enjoy the silence

ביום שישי חשבנו לעשות מה שרצינו מזמן- לנסוע לירושלים. התכנון היה ליום ראשון
ואז בשבת הפציצו את עזה.
כמה בועתי יהיה לומר שהרסו לי את התכניות?

מקווה שיהיו בסדר. החיילים והתושבים. מקווה שיהיה שקט יותר, שלו יותר...

לכולנו, לא משנה מה ההפרש בינינו, אני בטוחה שההורים אמרו שהם מקווים שכשנגדל, לא יהיה יותר צבא, או שלפחות לא יהיו יותר מלחמות.
אחי מתגייס בעוד שנה וחצי בערך. הוא עכשיו בכיתה י"א. אחי חזק, בריא, חכם... כשהוא יגדל, זה עוד ממש מעט, ויהיה צבא, ויהיו מלחמות.

הכנתי רולדת תרד (תודה לשיר), בפעם המי יודע כמה, הפעם הייתי בטוחה שתצא זוועה כי זה סוג תרד אחר שלא ממש משתף פעולה עם שאר המרכיבים. והכנתי עוגה לחנוכת הבית וגם זה הייתי בטוחה שלא יצא טוב.
את הרולדה אמרו לי שממש אהבו בחנוכת הבית של הבתדודה שלי, את העוגה אין לי מושג כי הלכתי מוקדם- לא אכלתי כלום, מהצהריים..
הגבוה אסף אותי והלכנו למסיבה מהעבודה הקודמת, שם שתיתי יותר מידי בלי לאכול כלום....
היה נחמד. ראיתי אנשים שהתגעגעתי לרובם, וכל הזמן שאלו מתי אני חוזרת. הם לא יודעים שבשבוע הבא אני אגיע...
התעוררתי בשש בבוקר צוחקת בקול מחלום מצחיק.

קמתי מתה מרעב ועם בחילה נוראית...

עכשיו דיברתי עם הגבוה, המסכן הלך לעבודה בשש בבוקר אחרי מעט מידי שעות שינה, והשבוע זה התור שלי- כלומר אוכלים ארוחת שישי בבית שלי.
"את יודעת מה זה אומר?"
"שאני צריכה להכין אוכל?"

אוף..היום דווקא אין לי כוח..... כמה הכנתי בימים האחרונים!

כואבת לי הבטן
ככה סתם. פתאום.
אני לא רגילה לדברים האלו...


והחצוף הזה יצא עם חברים ויבוא רק אחרי....כשאני כבר אשן.

אתמול בערב שלחתי לו הודעה שאולי יבוא לאסוף אותי כדי שלא אשן לבד...
זה בהחלט קשה מידי
יצאנו עם איזה שני חברים לשתות, שניהם מותקים ממש וכשאני שותה קצת אני נהיית בנאדם נחמד שלא מרגיש שלדבר עם אנשים זה מאמץ לא נעים ומעדיף לשבת בשקט בצד.
תבינו, זה נראה לי קשה לא מתוך סנוביות, אלא כי זה להתאמץ לשמוע, ולענות בקול רם כדי שישמעו אותי, ואני כל המן חושבת מה להגיד ומה יגידו ומה חושבים אחרי שכבר הצלחתי לומר משהו בלי לחשוב מלא ובלה בלה בלה...אז כבר קל יותר לשתוק. לפעמים אני מפתיעה את עצמי, לאחרונה זה קורה יותר ויותר, ומדברת בלי מעצורים.

אחרי שחזרנו, נשכבנו, עייפים למדי, לפחות אני, אחרי שב-40 השעות שלפניכן ישנתי אולי 4 שעות
התחלתי להמרח, לגעת, אני..ממש יזמתי הכל. והוא בכוונה לא עזר, לא לקח פיקוד, וכמה שרציתי, רציתי לצעוק שיתפוס אותי ויזיין, שיאנוס אותי, אבל הוא העביר אלי את המושכות, ככה ארצה יותר. והוא צדק...
ולא יודעת איך, הצלחתי לגמרי לא לחשוב. רק להיות שם באותו רגע ולהנות. וזה מדהים ככה...
קמתי בבוקר בגלל טלפון מהעבודה, התעצבנתי כי אני לא עובדת היום, והלכתי להכין קפה. אחרי ששתינו קפה במיטה הוא היה זה שהטריד אותי מינית.
זה יהיה יום נחמד... אחרי בירה עם חברים, סקס מעולה, שינה טובה, לקום עם קפה למיטה, עוד סקס מעולה (אני אוהבת כשהוא קורא לי זונה), ועוד הכנתי לנו ארוחת בוקר.

