|
|
|
אז טו באב
תירוץ לקניית הגג'טס היומית שלי
אני אוהבת צעצצועים
ובתולות
רצוי ביחד ומאוד מצ'וכלל
רעיונות
ובלי שום קשר לקורי העכביש שאני מגדלת שם להנאתי
קניתי ויברטור חדש
סגול דוקא
וגם הוא שיעמם אותי
חנונים יקרים המציאו סקס אחר
למה לא תביאו כמה
כל עוד לא מחברים לי אלקטרודות למוח
אני אוהבת לשלוט בצעצעועים
בגלי המוח שלכם
במחשבותיכם מריונטות לואו טק שלי
באצבעות שלכם
בשפשפות
ובתוגתכם
אוי המאורר של המחשב מרעיש
גם המזגן הישן שלי
גם שאר העולם
רועש מדי
וקורס כל הזמן
תקוע
אני מנסה לא לערב בין סדרת טיפולים אצל רופא השיניים לבדסם
הוא עלול להחטף ולמצוא את עצמו קשור ועובר מדיקל פסיכוטי
וכל כונותו הטובות היו לעזור ולהציל את שיני מהעששת
אבל אני חיבבת לנתב את הכאב והכעס לאן שהו
אני אתעלף אם אני אראה את המכשירים באמת
הרי אני מתעלפת מהרבה פחות מזה
ככה זה פנטזיות ומציאות לחוד
אני חייבת לפרוק את זה
יש גבול לכמה משככי כאבים וכדורי הרגעה אפשר לקחת
רעיונות
עבדים מתנדבים
?
אם הייתי יכולה לתמצת מועקה להייקו.
מחזור שירים של מועקות אסתטיות.
נמלים יפות על צג אלקטרוני שאני לא מבינה איך הוא פועל וגם לא אכפת לי.
הכל נראה לי מטושטש.
קניתי קברנה סיציליאני חריף. יש בו בועיות קטנות, ואני רוצה להחזיר אותו.
מישהו פה מבין ביין?
אני אאלץ להעביר את הערב הזה פיכחת.
הפיצוציות מפקיעות מחירים ואני שונאת סיגריות. הידעתם שגראס גורם לסכיזופרניה? אין לי כוח לפתוח עוד דמויות, ולכן אני אעשן בזיליקום אורגני.
הדבר הטוב היחיד שקרה בשנים האחרונות בעולם הזה הוא האיסור על סיגריות במקומות ציבוריים.
הדבר היחיד שצריך חוץ מזה זה להכריח בעלי כלבים שמחרבנים על המדרכה או על הדשר שלא מיועד לכך לאכול את החרא שלהם, והעולם יהיה מקום יפה יותר לחיות בו.
אני אצא בערב לבית קפה שוב ואזכר כמה אני שונאת חבורות.
כמה נהנתי במקומות מנוכרים או סתם שלוים יותר, רק אני ומרבדי הדומי הכבשים והסלמון על הצלחת בניו זילנד.
גם היין מוצלח יותר.
אני אסע עוד מעט באוטובוס, הא! הנה היתרון שלי למולכם ג'יפאים שנואי נפשי למסע טעימות ביקבים קטנים וחמודים. עוד לא מיציתי את העדלא ידע.
האם להעביר את סופ"ש בחריפה?
חיילים בחמשוש בכל מקום.
הזמינו אותי ללהקת רוק קברטי איומה. אבל אני לא אלך. זה לא מספיק הזוי בשביל הטעם שלי.
חוץ מזה נמאס לי מכל הזער בורגנים הפרובינציאליים שניסיתי לגייס להרמוני לאחרונה.
אה, וגם מדוסים סתומים מרוב שינון כתבי קודש או קיינינג לגבות, או מה שעושה להם את זה.
לא לכתוב לי, עבדים קשי תפיסה וסתם תודעות בדיליי אני לא מעוניינת בכם!
הבטחתי לעצמי שלא תהנו מכתיבתי השנונה בחינם, אתם לא ראויים לזה.
אני אשמור את פנינותי לפרסום בספר כרוך בכריכת עור ומודפס בהוצאה מוגבלת ממוספרת וחתומה בדמו של העבד החביב עלי.
מישהו מבין במכירה באיביי?
הם לא מדקדקים במקור החומרים שמהם עשויים החפצים שנמכרים שם נכון?
פרט לזה אני שוקלת למכור את בתוליו של מושמוש הפשוש. הוא זקן מכדי שאבתק אותו בעצמי.
קראתי על בחורה שפרסמה ב"דוג אנד האונד" וקיבלה 10000 ליש"ט. או לא.
נראה כמה פושון יקבל.
אם לא, אני אאכיל בו את הבהמות האחרות.
