ניצוצות

ניגודים : מסיבות BDSM פרועות - סמסטר ב' ....
אח אני שונאת את זה, את המעברים האלו בין העולמות השונים.
אז אני מתערבלת מבפנים מוצפת בתחושות כל כך שונות. דימוי עצמי שונה. היכולת ביטוי היא שונה.
זה ממש קשה לי.

וזה הכל "אני" , זה לא בעיה עם מי שאני, זה הסינתזה הזו, שמוזרה לי.

נזק.
איכשהו, בדרך מסתורית כלשהי הצלחתי לדפוק אתמול את הברך. כנראה כתוצאה ממעידה על העבדים - שלא היה עלים לא מחזירי אור, ולא מהבהבים, ופשוט טיילו להם על הרצפה השחורה (לבושי שחור) כשהם מרכיבים גברות כאלו ואחרות על גבם. ואני שמסתובבת ומסתכלת הישר ולא על הרצפה, במיוחד משום שרוב האנשים עומדים, וזאת על מנת לא לפגוע בהם, פתאום מועדת על משהו, ועוד חוטפת גידופים.
בושה. פשוט בושה.


מצד שני יכול להיות שפשוט נתקעתי במשהו בלי לשים לב.

הברך השניה לא היתה טלית שכולה תכלת, והודתה לי על עקבי נעלי הויניל שלי באבחת כאב חדה אי שם לקראת המשולש רוטב פיצה עם ביצה קשה (מעדן מהמאפיה ממול). הצרחה היתה בהתאם.

או או !
וניסיתי מחט, אצל לל"ג היקרה, רק שהצ'פחות של הלפני כאבו הרבה יותר ממחט שנכנסת ויוצאת מהבשר.... פעם ראשונה שלא במסגרת רפואית קלאסית. בו הו!
הקטע המשעשע יותר הוא שכאשר התבוננתי בה לפני כן מחדירה מחטים לאנשים, אני לא יודעת אני פשוט חשבתי על תפירה. ככה לתפור אותם מנקודה לנקודה...

אהם.

אני ד"א עם מסיבות סיימתי לעונה הקרובה. החופש נגמר ביום ראשון, וחוזרים לשגרה מבורכת.

יהלום של הלילה הזה נחתה במיטה, אחרי ערב מקסים.
בדרך הביתה כשהווליום והגירוייםהסביבתיים ירדו משמעותית קלטתי את הכאב בראש. והבנתי קצת יותר טוב מה עבר עלי לקראת סוף הערב.
ולא רק הראש, כשנשכבת במיטה והגוף מתחיל להרפות עושה ספירת מלאי לנזקים, כפות רגליים- צ'ק, ברכיים- צ'ק, גב - צ'ק ... וכך הלאה. כל החלקים במקום ומשדרים.
לפעמים אני מנסה להבין ביני לבין עצמי, מאיפה יש לי את הכח לעשות משהו בכל אחת מהמסיבות האלו. כל פעם יוצאת ואומרת שזו האחרונה, כי אני פשוט סחוטה לגמרי אחריה.
וכל פעם מוצאת את עצמי לאחרונה הולכת, בטיעונים שונים כמו: אם את כבר חיה- אז תחיי עד כמה שאת יכולה, שמותר לי לגנוב רגעים של חופש, הנאה, ומסיבתיות, רגעים מחוייכים ומהנים.
הפתעתי את עצמי היום. צחקתי. צחקתי. ועוד צחקתי. הצחוקים הגדולים והרעשניים שלי, ונראה שגם הצחקתי קצת אחרים על הדרך... זה כיף לצחוק, כיף להנות מדברים, להשתחרר...
להיות.

ועכשיו, כמו כל "אחרי" שיש למסיבות, בא שלב ההתאפסות, בו המציאות חוזרת להיות עצמה. הצבעים חוזרים לאפור, יהלום של הלילה נשארת מאחור. אני מכילה מציאות בצבעים סולידיים, שיש בה טוויסטים עלילתיים. כמו להשוות בין הקסם הראשוני שמשרה עליך אדם כלשהו, לבין האפטר-טייסט שמגיע מהצרות של האדם, החלקים הפחות מלהיבים או משעשעים שיש בו , ואפילו הבעיות שיש לו. ככה זה מרגיש. לי לפחות.

