ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא רק בלונדינית

ברדק-לולי. פושעת בחסד עליון.
לפני 17 שנים. 8 ביוני 2007 בשעה 16:27

החרמנות כובשת אצלי כל חלקת גוף טובה .

מאסטר עומד על מספר גמירות מצומצם מדוייק ומוקפד מאוד .

ואני ... לא יודעת מה קורה פה . אני מחכה בחוסר סבלנות . נו נו נו שיבוא כבר הלילה .

אתמול עשינו הכנה של 3 שעות בערך . הוא צחק והיה משועשע לגמרי

בזמן שאני משתדלת נורא לבצע את המשימה הבלתי אפשרית שהטיל עליי .

אני מתה עליו שהוא צוחק בזמן שאני מייללת . ובכלל , אני מתה עליו בכל מצב .

מיותר לציין איך יצאתי מיזה . כמה רעידות עברו לי בגוף ואיך נראתי אחרי כל ההתפרעות הזאת .

לפחות עכשיו אני רגועה קצת ... קצת. עד הערב .

הלילה הולך להיות קרקס שלם ... אנחנו הולכים לעלות מחזמר יללות .


בזמן האחרון הנשלטת שבי לא מתנהגת יפה .

היא לא צייתנית מספיק ומטריפה את מאסטר .

כל כלבה יבוא יומה . והנה הגיע הזמן שלי לשלם .



סוף שבוע נעים לכולם . תעשו חיים . אנחנו מבטיחים לעשות .

לפני 17 שנים. 27 במאי 2007 בשעה 19:53

זה רק תחילת השבוע וכבר הצלחתי למצוץ ממאסטר לא מעט עונשים .

אם אמשיך בקצב הזה אני אתחיל לחשוב שאני באמת נהנית מהבלאגן שאני יוצרת - או שלא ...

אז להלן העונשים שהצלחתי לצבור ביומיים בערך , וחשוב לציין שהיום רק יום ראשון : אז ,

500 פעם לכתוב : " לא סוגרים מסנג'ר בלי להודיע למאסטר " . טעות שלי . מודה .

300 פעם לכתוב : " לא זזים בלי להודיע למאסטר " . מה אני יעשה..? יש לי קוצים בתחת . אבל ... סליחה . צודק .

4 סטירות לחי מצלצלות . כי שוב פלטתי מילה מטופשת בעלת 4 אותיות . ולכן 4 כאפות .

יום שלם בלי גמירות . ואולי זה יימשך גם מחר ומחרתיים ושבוע שלם - מי יודע ... אוף.

אבל - צצה בעיה אחת ...

כבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להרדם בלי לקיים את "עניין" הגמירה לפני השינה.

לא משנה מה , בלי גמירה אני פשוט לא נרדמת .. אז אני נכנסת למיטה ,

מפשילה את החוטיני , משחקת קצת עם הפטמות ברכות ונותנת לרוקט לרטוט ולהוביל אותי .

30 שניות בערך , גג 2 דקות . אני מתענגנת מרטיבה וגומרת. ואז ...

תוך 10 שניות אני כבר ישנה כמו בובה ומפליגה לחלום הרטוב הבא .


אח אח ... תמיד אמרתי שאני כישרונית נורא .

ועכשיו תמצאו לי משחק אחר לשחק לפני השינה ...

לפני 17 שנים. 26 במאי 2007 בשעה 18:05

אחרי לילה מלא בחברים נישנושים צחוקים ומעט אלכוהול ...

נשכבנו שנינו מחוייכים , כשאני ערומה לגמרי וראשי מונח עליו.

הוא ליטף אותי בעדינות בזמן שאנחנו מקשקשים על העונש שקיבלתי יום לפניי.

עונש שמטריף לי את הדעת בכל פעם מחדש , עונש שאני ממש , אבל ממש לא מחבבת.

עשיתי לו פרצוף מתחנן וניסיתי לשכנע אותו שיוותר לי. הוא צחק ונהנה לראות אותי מתקפלת מולו ,

אבל ממש לא היה בכיוון של לוותר לי . ואפילו התעקש .

אני התעצבנתי מחוסר ההצלחה במסע השכנוע ומרוב תסכול נפלטה לי בטעות מילה מטופשת מהפה.

