voila ce que me vint en tête hier avant de dormir, avant qu'une vague de mélancolie ne vint déranger mon sommeil. Maintenant, il fallait que je fasse ressurgir non seulement du sommeil mais aussi de la masse du temps cet amour qui venait à m'étrangler d'emotions,  soudain après toutes ces années. 

" ! Sai que lei e marito" 

ce furent les mots que la téléphoniste de l'hôtel à Rome vint à remarquer, désagréable, à mes appels insistants. Je ne su pas quoi y répondre.

Depuis mon retour à Jérusalem, je n'avais de cesse que de garder la tête hors de l'eau à cet amour impossible, de loin, bien ridicule. Il habitait pas loin de chez Castel Gondolfo;, là où parait il le Pape tient sa résidence. Ce détail ne m'avait pas échappé  nous qui vivions une liaison adultérine. Cela ne l'avais pas em^pêcher d'aller chercher au creux de mes reins cette sensualité  qui, à l'époque, débordait de mes veines. 

who is not half of an idiot, to say the least, says that in relationships, there is a need of two things : 

- symmetry : the love one gives needs to be met with equal desire in response 

- investment : the feeling that the other is willing to invest in the  life of the love shared.

without them, love dies in a sea of insecurities

I was not loved well . I tried to tare bits and pieces of love here and there. It never worked. I understand it today. It is never an easy entreprise to realise that my mother did not love me with that type of love which permits you to thrive and rise above the challenges one can meet in life.

Shall I ever be loved for myself or feel that I am loved for myself? as per today, I feel that I have failed.

do I hope for that love would happen in my life one day ? I doubt it.

How deos one live without love ? it is impossible I reckon

but the mere identification of what is left of in ruins renders the entreprise of building oneself with tools that can be found within.

Yesterday's hope is lost and dead but there is this inner light nevertheless, the light of life is a stubborn one. we hang on it with the utmost despair and until our last breath 

that is what God has granted us; we, miserable humans

Women's condition is stuck between two states; you are desired for your capacity to bring children or by the capacity to quench lust or desire. Between giving birth or giving a blow job, that is women's condition as I feel it. But it does not have to do with me only. My real question here is about the nature of love itself. Are we capable of seeing further than our mere basic needs and be able to love unconditionally ? Life is complicated I know...we are growing and sometimes not, with time but the state of a woman must be beyond that of these two needs to be met : birth and lust.
You would say that here is the last place I should look for a love real love but I am not that silly.
Love never came easy to me, in fact very little. I used BDSM as en expedient to cover the fact that I did not think I was worthy of love : no young enough, not beautiful enough, not clever enough, not obviously enviable ....It is exactly for this reason that I came to ask myself this very question : what is the nature of love and are we loving the love which is far and beyond our own little needs; in other words, how can you identify that you are really loved for WHO you are? or love another ??

n'est pas tant de ne pas être reconnue mais de ne pas pouvoir réaliser mon potentiel cognitif à ma juste valeur, ou en tout cas à ma satisfaction. 

La vie est une longue lutte pour arriver à satisfaire les aspirations existentielles qui nous habitent. Certains y ont plus facilement accès que d'autres et c'est cela qui me rend amère, je le reconnais. Mais qui plus est, j'ai la sensation que la bataille de la reconnaissance ici est mise en abîme en force exponentielle quant à ma peur de ne pouvoir explorer les espaces  habités intérieurs qui me caractérisent. En d'autres termes, m'élever au dessus de la survie quotidienne pour arriver à explorer la vie existentielle. 

Il m'a été donné de vouloir répondre au grand emerveillement qui consiste à vivre. Je suis perpétuellement contrariée dans cette quête.  C'est plus que le bonheur,...j'y ai renoncé......en tout cas dans ses formes pragmatiques. C'est exister dans et par la pensée quand elle peut, enfin, explorer par la pensée aussi mystique qu'intellectuelle. C'est là que se situe .ma quête. 

Jeune femme, je suis allée voir "Mozart" de Milos Forman. Ce film fut pour ma jeune vie une révélation; Milos Forman avait non seulement  génialement retracé le génie du compositeur mais il fallait aller au delà, dans la relation de Mozart à Salieri. 

