Secret Diary of a Sluty Crossdresser

בוקר הגיע, יקיצה טבעית. 

מצב רוח לא משו, סתם ככה

פתאום שמתי לב שאת, ציפורה נחמדת, עומדת מצייצת לי על החלון.

עשית לי את הבוקר יקרה!

בֻּלְבּוּל (שם מדעי: Pycnonotus) הוא סוג של ציפור שיר ממשפחת הבולבוליים החיים באפריקה, דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה אך חלקם הופצו לאזורים נוספים.

מקור השם בולבול מערבית, שם הוא משמש באותה הוראה ומקור שמו במלה הערבית ל"בועה" ומקור מים; משם הגיע אל הפרסית והטורקית במשמעות "זמיר" - ואכן הבולבול נודע בשירתו היפה. בסוג זה כ-40 מינים.

פרק אחד עשר

צ'מעו קטע

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

לאחרונה יצא לבקר כמה פעמים בטאבו. למי שלא יודע, המועדון ממוקם בצמוד לתחנה מרכזית הישנה בתל אביב. כיום זו כבר לא תחנה מרכזית אלא אזור של עוני, פליטים סודנים, נרקומנים וזונות. הרבה זונות, גם נשים, גם גברים וכל דבר באמצע, לרוב נרקומניות.

אני מגיעה לטאבו לבושה כמו בתמונה בפרופיל לפחות, או יותר מופקרת. אני מגיעה עם רכב ויש כמה דקות הליכה עד למועדון. טוב, אז אני לא יכולה להאשים אפחד שרואה אותי ברחובות האלה וחושב באמת ובתמים שאני נפקנית, ככה אני נראית (בכוונה!) ואין דרך להבדיל. בכל אופן, זה יוצר לא מעט מצבים מוזרים ולפעמים די מצחיקים.

אני כבר רגילה לקבל קריאות כגון "נו, את גמרת את המשמרת שלך?" או סתם "יפיופה". פעם אחת נהג מונית רצה לשכור את שירותי. טוב סבבי, באמת לא יכולה להאשים אותו, חושבת שזנות זה דבר ליגיטימי ואיך הוא ידע שאני לא? בכל אופן, פעם אחרונה זה היה באמת מצחיק, שמעו.

הלכתי ברחוב בדרך חזרה לרכב, ממול עברו שני גברים, מבוגרים, נראו בסטיונרים או משו כזה. קצת גיחכו שראו אותי, תמיד קל להרגיש עליונות שרואים זונה. אני המשכתי ללכת לכיוונם והם כבר חשבו שאני עומדת לחלוף על פניהם.  ברגע האחרון, שהייתי כבר כמה מטרים מהם, ירדתי מהמדרכה לכביש. הם לא הבינו למה, ודאי חשבו שאני מפחדת מהם  או קצת מג'נונה ולכן חייכו לעברי בלעג. אבל כמובן שזו לא הייתה הסיבה שירדתי מהמדרכה, אלא פשוט כי רציתי להיכנס לרכב. בהתאם, שלפתי את המפתחות של האוטו (טויוטה פריאוס חדשה) , לחיצה על הכפתור בשלט והרכב שלי  עשה צפצוף +הבהוב והמראות נפתחו אוטומטית. הם עמדו ממש ליד הרכב ונבהלו מהרעש, זה הפתיע אותם. פחחח, אתם הייתם צריכים לראות את המבט שלהם כאשר הזונה/קוקסינל הנרקומנית נכנסת לרכב חדש, העיניים שלהם נפתחו כמו אבטיחים! מבט מזכיר את האהבלים מהמתיחות של יהודה ברקן.  אני מזה הייתי מבודרת מכל הקטע, עשו לי את הערב השניים האלה.

אני  לא לוקחת קשה את הקריאות ברחוב ואין לי שום בעיה שחושבים שאני זונה. לדעתי זנות זה דבר לגיטימי (שמצריך הסדרה וחוקים שיגנו על שני הצדדים) ואינני רואה בכך שום עלבון.  אני ממש לא אוהבת את הקריאות והיחס המבזה. אישית, קל לי להתעלם כאשר אני יודעת שאינני זונה ושאני במעמד חברתי (קריירה, השכלה, משפחה) גבוה מאותם שלופים שמלגלגים. ידוע שהפוסל במומו פוסל. אבל מה הקטע של אנשים, למה זונה צריכה שישרקו בכל פינה? ואם אתה בסטיונר שעובר מולה ברחוב, אתה יותר טוב ממנה? וגם אם כן, למה שלא תשמור זאת לעצמך? אז יאאללהה, השעה 5 בבוקר ואתה צוחק עלי.  בזמן שאתה בטח הולך לארגן את הבסטה שלך, אני נוסעת בטויוטה שלי כדי לישון בבית הבורגני שלי על מזרן הסימנס האורטופדי שלי! פחחחח

פרק שמיני

!Karma is a bitch

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

איזה כיף! איזה כיף! איזה כיף לפתוח את הכלוב ולגלות שיש הודעה ממתינה לך. מי כבר זה יכול להיות? תגובה להודעה ששלחתי? מישו/מישי שפגשתי מוסר/ת ד"ש? מפרגנ/ת על התמונה שפרסמתי? יאללה, אני פותחת בדיצה את תיבת הדואר ומקבלת את ההודעה הבאה: "תפתחי את הכוס ותשלחי לי"

מה בדיוק אני אמורה לעשות עם ההודעה הזו? למה שלחת לי כזו? סתם כי רצית לעשות לי טיפה גועל נפש.