הם כולם דומים כל כך, שקשה שלא להסתכל בעיניים הנבובות שלהם, לצרוב את בשרם במספר סידורי ולשלוח אותם לאכול מספוא או את הספה של השכנים, עד שיתחשק לי פילה.
לא צריך לכלוא אותם אפילו בכלוב. האחו פה מגודר ע"י בטון בטון ועוד בטון. הם מטיחים את הראש לבד בו. אני תוהה האם לקטום להם את האף.
אני רוצה לחזור לניו זילנד.
כשיהיה לי זמן
אזין את נשמתי
אכתוב את מה שקרה
וגופי זוכר כרע
בסכין עשויה תחרה
מתחת לעור
של מישהו
ער
אני ישנה ולא חולמת
כותבת בדיו לבנה
לתוך מערבולות בוץ
מסדרת לילות מנדלות
של גרגרי אורז
שעליהם כתוב שמי
לתמונת פריחה גדולה וצבעונית
בכיכר העיר
לתיירים המתבוננים
לשעון שדמויות שליחים נעות במעגל
לפעמוני הכנסיה
שקוראים לתפילות זרות לי
מתעוררת בכיכר העיר
בין עלי כותרת נבולים
דמויות שוקולד נמסות אל חרכים לא נראים ברצפה
ארנבים רצים עם אוזניים מכורסמות
הברכה הנבולה יום לאחר חגיגות האביב
היום השני בשארית ההבל החם
של היותי פסל אבן נסדק
משכשכת במים עומדים וזורמים מעגלית
מעלה ירוקת
ובוהה במטבעות נשחקות
מפי הפולט מים
טוב זה גולמי
אני עוד אערוך את זה
ואני מחפשת חובב פוט פטיש שלחלוטין ולעולם לא יזכיר את מושג עקבים גבוהים או פלטפורמות.
מקסימום יכין לי זוג נעלי בית גותיות או יקנה לי מגפיים נוחות עם עקב נורמלי. אני לא במצב רוח לנעלי צבא וכדומה. והשנה קניתי דוקא מגפיים אדומות מגומי וזוג חום מזמש.
ולשון רכה ואצבעות מטופחות ומגולח למשעי.
גם כלבלבונים יתקבלו אם יהיה לי כוח להתחיל לאלף אותם. בלי להרוס נעליים.
מזמן לא צחקתי.
אחרי שנה שנתיים בעסק הגעתי למסקנה שמה שבאמת עושה לי את זה זה נעימים.
ושהאורגזמה האידאלית שלי היא צחוק פרוע ומשחרר.
לא מדגדוגים.
אני רוצה ליצן חצר. ולא אחד שנראה כמו וודי אלן. או אדם סנדלר. או ג'ים קארי. או הבהמות מהוליווד ובוליווד, או סיינפלד, מישהו איכותי ועם טעם טוב בטייטס
ואני אוהבת ג'ינג'ים חמודים עם גוף של רקדן
ומחליקים על הקרח
משהו בפירואטים על הלהבים החדים האלו על הקרח עושה לי את זה
עדיין לא מצאתי דרך להפוך את זה לסוג עינוי חדש
אני עדיין במחקר אחר יישום של מיני חפצים ויצורים בעולמנו, נראה לי שיש כבר כמה על שמי, והגשמת משחקי תפקידים שונים
וחופרת עמוק בילדותי
אני רוצה להקים הרמון פריק שואו קטן שבו אתן לכל אחד מהעבדים דמות להיכנס לתוכה
אני אתחיל מתאומים אמיתיים. סיאמיים. ואם אין אז הם יהפכו להיות.
וסוס אביר עם נוצה לבנה על הראש שארכב עליו
אני עדיין רוצה לעשות דברים עם עור חוץ מלמצוא כיסוי מיטה ושטיח ועוד ריקועים ומסכות אומנותיות לאוסף שלי, והאוכף הלבן דוקא האולטימטיבי. כנראה אוכף אמריקאי ולא אנגלי דוקא, אבל אני עדיין מתעניינת.
בקשר לצחוק אני עדיין רוצה לבדוק אם יש כמה צחוקים מטורפים באמתחתי שעדיין לא ניסיתי
אין, צחוק זאת האורגזמה הכי טובה.
אה ואני שוב פותחת אודישן לרקדנית ריקוד שבעת הצעיפים המצטיין. ואחרי זה גם לרקדניות הולה.
אני מאוד אוהבת פמיניזציה וכו' אבל אם לא מפתחים את זה זה כל כך משעמם.נו כבר נמאס מכל הויאז'ות שמגיעות אלי.
נמאס לי מהחורף. סתם קר וגשום וזה לא חורף אמיתי.
