enjoy the silence

מלא זמן רציתי לכתוב את זה ושכחתי-
כשכואב לי, אני צוחקת. כבר לא מעט זמן....
יש למישהו הסבר??
הוא צובט ונושך או לא יודעת מה ובאמת שכואב לי, אבל אני צוחקת ואז הוא לא מפסיק ורק מצחיק אותי יותר!!
אולי מראש הוא אמר/עשה משהו שהצחיק אותי? ופשוט הייתי עסוקה מידי ב"כואב לי" מכדי לשים לב שהוא בעצם מצחיק אותי איכשהו?
ואז אני חושבת על זה שממש מוזר שאני צוחקת, ואני רק צוחקת יותר!!!!



---------------------------

אתמול חברה דתיה שלי אמרה שהגאולה קרובה וכשהיא תבוא כולם יהיו צמחונים (היא לא צמחוניה)
היא הסבירה את זה בכך שכולם יהיו רוחניים יותר לקראת הגאולה ולכן יהפכו לצמחים (עיוות שלי, היא באמת מדברת תקין).
אז אמרתי שאני עושה ההיפך- אני קודם צמחית, ואז אהיה רוחנית (מה שזה לא אומר לגבי)

----------------------------

אתמול אמרו לי שרזיתי. זה בא בזמן כי בגלל שהבטן שוב עושה בעיות אני מרגישה כאילו יש בה בלון.
ובאמת קניתי בקסטרו ג'ינס מידה 34. לא כי אני באמת 34, אבל המידות שם גדולות וגם ככה ג'ינסים מתרחבים. אזאלו ממש בול עלי. פעם ראשונה שיש לי ג'ינס צמוד ולא כזה שמורידים בלי לפתוח כפתורים ואני נראית איתו כמו ילד קטן שלקח לאחיו הגדול בגדים....
והיום גם שאלו אם עפתי ברוח בדרך לעבודה...
נחמד כאלו מחמאות

הם יכלו לעשות עבודה הרבה יותר גרועה. בעצם הם אפילו ממש בסדר. ובכל זאת אני לא חלק, לא מצליחה. לא נוח לי.
כל הזמן מסתכלת מעבר לכתף שלא יבקרו אותי, שלא יראו, שלא יחשבו או ידברו.
אני לא מסוממת, לא הרביצו לי, אני חייה טוב ויש לי המון. ובכל זאת.
אני ממש רוצה בית משלי כבר. להפסיק להסתכל מעבר לכתף. ללכת רק עם חוטיני ולהכין קפה למיטה.
אני יודעת שזה לא רק כיף וחיוכים, שזה קשה והשקעה וכסף ונקיונות וזמן. אבל.
ובתוך כל הרגשות האלו, הוא הצליח להוציא ממני חיוך
הוא אמר שהוא יביא לי מלונה משלי
בקשתי מלונת פאר
שיהיה מקום למכונת תפירה!

חצוף ממש...

מדברים לא מעט על שצריך בית משלנו.
אבל קודם צריך כסף בשביל זה
ואולי לטוס ולטייל קצת קודם
ואני גם רוצה אוטו קטן
כל כך הרבה כסף צריך....

בבית יהיו כמה עדניות לתבלינים, ואולי מתישהו הוא ילמד להכין בירה (פנטזיה שהכי פחות סביר שתתגשם אבל ניתן לו אותה), ויהיה חדר ארונות גדול
וחדר לתפירה
ונוכל להזדיין בקולי קולות ואין אף אחד בבית שיסיח את דעתי
ואוכל לתפור או להדליק גז בשבת כדי להכין קפה שחור אמיתי לארוחת הבוקר

אבא שלי נוסע בשבת, מדליק אור, גם תנור זה בסדר. אבל הגז או מכונת התפירה זה אסור
כל אחד והשמירת שבת שלו, כל אחד והויתורים שלו. אבל למה גם אני צריכה לסבול מזה?
מה גם שלנסוע ברכב זה סוג של הבערת אש, יש הצתה לא?