היחס שקיבלתי במועדונים היה יחס חם, קיבלתי הרבה יותר תשומת לב ממה שהכרתי, אבל זה לא תמיד כזה טוב מסתבר. פתאום בא מישהו ומרשה לעצמו לשבת קרוב מידי, גבולי כזה. אחר מדבר איתי ממרחק אינטימי תוך כדי שהוא מרסס לי את הפרצוף ברוק, ועדיף שלא אכתוב כאן מה הוא אמר. לאחרים הייתי צריכה להגיד "לא"  יותר מפעם אחת. ובכלל, גברים באים בהצעות מיניות ישירות ובוטות אחרי שני משפטים ואף הרבה פחות מזה.

איכס! איכס! איכס! איכס! איכס! איכס! איכס! איכס! איכס! איכס! איכס! איכס!

אם אין די בכך, אחד המטרידים העיקשים היה אדם גס רוח שלא נראה שמכבד את בקשותיי. אני יודעת כמה חזק הוא דחף מיני של גבר ויודעת כמה מסוכן הוא גבר מתוסכל מינית, במיוחד כאשר הוא משולהב מינית, במיוחד שמדובר באדם מפוקפק וחסר כבוד או מוסר. האדם הספציפי הזה היה גדול ממני, ואני על עקבים ומיני מה שמקטין עוד יותר את סיכויי, הוא מסוגל לבוא בהפתעה ואף עם סכין או משהו כזה, תחת השפעת אלכוהול, סמים או סתם חרמן ברמת שיכרון חושים מעבר לכל רציונל. חייבת להודות, פחדתי ממש ואף ביקשתי ממשהו שילווה אותי לרכב.

איזה לא כיף זה!

כאילו צחוק הגורל אומר לי: "רצית להיות אישה? קיבלת! את כל החבילה, הטוב והרע". על זה אומרים באנגלית:

!Karma is a bitch

שימעו רעיי, כבר דיברתי רגשות מוזרים וחדשים נכון? ובכן, זה דבר שמעולם לא חוויתי ולא הרגשתי וזה לא בא בקטע טוב. לא חשבתי לרגע שאמצא את עצמי מוטרדת מינית ובוודאי לא מאוימת, עוד דבר שלא דמיינתי מעולם. אומנם תמיד ידעתי שזו המציאות, מוסרית הבנתי כמה שזה פסול, אבל מעולם לא יכולתי לדמיין כמה נאכס זה מרגיש, הלם! תאמינו לי, כל גבר צריך לעבור את זה פעם אחת כדי להבין מה זה.

תקופת הקורונה, פתאום דברים פשוטים כמו ללכת לבקר משפחה או לעשות קניות הופכים לבלתי אפשריים. פתאום אנו מערכים את מה שלקחנו כמובן מאליו כל החיים. כל חיינו לא העלנו בדעתנו שלא נוכל להיכנס לקניון ולא הערכנו זאת כל פעם שנכנסנו. כל החיים שלי כגבר הייתי מחוסן כנגד הטרדה מינית, לא קרה, לא הייתה אופציה כזו, החשש אפילו לא עבר במוחי. אני לא הערכתי כלל את גודל היתרון בלהיות גבר. הדבר (הלא) המצחיק זה, שאם תשאלו כל אישה היא בכלל לא תתרגש מזה. לכל אישה שקוראת כאן יש רשימה ארוכה מאוד של מקרים כאלה ועוד כמה וכמה מקרים גרועים בהרבה. מה שאני מספרת איננו חדש, איננו חריג, איננו קיצוני וכל אישה אחרת לא תבין את הדרמה. כולן יסכימו איתי, הנשים ידעות בדיוק על מה אני מדברת (הגברים לא יבינו לעולם) אבל ממשיכות כדרכן בקודש מבלי לעשות עניין מיוחד. אחיותיי, איך? פשוט מקבלות זאת כגזרת גורל? הפסקתן לשים לב? פיתחתן דרכים להתמודד? פשוט מורגלות? ממה אתן עשיות?

אני גם למדתי לזהות את האנשים שעושים זאת. מדובר אותם ציידים בודדים ונואשים, שמגיעים למסיבות ועומדים בצד לבד, ומדי פעם ניגשים לכל אישה אפשרית ומנסים את מזלם עם איזו הצעה לא מגרה בעליל. למעשה, מדובר באנשים עם נטיות מוזרות, סליזים, סוטים, כישורים חברתיים עלובים, שפשוט רוצים פרטנרית, רוצים קשר, מנסים את מזלם בצורה הטובה ביותר שהם מכירים. במילים אחרות, לא מדובר באנשים רעים, מדובר פשוט באנשים כמוני, שיט! בפרופיל שלי כתבתי משפט משעשע של גראוצ'ו מרקס, דאז זה היה הומוריסטי, היום נבואי ☹

פרק שביעי

סלחי לי, אני יכולה סבון?