ואז כשמציאות אחת מתנגשת עם האחרת, מגיע השלב של הגועל, או של הדחייה שמביא עמו מעבר בינהן.
קשה לי איתו.
וגם קשה לי איתי לפעמים.

וזהו.

יהלום

לא יודעת מה נסגר איתי ועם הוצאת בלוגים כפולים. כאילו שבראשון אני יודעת מה אני רוצה להגיד, אבל רק בשני זה יוצא. פתאום אני יושבת וחושבת ואז באה לי המחשבה התהומית האמיתית שעוררה בי את האימפולס לכתוב, או סתם תהומית חדשה.
קמתי בשש עכשיו כמעט שבע, ולא ברור לי עברה אאוט אוף דה בלו כמעט שעה.
מתי שהוא התחשק לי לעשן סיגריה, ופתאום עלה במוחי הטעם של עשן סיגריה או הריח, או זיכרון של עישון.
הדבר הכי מצחיק זה שאני לא מעשנת ניקוטין. ואם כן, אני צריכה השראה ממש טובה, ואז זה כבר יכול להיות בשרשרת.
הקיצי שלי היה אתמול אצל רופא קיצים אבל עדיין התכרבל לידי בלילה, ועשיתי לו ים של נעימי בפרווה של הבטן. הרך הכי רק שיש.
אני בכלל לא בקטע של בני אדם אני... תנו לי חתולים, תנו לי כלבים, כל החיות המתוקות שלוקחות בסיבוב את בני האדם מבחינתי. ועדיין מידי פעם מתפלק לי, ואני חשה רצון בתקשורת אנושית (לרוב חולף מהר).

שקט. אני צריכה שקט. אני תמיד צריכה שקט. איכשהו תמיד יש יותר מידי רעש סביבי (או אנשים שדואגים לייצר עבורי אותו) וכל מה שאני רוצה ברגע נתון זה שקט. והרבה ממנו.

אבל הדבר הכי מעצבן בחיים שלי כרגע הוא שאני צריכה כסף. אני לא מדברת על עשרות אלפי שקלים (לא שהייתי מתנגדת). אני יודעת שאם אני אעבוד במקביל לעיסוקיי הנוכחים זה יגמר ברע. שאני לא יכולה להרשות לעצמי שיגמר ברע. שאסור לי לסכן את מה שאני עושה, ושגם ככה אני בקושי מסתדרת עם זה. .אבל אני צריכה כסף, ואני מתגעגעת ברמות קיצוניות לעצמאות נשכחת. אז כך שאני תקועה במילכוד.

שבע בבוקר. אסור לי להציק לעצמי על הדברים האלו עכשיו.
חוזרת לנחור היום עוד יהיה ארוך.

מכירים את הימים האלו שבהם קמים ממש מוקדם למרות שאין שום צורך בכך?
ככה קמתי היום. אבל אל דאגה אני אחזור לישון בקרוב.

זה מעצבן. אבל יש תמיד מעצבן יותר
(כמו לא לחזור לישון)

קלטתי שאני עושה רונדלים בין הפייסבוק-הכלוב-המסגנ'ר.
ממש כמעט כמו החתול שלי כשהוא רודף אחר זנבו.

וואלה, אנשים! צריך חיים! אמיתיים, עם אנשים אמיתיים, לא רק עם ניקים ושמות
כאלו שאפשר לחבק , ולדבר סתם, ולהסתכל בעיניים, ולתמוך וכל השיט הזה.

לעזאזל.
I need my tribe.

תאכלס אין לי כזה.
יום אחד, כשאקים משפחה, אני אדאג שיהיו שם כמה שובבים שיעשו שמח וצרות, ויגדלו לשבט.
הפנטזיה לחיי משפחה שלי זה ארוחות שישי בערב, שיש מספיק אוכל לגדוד על השולחן, ושכל אחד מהילדודס יביא את הג'מעה שלו איתו, ושיהיה אקשיין. אני גם אשמח להביא את הג'מעה שלי. כלומר את החברים שלי.רוצה בית שתיהיה בו אווירה לבבית מכניסת אורחים רצויים. לא יודעת שיהיה תמיד מטבח חם, אוכל, למרות שאני לא מבשלת בשיט. שיהיה בו נוחות, אבל לא פלצנות ויומרה, ושיהיה בית חם כזה בנשמתו.

