אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא רק בלונדינית

ברדק-לולי. פושעת בחסד עליון.
לפני 17 שנים. 25 ביוני 2007 בשעה 12:04

אחרי הסיבוב הראשון התיישבנו לקשקש ולשתות קפה עם כמה שאכטות מהסיגריה .

יותר מדוייק להגיד שהוא מתיישב בזמן שאני מכינה את הקפה ומדליקה את הסיגריה.

הוא מביט בי בחיוך ממזרי בזמן שאני מטזזת בבית ערומה . הראש שלו עוד לגמרי במחול הפנטזיות .

הגשתי לו את הקפה החם עם כמה עוגיות . נשקתי לשפתיו , עוברת דרך הצוואר ... ומניחה לו.




הוא ישב בנחת כשרגליו רחוקות האחת מהשניה . מחזיק את הסגריה בידו . ומורה לי להתיישב .

התיישבתי על רגלו האחת , עם הפנים אליו . כאשר רגלו מפרידה בין שתי שפתיי הכוס .

השפתיים מונחות בעדינות על רגלו והראש שלי מתחיל לייצר מחשבות .

אני משפילה את עיניי לרצפה כאילו לא רוצה שיביט בי . ומתחילה לנוע לאט ובשקט.

מתחככת על רגלו כמו כלבה . זזה קדימה ואחורה . מתאמצת להרגיש את החיכוך .

הוא מלטף את ראשי בעדינות ולוגם מהקפה בזמן שאני מרוכזת כל כך בתחושת הכוס והשפתיים .

אני מתחילה להרטיב שוב ומשאירה על רגלו סימנים המעידים על כך . סימני דרך מתוקים .

הוא נהנה לראות אותי כל כך מרוכזת . משתדלת לספק את עצמי בזמן הקצוב של קפה וסיגריה .

" יפה כלבונת , תגבירי את הקצב , תתרכזי ותני לי גמירה " . הוא זורק לעברי .

טון קולו תמיד מעיף אותי לשחקים . הוא דיבר כאילו ידע שזה מה שיוביל אותי להתפוצצות .

תוך שניות ... הקצב ניהיה מהיר , גלים התחילו לשטוף את גופי . רעידות ודגדוגים גלשו בתוכי .

האנחות הרעידו את החדר . סערה בעיצומה . ולאחריה דממה . כמה שניות של שקט .

הרמתי את עיניי בעדינות בכדי להביט בו . כשעינינו נפגשו חייכתי חיוך גדול וקפצתי עליו לחיבוק ענקי .

נשימותיו היו שלוות כל כך . הרגשתי את פעימות ליבו כאילו נסחפו יחד איתי .

הרגשתי את הזין שוב נעמד דום ומתרגש לכבודי . אח ... איזה כבוד .

אי של שקט ... שלווה ואהבה . לא מחליפה את זה בעד שום הון בעולם .

לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 12:42

הוא הביט בי במבט אוהב ורך במבט חודר ישירות לתוך עיניי והורה לי להתרכז בעיניו .

הוא דיבר בקול שקט וברור . לחש לי באוזן שאלות . ואני עניתי בקול חד וברור :

- מה את בשבילי ? רכושך אדוני .

- יפה , ומה עוד ? נשלטת , זונה , שפחה , כלבה . חורים עבורך .

- נכון כלבונת . ומה הכי חשוב ... ? פינת השקט והשלווה שלך אדוני .

- "יפה כלבה חכמה" הוא חייך . " רדי על 4 " .

- יורדת ל 4 . מרימה את הישבן בדיוק כמו שהוא אוהב . קימוריי גופי פרושים למולו.

ידיו מתחילות לבחון את גופי . את חוריי . את מצב הרטיבות שאוחזת בי .

הוא פותח היטב את שפתיי התחתונות ומשחק בדגדגן המגורה .

אנחות פורצות מפי . גופי מתפתל בין ידיו . ואצבעותיו חודרות אותי ומשחקות בתוכי.