אי אפשר להאשים אותי שאני עדיין חרמנית...

קשה להרדם לבד. קשה לקום לבד. וקשה לשתות קפה לבד.
וזה רק לאחר ארבעה ימים איתו ופחות מחמש שעות בלעדיו....

אז איך היה?
מהסוף-נכנסתי היום הביתה בשש בבוקר ובשמונה הייתי בעבודה. ישנתי אולי שעה וחצי בשלושים השעותהאלו עד שב15:30 נרדמתי...

ופראג..
פשוט יפה.

מזג האויר נע בין מעלה אחת לחמש, ואם אין רוח אז זה ממש סבבה, כשיש רוח רק האף חשב לנשור לי, חוץ מזה הכל היה תקין
הבתים יפים, נראים כמו קרטונים ענקיים, בצבעים שונים, מעוטרים בעיטורים ופסלים של קדושים ומלכים. כולם מלאי כוונות ומעבירים תנועתיות וחיות, אם יש בהם משהו מתייסר ואם משהו מטיף. והככל מוקפד- באחד הפסלים היותר גדולים שהוא בעצם רק עיטור לבניין באחד הרחובות (כאילו מה זה כבר פסל ענק מתחת לחלון), היו לו אפילו ורידים בכפות הרגליים. אני אוהבת התמקדות בפרטים...
והגשר הענק, גם מלא פסלים, והשעון המיוחד הזה, ומיני אייפל (שהלכנו סתם כי היינו קרוב), והארמון עם החיילים שלא זזים, והטירה שהבובה הגבוה הסכים לשכן אותי במרתף, ואולי אם יהיה לו כלוב ירשה לי לצאת לפעמים מהמרתף, והכנסייה העצומה, שזה באמת הגזמה..לא יודעת למה צריך כל כך הרבה זהב וכסף וכוכי תפילה ומזבחות... זה אמנם מאוד יפה אבל בהקשר לדת, נראה לי הפגנתיות ודרישת יראת כבוד מהמקום הלא נכון. אבל כזו היא הנצרות הממוסדת.

כל העצים של הכריסמס מלאים קישוטים. בכל גודל ובכל צבע. עצים ירוקים אדומים ולבנים בקישוטים כחולים אדומים או כתומים, וכל הכיכרות מלאות בקישוטים למכירה ומזכרות ומתנות לחג, בכובעים וכפפות ועגילים, וחנויות הזכוכית הענקיות והמריונטות, ודוכנים של אוכל מוזר ויין חם וטעים, ואיזה מאכל לאומי שמריח מעולה ואנשים אחרים טוענים שטעים (אני אמרתי שהוא פשוט...בסדר).

והשלטים של "זהירות ילדים חוצים" נראים בדיוק כמו שאני והוא נראים יחד... יש לנו תמונות לשים אחת ליד השניה כדי לצחוק.

וכשיוצאים מהעיר יש שדות מושלגים, וגגות לבנים, ועצים שמתחילים להערים שלג על הענפים.
וכולם לבושים כל כך יפה, בגדי החורף ובכלל. נדמה לי שיהיה נחמד לגור שם רק בגלל הבגדים, הנעליים והאקססוריז. ואמרו לי שאני נראית אירופאית, והבגדים בסגנון שלי, ונעים לי בקור, וכל הזמן דיברו איתי צ'כית למרות שאל הזוג שהיה איתנו פנו באנגלית
אה וכן, הם לא ידידותיים לתיירים, ישראליים בפרט... רק אנשים שמתעסקים בתיירות יודעים אנגלית טובה (עם מבטר תאילנדי לא ברור משום מה), בחנויות, באוטובוס ובדוכנים המילים ספורות...

