אני רוצה לבקש סליחה ממאסטר .
היום זה היה יום גהנום ואני השתוללתי נורא.
התפרעתי כמו שמאסטר לא אוהב וזה לא עשה לנו טוב בכלל.
מאסטר ,
כבר שבועיים שאני עטופה בהמון אהבה ומרגישה כל כך הרבה חום ודאגה ,
כבר שבועיים שנורא טוב לי ובטוח לי איתך ואני מרגישה שלמה בהתנהלות מולך .
כבר תקופה שאני סומכת עלייך בעיניים עצומות והולכת אחרייך בלי להתסכל לצדדים ,
כבר תקופה שאני מחכה לך כל בוקר וכל ערב ומרגישה נורא מחוברת אלייך ויודעת שזה הדדי.
ופתאום הבוקר הרגשתי טלטלה גדולה נורא בלב , משהו גרם לי לרעוד .
פתאום הבוקר הרגשתי חסרת בטחון ושאין מי שדואג ומגן עליי , שאין לי אותך .
ברגע אחד נעמדתי על שתי הרגליים האחוריות והתחלתי לבעוט.
ברגע אחד רק רציתי לעזוב ונלחמתי על הזכות האחרונה שלי לחייך.
הרגשתי שאני צריכה להגן על עצמי כי אתה נעלמת
הרגשתי שאין לי אותך יותר . שאין אותי . שאין אותנו .
כמעט נפרדתי ממך , לא יכלתי יותר לספוג את התחושה הנוראית הזו ,
כמעט התקשרתי להודיע לך שאני לא מסוגלת , לא מסוגלת להשאר .
אנחנו מכירים אחד את השנייה מאד טוב ,
שנתיים של יחד זה זמן מכובד כדי ללמוד על מי שעומד מולך .
אני התנהגתי בצורה שלא כיבדה אותך כמאסר שלי,
התנהלתי לבד כי הרגשתי שאני צריכה להגן על עצמי ,
ולכן מבקשת ממך סליחה מאסטר על המהלכים השגויים של היום.
ומבקשת שתסלח לי ושתקבל אותי אל הפינה השקטה והבטוחה שבחרת לתת לי.
אני מצטערת שהרגשתי לא בטוחה היום וחפשתי את עצמי במקום אחר,
לא יודעת מה היו הכוונות שלי ולאן רציתי ללכת אם בכלל, אבל פגעתי בשנינו.
אני מאד מעריכה את המקום מולך ובוחרת להיות שם.
אבל יותר מהכל אני מעריכה את היכולת והרצון שלך להיות לי .
היום זה לא יום לדוגמא בכלל , היום הייתי נשלטת ממש גרועה .
היום לקחתי את עצמי בשתי ידיי והעברתי אותי למקום רחוק ממך.
היום כבר כמעט לא אהבתי יותר . לא אותך , וגם לא אותי .
היום כאבתי שוב כמו פעם ואפילו חיברתי מכתב פרידה עבורך.
נורא קשה לי להפרד .
כי אני יודעת שאין דבר שאני רוצה יותר מלהיות הפינה השקטה שלך ,
אין דבר יותר מאושר ושלם לי , מלהיות הנשלטת שלך . להביא לחייך אושר.
אני מבקשת את סליחתך . אני אוהבת אותך מאד .
מקווה שלא ארשה לעצמי להרגיש לא בטוחה יותר .
עצוב לי נורא שנתתי לתחושה רגעית להשתלט ולקחת הכל , כמעט.
עצוב לי נורא שלא ידעתי להתמודד ולא נגשתי אלייך לשוחח איתך על כך .
עכשיו אני נשארת קצת לבד ,
מקווה שלא אנתק את עצמי לגמרי ואמצא עצמי במקום אחר כשיחלפו הימים .
מקווה שלא אלך .
לפחות לא רחוק ממך , רחוק מאיתנו . בלעדינו .
שלך בהצדעה אין סופית על היכולת לסלוח להגן לחבק ולעטוף , ממני , לולי .
לפני 17 שנים. 7 באוגוסט 2007 בשעה 15:33