Salieri, compositeur médiocre mais pas assez médiocre pour comprendre le génie de Mozart n'est il pas le reflet de notre condition humaine ? Ne sommes nous pas ces âmes médiocres mais pas suffisemment pour explorer la splendeur de la vie telle qu'elle nous a été donnée par Dieu? et pourtant je ne suis pas croyante. Mais toujours, je me rememorerai l'incarnation du geste qui consiste à tendre la main vers ce quelque chose que jamais nous ne pourrions atteindre mais   que néanmoins, dans une tragédie existentielle,il nous est donné d'être le spectateur. 

Je me rappelle; il me prit par surprise. Je n'avais pas anticipé son désir. J'avais gravi les marches des escaliers menant à son appartement parisien sans me rendre que j'allais vivre un des moments les plus indélébiles de ma vie de femme. encore aujourd'hui, à chaque fois que l'émotion submerge mon âme , son visage me revient en mémoire et je suis bouleversée. On ne construit pas un amour en 2 heures mais un désir oui, même furtif

Je me sentais belle ce jour là. Cela m'arrive rarement; une, deux fois par vie...He caught me on that day, lucky for him. avec ma natte brune et mon jean modelant, je ressemblais à Mikaela de Carmen. Mais je venais pour le café seulement. Paris, ma ville de naissance, m'était devenue hostile mais j'étais l' étrangère qui parlait si bien la lingua franca.  Alors, les gens ne voyaient pas,  forcement..De toute manière, j'étais enfermée dans ma différence... et si tant dans mes doutes. Mais pas ce jour là, je me sentais belle et lui, il était là pour le voir.

Comment décrire le moment où tout bascule entre le lointain et le familier, entre la convention et l'intime et l'amante? Comment décrire ce moment où on tombe dans le désir comme on entre en foi. Comment définir ce rayonnement, ce miracle qui rend la vie vivante et les chaires brûlantes. Comment retenir ce basculement qui, de lui même, n'arrêterait jamais de basculer, dans le temps, encore et encore, dans un mouvement de va que rien ne veut arrêter. Il posa sa main sur ma cuisse, se rapprocha pour déposer un baiser. Inexpliqué, j'eu ce geste... je sentais la chaleur de son torse par la paume de sa main; je comprenai la beauté de son épaule par mon être, entier et là, sans aucune hésitation, je m'abandonnai à son baiser.