קשה לי במקומות שהם לא הבית, מבחינת עיכול. כלומר, 4 ימים שהבטן מתחילה באי נוחות וביום הרביעי זה משהו שמעסיק אותי מרוב אי נוחות-כאב.
אז הוא שאל- מה יהיה כשנעבור מהבית? ובשיא הטבעיות (כן ברור ששמחתי לגוף ראשון רבים הזה) הגבתי. נראה לי הכי הגיוני. פרט לעובדה שהוא עפיפיון שהתרגל שיש מי שידאג לו כשהוא שוכח כל דבר. אבל אני מאמינה שזה יסתדר כשהוא יהיה בלי אמא שלו ואחותו שכל הזמן דואגות לו והוא יהיה חייב להיות אחראי יותר.

אה...
וכמה בירה!!
המחירים הטובים בפאבים היו שישה שקלים וחצי ליטר פילזנר. שזו בירה חלקה וטעימה, כשהיא טריה. כמה שתיתי!!!! זה יותר זול משתיה קלה, ואם כבר באירופה, אז לא נשתה בירה??
היא פשוט טעימה... וגם הסטלה שם טובה. כי הן כל כך טריות וחלקות וזורמות כמו מים בגרון....
וחמש דקות אחרי שיוצאים לקור בחוץ שוכחים שבכלל שתינו

I can fly
But I want his wings
I can shine even in the darkness
But I crave the light that he brings
Revel in the songs that he sings


פשוט שיר מדהים שמתנגן לי בראש כבר שלושה ימים...


-------------------------

אז מה לקחת למחר?
המזוודה שלי כמעט לגמרי מלאה למרות שזה רק ל4 ימים, רק כי הבגדים ממש ממש גדולים וחמים...

לילה טוב:)

ידידה שלי אמרה שאולי הוא יציע לי נישואין עכשיו שניסע, מכר של אמא שלי גם כן, ואמא שלי גילתה באותו רגע שגם היא חשבה על זה
למה? למה אתם ממהרים אנשים? לא אני ולא הוא מעוניינים לעשות כזה צעד ענקי עכשיו.
ובסך הכל אנחנו רק שנה יחד (למעשה ביום שבת הקרוב שנה). נסיעה לחו"ל זזה לא קישור ישיר להצעות נישואין...

--------------

השבוע הזה הולך להיות קשה... אני מתה שיגיע כבר יום רביעי הערב. שלא אוכל להרדם מהתרגשות של לפני הטיסה
ויום שני, נחזור בחמש בבוקר. כשאני מתחילה לעבוד ב-8!!!

פעם אחת נסעתי עם חבר לשעבר לצימר, וגם אז די סבלתי
פעם אחת נסעתי עם הגבוה לצימר ונהנתי המון
ועכשיו זו בעצם פעם ראשונה של יחד בחו"ל, ל4 ימים מלאים

באליבאליבאלי

נראה לי, שסקס מתקשר אצלי למקום לא טוב.
משהו מודחק כלשהו. כנראה.
גם אם אני רוצה שיכאב וגם אם אני רוצה אפילו יותר להיות למטה,
וגם אם הכי עדין ומקסים (לא זוכרת יותר מידי פעמים כאלו...זה משעמם)
לפעמים, זה גורם לי לברוח למקומות אפלים. מוזר לומר אפלים, אבל אני לא מוצאת מילה שמתאימה יותר.
ואני לא יכולה לעצור ולשנות קו מחשבה. זה מהיר מידי, ואני כבר שם. ולא רוצה לחזור.


אני צריכה סקסולוג, היפנוזה, לא יודעת מה... משהו. משהו שיסביר לי למה אני בורחת, למה כואב לי לפעמים.
והכאב הזה, אני חושבת שרק גורם לרתיעה להתגבר. מעגל שכזה. כואב כי משהו בראש אולי (אולי לא רק) ומשהו בראש מתגבר כי כואב.