והבכיון הקבוע- אני עדיין לא יודעת איך לגשת לסמינריון הזה. לא יודעת מה לעשות, איך... את האחרים סיימתי, אפילו קיבלתי ציונים לא רעים בשבוע שעבר, ורק זה, ממש ממש רחוק.... ויושב כמו אבן


אבל צריך לסיים בטוב לא?
אתמול הלכנו לפסטיבל הבירה בנורמה ג'ין. שנינו לא ממש אכלנו מספיק לפני, אני אישית אכלתי ב24 שעות שקדמו לבירה קצת חמוציות וחצי פומלה. אז היה נחמד... וטעים
וחזרנו הביתה כל כך עייפים אבל היו דברים אחרים בראש סדר העדיפויות.....
:))

יו אני שיכור קצת.
אני כותבת כי אני זוכרת שמתישהו רציתי לכתוב משהו אבל עכשיו אין לי מושג מה
בטח זה קשור להיום, שאחרי איזה כנס מהעבודה הלכתי אל הגבוה שלי, הערתי אותו משינה והוא התעורר עם חשקים
שנותבו לחרמנות שלי בימים האחרונים. אפילו שאל אם עשיתי ביד אתמול- ואני בד"כ לא מדברת על זה והוא לא שואל, והפעם- שאל וזה היה גם נכון....
כוליסימני נשיכות, מחסור בחמצן או אפילו קצת לחיצה על הגרון שלא חוסמת אלא מראה לי את חוסר האונים חירפנו אותי, הפטמות שלי כמעט נושרות, ואח"כ הוא מופתע ומעיר על "הכינרת" ונזכר שיש בצורת ואומר שזה "אוקיינוס" כל הנוזלים שהצטברו שם..........
גם מצאנו תנוחה חדשה. מזל שאני גמישה... זה כל כך...כל כך!
ונראה לי שזזו לי ככה כמה איברים פנימיים..........
מאוחר יותר, יחד עם הבירות, אמרתי לו כמה נהנתי עם הפתעות קטנות שעשה לי. והוא באמת לא חשב שזה משמעותי אבל לי זה היה המון. למשל להביא לי סוכריה כשלא ביקשתי כלום, או לחכות בבית כשאני מגיעה ולהפתיע אותי מאחורי הדלת...
אין
פשוט אין יותר מקסים מהגבוה שלי
"הוא נראה בחור טוב"
הרבה אומרים את זה
והוא בחור טוב
הוא מקסים
הוא נותן לי סיבה לחייך
וסיבה להמשיך
והוא המון....
ואין לי בכלל מילים. אבל הוא יודע.

מדהים איזה דברים קטנים יכולים לטשטש אותי
כמה מילים קטנות, או פעולות שלי ושל אחרים שלא תמיד מעניינות אף אחד אבל אותי הן מטרידות נורא.
אילו דברים מרחיקים אותי
ואילו מקרבים
והכל בשניות. רגע ככה, ומילה אחת שמשנה הכל.
ולהרוס הרבה יותר קל מאשר לבנות

אני מסתכלת על הדברים הלא נכונים לפעמים.
מראה לי מה כן היה טוב ביום המסוים הזה.
אבל אני לא יודעת איך לקחת בקלות

ובשניה כבר מרגישה רחוקה כל כך. לא שייכת.
מהמשפחה, אנשים מהעבודה ואפילו קצת ממך
למרות שלפחות לגביך אני יודעת שזה סתם. שברגע שאראה אותך והידיים שלך יגעו בי ארגיש הכי שייכת בעלום.

המילים האלו דורשות שינוי כלשהו. לא מצידי דווקא.
נדבר, ואולי זה יעזור. אולי תעשה עם זה משהו. כי הפעם זו בקשה שלי אליך. לא רק שתקשיב, שתעשה עם זה משהו.




מילים זה באמת.... המון. שטויות.
שמעתי השבוע לראשונה על תענית דיבור.
שאלתי מה זה, לא הפרשנות הפשוטה של לא לדבר, אלא מה זה באמת. למה.
"להפסיק לדבר שטויות" הייתה התשובה האינסטינקטיבית שלה
וזה נכון. אנחנו מדברים המון שטויות בלי להקשיב לנו, בלי שהמילים יוצאות מבפנים. אותו אדם מנצל את התענית כדי להתפלל. אף מילה פרט לתפילות. אבל אפשר לנצל את זה למטרה אחרת...
להתחיל לשקול מילים...
לחשוב לפני.
ואולי בעצם זה מה שניסיתי להפסיק פעם? לא לחשוב כל כך הרבה על כל דבר?
מה הדרך הכי נכונה
לשקול מילים אבל לא לשמור בבטן

פנסיה ??
אני בת 24 !! וכן, אני כבר 3 חודשים דוחה את עניין הטפסים והחיפושים אחר קרן פנסיה מתאימה.
הכל נשמע לי אותו דבר.... אולי היום סוף סוף אסיים עם זה!