געים נבחרים בתור שלוטת פרק ב

לפני 11 שנים. שלישי, 13 במרץ 2007, בשעה 11:42
....זו הייתה פעם הראשונה שלי בסשן בדסמ או בייחוד ב"כיוון" הזה ....לי היה מוזר במיוחד העובדה שגבר - עם מה שהבנתי ממה שהיה צריך להיות בדסמ אז - הולך "לקבל " מכות, סטירות לחי (אוי וה !) - וללקק את הזרע שלו מצלחת ברצפה. הוא היה נבוך כל כך - פעם הראשונה שלו גם עם מאהבת שלו שהיא תתלווה אליו- שאני זוכרת במכונית, שנינו נראו כאנשים שהולכים לניתוח בשיניים לפחות....או לחקירה במטרה ...או משהו ממש לא נעים. -)
המלכה הייתה יפה - התברר יותר מאוחר שהיא הייתה אחות בבית חולים -דבר שיתברר כחיוני בהחלט בעתיד הקרוב - אך לטעמי נראית כמו זונה. הפרופסור שלי הסביר לי בלחש שזה חלק מהמשחק
ah bon .... אני אומרת
כן כן ...כך זה צריך להיות. הוא הוסיף.
פתאום, היא לקחה אותו לחדר שלה ...ממש כמו רופא שיניים ....וקראה לי א"כ להצטרף.
והינה היה, הגבר היפה שלי, שחום עור וגבוה אצילי, מושפל על הרצפה, על 4, עם איזה מכשיר קשור על זיין שלו
" so bad boy ! you are cheating on your mistress !"
הצלפה על גבו
" and you don;t even say sorry Son of a bitch !"
עוד הצלפה על הטוסיק !
ואיזו הצלפה...רק הרעש הקפא לי את הדם ...היא פונה אלי ושואלת אותי אם אני רוצה להצטרף ?
" no, no !" אני עונה בכל נבוך ובורחת לכיסא.
אחרי ניבולי פה למיניהם שמצאתי וולגרי בהחלט, היא קושרת אותו על הצלב...
והגבר שלי מחוויר מעט. היא מתחילה למשוך, להכות וכל דבר העולה על רוחה עם הזין היפה שלו ...
"I will teach you to cheat again !" וגשם של הצלפות יורדות על עבר מינו, על הרגליים שלו , סטירות עוד ועוד...
להפתעתי, אני מרגישה יותר טוב עם הזמן. אני נהית נינוחה יותר ...אני משתכלת על המתרחש כמו בהופעה טיפה הוליוודית. חדש לי, טוב לי, מעניין, מסקרן לי...איך גבר יכול להתגרות מהשפלות שכאלה, ממצבים שכאלה. לא כך הוא ...
היא עוזבת את החדר לרגע וחוזרת עם עוד מכשיר מאיים מאוד בידיים. היא משתכלת עלי עם זיק בעיניים, עליו עם חיוך רע מעט, אני צופה בו עכשיו ו- כאשר בדיוק אני שואלת לעצמי איך הזין שלו הולך לקחת את העינוי הזה, הוא לוקח צבע אפור בפנים ומתעלף על הצלב ! ממש כמו ישו !
מרגע הזה, הכול הופך למופע של גרושו מרקס. האחות שבה מתעוררת פתאום והיא מתנפלת עליו על מנת להוריד אותו משם...הוא נופל רפוי בזרועותיה וניראה לי יותר ויותר אפור. השפתיים צבע יין כהה שלו הפכו לחוורות והוא נושם בקושי...היא סוטרת לו עוד ועוד, הפעם עם סטירות שהיו מעירות גופה מתה...ואכן הוא מתעורר מונח על הירך שלה, ידיים הצידה,ראשו מושפל על החזה.
עכשיו, הוא ממש נראה כמו הפיאטה של Michelangelo ואני מחייכת בתוך עצמי " הינה.....הגברים האלה...הולכים לסשן על מנת שיעשו להם רע ו בכל זאת מצליחים לקבל תיפול מסור ומלטף מי 2 נשים יפות !" אוף!
בדרכינו חזרה למלון, P העייף שואל אותי איך היה לי, אם לא נכנסתי לפאניקה יותר מדי?
תמיד אזכור את תשובתי " לא my dear one.... לא נכנסתי לפאניקה...הדבר היחד ששאלתי לעצמי זה : עכשיו, איך אני אתפטר מה גופה !"

my true nature is that I suffice at myself. It is extremely difficult to meet a dinstiguished mind, exotic to me. Actually, a woman was that special One but it did not last long. She was my first true love. Probably the last one...I cannot remember a long lasting love in my life. Seldom was it met. I still remains to be felt. We love for all kind of reasons but scarcely the real one : to love

naked 

Why was I never BDSM from the start ? 

Because it is contrary to my DNA to admire another human being, let alone a man...

Why should I? Adults are so full of flaws

Why should I never BDSM ? 

because all together, , music is far from not being the only magnificent that traverses my body and still causes tremors 

just listen and the essential is there

Mahler 

il semblerait que la libido en berne...

Que ce soit l'âge? c'est certain...c'est en tout l'explication la plus courante;mais je suis ici en posture de somme de toutes les années et je constate ou analyse les resultats. 

il y a la somme de toutes les deceptions. du plus loin que j'observe, je ne vois que validation dans le rouge pour le moins pire et champs de ruines par instants. beaucoup les champs de ruines aujourd'hui; j'ai reconstruit 

de cette reconstruction il sera question plus tard. 

donc désarmée par cette armée de deception,je reste néanmoins plongée dans une longue maladie :la dépression. mais elle reste un capital de lucidité important et je ne cesse de l'utiliser aujourd'hui. je ne supporte plus l'illusion,;, le mensong que l'on se fait à soi même et aux autres et tout ce qui s'en suit;

reste le sexe; je constate malheuresement que ce qui a commencé pour le sexe finira sans lendemain;  le sexe ne fait pas encore de bon bedfellows 

alors je suis encore sur ce site car mon blog s'y trouve et il faut que je préserve encore ce trésor, resceptacle de mes jours passés...a scruter si peu la vie et tellement le besoin d'être aimée; 

finalement, être aimée c'est d'abord s'etre aimée et pour ma part, cela a pris des decennies pour en arriver à ce stade/ parce qu'il est plus facile de diagnostique que de guérir  quand il s'agit de l'âme. 

peut on reconstruire encore lorsqu'on a comme moi les cheveux gris ? cela me prendra  t'il encore des decennies pour comprendre que oui.?