- "היום את לא תגנחי" הוא מסביר לי ... "היום תנבחי" . במקום לגנוח לנבוח .

- חייכתי חיוך מבוייש . מנסה להתרכז בחורים הלוהטים ולשכוח ממשימת הנביחות .

מביטה בו במבט שמבקש וויתורים . מנסה להוציא נביחה אחת ... ומתגלגלת מצחוק .

- הוא מחייך אליי . כאילו יודע כמה המשימה הזאת קשה לי . ולכן התעקש כל כך .

ההשפלה הזאת כל כך נוגעת לי . מחרמנת . מרטיבה אותי . ועם זאת כל כך קשה לי .

רכבתי על אצבעותיו . כאילו מבקשת שימשיכו לחדור אותי . מנסה לסחוף אותו להתענג יחד איתי .

כמה דקות של רכיבה ורטיבות בלתי פוסקות . מנסה לשמור את אנחותיי בשקט בכדי לא להזכיר לו ...

כשלפתע רגליו תפסו אותי ולא נתנו לי לזוז , ידיו נכרחו סביב צווארי בעדינות .

כאילו נותן לי הזדמנות אחרונה לבצע .

- " הנה ההזדמנות שלך כלבונת . אל תתנגדי ותבצעי . את תפסידי בכל מקרה ."

נלחמתי על כל נשימה . שולחת לו חיוך קצר עם שתי גומות חן שאולי יגרמו לו להרפות קצת .

הוא מחייך בחזרה . חיוך גדול . ויחד עם זאת אפילו לוחץ חזק יותר כאילו מזרז אותי להכנע .

-" אני מקשיב כלבונת ... "

העיניים רואות מטושטש , הגוף מאבד את הכח , מרגישה שאם הוא לא היה תופס אותי ,

ייתכן והייתי קורסת לרצפה . מנסה לשאוף חלקיק חמצן . שונאת את המצב ואוהבת כל כך.

שונאת את הכניעה . ונהנית ממנה . שונאת את חוסר האונים . ומתחרמנת ממנו .

מתעקשת להשאר בשליטה וכל כך מאושרת לאבד אותה .

ובכוחות אחרונים משמיעה קול נביחה שלא יבייש אף כלבה באיזור .

הוא משחרר מייד , נותן לי לנשום א ו ו י ר .מביטים אחד בשניה ומתגלגלים מצחוק ...

והנה , כבר ממשיכים .

לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 16:02

מאסטר ...

אני מבקשת לרדת על ברכיי , להמתח למולך ,

מבקשת להשפיל את עיניי , ולהודות לך .

רגעים של חיבור בלתי מחושב . רגעים חזקים כאן ועכשיו, תודה מאסטר ...

חזר לי החיוך שנעלם לי לכמה שבועות . חיכיתי לך כל כך , כל דקה הפכה שעות .

החזרת לי את האור ללחיים , את הצבע לשפתיים , את הברק לעיניים .

תודה על מגע ליבך שגרם לי להתמכר , תודה על מגע ידך שגרם לי להתמסר .

תודה על דאגתך שגרמה לי להשאר . תודה על הסבלנות שגרמה לי להזהר.

תודה על טון קולך הממכר . תודה על העירנות ההדוקה יותר .

תודה על החיבוק הבלתי נגמר , תודה שהעלמת את הטעם המר .

תודה שלא הסרת ממני את העיניים . תודה שלמדת אותי להלחם בשיניים .

תודה על שמלמד אותי להאמין ולבטוח . תודה שמוציא לי את השטויות מהמוח.

תודה ששוב הובלת אותי לפרוח . תודה על העבד שאת נעליי רצה למרוח .

תודה שלא נשברת ברגעי סערה , תודה שעזרת לי שקשה לי נורא .

תודה שלימדת אותי לצלול גבוה , תודה שלמדת אותי להקשיב ולא לשמוע .