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

הנה יום שבת ואני בכניסה לדאנג'ן, את השכבה החיצונית הסרתי בשירותים ויצאתי בלבוש אישה. עם האיפור הגעתי מהבית חוץ משפתון ששמתי מול הראי במועדון. הבעיה הייתה שליד הכיור היה מתקן סבון אחד ואני חסמתי את הגישה אליו. "סלחי לי, אני יכולה סבון?" אמרה לי מישהי שרצתה לשטוף ידיים. הסתובבתי אליה במבט מוזר ונתתי לה לגשת לסבון. "סלחי לי"?! הפניה בלשון נקבה תפסה אותי לגמרי בהפתעה. עד עכשיו ראיתי את עצמי כקרוסדרסר, גבר בבגדים אחרים. זה נראה לי משהו סקסי, ריגוש מיני מלבישת בגדי נשים. אבל מאותו רגע זה כבר לא היה פשוט בגדים אחרים גרידא, אלא שינוי מגדרי שמתחיל בתפישה חברתית. בעבור הנוכחים בחדר אני אישה, וזה דבר שמעולם לא נתתי לו את הדעת, אפילו לא לא חלף לרגע במוחי, גם לא בפנטזיות הכי רחוקות.

מהרגע שנכנסתי קיבלתי לא מעט מחמאות, כמה פעמים נאמר לי "את יפה". זה היה מדהים! מעולם לא נכנסתי למועדון ותפסתי כל כך הרבה תשומת לב, למעשה נוכחותי לרוב אינה מורגשת. עצם תשומת הלב כבר החמיאה לי מאוד וקומפלימנטים על המראה שלי החמיאו לי שבעתיים. אבל, כשאמרו לי "את יפה" , הקומפלימנט האמיתי לא הסתתר במילה "יפה" אלא במילה "את". כל פניה וכל יחס כנקבה פשוט המיסו לי טיפה מהלב, כאילו היה עשוי שעווה והצמידו אליו מצית. פתאום התעורר רגש, רגש שמעולם לא הכרתי ולא ידעתי על קיומו. בכלל  לגלות רגש חדש בגיל 42 זה בערך כמו לגלות יבשת חדשה בשנת 2021, לכי תדעי, פאק. מאותו רגע,  השינוי בלבוש כבר איבד את הפן המיני שלו והפך לשינוי ריגשי. שינוי ריגשי ושינוי בתפיסה מגדרית לא היו בתוכניות כלל, הלם! פתאום מסתבר שחיפשתי אתונות כל הזמן הזה. שלא תבינו לא נכון, השינוי זה ממש לא נכנס חלק, כמו שאומרים Old habits die hard . מיד שנכנסתי פנתה אלי מישהי (אישה יקרה, אם את קוראת-תודה!) ושאלה את שמי, ואני ניגשתי אליה בצעד גדול, לחיצת יד גברית ואמרתי את שמי כתמול שלשום. שניה לאחר מכן תפסתי את עצמי במבוכה, לא הייתי מוכנה למצב הזה כלל וכלל. דאגתי לשמלה, גרביונים, פאה, ליפסטיק, איילנר, קונסילר, לק, צלליות, חזיה, נעליים, תחתונים, אבל למה לא דאגתי? שֵם! לא הכנתי לי שם נשי, ואיך מוצאים כזה פתאום? ובכלל, קושי נוסף שנתקלתי בו זה לדבר על עצמי בלשון נקבה. עוד דבר שתפס אותי בהפתעה ולא הייתי מוכנה לו כלל. אני מקנאה בקרוסיות אמריקאיות, להן אין את הבעיה הזו. אני עושה את מירב המאמצים בתחום הזה, אבל לא ממש הולך לי אני חייבת להודות (על זה כבר דיברתי בפרק 2).

את המשך הערב העברתי מוחנפת ומדושנת בחברת שתי בנות מקסימות שהכרתי במאנצ' קודם (תודה גם לכן!), קצת הכרות עם אנשים חדשים, והרבה מאוד עינתוזים לכל עבר 😊 היה כיף! חזרתי על החוויה בכמה מסיבות שונות.

בנוסף לכל אותם אנשים שגרמו לי להרגיש שאני אישה, היו שני דברים נוספים. המשמעותי שבהם צריך עוד עיבוד רב לפני שיעלה על הכתב. אודות השני אספר בפרק הבא.

פרק שישי

פדיחות - !Here I come

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

אז יאללה. קרוסדרסינג במסיבות, מה עושים? לגבי איזון מגדרי, ישנם מקומות שלא דורשים זאת או שניתן לבקש מהמארגנים אישור להיכנס ללא בת זוג- וואלה, זה היה קל. עכשיו החלק הקשה יותר, איך משיגים את כל הביגוד/איפור? דיסקרטי נכון? הכל ניתן להזמין מהאינטרנט, במחירים ממש נוחים. בפרק הקודם סיפרתי כמה שאני שונא לקנות בגדים, אבל איזה כיף זה לקנות שמלות! אני יכול להעביר ככה שעות! נעליים, חזיה, תחתונים, מה עוד? איזה כיף! עכשיו החלק הבעייתי השני, איך יוצאים מהבית ככה? אז עם הביגוד אין בעיה, לובשים משו מעל ומורידים במקום. אבל מה עם איפור? כדי לתת לפנים של גבר איזשהי ארשת נשית, חייבים להשקיע באיפור, ובכלל, אני ממש אוהב איפור-סקסי סוף. למרות זאת, אין לי כוונה להסתובב בחדר מדרגות  בבית שלי מאופר, ולהתחיל עם איפור מלא במועדון זה לא מעשי. למרבה הצער, כאן אני חייב להיות רציונלי ולוותר על איפור מלא, צריך להסתפק במשהו מינימלי. רגע, לא אמרתי שאני לא מוותר על שום דבר? אז לוותר זו לא אופציה. יש לי חניה פרטית סגורה בבניין ואני יכול להתאפר שם בשקט ולהיכנס הישר למכונית, חצי בעיה נפתרה. ואיך מגיעים מהרכב למועדון? ואם עוצר אותך שוטר, ואם מישו מסתכל עליך ברמזור  (ליד הבית)? הנה הפתרון שחשבתי עליו:

