אני לא מאמינה לספרים בהם כתוב שאני צריכה להיות אפס כדי להיות שלו.
ולא צריכה להיות צללית, כדי שהוא יאהב אותי. אני לא צריכה לשתוק
כדי שהוא יעריך את קיומי, ולא צריכה לצעוק כדי שהוא יכיל את נפשי.
הוא תמיד מתעקש שהוא לא הבעלים של מיס אפס, ולא שואף להיות.
הוא בנוי וחזק ויש לו את היכולת המדהימה להכיל אותך,
הוא נדיר ביופי הפנימי שלו, בחיצוניות הכובשת והעיניים המבריקות.
הוא אף פעם לא משאיר אותי בסימני שאלה, תפקידי הפשוט הוא להיות.
הוא מעריך אותך דווקא כי את עם לב מח ומחשבות,
יודעת לתמרן בין לתת ובין לחשוב, לציית או לאהוב.
דווקא בגלל שאת יוצאת מן הכלל מאתגרת את המוח, שוברת חוקים.
דווקא בגלל שאת מלאה בפירות, בתוך שביליי אהבה מתוקים.
מלטפת בחום גופך, מחבקת במלוא התשוקה
מנשקת עם שפתייך ועם נשמתך הרכה.
הוא חכם ונבון ולא אוהב משחקים
הוא נמצא בלי מסכות מתוך מעמקים.
הוא יודע לקרוא את נפשך והוא יודע לקחת,
הוא מעריך אותך גם אם לא תלקקי לו את התחת.
את יפה בעיניו כי זאת את בכל גוון וצבע, את נותנת גאווה, כמו הפרי לטבע.
הנפש, הלב והאהבה שקורנת מעינייך. הוא לא נשאר אדיש לאהבתך,
ולא עיוור לתשוקותייך.
הוא חורט בליבך את שמו דרך אהבתו ודרך התמסורך.
הוא מכיר את המסלול הקצר אל תוך חדרי ליבך.
האושר נכנס בדלת ברגעים שאת יכולה להיות נכס אהבתו על מי שאת.
הוא לא מקטין את קיומך וגאה בך, מאפשר לך להרגיש קיימת,
ואת בקיומך מאפשרת להרגיש ולחוש את היופי שבנתינה.
הוא יאהב אותך כי הוא לא יוכל להתעלם
מהאהבה והכמיהה שקורנות לך מהעיניים.
לפני 15 שנים. 20 באוקטובר 2009 בשעה 20:56