הוא הביט בי במבט המום, והורה לי לחזור שוב על דבריי.

השתתקתי , ידעתי שעדיף שאשתוק וביקשתי במהירות את סליחתו.

"כלבה חוצפנית" הוא לגלג לי והורה לי להכניס את ידיי בין הרגליים ולא להוציא .

הוא הזיז את פניי לכיוונו , ליטף בעדינות את הלחיים כאילו מכין אותם לבאות . והנחית לי סטירה .

הייתי המומה.. המומה וכואבת. אבל זאת היתה רק ההתחלה . אחריה הגיעה עוד שרשרת של סטירות כואבות במיוחד.

הלחיים שלי בערו, התחלתי לזוז באי נוחות, מנסה בעקשנות להגן על לחיי , ובעוד אני נלחמת ,

אני מרגישה כאב חד וצורם בפטמות. זה ניהיה משחק של סטירות ופיטמות.

כל פעם שניסיתי להגן על מקום אחד המקום השני חטף . כאב חד צורם צורב ושורף. וזה לא נגמר.

בשלב מסויים לא עמדתי בזה יותר. התחלתי להשתולל, המשחק ניהיה לי קשה מדיי, כואב מדיי , מעצבן נורא .

התקפלתי לתוך עצמי וסובבתי את הפנים לצד השני, הדמעות החלו לזלוג בקצב ולשטוף את פניי. הבכי עמד בגרון .

כמה דקות של דממה כשלפתע שמעתי אותו מתריס בי - " תמצצי "

ניסיתי להתעלם , כאילו לא שומעת , לא זזה. מתכנסת לתוך עצמי, הלחיים שורפות לי ,

הדמעות עוד יורדות , אני עצובה כועסת ועצבנית . לא מתייחסת .

-"תמצצי כלבה " , הוא מאיץ בי .

ידעתי שזאת הפעם האחרונה שהוא יחזור על עצמו , כמו אות אזהרה עבורי .

הסתובבתי לאט , כאילו לוקחת את הזמן , והתחלתי לרדת לכיוון הזין שלו .

העיניים אדומות , השפתיים יבשות ורק הלשון רטובה , הוצאתי אותה לאט ,

והתחלתי ללקק ולהרטיב את הזין בעדינות . משחקת עם הלשון בביצים ומוצצת ביסודיות.

וויתרתי על התחושות שלי ובצעתי בדיוק את המוטל עליי כמו כלבה טובה .

כל כך מוזר לי להגיד , אבל התנודות האלה , מצחוק לכאב ואחריו הבכי והחרמנות ,

בהחלט עשו לי את זה . הקיצוניות הזאת גרמה לי לאבד את המחשבות ופשוט לבצע ולמצוץ.

אחרי 30 שניות בערך כל העצב עבר . אין דבר שאני יותר אוהבת מלמצוץ .

זה הדבר היחיד שמרגיע ומשתק אותי . נעמדתי על 4 , תנוחה שמאפשרת לי

להגיע עם הלשון לכל מקום אפשרי ומצצתי כמו כלבה רעבה ומצטיינת .

הזזתי רגל אחת הצידה , פישקתי היטב , כאילו מבקשת ממנו לפלוש לחוריי.

הדגדגן שלי נפוח אדום ומתוק , כאילו התחנן למגע יד . בעוד אצבעתיו החלו למלא אותי ,

לחפור בי , עמוק ועמוק מאוד . לאט ומהר . לא הצלחתי להשאר אדישה .

התחלתי לגנוח , מזיזה את הישבן בקצב, מתנשפת במהירות מסחררת ,

מרימה את הראש מהזין , לוקחת אוויר ונותנת לאצבעותיו לשלוט בכל תחושה שיש לי בגוף .

כמה דקות של טירוף חושים , רק גניחות ואנחות נשמעות ברקע . רעש של הרטיבות והאצבעות

שחופרות בי . מרגישה את זה מתקרב , מתפתלת וגומרת . לוקחת קצת אוויר, נרגעת ,

וחוזרת אל הזין שמחכה לי כל כך יפה , עומד , מתוח וחם ...

מלטפת אותו ודואגת להעניק לו טיפול מסור ואוהב .בדיוק כמו שהוא אוהב .