שילכו לה***** כולם,

פדיחות-Here I come

אז יאאללה, הכל מוכן, כל החבילות מחו"ל הגיעו, יום שישי והנה מגיעה השעה, איזה לחץ! לחץ, וגם התרגשות. אבל רגע, האיפור מהסופר פארם לא הגיע. עשיתי הזמנה מהסופר-פארם מתוך ציפייה שאוכל פשוט לקחת את החבילה מבלי שהמוכרים ידעו מה יש בפנים או לכל היותר יחשבו שאני רק באתי לאסוף. אבל פאק! המשלוח לא הגיע וכבר יום ו'. הלכתי לסניף לברר אבל הם לא ידעו מה עם זה, ושוב נשארתי עם שתי ברירות, לוותר או להתחיל להסתובב ולהוריד מוצרים מהמדפים בסופר פארם. משום שכבר יום ו', זה חייב להיות באחר הסניפים במקום מגורי ובכולם סיכוי טוב שאפגוש מישו שאני מכיר ובוודאות אחזור לשם בעתיד הקרוב. נו, שוב....פדיחות, פדיחות, פדיחות. אז מה? אמרתי למוכרת שזו חבילה לאשתי, נתתי לה את ההזמנה וביקשתי שתתן לי את המוצרים. יתכן שהיא באמת האמינה שהחבילה עבור אשתי אבל לא היו לה את כל המוצרים. היא אמרה שהיא יכולה להציע לי חלופיים או ללכת לסניף אחר. משום שהעמדתי פנים שזה לאשתי אמרתי שאינני מבין בזה והלכתי לעשות לעצמי פדיחות בסניף אחר. שוב היראתי את הרשימה למוכרת בקוסמטיקה (בת 60 עם תספורת קצרה ומחומצנת כמו של אפרוח, מראה ודיבור של תרנגולת, משקפיים תחתית של ערק שקנתה בשנת 82 בבריה"מ וחצי סופר פארם מרוח לה על הפנים)  ואמרתי שזה לאשתי. היא ישר שאלה אותי למה אני צריך את זה ואני שוב אמרתי שזה לאשתי, למרות שהיה לי ברור שלא הצלחתי לעבוד עליה (פדיחות כבר אמרתי?). למרבה הצער, גם לה לא היו את כל המוצרים ונאלצתי ללכת לעוד סניף של סופר-פארם בישוב שלי ולעשות לעצמי פדיחות גם שם, לא יודע אם שם המוכרת האמינה לי. אגב, בהמשך הדרך הלכתי עוד פעמיים לסופר פארם לקנות איפור. באחת הפעמים הייתי עם הילדה ואמרתי שאני צריך עיפרון איפור לילדה. המוכר בקוסמטיקה היה ג'נדרקוויר בן 17 ודיבר אלי בלשון נקבה, עליו בטח לא הצלחתי לעבוד. בפעם האחרונה כבר לא ניסיתי לעבוד על אף אחת, ניסיתי להתאים  את הליפסטיק לתוחם בעצמי אבל המוכרת ראתה שאני מסתבך וניגשה אלי, ביקשתי את עזרתה מבלי להסתיר דבר והיא נענתה ברצון (מילפית מקסימה בשם גלית).

יפה יפה, הכל יש, גם פדיחות לא חסר ועל מה כל הסיפור? ממה אני בכלל מתרגש? סתם עוד ערב רק בבגדים שונים, לא? ממש לא, ממש ממש לא. היה משהו שלא צפיתי, אפילו לא העזתי לחשוב עליו.

פרק חמישי

לא מוותר כי אני לא מהחנונים, מפוצץ ת'מלעיזים כמו היו חצ'קונים, לא מוותר לא מוותר (הדג נחש)