----------

חבל שלא משלמים לי על כל פעם שמישהו אומר "בקרוב אצלכם"

-----------

הזמינו אותי להפרשת חלה.
לפי מה שהבנתי זו מצווה להפריש מהבצק לפני שהופך ללחם. אבל למה שורפים אות? אם כבר מצווה ואם כבר הפרשתם, תאפו ותתנו למישהו שאין לו... נראה לי מועיל יותר.

--------------

במסיבת חנוכה של העבודה (הקודמת/זו שחזרתי אליה כמשנית) כשמתישהו חיבקתי אותו, מישהי שהייתה מולו קפצה בשלומים חביבים כמעט מידי ואמרה ששמחה להכיר אותי סוף סוף כי הוא דיבר עלי הרבה. כבר לפי איך שרקדה מולו והסתכלה ראיתי שהיא רוצה אותו אז "החביבות לחברה" בכלל שעשעה אותי.
אתמול עשינו משמרת יחד במונית בדרך היא לא הפסיקה לדבר.
כמה זמן
מי התחיל
מתי
איך
מה הם דיברו בנושא ומה נראה לה
ולפרטים!!!

שלא תטעו, אני לא קנאית/רכושנית/שולפת ציפורניים כשמישהי מתקרבת. אני בטוחה במה שיש לנו כל כך שזה לא עושה כלום חוץ מלהחמיא לי ולשעשע טיפה.

יום מקסים לכולם

(אני חושבת שהשורש ש-כ-ח הופך למאוד מרכזי אצלי....)
אז- מה ששכחתי אתמול לכתוב, שבעצם היה אחד החשובים:

תמיד רציתי להודו. עוד בכיתה ז' ככה, שהייתי עם השרוואלים הצבעוניים של הניינטיז וחולצת בטן כתומה (זה היה לפני השלב שהפסקתי ללבוש צבעים....), ידעתי שמתישהו אסע להודו. עוד לפני הגיל שיודעים שהודו זה הטיול המגניב של אחרי צבא.
סיימתי צבא, וישר התחלתי ללמוד, לא ידעתי אם אני רוצה לנסוע, לא ידעתי עם מי...
אני לקראת סיום הלימודים, וכבר עובדת במקצוע וכנראה שבעבודה שהתחילה כזמנית מעוניינים בי גם לשנה הבאה (לא כנראה...אמרו לי...) ואני עדיין לא נסעתי.
לא יודעת אם בכלל טיול ארוך מתאים לי. ובטח שבטח אני לא מאלו שיסעו ויסתדרו, שיכריו בדרך אנשים.
וגם לא יודעת למה הודו. היא מזוהמת, היא צפופה, ואני לא סובלת שאנשים נוגעים בי ושאני מרגישה שאין לי מרחב, ובכלל, אני עם כאבי בטן אחרי 4 ימים במלון עם שרותים נקיים ומצוחצים, אז כמה חודשים בזוהמה של הודו? עם האוכל והתבלינים שלהם?

ועדיין..אני רוצה... משהו בקונספט של הודו קוסם לי.
כאילו ששם אמצא את מה שחסר לי. שם אבין את עצמי לעומק. ובעצם, זה רק מקום. בעצם זה דברים שאני צריכה להבין עם עצמי. אבל אני עדיין רוצה לנסוע...

הגבוה אמר פעם שאולי זה רעיון לא טוב טיול הודו ביחד- זוגות רבים נפרדים ככה כי זה באמת המון זמן יחד, במקום קשה. אבל אתמול, הוא אמר שאולי זה יכול להיות נחמד.
לדעתי זה מבחן טוב. אם שני אנשים שורדים יחד טיול, הם יכולים לשרוד גם את החיים. וגם לא צריך להיות תקועים אחד בתחת של השניה כל הזמן... אבל מה שברור לי, שבלעדיו, הסיכויים שאסע קלושים. אני אתגעגע מידי, ואז אחליט לנתק רגשות, ויהיה לי רע...

אבל אני גולשת... מה שנאמר בשיחה אתמול הוא שאולי באמת, כשיסיים השנה עם המבחנים, נסע. לא להרבה... לי יש עבודה ולו יש לימודים לחזור אליהם... אבל חודשיים. אני כל כך מקווה שזה יצא לפועל...


!!!!!!!!!

כמה דברים יש לי לכתוב ביום שבעצם לא קרה בו הרבה

נתחיל מזה שהחצוף הגבוה שלי טוען שאני מתחילה איתו כשהוא זה שמחבק אותי כפיות במיטה ו"דוקר" אותי. איך אני אמורה להתעלם מזה? הוא התחיל!