הרעידות של אחרי אמרו הכל , החיוך , הרוגע , השקט ...

שקט שעושה לנו טוב .

לפני 17 שנים. 24 במאי 2007 בשעה 19:07

בחיי שאני מחזיקה את עצמי מלהתפרץ.

כבר תקופה ארוכה שאני נושכת את השפתיים בחזקה ונמנעת מלהוציא קול.
יש לי מה להגיד. יש לי הרבה מה להגיד. יש לי דעות . מחשבות ולא מעט ביקורת.

אבל אני נמנעת. אני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת שזה לא מתאים לי.
אני יודעת שלחרא בחיים לא יהיה ריח נעים. שביוב לעולם לא יצמיח פרחים .
ושכנראה שאנשים לא השתנו לעולם . כל אחד מנסה להקניט מישהו אחר.
השפה היא שפת רחוב. ההתנהגות ברברית. ושום דבר טוב כבר לי יצא מכאן.

ואני מנסה לשאול ולהבין . למה ..?

הדבר שהכי מרתיח אותי הוא שאין לזה סוף. אנשים כאילו נהנים מהלשמיץ.
אני מרגישה צורך עז להגן על הקרובים אליי ועם זאת רצון עז להשאר נקייה, בחוץ .
אני רוצה להגן על הבן אדם שכל כך יקר לי. לא לתת לאף אחד להוציא מילה רעה על הקרובים לי.
שלא התקפו אותם. שלא יעיזו לכנות אותם בשמות גנאי. ושיפסיקו ללגלג עם מבט רע בעיניים.

אני רוצה להגן. לחבק . לעצום להם את העיניים. שלא יראו את כל הזבל הזה.
שלא יפגשו ברוע. שלא יפגשו בתת רמה. לעטוף אותם ולתת להם פינה שקטה של טוהר.
של ניקיון. לתת להם עולם שלם של חיוכים ואושר. לתת להם מקום בטוח בו הם יוכלו לבטא כל דבר.
לתת להם לדעת שגם רגש ועצב מתפרשים אצלי ככח. לתת להם לדעת שאושר הוא הדלק של החיים. לתת להם לדעת. שבשבילי הם באמת מדהימים. ואני אומרת את זה לא כי יש לי הצורך להתחנף אליהם. הרי אני בחרתי בהם. בחרתי בהם קרוב אליי. מרצון. מבחירה.

מחלקם התאכזבתי , אני מודה . מודה ולמדה. אבל אפילו לא כועסת. מכבדת בעיקר.
ואחרים נמצאים לידי עד היום. נמצאים באמת. בלי תנאים. פשוט בוחרים להיות שם. נקיים.

והוא, בחרתי בו לפני המון זמן. אני מודה שהבחירה הזאת אפילו באה בקלות,
אבל הביאה אחריה הרבה ימים קשים. אני לא מוותרת אפילו על אחד מהם.
הקשר איתו הגיע למקומות שבחיים לא חשבתי שארשה למישהו להכנס אליהם.
אני גאה להגיד שלא טעיתי. ושהוא היה אחת הבחירות הטובות שעשיתי במה שנוגע לבדסמ שלי.

אני רוצה כל כך הרבה. אך מרגישה כבולה. כאילו משותקת. עוצרת את עצמי.

רוצה להציל את כולם מהביצה המבעבעת. רוצה לחטוף אותם מהר הגעש המתפרץ הזה.

וגם אם אשרף מעט. וגם אם אקבל סחרחורת מהעשן, זה כבר לא ממש אכפת לי .

אני יודעת שאני יכולה להציל. יודעת שאני רוצה להיות. יודעת שיש בי לא מעט כוחות.
יודעת שאני מבינה את המתרחש סביבי . יודעת שלמדתי כל כך הרבה בתקופה כל כך קצרה.
יודעת שאני אוהבת . יודעת שאני עוטפת. יודעת שאני יודעת .

פשוט יודעת. אבל בעיקר זוכה.

זוכה להיות חברה אמיתית.

לפני 17 שנים. 22 במאי 2007 בשעה 8:40

מלאך שלי ...

כבר איחלתי את ברכותיי בכל מקום אפשרי כמעט
והנה המקומות נסגרים ונחתמים לאט לאט .