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

אז איך מוצאים קשר קינקי? כנראה שבארון לא אמצא אותו, פשששש, איזו תובנה. אז איפה כן? טוב, אולי אנסה לשבת בארון, לפתוח חריץ קטן ולזרוק לאסו החוצה? אולי אתפוס ככה דג ואכניס אותו איתי לארון? או לכל היותר אזדחל החוצה בדיסקרטיות בלי שאף אחד אחר ידע. בסופו של דבר, כזה היה הקשר הקודם (פרק 3), אולי אצליח שוב? פתחתי חשבון בכלוב עם איזה ניק לא קליט שקשה לקרוא, שלא לדבר לזכור (וזו טעות!). נכנסתי ללוחות מודעות ומצאתי לא מעט מודעות בנוסח "דרוש עבר בית שינקה לי את הבית כאשר אני לא נמצאת, ואם תנקה מספיק טוב אולי אתן לך ללקק לי את קצה העקב." את רצינית? הרי ברור שאם מישו יענה לך זה יהיה מישו שפסגת השאיפות שלו זה ללקק קצה של עקב. אחרי זה תשמיעי את התלונה הנדושה שתיבת הדואר מלאה בסליזים מעפנים ("ציידים בודדים/נואשים" שעליהם עוד נדבר)? ובכלל, פרופילים של נשים די מפחידים, המון דרישות סף ממש כמו ראיון עבודה, מלחיץ! לחלוטין לא מזמין וסביר להניח שזה מרתיע בעיקר  את האנשים הסולידים, אלה שכותבת ההודעה הייתה רוצה להכיר (אבל את הסליזים תקבל בהמוניהם).

כל הקשרים שהיו לי עד אז היו עקב היכרות אישית בדרך זו או אחרת. נו, כנראה שצריך פשוט להכיר, להציג את עצמי כמו שאני בפני כמה שיותר, ואולי לאחת זה יתאים. מאנצ'ים זו התחלה טובה, לצערי היה רק אחד שיכולתי להגיע אליו. הייתי לחוץ ומתוח, לא ממש זרמתי, אבל הכרתי קצת וזה המון.

מועדונים/מסיבות? אני ממש לא חיית מסיבות כמו שהבנתם, אבל למה לא לנסות משו חדש? לתת צ'אנס? חבר סיפר שהלך למועדון חדש בשם "הטאבו". הוא גם סיפר לי על איזון מגדרי שהיווה לי לרועץ. כמו כן הוא המליץ לבוא בבגדי פטיש שכן כך אהיה הרבה יותר בולט. אינני רקדן גדול ודי ביישן, לא המאצ'ו שמתחיל עם בחורות במועדונים ולכן ולא ראיתי איך אני בדיוק מסתדר שם. הבנתי שאני הולך לשם בתור צייד בודד ונואש, כזה שעומד בצד לבד, הופעה נייטרלית, לא מוכר, לא בולט, לא מושך ומידי פעם עוזר אומץ וניגש למישהי ולרוב מסורב-לא בא לי. כמו כן, אין בת זוג למען האיזון המגדרי כך שאפילו לעבור את הש"ג יתכן ולא אצליח. אומנם קיבלתי טיפ שביגוד פטיש יעזור אבל אני ממש לא מתחבר לביגוד לטקס. האמת, שביגוד בכלל זה לא משו שאני מתלהב ממנו. שום דבר לא מרגיש לי "אני" ואין לי מושג מה נראה עלי טוב, שונא לקנות בגדים, עונש! בעבר העירו לי בעבודה שאני מגיע לפגישות עם כל מיני פרופסורים מחו"ל בטי-שירט. מאז, מתוך כורך, אני מקפיד על מלתחה מאובזרת של בגדים יפים, סולידים, נייטרלים.

טוב, מה עושים? אולי כאן הגיע הזמן לשאול את עצמי מה אני באמת רוצה, לשפוך. והאמת, שהדבר שבאמת תמיד רציתי ללבוש זה בגדי נשים, ואם כבר הולכים למסיבת פטיש, למה לא?  וגם, בחודשים האחרונים הורדתי משמעותית במשקל, לא שהייתי שמן לפני, אבל נהייתי ממש רזה. הסתכלתי בראי ואמרתי לעצמי "וואלה, גוף של כוסית!"  והנה, פתאום נזכרתי במשפט שאמר וודי אלן:

 !Sex like a game of bridge, If you have a good hand, you don't need a partner

בעוד טיפה מחשבה הבנתי שממש בא לי ללכת בבגדי נשים, נעלי עקב, איפור, מיני צמוד, לענטז לכל כיוון, וואי זה כיף! תמיד קנאתי בנשים שיכולות לעשות את זה, והנה היום זה תורי. בנוסף לזה אני יכול קצת לתפוס ראש, מוזיקה מגניבה, סצינות קינקיות מסביב, מה צריך יותר? למי אכפת אם אהיה לבד? אם אפגוש מישהי זה יהיה יופי, ואם לא אז סתם אהנה מלהיות סקסית, למה לא בעצם? אאאההה...יש סיבה למה לא. להיות קוקסינל? ומה אם מישו יראה אותי? איך אצא מהבית מאופר?  נו, זה חצי יציאה מהארון ואני טיפוס ממש דיסקרטי. טוב, זה יכל להיות מעולה, אחלה פנטזיה, אבל אין מצב שאני מתחיל להסתובב כמו איזה קוקסינל. וחוץ, ברור שאשתפן ברגע האחרון ועדיף שהג'וק הזה יצא לי מהראש ומהר.

נו, ובכל זאת, אם זה מה שאני רוצה, למה שאתן למשהו לעצור אותי? באותו רגע גמרתי אומר, "אין לי כוונה לצאת מהארון, לא לצאת באמירה, לא לעשות שינוי חברתי, עדיין בכוונתי לשמור על פרטיותי, אבל אין בכוונתי  לוותר על שום דבר בגלל בושה או סטיגמות." בסופו של דבר אני לא פושע, הכי הרבה שיכול לקרות זה פדיחות פה ושם (אוי, היו המון כאלה) ואין לי כוונה לוותר על כלום בגללם.