תודה על המקום הבטוח בין רגלייך . תודה שלמדת אותי את קצב צעדייך .

תודה על דלק האושר . גם אם לפעמים הוא עולה מאוד ביוקר .

תודה על יכולתך לגרום לי לאהוב . לבצע כי אמרת לבצע בלי לחשוב .

תודה על החיוכים המרמזים על הבאות . תודה על ידייך שבתוך גופי מטיילות .

תודה על שאתה מוציא ממני את טיפת המיץ האחרונה . תודה על שליטתך הקפדנית והשונה .

תודה על כל מה שיש לנו ביחד . תודה על שמוביל אותי בין שברי הפחד .

תודה שהיית לי הערב הזה . תודה על הצחוק ועל חשיפת החזה .

תודה על מתיחת הגבולות . תודה על החירמונים בנסיעות .

תודה שאתה גורם לי להרגיש שלך בכל מצב , תודה על השיעורים והחינוך המעוצב .

תודה שאתה גורם לי להרגיש שלך לכל דבר . ומחנך אותי להיות המלכה של כל השאר.

ותודה גדולה על החיבוק האמיתי והמושלם .

המקולרת שלך . המלכה של כולם . לולי .

לפני 17 שנים. 18 ביוני 2007 בשעה 18:50

היינו יחד כמעט 5 שנים . אהבת נעורים שנמשכה לשנים מאושרות .


ביום שגיליתי על אהבתי הנוספת לעולם אחר , העדפתי לא לספר לך . פחדתי שזה יפחיד אותך .

התבגרתי מהר מדיי . והשארתי אותך מאחור . מנסה להשיג אותי .

יום אחד זה נגמר בנינו . זה כנראה נגמר בשבילי . זה כאב לי מאוד. אבל זה היה המעשה הנכון .

עברה תקופה ארוכה מאז. אני עברתי כל כך הרבה . אבל אתה . אתה נשארת באותו מקום.

מנסה להשיג אותי בכל דרך אפשרית . מנסה לצעוק לי . מבקש אותי חזרה .

אני שומעת הכל וקשובה אלייך . אבל , היום אני נמצאת במקום אחר .

אני לא אוכל לחזור לאחור . אני לא רוצה לחזור לאחור . אני אוהבת את ההגשמה שלי .

הבטחתי לך שתמיד איהיה לך . ואני כאן . אני אוהבת אותך .

אני סובלת לשמוע אותך פגוע . לא נהנית לסנן אותך . לא מאושרת מלשמוע אותך שבור .

תיהיה בוגר בכדי להבין שלא נוכל לחזור . תיהיה חזק מספיק כדי שנשאר חברים טובים .

תיהיה חכם כדי לדעת שאהבתי אותך באמת . תיהיה רגיש כדי להבין שלא אוכל בלי זה .

תיהיה נבון כדי להפסיק להתעקש עליי . תיהיה שלם כדי להמשיך את חייך בלעדיי .

תסלח לי אם פגעתי וניפצתי אשלייה . תאמין לי שניסיתי כל פוזיציה כדי להעניק לך יחד .

תסלח לי שלא וויתרתי על עצמי למענך . גם אם היה נראה שהייתי קרובה .

תסלח לי שהפסדתי במלחמה מולך . ייתכן וניצחתי במלחמה שלי .

תסלח לי שהלכתי מבלי לחזור . מקומי התבלבל לי פתראום .

תסלח לי שלא הקשבתי לך היום . לא רציתי שתיפול באהבתך אליי שוב .

אני מצטערת שאני לא יודעת איך לעזור לך להתגבר עליי . אני בעצמי לא יודעת מה קורה .

אני מצטערת שהמערכת איתי לא תעלה שוב חיוכים על פנייך . וזה כואב לי נורא לגרום לך לעצב.

מצטערת על תחושת העצב והפספוס . מצטערת שזה מה שקרה לנו . היתה לי תקופה נפלאה איתך.

