היתה לי לאחרונה אינטראקציה עם מישהו שחיפש להשיג פריט כלשהו, שבעבר הקרוב היה אפשר בין השאר דרכי - למרות שאני ממש לא היחידה.
הוא כתב לי במטרה להתעניין ואמרתי שזו לא תקופה טובה. מה שהיה - היה. אולי יהיה שוב בעתיד, בטח לא כרגע.
הוא ניסה שוב, והפעם עניתי משהו בסגנון "כמעט מתתי, אני מנסה לחזור לחיות". לא בניסוח הזה, אבל זו היתה תגובה שמבהירה שעבר עלי משהו ואין לי פניות משום סוג לעולם החיצון.
"אני יכול להקל עליך ולהגיע אלייך בעוד כמה שעות"
כלומר אוקיי, ברור שהופתעתי משום שציפיתי במקסימום להבעת אמפתיה ושבכך תסתיים האינטראקציה, כי אם אין לי פניות אז אין, בין אם אצא מגדרי או שהוא ייצא מגדרו, וממילא פתוחות בפניו אופציות אחרות. אבל בינינו, אני קצת קצת מבינה את המיקוד הכל כך מוחלט במטרה (כמו כיסוי עיניים של סוסי מירוץ, שמעוור אותם לכל הסחת דעת אחרת - ובאותו רגע מה שעבר עלי היה בתכלס הסחת דעת עבורו), ואת הנחת המוצא שלו, שאם הוא יבוא אלי הוא באמת יקל עלי בכל מה שכרוך בתפעול ובלוגיסטיקה, שאני לא כועסת עליו ולא עומדת לומר "אוי, איזה אנשים יש בעולם".
היה. נגמר. נשכח.