פרק רביעי

הזוגיות מתפרקת, המשפחה לא

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

פגשתי מישהי, אחרת, ונילית לגמרי, מדהימה. היא ידעה על הנטיות שלי אך לא הייתה שותפה,  לא היה מה לדבר על זוגיות פתוחה. אני, אחרי גיחה קצרה החוצה, זחלתי בחזרה לארון וכך היינו נשואים 13 שנה. הקמנו משפחה מדהימה יחד, המצב הכלכלי היה בסדר אך לא תמיד היה לנו טוב. דיברנו על פרידה כמה פעמים, הלכנו לטיפולים ועברנו את המשברים יחד.

שלוש השנים האחרונות של הקשר היו בלי משברים מיוחדים, אני לא ראיתי שום סיבה לפיצוץ מתקרב והייתי בטוח בקשר שלנו, לפחות לשנים הקרובות. העניין זה, שדווקא העובדה שלא היה שום משבר שפכה אור על הבעיה. למעשה, חיינו כמו הורים בהורות משותפת שישנים באותה מיטה. דוגרי, לא סבלתי, היה נעים ובטח לא התחשק לי לחוות רעידת אדמה. המצב הכלכלי היה טוב, המשפחה מדהימה, ילדים, צחוק, בילויים עם או בלי הילדים, מסעדות, טיולים, ממנגלים עם החבר'ה, טסים לחו"ל, אבל בסוף חוזרים לישון אחד ליד השנייה, לא אחד עם השנייה. היא מצידה, ראתה דברים אחרת לגמרי. קור, ניכור, ריחוק, והמון בדידות. מיניות תוססת בהחלט יכלה לחפות על הפער אך הבעיה הגדולה יותר שנחשפה היא  עד כמה איננו רואים אחד את השנייה. כל עוד היה משבר, יכולנו לעבוד על פתרון ולקוות לשיפור בסופו. כאשר לא היה שום משבר, לא היה אור בקצה המנרה. לפני שנה בדיוק הגיעה הפתעה לא צפויה, היא רוצה להיפרד ואני לא ידעתי מאיפה זה בא. באותה תקופה, בהחלט ראיתי איך אני ואשתי מזדקנים יחד באותו בית שגרנו בו. ואם אני אומר שלא יכולתי לדמיין את עצמינו נפרדים, בהחלט לא יכולתי לדמיין קשר עם מישי אחרת, שלא לדבר על קשר מסוג אחר, ובטח ובטח שלא יכולתי לדמיין שינוי מגדרי, אפילו לא מזערי. כמה חודשים לאחר מכן נפרדנו אבל נשארנו חברים הכי טובים. לילדים הסברנו את הדבר הבא: "הזוגיות מתפרקת, המשפחה לא". זו לא רק סיסמא, אנחנו עדיין הורים יחד, חלק מהחגים עושים יחד, ארוחות שישי/מנגל בשבת לפעמים, ובקיץ ניסע כולנו לנופש יחד כמו כל שנה, רק שהפעם נישן בחדרים נפרדים.

מיד לאחר הפרידה הרגשתי בדידות נוראית, אשקרה מצאתי את עצמי יושב לבד בחושך, כן! ראיתי סרט ולכן כיביתי את האורות בכל הבית. שהסרט נגמר כיביתי את הטלוויזיה ונשארתי על הכורסא מהורהר לבד בחושך, תרתי משמע, לא מצאתי כל סיבה לקום ולהדליק אור, הרי גם ככה לא היה אף אחד בבית. פתחתי חשבון באוקי קופיד אבל רשמתי בפרופיל שאני פרוד, מה ששם אותי במעמד הכי פחות אטרקטיבי. הייתה אחת שכן נוצר איתה קשר, אבל מהר מאוד הבנתי שהיא פשוט כפילה של האקסית והנה אני שם את עצמי בדיוק באותו מקום שבו הייתי 14 שנה. לכן, אחרי שבוע שבוע בדיוק סגרתי את החשבון הזה.  בהמשך הורדתי טינדר אבל אפילו לא טרחתי לפתוח חשבון. בשלב הזה הבנתי שאני מי שאני ועלי לחפש מה שמתאים לי, למרות שלא היה לי ברור מה זה וכמה גדול מה שאני עומד לעבור. גילוי נאות/ספויילר, עדיין לא ברור לי בדיוק מה עובר עלי, ממש לא מה שיכולתי לצפות.

