בדידותם של מספרים ראשוניים

בין הרצוי למצוי, לפחות מישהו דואג לקשר...

כשאלך, את תתגעגעי אלי?

כשאלך בפעם האחרונה והדלת תסגר אחרי, האם תבהי בה לרגע?

אם בלילה שתתעוררי מסיוט ותסתובבי במיטה תרגישי בחסרוני?

כשסיטואציה בבית תזכיר לך בדיחה פנימית שלנו ותצחקי לבד, החיסרון שלי יהדהד? 

כששאריות התלתלים שלי יעלמו סופית מהבית תשימי לב?

את לא אוהבת אותי כמו אז, וגם אני לא אותך.

וזה כואב, אבל האם באמת זאת הייתה האהבה?

נר שמסיים לדלוק כבר לא שם, אבל עדיין היה נר.

האם ככה גם אהבה? 

שרק מה שנשאר ממנה היא תחושת חמימות בבטן?

האם את גם חושבת על האהבה שהייתה?

האם גם את מחייכת מהזיכרונות?

מתי תהיה הפעם האחרונה שתחשבי עלי, לפני שתשכחי אותי?

עוד כשהגב היה נקי.  

כולם מבקשים משהו. כולם רוצים משהו. 

כמו חשבוניות, לכל אחד וכל דבר יש מחיר.

רגשי, פיזי, כלכלי. המחיר יגבה.

אתה מקבל חשבונית פתוחה, עם המחיר שבמקרה יש לך מספיר אליו בעו"ש. 

עסקה נכשלה.

מעביר שוב.

עסקה נכשלה, צור קשר עם חברת האשראי.

במקביל הודעה של ניסית לבצע עסקה שכשלה. 

וואלה.... ועדיין שילמתי עמלה.

תמיד ידעתי למצוא את הדרך, פעם אחת להגיע ליעד ולאחר מכן הדרך כבר ידועה וברורה. לא וויז ולא מפות.

את המסלולים אני יודע, את היעד אני מכיר.

אז למה עדיין אני לא מגיע?

רעידות בידיים. הרבה אבק. הרבה דיוק.

הרבה שינוי.

מהיום שנולדנו אנחנו גוססים.

כל יום אנחנו גוססים עוד קצת.

אם הייתי יודע מתי אמות באמת, מה הייתי עושה אחרת? אולי יוצא לחופשה ההיא, אולי נשאר ער לרקוד עד הבוקר, לאזור אומץ ולהגיד שאני אוהב, לקחת את הסיכון ההוא שתמיד פחדתי לקחת?

ההתמסרות הראשונה שלנו היא למוות.

לא משנה במה נאמין ומה נעשההוא יגיע,

הבחירה היא אם לקבל אותו בזרועות או בייבות פחד

אתה מוזמן. יום אחד נפגש 

יורד גשם ברוחב ואני בלי מעיל גשם או מטרייה.

הדרך ארוכה ונגמרו האוטובוסים לכיוון.

מזל עקום, ככה קורה כשטועים. 

קרקור קל עולה מהבטן, כנראה שאוכל רק שאגיע.

מנסה לסמן לטרמפ אבל לא עוצרים לי, גם אני כנראה לא הייתי עוצר למישהו ספוג מים באמצע הלילה.

Serial killer vibes...

פונה מעבר לפינת הרחוב ואור חמים של מסעדה מאיר את הרחוב החשוך. מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע והמסעדה מלאה באנשים מחויטים, צוחקים ומאושרים על רקע אור נרות.

עמדתי בחלון והסתכלתי, מקנא בחום. מקנא בצחוק. 

אבל בסדר.

   אני הולך בדרך שלי.

ככה משום מקום, לטובת הכלל, כולם יתחילו לעבוד יחד ולהוקיע את מה שהופך אותנו לנזק שאנחנו לסביבה. לכדור הארץ והאנשים האחרים.

אולי מוח כוורת, אולי ההבנה שאנחנו במסלול התרסקות, אולי תקווה באחדות. אולי. 

הכל באולי, הכל בסימן שאלה. כחלום בהיר.

ובנתיים עוד ילד שיכולנו להציל יחד. עוד פיסת אדמה שנהרסה.  שהוכתמה בדם.