זה היה באחד מהלילות הנדירים האלו של אמצע הקיץ שבהם יש רוח קרירה שמרגיעה קצת מהחום המהביל. חלקנו את אותו צורך להתנתק ספציפית מיום ארוך של התמודדויות, ובכלל...מהסנדרטיות של החיים. קבענו בספונטניות באמצע הדרך לאנשהוא. זרקת את האוטו שלך על משטח אפר בצד הכביש ואספתי אותך לקראת ערב. הרכבת משקפי שמש ותנועות של תסכול טעון. כשנכנסת והתיישבת לידי, הורדת ישר את המשקפיים, הסתכלנו זה על זו בלי להגיד מילה. מתפשטים מהיום ומהחוץ. התחבקנו למשך המון זמן ונסענו. ניווטתי בעקבות זכרון מתקופה רחוקה שבה אהבתי לצוד חופים מבודדים ופראיים. אלו שנשארו. תהיתי אם החוף הזה עדיין יהיה כזה. לא הייתי בטוח. הוא היה טוב מדי בשביל לא להתגלות...אבל אולי המסע שנדרש בשביל להגיע אליו בכל זאת יפעל לטובתנו. לאט לאט, השארנו מאחורינו את הכביש המהיר, אחר כך את ארמונות המושב שבשיפוליו ולבסוף גם את האספלט והאורות. המשכנו בחושך על חול וחצץ. כל כך נדיר לא לפגוש אף אור ולא לשמוע אף רכב. שקט וחשיכה. בדיוק כמו שרצינו. יכלתי להרגיש את פעימות הלב שלך דרך הידיים המשולבות שלנו.
בשלב מסויים הגענו לנקודה שבה החצץ מתחלף לדיונות והשארנו שם את הרכב. שאלת אותי אם אני יודע את הדרך ואמרתי שאני מקווה שכן. צחקקנו בהתרגשות מעורבת בקצת מתח. הלכת אחריי. הובלתי אותנו מטה ומטה , בין צוקים ושיפולים בגבעות, לאור הכוכבים והירח המלא...אולי קצת מלא מדי, המח שלי נטען מסימוני הדרך שנחרטו בנעורים ועדיין כאן. כאילו לא עבר כל כך הרבה זמן. המשכנו ככה יד ביד, נושמים בכבדות מהמאמץ, מריחים את הים הקרוב עד שהוא נגלה אלינו בהפתעה במלוא הדרו...השומם. מסתכלים שמאלה וימינה ואין אף זכר לאנושות באופק. מסתכלים למעלה והשמיים מלאי כוכבים. שמחנו כמו ילדים קטנים וזרקנו את הדברים שלנו על החול. התפשטתי מהבגדים המיותרים ואת אחריי. נכנסו למים. סיפרת לי שזאת פעם ראשונה שלך ככה במים. בלי בגדים. שאלתי איך זה מרגיש ואמרת שזה הרבה יותר קל ממה שחשבת ושנראה לך שזה בזכותי. אמרתי שעכשיו כל דרך אחרת להיכנס תרגיש מוזרה. צחקת.
כשיצאנו מהמים ונשכבנו על השמיכה, מביטים על אינסוף הכוכבים שעוטפים אותנו...שאלת אותי מה אני עושה כשיש לי רעש משתק בראש. אמרתי שאני מוציא אותו החוצה. דרך מילים כתובות. דרך תנועה. דרך זעם פיזי מבוקר והדדי. נדלקת למשמע השורה האחרונה ושאלת מה זה אומר. הסברתי ושאלת אותי אם אני יכול לנסות את זה איתך. היססתי קצת ושאלתי אותך אם ניסית את זה פעם. אמרת שנראה לך שכן אבל לא בצורה יזומה. ביקשתי שתתחילי את. נזהרת עליי בהתחלה ולא היית בטוחה מה לעשות. לאט לאט הרגעתי אותך וראית שאני יכול לספוג את החבטות והדחיפו. נכנסת לזה חזק והשתחררת. נהנית מהקונטרה ומהתחושה שאת יכולה להוציא הכל ולא תשברי אותי.
באיזשהו שלב הרגשתי אצלך את המעבר לצורך לספוג. הבערה עברה מהידיים לעיניים. ביקשתי ממך לשכב על הבטן וסידרתי לך את הבגדים שלנו בצורת כרית מתחת לראש ולאגן. התחלתי ללטף אותף. עולה מהרגליים למעלה. מרגיש כל נקודה בגוף שלך. מעסה ולוחץ על נקודות קשיחות. טיפסתי במעלה הצוואר שלך עד שהגעתי לשער ותפסתי בו חזק. מאגרף אותך לתוך היד שלי ומקרב את הפנים שלך אליי לנשיקה עמוקה. המכה הראשונה על התחת שלך תוך כדי הנשיקה יצרה אנחה שנבלעה בנשיקה. המשכנו עם עוד ועוד ספנקים. הקצב והעצמה מתגברים ואיתם גם התגובות שלך. תוך כדי שהיד השנייה שלי מטיילת מהשיער לכיוון הפטמה שלך. מציירת מעגלים מסביבה ונסגרת עליה חזק. השילוב של המכות עם הגירוי החדש הטריף אותך ועם כל הפסקה בין המכות הבלטת אליי עוד קצת את הישבן בתנועה חתולית ומתחננת. לאט לאט, המכות חזרו לליטופים ואת הטיול הפעם עשיתי עם האצבעות אל בין הרגליים שלך. הרטיבות כבר חיכתה לי שם מזמן. נתתי לאבצעות שלי להתפלש בה ואז הגשתי לך לטעום את עצמך ולהתענג. מיקמתי אותך על ארבע לגישה נוחה והחזרתי את האצבעות למקום הטבעי שלהן. השילוב של התנועות על הדגדגן עם הצביטה של הפטמות עשו את שלהן ולא לקח לך יותר מדי זמן לגמור ולהתרסק על השמיכה חזרה. נשכבתי על הגב לידך. המבט נבלע בכוכבים והנפש משוחררת בלי שום דאגה בעולם. חזרנו למים והצלבנו את האיברים שלנו. נעים בלי מאמץ ומשתלבים בטבע.
אני מקווה שהחוף הזה עדיין כך...כמו שאני זוכר אותו.