פרק שלישי

תחילתה של יזיזות מופלאה

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

גיל 26, הכרתי מישהי, בת 38 , נראיתי 28, לא דוגמנית, לא מכוערת, בהחלט מושכת, גרושה+. היא כבר מחפשת פרק ב' ואני מחפש פרק א'. היה ברור שזו אהבה בלתי אפשרית, אני רציתי אישה להקמת משפחה וממנה לא היה מצב. הינו חברי נפש, מדברים על הכל. באותה תקופה כל אחד מאיתנו יצא לדייטים לעיתים קרובות, לפחות ניסינו. כל דייט היינו חוזרים אחד לשני ומספרים איך היה, מעלים חוויות וניצוצות, שופכים תסכולים ומזדיינים. מזדיינים המון, ממש המון, בכל צורה בכל מצב בכל שעה. לפני שהייתי מגיע לבייתה הייתי עוצר בישוב דרוזי סמוך וקונה ארגז בקלווה. היא הייתה מביאה למיטה כוסות מים ענקיות, מאפרה ריקה ומשו לא חוקי למלא את המאפרה. מאותו רגע לא היה צריך לצאת מהמיטה, מקשקשים במיטה, בוכים במיטה, צוחקים במיטה, מעשנים במיטה, אוכלים במיטה, שותים במיטה אבל מעל הכל  -מזדיינים במיטה.  גם אם היינו הולכים לאנשהו, תמיד ניתן לעצור בגינה ציבורית לאיזה מספר, ואם פתאום מישו עובר עם הכלב, אז מה? באיזשהו שלב היא אמרה לי שאחת הסיבות שהיא נורא אוהבת לעשות סקס איתי זה כי אני עושה את זה מאוד נשי. באותה תקופה, תמיד ניסיתי להיות כמה שיותר גבר מול נשים, בעיקר במיטה, רציתי לספק את האישה שאיתי. אבל איתה, זרמתי חופשי, הכל יצא כמו שהוא. שאלתי אותה בפליאה "למה את מתכוונת שאת אומרת שאני נשי במיטה?" " אתה עדין כזה, איטי, המון מגע רך וחושני". היא עדיין לא ידעה מה שאתם כבר בטח יודעים.

הייתה המון פתיחות בקשר הזה, הכל ניתן לפתוח, הכל ניתן לספר, הכל ניתן לבקש ואם מתאים אז גם עושים. זה היה הקשר האינטימי האמיתי הראשון שלי. מהר מאוד סיפרתי לה על הקינק שלי, היא הייתה הראשונה שסיפרתי לה. מעט לאחר מכן התחלנו לעשות סשנים. היינו עדיין נפגשים כמו לפני, אבל היה ברור שהשליטה אצלה מעכשיו. הייתי מכין לה ארוחות, מעשה רגליים, כתפיים, גב, וכל יתר הגוף. יושב לרגליה ומקשיב לכל מה יש לה להגיד, מביא לה מה שהיא רוצה, עושה שלחיות, מרגל אחרי גברים פוטנציאלים ומייעץ בנושא. הייתי בן לוויה מושלם, כמו הייתה אצילה מלווה בשפחה. השוט כמובן תמיד היה בסביבה, כל פעם שמשהו לא מצא חן בעניה הייתי מצווה להביא את השוט ולחטוף כמה שהחליטה. לפני שהייתה יוצאת לדייט, הייתי נכנס למלקחת זריזה, ורק שאני נקי והמקלחת כבר חמה וריחנית היא הייתה נכנסת. הייתי שוטף לה את כל הגוף, חופף ברכות, מסבן בחושניות כל מילימטר מגופה ואיכשהו היא תמיד לא הייתה מרוצה והייתי צריך לחזור על הפעולה. ביציאה מהמקלחת הייתי מנגב אותה, מסרק, בוחרים בגדים ואיפור יחד והיא הייתה יוצאת. הייתי ממתין לה שתשוב או לקבל SMS שמורה לי להתחפף. לרוב היא הייתה חוזרת מהדייטים מאוכזבת, ואנו היינו נכנסים למיטה ללבן את העניין. באותו זמן גם אני יצאתי עם בחורות, היא תמיד פירגנה. בכל אופן,  זו הייתה אהבה בילתי אפשרית וזמנית פר הגדרה, כמו שאמרתי לה פעם: "אני חושב שזו תחילתה של יזיזות מופלאה". סיפור קטן על אהבה קצרה. צצו לא מעט קשיים והיה קשה לבסס זוגיות הדדית ואי שוויון יחד. הקשר הזה נמשך כשנה וחצי בערך ואחרי שנה בערך היא מצאה לה זוגיות קבועה שנמשכה כמה שנים, היינו מתכתבים מעט בפייסבוק.

אני לעומת זאת ניסיתי את מזלי בקשר קינקי אחר שלא עף לשום מקום. ואז......

פרק שני

כבר לא בתול. יופי, מה עכשיו?