ובא לי לעשות משהו עם איפור גוף לפורים.סתם.לא בהכרח קשור לבדסם.
ואולי איזה טקס קרקוף. כל הרשמים שלי מטיולי בעולם צריכים הרי להתפרץ איכשהו.
רק מהודו יש לי מאתיים מיליון דברים, איזה עם מטורף עם טקסים ומיתולוגיה מלאי פוטנציאל.
משהו מאפריקה צריך לצוץ.
עבד ראה חיזיון בעיני רוחו.
עיני עקבו אחריו מצד לצד כשהלך אנה ואנה בתוך הלימבו.
השעה שלנו קרבה לקיצה, השעון השחור החליף ספרות דיגיטליות בספרות אחרות
על מדרגות גן עדן מחכה לריגוש המיוחל
ואני יודעת שהוא לא ראוי לו
הוא לא רואה את דמותי חרוטה בתודעתו
צרובה
מסותתת
מפוסלת
בנויה כמונומנט עד לשמיים
הדמות היחידה הנראית מהחלל על פני כדור הארץ
מהסאב ספייס שלו
לויין האהבה נשמע ברקע
קולות הרקע של אנחותיו ליוו את ההרמוניה המתוקה של תנועת הכפית בתוך ספל התה עם קוניאק ושקשוק הספל הקל בידי כשחכך בלשונו בין אצבעות רגלי
נעימים
מזה אנחנו באמת גומרות
הוא לעולם לא יזכה ללטף את תלתלי
אפילו לא לאסוף את השערות מהאמבטיה
או לנקות אחרי הספרית עם פיו את הרצפה
השרירים המשורגים בצוארו כשהוא מתאמץ להרים את ראשו הכבד הקשור במשקולת כדי ללקק את עקבי
שיכלתי את רגלי לכיוון השני
הוא עקב בעיניו אחרי הדוגמא על הספל
ערבסקה סגולה וניצנים ברגע היפתחם
תמיד היתה לי חיבה לסרויסים
פורצלן עדין בציורים קפריזיים דקדנטיים מוזרים
יש לי אפילו ספלים ותחתיות מצוירים ביד בדוגמאת קלפי הטארוט של קראולי
וזועות פסיכדליות משנות ה70
חבטתי בו בקטלוג שלי סות'ביס
הדמות בדיוקן המזוייף מהמאה ה18 הביטה בו בעיניה הדהויות
הוא הביט בה בחזרה
וחזר ליקום השטוח כמו קרטון שלו
לחיים האפרוריים שלו
להרויח את לחמו כדי לקנות לי עוד סרויסים
החדר היה קר כמו שהוא ציפה.
הוא ספר את הצעדים וזמזם את "דני" כמו שתמיד רצה. ודאי חשב לעצמו כמה המלכה תכעס כשתשמע שהוא חשב על השיר הלא נכון. מזודות נגררו לכל עבר ואנשים טרוטי עיניים מיהרו לזהות את התג על המזודה שלהם ולרוץ לכיוון נקודת איסוף השיבאסים. עבד הרגיש את ברכיו חורקות ואת המבטים של השוטרות הסמויות בטרינינג מהוה ורסטות ננעצים בגבו וחודרים דרך עמוד השידרה כמו רנטגן. עיני המלכה מרחוק היו חודרות יותר מכולן.
מערכת הכריזה הדהדה הודעות למאחרים לטיסות לשום מקום, והוא הרגיש שהוא חי את הרגע כמו שמעולם לא חי, לרגע חשש שאחד הקונדומים בקרביו פקע והוא חש את שטף האופוריה של הקוקאין ולא את ההתרגשות של לפני המעבר למכס.
לא היה לו שום דבר להצהיר פרט לעד כמה הוא היה ירוק עד שהכיר את המלכה הנעלה וכמה אדום גבו היה בכל יום מאז שהכיר אותה. הצלקות בגבו עדיין החלימו, גם לאחר שבועיים במזרח, והמקומות העלובים מסריחים ומסוכנים שהסתובב בהם במצות המלכה, מלקק כל בדל טינופת שמצא בדרכו ועובר קלקול קיבה אחרי קלקול קיבה והרעלת מזון כדי שיוכל לעמוד לבסוף בלשאת את אבקת היהלומים בקרביו. כל הדרך במטוס הוא
חלם על היום שבו תדחוף לו בקבוקי יין מלאים בקוקאין נוזלי לתחת. הוא יוכל לעמוד בזה, הוא בטוח, הוא לא ישבר, והם לא ישברו, הוא יכיל אותה דרכם, את עוצמתה השברירית והמסתורית, המשתבחת עם כל יום שעובר, נושאת ארומות אלוהיות.
