כל הבוקר חיפשנו מודעות אבל, אף אחת מאיתנו לא מצאה, לרגע אחד חשבנו שאולי
זאת סתם שמועה מטורפת ואסי בכלל לא מת, בשעות הבוקר המאוחרות הגיעה עוד שמועה
שאמרה שהיום בשעה 14:30 נגיע לבית העלמין.
כולנו עזבנו הכל, יצאנו מהעבודה ונסענו לשם. היו לי רעידות בכל הגוף, פחד גדול,
בפעם האחרונה שהייתי בהלוויה זה היה אבא של ידיד שלי ויצאתי משם עם חוויה מזעזעת,
חוויה בלתי נתפסת והלם גדול. לא ידעתי איך אני הולכת לשרוד עכשיו,
הפעם אני הולכת לקבור ילד, אני הולכת לקבור את אסי.
זאת היתה הלוויה רועשת, המונים של אנשים הגיעו לכבד אותך אסי ביומך האחרון.
אמא קרועה ואבא שבור, לרגע היו נראים לי כמו אנשים מתים מהלכים, הלב שלהם איתך אסי.
האחים הקטנים שלך לא יכלו להביט ברגע הזה בו מניחים אותך בקבר ומכסים אותך בחול,
הם הלכו הלוך חזור כאילו לא מעכלים. לא מאמינים, לא יודעים מזה לחזור בלי אסי הביתה.
אחותך הגדולה, מור, היא צעקה שם את נשמתה,
מור אומרת שאם אתה לא פה איתנו, אז אין אלוהים. היא לא הפסיקה לדבר אלייך, אתה בטח שמעת הכל.
היא סיפרה איך היא תמיד דאגה שאתה תהיה הכי חתיך ואיך אתה היית השומר הפרטי שלה,
מור שאלה איך יכול להיות שעם כל המצוות שאבא שלכם עושה, זה מה שאתם מקבלים.
מור רצתה להשאר לישון איתך בלילה. הבטיחה לא להשאיר אותך לבד. מור שונאת את כולם היום,
אף אחד לא יכל להתקרב אליה, היא קיללה את כולם. היא רוצה אותך אסי, מור רוצה אותך בחזרה.
אתה יודע, אני בכלל לא מעכלת שאין אותך יותר.
מבחינתי בכל הזכרונות שלי אתה חי, אתה מחייך, בודק שאני בסדר. נותן חיבוק חם.
אני לא מצליחה לראות בך משהו אחר.
אתה אהבת את החיים והם אהבו אותך, אהבת את הזולת ואנשים אהבו אותך,
איש משפחה, ילד גאווה, ילד שאיננו.
שמור על משפחתך מלמעלה כי הם זקוקים לך כל כך.
חבר אותם מחדש, כי בלעדייך, בלעדייך כלום לא יהיה אותו דבר.
ילד פלא שאתה, תנוח על משכבך בשלום. בליבי יש לך מקום לעולמים.
ת.נ.צ.ב.ה
לפני 15 שנים. 15 בספטמבר 2009 בשעה 16:52