***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***

בגיל 14 בערך כשהתחיל גיל ההתבגרות, חשקתי בסקס ונילי בעיקר עם בנות גילי. עד כאן הייתי נורמטבי, לפי הספר. שלא תבינו לא נכון, אני עדיין ממש מתחבר לסקס ונילי בעיקר כי הוא נורא נעים וכיפי, אבל לא כזה מדליק. מספר חודשים לאחר מכן ראיתי סרט קינקי בערוץ הסרטים שהכיל סצינות וולגריות של שליטה נשית, shoe fetish, חינוך אנגלי, ספנקינג, קשירות וקרוסדרסינג. עוד לפני זה ראיינו מלכה בתשלום בתוכנית של דן שילון שהסבירה שרוב הלקוחות של הם מנהלים ואנשים שנותנים הוראות כל היום. ההסבר שלה היה לקוני וממש לא סקסי ולכן לא גרם לי להרגיש כלום. גם שכיביתי את הטלוויזיה בסוף הסרט לא הרגשתי כל משיכה לבדס"מ. מספר ימים אחרי הסרט המוזר הזה החלו לעלות סצנות ממנו לראש כל פעם שאוננתי, ותאמינו לי, אוננתי המון בגיל הזה. מהר מאוד הסצנות האלה דחקו את כל הפנטזיות הוניליות והפכתי קינקי מבלי לשים לב. כך נגדעה הפאזה הונילית של חיי לאחר חודשים ספורים בלבד ולא נותר לי אלא להכיר בזה שאני נשלט. דאז, ממש לא הפנמתי  את זה, הדעה הרווחת הייתה שזו סטיה של כל מיני מנהלים מבוגרים ולא קשור אלי. התנכרתי תחושה הזו, לא הרשתי לעצמי להתחבר לזהות הזו שכן הייתי משוכנע שה"ג'וקים" האלה יצאו לי מהראש בקרוב ושבסופו של דבר אהיה סטרייט ונילי מאצ'ו לפי הספר. כל החברים שלי תמיד דיברו על איזה בת כיתה הם הכי רוצים לעשות ואילו אני לא יכולתי לספר שהדבר שהכי בא לי שהמורה למלאכה (לא הייתה מציאה) תכניס לי כמה סתירות ותדחוף את הפרצוף שלי מתחת לחצאית. בנוסף, הערצתי את המראה הנשי, נראה לי אלוהי (אגב, אם יש אלוהים, זו אישה בוודאות). ראיתי  נשים צועדות במיני ונעליים גבוהות, הליכה מדודה, גרבי ניילון, צליל נקישות עקבים, איפור חושני ואני היית מתמלא בקנאה. קרוסדרסינג? בשנת 93 לא היה אינטרנט ולא היה כל דרך לקבל מידע, לשתף בצורה אנונימית או להכיר אחרים כמוני. הייתי בטוח שאני די היחיד בעולם. היחידים שלבשו בגדי נשים היו קוקסינלים בגן החשמל ובהחלט לא היה ניתן להגיד לאיש שגם אני רוצה להיות כמוהן. ליתר דיוק, לא היה ניתן להגיד לאיש שגם אני רוצה להיות כמוהם, התייחסו אליהן כגברים בשפל המין האנושי ואף פחות מזה. תמיד דיברו עליהן בלשון זכר ולצערי התכונה המכוערת הזו דבקה גם בי ומסרבת ללכת. ככה, במשך כמה שנים פשוט ציפיתי שזה יעבור, היו לי מעט מאוד קשרים עם בנות, לא בדיוק ידעתי מה אני רוצה מהן. בצבא, התנסות מינית (ונילית) ראשונה, היה כיף, סימנתי V,  כבר לא בתול. יופי, מה עכשיו?

פרק ראשון

רגע, אז מי אני בעצם?

חלקכם פגשתי, רבים תהו על קנקני. אני ממש לא רגיל לזה שכן אני לרוב אני אדם שקט וסולידי, אבל כנראה שקרוסיות מושכות די הרבה תשומת  לב. אז אתחיל מהסוף, אני גבר, לא לקחתי הורמונים, לא עברתי שום ניתוח, לא מילוי, לא בוטקס, לא מחוך, לא פדים, לא מחטבים  ולא שום דבר אחר. אני עושה ספורט אז שמרתי על גוף, התמקצעתי בנושא איפור לקרוסיות ובחרתי ביגוד ופאה מיטיבים. לאחרונה למדתי שאני ג'נדרפלואיד, מונח שהכרתי לפני שבועיים בערך כאשר חיפשתי את עצמי בגוגל. אגב זאת גיליתי שהרבה יותר פשוט לחפש את עצמך בגוגל מאשר בהודו או באומן. גם יותר זול וגם יותר מהר, ולהבדיל, יש תשובה (תרתי משמע) במילה אחת: "ג'נדרפלואיד". רגע, מה "ג'נדרפלואיד"? לא אמרנו "גבר" לפני שלוש ( בעצם חמש למי שסופר) שורת? ובכלל, כל מי שפגש אותי במועדונים מכיר אותי כאישה. מבולבלים? גם אנחנו, ואני במיוחד. מזכיר לי קצת איזה שיר של  כוורת שמתי עכשיו ברקע... . יאאלה פתחו יוטיוב והאזינו בזמן שאתם ממשיכים לקרוא.

בעזרת השמיעה גם פיתחתי שפה,
שעזרה לי בתחום התקשורת,
ופיזרתי לעתים צירופים של מילים
בתקווה להסביר את המצב.

אני לא מתעצבן, לא מתלונן,
רק מספר כדי לא לשעמם.

אז הנה, כותב לראשונה בבלוג בחיי (שתי שורות עם תמונה לא נחשב) בתקווה להסביר את המצב. אגב, אם בסוף הקריאה באמת תבינו, אשמח אם תסבירו לי. הנה זה בא:

ביומיום אני גבר גבר, טוב, אולי קצת עדין, רזה, קצת חטוב, נמרץ, ספורט אקסטרים בקטנה. אני בן 42 אך נראה צעיר בהרבה, התגרשתי לאחרונה  (אני והאקסית besties) ויש לי שלושה אפרוחים שאני אוהב כמו שלא ניתן לדמיין.

איך הגעתי הנה ומה אני רוצה בעצם....הכל הפרקים הבאים!