עבד התאפק כל הדרך במטוס, והתפלל שהטיסה תימשך 28 שעות כמו הטיסה לאוסטרליה , או שהמטוס יעצר בדרך עקב מחסור בדלק, שיוכל להשהות גם אם חוטפים יאיימו לחטוף את המטוס ולהציל אותו מידיהם ולחזור כגיבור למלכתו מענתו ולשבי המתוק שלו.
הוא חלם חשש מהידיים הזרות של השוטרים שיחפשו על גופו, תהה האם רואים לו את הצלקות הברנדינג הטרי, וחגורת הצניעות מבעד למשקף הרנטגן רואה הכל.
השוטרת גיחכה כשעבר מולה, המזודות לא הכילו שום מכשירי עינויים, רק שוט קטן שקנה לגבירתו, עם ריקועי פילים, הוא קיווה שלא שכח דבר בתיק היד, שום חפצים חדים שסחב ממלכתו הנושאים את ריחה כדי לחתוך את עצמו ולהיזכר בה, גם אם הריגוש שחש היה רק הד רחוק של עוצמתה של מלכת האימפריה הרחוקה
לו רק היה יכול להקדיש לה יבשת כמו שחוקרים ומגלי ארצות הקדישו למלכה ויקטוריה.
המשך יבוא
אודות סרנדות סונטות וכולי
על משקל שירים קיימים, יצירות מקוריות בתבנית, זרמי תודעה ספונטניים, כתבי קודש לאלה איזולדה, מיתולוגיות, והייקו.
העבד המאושר יזכה בהזדמנות הנדירה לשיר לרגלי מדם ליבו.
בהמשך תחרות מכתבי אהבה
היום כבר לא עושים את זה וחבל.
איה אולאר שלי?
כושי סמבו ליקק את כפות רגלי הצחורות מאבק הדרכים, ואני התבוננתי באריה רובץ לו מתחת לעץ.
השעה היתה שעת טרם שקיעה וכפותי היו עייפות מהשמש הצורבת ושיחי הסואנה הקוצניים.
כושון הניח את ראשו על האבןוליקק את אצבעות רגלי, ואני ניסיתי להחזיק את המצלמה יציבה.
פתאום, באמצע היער, המדריך הבלונדיני והחסון יאן, המכונה יענקל'ה, צעד אל המסתור שלנו ורובה תלוי על צוארו. בוא והיה שולחן כדי שאוכל להניח עליך את החצובה שלי, נשפתי.
יאן חייך וגומת החן בסנטרו זעה בעוית . הוא כרע למרגלותי והחל ללחוש באוזני סיפורי אריות ולביאות משנותיו כמדריך ספארי. ואני פיהקתי. הנחתי את ידי על עכוזו החטוב וחבטתי בו ואחר הצבעתי מטה! הוא נפל על ברכיו על קוץ שהיה שם ומעך לטאה כחול ראש שהניע את צוארו מעלה מטה כמו בובה על לוח מחונים של דביל. דביל, אכול את הלטאה,מלמלתי. יאנוש ציית. האריה פיהק במרחק כמה מטרים וקם על רגליו והחל נעלם במרחבי הסואנה.תקעתי את רגלי החצובה בעכוזו של יאן אך נזקקתי לעוד שני חורים. לחצובה יש שלוש רגליים. שאלתי אותו האם יש לו צלקת קעורה מעט מפליטת כדור או חט של קרנף ביקום סמוך לחור ישבנו. הוא הנהן ללא, שרידי דם הלטאה נוזלים מפיו.
יאן כזה חתיך. בארץ כולם מכוערים, ורק התמירים הבורים הולנדיים כל כך, לצלות אותם בבראי, ולאכול אותם. את השחור שלשונו חככה את ציפרני כבר לא הרגשתי. שכחתי איך קורים לסמבו. שפת הקליקים המוזרה שלהם לא ערבה לחיכי, וציויתי על סמבו לנשוך את לשונו כעונש על שפתו המסורבלת. דם אדום נזל מפיו, וחזרתי אל יאן רק לגלות שבמקום שני חורים נוספים לחצובה עמדה שם רגל קצרה וורדרדה באורך 25 סנטימטר. מושלם רק שהענף השחמחם של סמבו ארוך מדי ועבה . אולי אניח את מצלמתי עליו? הפלתי אותו על גבו וייצבתי את המצלמה על מקלו בעזרת כמה סיכות ביטחון.
האריה שאג לעבר נקודה נסתרת מעינינו. אולי עכשיו האקשן יתחיל...
המשך יבוא
מסע של חודש לאפריקה ממלא את מעיינות היצירה בכל כך הרבה רעיונות זדוניים
מישהו כאן מתנגד לאפרטהייד שלי?