------------------------

היתה לי הביקורת עכשיו, והיה ממש ממש בסדר.
מעולה אפילו

------------------------

אין לי מקום בארון. ממש אבל. זה ארון מאוד קטן, ולי יש לא מעט בגדים (מזל שהם קטנים), ואין כמעט כלום שאני יכולה לתרום
גם אם יש דברים שאני לא לובשת אני חושבת לעצמי שאולי מתישהו אוהב אותם שוב (זה קרה לי המון פעמים), ואולי הם ישמשו לדברים כמו טיולים שמצריכים מכנסיים שלא אכפת לקרוע או חולצה שלא אכפת שתתלכלך מצבע לשיער.
אני צריכה בית וחדר ארונות גדול.
אולי מתישהו בקרוב שוב אסדר את הארון ואנסה לראות מה אפשר לתת....

וואו אני שיכור
ליטר זה המון בשבילי
נפגשתי עם ידיד שמלא זמן לא ראיתי, מלא ברמות של שנים!
והוא שם את הכוס ליד הבטן שלי כדי לבדוק לאן ליטר נכנס.
זה חסכוני ככה.. הוא לעומתי צריך לשתות המון כדי שזה יזיז לו.

ואני סחרחרה.
ומחר יש לי סוג של ביקורת בעבודה ואני אמורה להלחץ ולא הקדשתי לזה מחשבה...יהיה טוב. אני מקווה.
והגבוה, הבובה שלי, יבוא אחרי המשמרת, כלומד עוד 40-50 דקות הוא כאן! הוא אמר שמותר לי לקרוא לו בוב גם ליד אנשים.
מקווה להשאר ערה.
ואני שוקלת לבקש טובות הנאה...
למרות שבטח ארדם...
ולמרות שהבטן שלי שוב בעייתית ומרגישלי לא נעים...


לפני יומיים אמרתי, סתם בבדיחות הדעת (מצחיק כשלעצמו) שאני רוצה בית לבד. ולא זוכרת איך, זה הגיע לעוד שנה, ששנינו נוכל להרשות לעצמנו. לא משהו ברור, נרמז. שתי מילים עצמאיות- את רוצה? אולי המוח שלי השתיק את עצמו כדי לא להפגע כרגיל, והתעלמתי והפרדתי דברים. אבל אולי הבנתי נכון. הוא רוצה כמוני. הוא הדבר היחיד שאני יכולה לראות מעבר לנקודת הזמן הנוכחית בלי להלחץ.

יאללה שיבוא!

סימסתי לו היום שאני שוקלת לקפוץ מהחלון.
פשוט חבל שאני עובדת בבניין שהוא קומת קרקע
אז הוא, מגיב שאני יכולה לנסות, בובה שלי זה עוד יכול לעבוד!


ממש על הבוקר התחלתי עם דמעות כמעט. פשוט אין לי חשק ואין לי כח והכל מעצבן ולא הולך לי ואנשים מעיקים

ועכשיו אני עייפה נורא נורא מידי וכואב לי הראש כי כנראה, לפי הרעש והרעידות, תקעו גנרטור עצום איפהשהו בבניין שאני לומדת בו עיצוב
מישהי הציעה ללכת להרוס אותו. היא כנראה לא ראתה גנרטור מימיה....
זו נראת לי דרך עינויים מעולה. לתקוע מישהו בתוך אחד הגנרטורים העצומים יותר.

ואבא החמוד שלי הביא לי 2 סווטצ'רטים בפליז בצבעים מזעזעם כמו שאני אוהבת- כדי שיהיה לי חם בפראג.
ובלי למדוד! משעשע איך יצא לו בגודל נכון. אחד גדול - שזה כיף להעלם בו, ואחד בגודל מדויק. הוא קנה אותם במחלקת גברים. מוזר שהיה שם בגודל שלי... P זה כנראה ממש גבר קטן.

יאללה למקלחת.............

משעשע. הוא שואל אם אני רוצה שיבוא. איזו שאלה טיפשית...