כעת אני רוצה ברכה אישית לך לכתוב
ולחתום רק באושר בנחת ובטוב .

לא עוד מזל טוב רגיל ובנאלי ,
כי מה לעשות , אתה יותר בכיוון של אנאלי .

אהוב שלי ,

יש לי זכות גדולה לעמוד לצידך בשנה השנייה של חגיגות היום הולדת .
יש לי זכות גדולה להכיר בגדלות שלך - בטוב ליבך האינסופי .

בהקשבה ההדוקה .
בנתינה בלתי פוסקת .

מאסטר ,
לא חשבתי שנגיע כל כך רחוק . כל כך אוהב . כל כך הדוק .
לא חשבתי ששולט יהיה כל כך סבלני , קשוב , נמצא .
לא חשבתי שקיימת היכולת להקשיב . להיות . לעטוף . להכיל .
לא חשבתי שעוד קיימים בעולם אנשים כמוך , כשולט , כחבר , כאדם .

יש לי זכות גדולה לומר לך שאתה שולט מדהים -
יש בך שילוב של הכל . פרוע ועדין , קשוח ורך , בלי פשרות , בלי ניסיונות , יד קשה , טעות וענישה .
ועם זאת , אוהב , מחבק , מבין , סבלני וקשוב , כל כך קשוב .
יש לי זכות לומר לך שאתה חבר מושלם - תומך , מחבק , מייעץ , מקשיב ונמצא . בעיקר נמצא .
יש לי זכות לומר לך שאתה מצליח לגעת בי - הרבה מעבר לתחושה פיזית .
יש לי זכות לומר שאני מרגישה אותך זורם אצלי בדם .

הפכת להיות חלק ממני .

אני זוכה להיות לצידך . לעבור איתך שינויים , לראות פנים משתנות , עולם משתנה , חברים נעלמים ועדיין להיות לך .
אני זוכה להרגיש אותך , לשתף אותך , לדבר , להתייעץ , לחבק , לנשק ולהיות .

אני זוכה להכיר בך מקומות חדשים , חדרים נסתרים ולב ענק .
אני זוכה להגשים לצידך . לפרוץ . להתבלבל , לטעות , לתקן לצמוח ולגדול .

אני זוכה לכך כך הרבה - ומוכנה לתת לך הכל .

אני זוכה למקום בטוח שהענקת לי באהבה גדולה .

ואני רוצה להגיד לך .

שכבשת אותי .


אני מעריכה את העבודה איתי . את הדאגה אליי . את המקום הזה , ששמרת לי .
אתה נדיר . והפכת את עולמי לעשיר .

אני אוהבת אותך . אוהבת אותך באמת .

אני מאושרת שזכינו להכיר ,
מאושרת שהגעת לעולמי .
כנראה שבאמת לא יכלתי להתקיים בלעדייך .

שלך ,
זאת שמטריפה לך את הדעת לא פעם . זאת שעושה צרות בלי סוף . הכלבה הנובחת ,
המוצלפת הצורחת , הפולניה הרותחת , החרמנית המוצלחת . זאת שאוהבת בת-ח-ת !
זאת שבחרה בך , וכעת היא יודעת למה .
המלכה הקטנה , הבלונדה , הליקוקית , הפשושה ...

גלי הים טולטולו את הספינה ...
ואתה מרעיד לי כל חלק בגוף!
פושע קטן , אהוב גדול !!!
אוהבת אותך המון המון המון !!!!

לפני 17 שנים. 21 במאי 2007 בשעה 13:47

לפני 17 שנים. 14 במאי 2007 בשעה 16:57

לפני כמה ימים שוחחנו על חוויותך אחרי 17 שנים בבדסמ ,
דברנו על המון דברים , אני נורא התעניינתי , הסתקרנתי .
בחוויות שלך , בזכרונות , בהתנסויות מוזרות ,
ואולי אפילו בלמידה או בהבנה חדשה שהניסיון הביא עימו .

אחרי כל השאלות שלי , פתאום העלת בפניי שאלה .

" למה דווקא אני ? " .



באותו הרגע לא ידעתי בדיוק מה לענות לך.

ההתעקשות הזאת עלייך , הכמיהה אלייך הייתה בשתיקה שלי מאז ומתמיד .