מי כמוך יודע עד כמה . בהבנה ואהבה אינסופית . אני . הנוש-נושית שלך . שתמיד תיהיה עבורך.

לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 16:59

יום ראשון היום , אוטוטו כבר 20:00 בערב .

יהיה טיפשי לפספס את הכל . יהיה מטופש לסגור את הדלת הזו . יהיה עצוב וכואב בלעדייך .

אני לא זוכרת הכל בבהירות . רק זוכרת את הסכין הלוהטת . הדמעות השוטפות . ודלת אחת פתוחה .

מלך יקר שלי .

המכתב הזה בעיקרו הוא מכתב התנצלות .

התנצלות על שפגעתי בך . שהכאבתי . שעקצתי . שברחתי .

התנצלות על העיוורון שאחז בי . על חוסר האמון שתקף אותי . על התגובה החדה והחותכת שנתתי.

התנצלות על הפזיזות . על הפגיעה הכואבת . על המילים . על שוויתרתי עלינו בכזאת קלות .

התנצלות על כך שהטלתי ספק בהגנה שלך עליי . שהנחתי שתיתן למישהי לפגוע בי , או במקומי . או בנו

התנצלות שאהבתי אותך כל כך אבל לא תמיד ידעתי להראות לך . התנצלות שריסקתי את שנינו מכאב.

התנצלות על כך שאתה לא מצליח לחזור אל עצמך . לחזור אליי . להחזיר אותנו .

התנצלות כי פגעתי בך כבן אדם . פגעתי בך כשולט . פגעתי במערכת מדהימה שנוצרה .

התנצלות שנתתי למבט עיניים להטעות אותי . התנצלות שחשבתי שלא אכפת לך .

התנצלות ששתיתי יותר ממה שמסוגלת להכיל . התנצלות ששתיתי יותר מהמותר .

התנצלות שהגבתי מהר מדיי . שהגבתי חותך מדיי , כואב מדיי . ופוצע .



אני אוהבת אותך . תמיד אהבתי . לפעמים אהבתי יותר מדיי .

הייתי רגישה אלייך . לתחושות שלך . לחיוכים שלך . לך .

תמיד דאגתי . חלמתי עלייך בלילות . חיכיתי לראות את פנייך שוב .

אני אוהבת אותך . קצת יותר מדיי . קצת יותר . יותר מדיי .



אני מתנצלת .

מאמינה שנותרה בך הגדולה לסלוח והרצון להבין .

מודה לך על המקום הבטוח. מודה לך על היכולת להקשיב .

מודה לך על הרצון להיות יחד . מודה לך על השיעורים המלמדים .

מודה לך על הדרך שבה אתה אוהב אותי . מודה לך שאתה מביט בי בהערצה כזאת .

מודה לך על הסבלנות שרכשת עבורי . מודה לך על העירנות לתחושותיי . על הדאגה לחיוך שלי.

מודה לך ומתנצלת . מתנצלת כבן אדם . מתנצלת כנשלטת . מתנצלת .

התנהגתי בצורה קיצונית . אוהבת מדיי . כואבת מדיי .

פגעתי בך . פגעתי בנו . ועל כך מבקשת סליחה .

תמיד אוהבת , גם שעצוב , גם שכבר לא ורוד .

תמיד נמצאת . תמיד מעריצה . תמיד שלך . לולי .

לפני 17 שנים. 16 ביוני 2007 בשעה 11:38

הוא ניסה לעטוף אותי . להחזיר את החלקים השבורים למקומם . אני התרחקתי בעקשנות .

ניסיתי להתנתק . לשכוח את המקום המוכר . את הריח שלו . את קולו שמהדהד בי . לשכוח אותנו .

צעקתי עליו . מנסה להעביר אליו את שברי כאבי האחרונים. את התסכול והאכזבה שמלווים את דמעותיי.

הוא קשוב . מקרב אותי אליו , מנסה להרגיע . להניח לי לנשום ברוגע . לתת לי להרגיש עטופה .