זו הפנטזיה שלי. די מאז ומתמיד.


נ.ב : האבק גמר לי את הסינוסים,
וגם את הקוסינוסים
וגם את הטנגנסים, והקו-טאנגנסים...

אני שוכבת במיטתי כאובה ודואבת, מרגישה איך הגוף שלי נכנע אחרי יום עם מאמץ קצת לא שגרתי עבורו. כל החוליות הכואבות, השרירים שהתאמצו להם.
זה לא כיף, זה בטוח. אבל מה שמחזיק אותי ברגעים האלו זו הידיעה שזה יעבור. מחר מחרתיים. כמו כל דבר בחיים האלו, גם זה יחלוף.

במחוזות אחרים, חוסר ידיעה מציק לי, מוציא אותי מאיזון מסויים, וכל זה מתחבר לתחושה של עצבנות. לא נעים/כיף/נחמד. מאיפה אני מוצאת את הסבלנות הזו, אני לא יודעת. בעה. לא כיף, ולא נעים.

האבק הזה מריח זוועה. הדלקתי מזגן על קרור. זה לא כיף!!!!

אני מתעדת להגיע מחר, וכמו תמיד, הבעיה הצפויה מראש היא מה אני אלבש. עניין הבגדים יכול לשגע אותי. הרגיל שלי זה ג'ינס וחולצה, אין לי סבלנות לשיגעונות האפנה וגם לא היתה לי כזו. הסגנון של החולצה משתנה, וכשבא לי לדפוק הופעה, אני יודעת לעשות זאת. אבל ראבאק, אין לי כבר מה ללבוש ממסיבה למסיבה.

יעבור.

It has been done 😄

אני נהדרת!

(וכאובת גב)

פתאום נפל לי האסימון, וההבנתי למה התחמקתי מהמשימה הארורה של לסדר את החדר שינה שלי. הבנה שערמת הבגדים שעל המיטה לא נמצאת שם מסיבה הגיונית.
מסדרת אותה והגב משתנק לו מכאבים.
אני נאלצת לגרש את החתולון מהבגדים עליהם החליט להתיישב, מילים לא עוזרות, רק משיכה של החולצה מתחתיו גרמה לו להבין את הרמז....
עומדת, זזה, מקפלת, מקפלת. ממייינת...
סל הכביסה שהיה ריק, עבר את חציו.
והגב.
משתנק לי וגומר את הצורה.


הייתי מעדיפה שיכאב מסיבות אחרות.

בין הפסקות מסדרת את הבגדים מעל המיטה.
יודעת שהם ימצאו את מקומן בארון. הארון יהיה מסודר. שהמיטה שלי תגיע למצב שמגיע לה.

יחי ניקיון החדר!

היה טוב. היה ממש, ממש טוב.
היה לי נעים, היה לי נחמד, ואפילו שתיתי בירה אחת! (כבדי, בלי בעיות, שומע?)
א' - אזהרה כללית- לא להרים יותר את יהלום! בלי לשאול "ואם כן אז מה יקרה?" - אסור! יהלום לא מרשה!

ט' - החיבוק שלך הכי טוב שיש! ולא יעזור לך. פשוט ככה. והחולצה שלך היתה מהממת.

ש' - אני עדיין מחכה שתקרעי לי את הצורה.

ס' - את מתוקה ויקרה לי... חיבוק עצום גדול ועוטף.

ס'ב' - אני רוצה עוד חיבוקים ממך. לא יעזור לך.

לזה שזו היתה הפעם הראשונה שלו.. May there will be many many more happy occasions as this for you 😄

לאיש עם אוזני הארנב- אני חושבת שהאישה צריכה לקחת יוזמה בעניין ולדאוג למשהו חמוד לא פחות לפורים!!!


היה טוב וכיף ונחמד.
תהנו ותשמרו על עצמכם.