ופתאום, כאילו הכנסתי את עצמי לסערת רגשות בלי יכולת לתאר במילים מה עובר בי .


עכשיו אני חושבת שאני יכולה לענות לך .

למה דווקא אתה ?

בגלל שאתה רואה בי , קודם כל נשלטת , אבל לפני הכל , בן אדם .

למה דווקא אתה ?

בגלל היום . שהיית לי . ובגלל אתמול שחיבקת אותי . ובגלל מה שלימדת אותי שלשום .

למה דווקא אתה ?

כי למדת אותי על אהבה . למדת אותי על וויתור . למדת אותי להיות מוכלת . למדת אותי לבטוח ולסמוך .

למה דווקא אתה ?

כי החזקת לי את היד לאורך כל הדרך והתעקשת , התעקשת ללמד אותי על שלמות .

למה דווקא אתה ?

כי בפעם הראשונה שהבטתי בעינייך , לחשתי בלב משפט שחרוט לי בזכרון עד היום :

" איתו . איתו אני אוכל לקיים את הבדסמ שלי " .

זה מה שאני מרגישה עד היום . אחרי שנה וחצי כמעט .

אני מעריכה אותך מאוד . וברגע הזה , אוהבת אותך אפילו קצת יותר מתמיד .


תודה על היום .

שלך , אני .

לפני 17 שנים. 10 במאי 2007 בשעה 3:06

לפני 17 שנים. 28 באפריל 2007 בשעה 11:34

טוב
מאסטרולי יקירי שקורע לי ת'צורה , נא לא לאונן .
הבלוג הזה מוקדש לך , שפשף עיניים ותתכונן :

אתה שנעלם לי לרבע שעה - וחוזר עם כריך

אתה שמשגע לי את הנשמה - גם שלא צריך

אתה שמטריף לי כל החושים - ונותן עוד סיבה לחייך

אתה שמשחק איתי משחקי ניחושים - ולא משנה למה ואיך

אתה ששורד אותי בכל מצב - ולומד כל פעם על צבע הבלונד

אתה שמרגש אותי תמיד ועכשיו - ומשאיר לי מקום לעוד

אתה
העברת אותי לילה סוער - והמספרים עלו צמחו וגדלו
אתה
ויש בי (חור) שעדיין בוער - לא אגלה גם אם ישאלו!

אתה
שדואג מלטף ומחבק - תמיד שומר אותי קרוב
אתה
שתמיד מצליח אותי לרתק - ומשאיר לי מקום לאהוב .

אותך
שאני אוהבת כל כך
גרמת לי מחדש להתרגש ....

אותך
אני לא אשכח
ובתוכי האהבה בוערת כאש.

מוקדש לך על ערב אתמול , על הימים שלפניו ולפנינו .
מאחלת לנו שתמיד נחייך ושרק אושר יכבוש את דרכינו .


בהמון אהבה , שלך , אני.

לפני 17 שנים. 23 באפריל 2007 בשעה 0:26

צעדתי לבדי בשביל שאהב
צפיתי בשקיעה שציירה את פניו

זה הזמן לחיות בלעדיו

הוא הבטיח שלנצח נאהב
הוא שמר בחיבוק זרועותיו

זה הזמן לחיות בלעדיו

הוא לא אמר מה שם מתרחש
גם לא אמר שנשרפים שם באש

רק דאג , חזר וביקש
בשישי אני מגיע – לא להתייאש .

רציתי שיבוא , שנתחבק ונתאחד .
ועד עכשיו קולו בי מצלצל ומהדהד ...

" תחייכי אהובתי, אתקשר בקרוב
אחזור ומבטיח , יהיה לנו טוב "

מאז לא שמעתי את קולו יותר
ולא משנה כמה ניסיתי שוב ושוב להתקשר

הדפיקה בדלת הגיעה מהר
הבנתי מייד , איבדתי חבר.

ליבי כבה . הקו נדם .

וכעת הוא מביט בי ומחייך מאי שם ,
ויודע שמתגעגעת ואוהבת לעולם .

איך פתאום באמצע יום,
התנפצה האהבה, התנפץ החלום .

אותי הוא עזב
נתן את חייו

וכעת איך אוכל לחיות בלעדיו .?