ניסיתי להניח את ראשי על החזה שלו . להניח לעצמי להתמסר שוב . להתמכר . להרגע בין ידיו.



הוא כל כך רצה לתת לי מקום בטוח . כל כך רצה שארגע . שאפסיק לבכות . שהסערה תחלוף .

מחבק אותי חזק , כאילו מנסה לתפוס אותי רגע אחד לפני שאני מתפרקת לו בידיים .

שתיקה . הוא מביט בי . אני משפילה את מבטי . הוא מרים את פניי , מביט בכאב שצועק מעיניי.

ניסיון אחרון למגע . שפתיים נפגשות . נשיקה רכה . עיניים דומעות . לבבות שבורים .

ניסיון אחרון של שליטה . נעמדת על 4 לקול הוראותיו . חווה סטירה אחרונה .

מנופפת את ישבני אל על . מרגישה את ידיו נוחתות וחודרות . לא מרגישה כאב .

מכונסת בכאב שבלב . כאב שמצייר בי צלקת . חדרי הלב נאטמים . ושני לבבות מתרסקים .

הוא קרוב . רחוק . מחבק וצובט . מביט בי בכאב . מרגיע , עוטף ומנשק .

אולי הוא כבר יודע שאינני עוד . שייתכן ולא אחזור , בובה קרועה עם לב שבור .

אולי הוא כבר ידע שלא יוכלו לשחק בי עוד . כאילו חוטי המריונטה נקרעו ממקומם .

לא זזה . קפואה . רחוקה . שקטה . מנסה לברוח ממערבולות הרגש .


עקשנית מדיי בכדי לוותר . אוהבת מדיי מכדי לאבד . רגישה מדיי בכדי לכאוב .




עדיין מאמינה , שלמרות סערות הרגש , שום דבר בעולם לא יוכל לפרק אותנו .


לא היא ולא הן . לא הוא ולא הם . ולא . גם לא אנחנו .

לפני 17 שנים. 14 ביוני 2007 בשעה 21:51

עוד פרק בחיים נגמר . אומנם לא בדיוק בחיים שלי . אבל נגמר .


היצירה המהממת של הוריי המדהימים והנכס הקטן שלי שאני מטפחת . סיימה תיכון בהצטיינות.

איך התרגשתי . לא הרשתי לעצמי לשבת רחוק . רציתי לראות הכל . לחוות איתה . הכי קרוב אליה .

עמדתי קרוב לבמה . הבטתי בה . מלאה בהערצה אליה . באהבה אין סופית . ברצון לתת לה עוד ועוד ועוד .

השתדלתי נורא להחזיק את הדמעות . אוי אלוהים , איזו התרגשות . היא גדלה לי בין הידיים .

רק לפני רגע אני סיימתי . והנה כבר חלפו 3 שנים . טקס סיום אחרון שלנו . איך שהזמן רץ.




אחותי היפה והמהממת ,

כן כן , אני יודעת שיש סיכוי שתקראי לי בבלוג .

אני מאחלת לך הצלחה בדרכך החדשה . דרך שתסללי לעצמך . דרך עצמאית ופורחת .

אני מבטיחה ומתחייבת תמיד להיות לך , לדאוג לך , לחבק , לעורר , לתמוך, לייעץ ולהקשיב .

מבטיחה לדחוף אותך קדימה . לצחוק איתך כששמח . לבכות איתך שעצוב . להרדם איתך כשמפחיד.

אני אוהבת אותך עד כלות נשמתי . גאה בך מאוד . חיה ונושמת איתך . לצידך .

את חלק ממני . המלכה הפרטית שלי . דואגת לי כאילו היית אחותי הגדולה .

אני מאוהבת בך . אין לך מושג עד כמה . ואת , כן את . היית כוכבת הערב שלי .



