רגע לפני אתה אומר פאק איט ומושך אותי אליך לעוד מציצה.
אני כבר שומעת אותך נאנח ומרגישה אותך רועד ואני נמסה מעונג. אני כ"כ נהנית מהרגע הזה.
אני ממשיכה למצוץ מכל הכיוונים ולהכניס את הזין שלך עד הגרון וגם שם להשתמש בלשון, מתאימה את עצמי למה שאתה משדר לי.
אתה עוצר אותי ואני מתוסכלת כי רציתי שתגמור לי בגרון שוב.
אתה אומר לי להעביר את המזרן אל בין שני הווים שהתקנת לפני כמה שבועות, אני כבר יודעת בדיוק לאן זה הולך.
אני נשכבת על הגב ומנסה לנשום, אתה מתחיל לקשור לי את רגל ימין בפוטומומו צמוד אבל לא מידי, אותו אתה מחבר לוו אחד שפותח לי את הרגל, את הרגל השניה אתה משאיר ישרה ומותח אותה עד שאני מפוסקת לגמרי. אבל זה לא נגמר.
הידיים נמתחות למעלה לוו בתקרה ואין לי שום דרך להתגונן (רק טיפה כי ריחמת עליי קצת).
אני קשורה מכל הכיוונים וזו פעם ראשונה שאני חווה חוסר אונים כזה.
אתה מתחיל להצליף לי בכוס ואני צורחת, זה כואב בטירוף ומעולם לא חוויתי דבר כזה.
הכאב הזה חדש לי.
(דמיינו גיף נפלא של כוס מוצלף)
אתה ממשיך ואני נאבקת בחבלים כמו משוגעת, בטוחה שלא אעמוד בזה.
אתה לא מראה שום סימן לזה שסיימת או שאתה עומד להקל עליי.
אתה שם לי את המוצץ בפה כדי להשתיק אותי וכיסוי עיניים כדי שיהיה לי יותר קל (ספוילר: זה רק העמיק את חוסר האונים, המוצץ עזר קצת).
כואב לי ואני לא מצליחה לשחרר ולהירגע כי זה כאב שאני לא מכירה ולא רגילה אליו.
פתאום אני מרגישה את הדילדו נדחף לי באגרסיביות לכוס ואני בוערת, מרגישה את הרטיבות ואת הכוס מתרחב ונמתח.
אני מרגישה את הדילדו ברחם שלי ונאנקת מכאב מענג.
אתה לא מרחם עליי ואני מרגישה אותך בכל הגוף שלי, אתה מזיין אותי איתו ותוך כדי מדבר איתי כמו לזונה "ככה את אוהבת את זה, נכון? אגרסיבי, קשוח, כואב" והראש שלי מתחרפן ואני רועדת ולא מצליחה להפסיק לזוז מרוב עונג.
הפסקה. הצלפות. צרחות. המוצץ בפנים וקשה לי. אתה מחמיא לי שאתה מצליחה להשאיר את המוצץ בפנים יפה יפה ואני מרטיבה אפילו יותר.
"כמה את רטובה, הכל כאן מחליק", נמסה עוד יותר.
ואז אתה מביא את הסטיספייר ותוך כדי דוחף לי את הדילדו בבת אחת ואני מרגישה את הכוס שלי בולע אותו ואת כולי מתכווצת עליו והכל הכל הכל רגיש ואין לי אוויר ואני צורחת מעונג.
נראה לי שבסוף היה עוד סט של הצלפות בכוס, נראה לי שהצלחתי לספור, זה כ"כ כאב שהראש שלי הסתחרר.
ואז הגיעו הצלפות אחרות.
לא בכוס. לא ידעתי מה זה.
אתה אומר לי להסתכל, זו חגורה.
פאק.
פאוזה: לא הצליפו בי בחגורה מאז. אני ביקשתי ממנו אם הוא יוכל להצליף בי איתה כדי לעשות תיקון, אבל לא ציפיתי לזה בסוף. היה קשה ומפחיד וכואב.
"תספרי"
אני סופרת
וצורחת
ולא מסוגלת
ומתפתלת
ובוכה
ומוצפת
ומתפרקת.
הגעתי לקצה שלי. זה סוף סוף קרה.
אני לא מרגישה גיבורה או מנצחת.
אני מרגישה חשופה וכואבת ורוצה להיעלם.
אין לי אוויר ואני מרגישה את הכל בוער לי.
נגמר.
אתה משחרר לי את החבלים, קר לי, אני מרגישה חשופה נורא ולא יודעת איפה להתחבא, אני רוצה קצת להיעלם.
אתה מושך אותי אליך ואני בוכה בכי שקט, רועדת, מרגישה שמשהו בי נשבר, אני מתכווצת לידך ועליך ואתה מבהיר לי שאתה רק איתי, בלי פלאפון ובלי אנשים שמחכים לעדכון עליי.
זה נעים וגם מפחיד כי כל מה שאני רוצה זה להיות בלתי נראית.
אתה יודע על השדים שלי, אתה יודע מה עובר לי בראש, אתה מכיר את כל השליליות שאני חווה על עצמי ברגעים אלה.
אתה ממשיך ללטף, להזכיר לי לנשום.
אתה לא מסכים לי ללכת להתקלח וזה מתסכל אותי נורא.
כן, זו בריחה ואתה יודע את זה.
אני נשארת שם קצת חסרת אונים וחשופה.
מרגישה לא בנוח עם הרכות הזו ומצד שני כ"כ זקוקה לה.
אתה משחרר אותי למקלחת, אני נראית כאילו עברתי מלחמה.
האיפור מרוח, הגוף אדום, השיער מבולגן.
אני שוטפת מעצמי את כמויות הרוק והרטיבות מהכוס שטיפטפתי על עצמי, שוטפת את הבכי ואת הטריגרים ומנסה לנקות את הנפש.
.
.
.
תודה על הסשן המטורף הזה, על זה שהעמדת אותי במקום והכאבת לי.
תודה על הזמן שנתת לי, תודה שנתת לי לענג אותך, תודה שנתת לי להיות עבורך.
אני מודה עליך, על הנוכחות שלך בחיים שלי, על מי שאתה, על זה שאתה אף פעם לא גורם לי להרגיש לא בנוח בעור של עצמי, שאתה תמיד מחבק את התחושות הקשות ואת כמה שאני מעצבנת, שאתה יודע לספוג את כל מה שאני מביאה איתי.
אתה השולט הכי מדהים שנתקלתי בו בחיי.
תודה ♡