היום חשבתי לנסות שוב לתפור.. מלא זמן לא היו לי רעיונות וחשק, אז ישבתי, וחשבתי, והפכתי את ארגזי הבדים שלי
ואני עדיין לא מרגישה ממש... מלאת השראה. ראיתי כמה רעיונות שאהבתי, אבל פשוט אין לי את החשק הזה להתחיל לשרטט ולגזור ולתפור. אני מתגעגעת לחשק הזה:)

הכנתי היום (בין היתר) לחמניות כל כך טעימות שיצאו עכשיו מהתנור. אני חושבת שלאט לאט אני לומדת להכין אוכל....
אולי אפילו האורז לא יצא לי דביק למרות שהמון זמן לא הכנתי והדאל (פעם ראשונה שאני מנסה) יצא תקין.
גם משהו מאוד מוזר קרה ביומיים האחרונים. הזכרון שלי שבד"כ חלש, אפילו יותר חלש. למשל, בדקתי כמה זמן להשרות עדשים היום, וכמה זמן להשרות קוואקר ואחרי חצי דקה שכחתי והתחלתי להתבלבל.... מה חם? מה קר? כמה זמן? אוחחחחחח
וזו רק דוגמא אחת מהיומיים האחרונים... מקווה שזה יעבור
מה שמזכיר לי.. אני צריכה לעשות בדיקות דם.. אולי חסר B12 או אחד מהם.
לא זוכרת אם שנה שעברה עשיתי כאלו שבודקות חוסרים או אחרות, אני רק זוכרת שלקחו לי דם מסיבה מסוימת.

-מה הסקס הכי טוב שהיה לך?
-הגבוה
-את אומרת כי את אוהבת אותו
-לא... לא רק. אולי בעצם זה כן קשור לרגש הזה, אבל הקשר הוא הפוך. לא שאני אומרת ככה כי אני אוהבת אותו. זה אולי באמת ככה, כי אני אוהבת אותו. כי אני מרשה לעצמי ככה להרגיש בנוח, להשתחרר לגמרי.

והימים האחרונים.... נעים נעים:)


-----------------------

החלטתי להכין מקום איחסון לעגילים שלי שנמאס לי שהם מבולגנים יחד עם הטבעות.
וכשאני רוצה לעשות משהו אני חסרת סבלנות ובגלל שאני לא ניידת אז ללכת לקנות בהום סנטר מה שחסר לי ויש להסתפק במה שבנמצא. אז במקום הרשת מתכת או פלסטיק שרציתי, ניסיתי עם מפל, כי זה מה שהיה לי בבית. וזה לא נוח ולא יפה ומשעמם.
ואז שאלתי את אבא אם יש לו בטעות רשת, כי זכרתי שהיה לו, וזה אבא שלי, יש לו מלא דברים כאלו של גברים- מקדחות וברגים ודיבלים וכבלים ושטויות.
אז הוא נזכר שבבית של סבתא (שכרגע ממתין לבוא הדיירים החדשים) יש מסננת של קוסקוס!!
אז הלכנו להביא, ובדרך כבר הבאנו את כל מה שצריך לפנות משם ויכול להועיל.הרווחתי סיר ענק ונמוך, תבנית קפיץ קטנה, טלפון חוגה, ודברים מגניבים אחרים למטבח.
והכי חשוב- המסננת של הקוסקוס, יפה! היא עם מסגרת עץ שהחלטתי לא לצבוע ולהשאיר טבעית.

אז אוהבת דברים של סבתות...

אני כל היום רעבה!
נו באמת...
עשיתי מבחן בע"פ היום ככה שלסיום התואר נשאר לי רק סמינריון אחד. ההוא שאני לא יודעת מה לעשות איתו.

ויש היום חתונה. אפילו קניתי גרביון שקוף (בד"כ אני מעדיפה בלי). ואני מכינה את עצמי לעובדה שלא יהיה לי מה לאכול.
הייתי בשתי חתונות בשנה האחרונה- באחת היה אוכל צמחוני סבבה, ובאחרת.... אכלתי אלכוהול.
והפעם זה ארגנטינאי אז כנראה שאוכל שוב המון אלכוהול:)

אחרי המון זמן על נעליים שטוחות, מתגאה ומקצינה את הגובה שלי, יש לי עקבים סגולים וחמודים שזו הפעם הראשונה שלי איתם ואני מאוד מקווה לא ליפול/להחליק/למות מכאבים.

שיהיה במזל טוב