- יש רגעים בחיים . שלא חוזרים שוב . רגעים שאי אפשר לשכוח . וזה אחד מהם . מתועד -

לפני 17 שנים. 12 ביוני 2007 בשעה 17:39

בלי רגשות . בלי חיוכים . בלי יללות . בלי ליטופים .

בלי דמעות . בלי משחקים . בלי השקעות . רק ריגושים .

כמו כלי לסיפוק יצרים . כאילו נטול איסורים . מושלם ללא חוסרים . סוחף ובלי מעצורים .


לפסק את רגליי ולדהור, את אנחותיי בשקט לשמור

לתת לו לענג ולחפור, לחשוב אם בא לי שיחדור .

לעלות ולרדת , הלוך וחזור .

לא לרצות שום דבר רק להתרכז ולגמור .


לא רוצה שהתקרב לנשק לי ת'שפתיים .

ושבשום פנים ואופן לא יביט לי בעיניים .

רק שהתרחק ויניח לי דקה או שתיים

לקרצף את כל הגוף עם המון סבון ומים .


בלי לחייך אליו , אל מבטו הזר .

חיוכו נראה קפוא , חיוך דוחה וקר

מגע ידיו מחוספס לי ומוזר ,

תחושת הבחילה מתעצמת והטעם חמוץ ומר .


לשכוח מזה לאהוב .

לא לדעת שהוא אוהב וקרוב .

לא להרשות לעצמי לפנק .

לא להרגיש , ולא לספק .

לא לתת את כולי ויותר .

לא להרשות לליבי להתחבר .

לא להיות . ולא להתמסר .

לא להקשיב . ולא לדבר .

שלא יגע בי ולא יחבק .

שלא ינסה אותי לנשק .

שרק יהיה מהיר ואותי ינתק .

מהמקום החלול , מהמקום הריק .


לא להישאר דקה יותר מדיי .

לחשוב על עצמי , אנוכי ורק עליי .

ללבוש במהירות את שמלתי ונעליי ,

ולבעוט את האדיוט הרחק מתוך חיי .


לא . לא . לא . זה לא בשבילי . לא היה . ולא יהיה . לעולם .

לפני 17 שנים. 10 ביוני 2007 בשעה 14:20

הן היו אז רוכבות,
כך ממעל,
על סוסי אגודת "השומר".
אך כיום -
הן רוכבות על הבעל,
וחמור - זה כבר עסק אחר...

הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום -
מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש...


אח!
איפה, איפה הן...

שבגרוש היה חור - והוצאנו
את הזמן על ביצות וכבישים,
לא היו חתיכות בארצנו -
אך היו, יא חביבי, נ ש י ם !!

לפני 17 שנים. 9 ביוני 2007 בשעה 16:03

הפכת להיות חלק ממני . חלק בלתי נפרד . חלק שאין לו תחליף . חלק שאני כל כך אוהבת .

אני כל כך רוצה אותך . איתך . לצידך . נושאת קולרך . מקור גאוותך . תחת חסותך.

אתה פינת המבטחים שלי בים סוער . אתה המקום הכי חשוף שלי . גם ששמח גם שבוער .

אני רוצה להמשיך לאהוב אותך בלי סוף . את חייך רק בטוב לשטוף .

לחייך אותך . לרצות . להשביע . רק מילים טובות באוזנייך להשמיע .

לתת לך יותר משתוכל לקחת . לתת לך רק חיוכים טירוף ונחת .

לשגע ולהשתגע איתך . ליפול ולקום לצידך . להיות שם .

להכנע כל יום יותר , לתשוקותייך להתמסר . גם שקשה לי להלחם ולהשאר.

אני רוצה לרקוד את הריקוד המושחת שלי עבורך . להניע את גופי לפי טון קולך .

אני רוצה להתפתל למולך . להיות המלכה של העולם והנשלטת שלך .

לצעוק מאושר אל העולם . לקשקש , לצחוק לדגדג ככה סתם .

לא להניח לאף אחד לישון . לצעוק בבטחון .

אני שלך אדוני . עד יומי האחרון .