ניצוצות

קמתי היום בבוקר, ואמרתי תודה למה שלא יהיה שם למעלה למטה ומסביב, על האינטואיציות שנתן לי, ועל זה שלא התפתיתי בגחמה של לילה לצאת אתמול בלילה. הגרון ניחר, כואב, ותחושת התקעו לי ברזל מלובן בשקדים הריצה אותי בבוקר לרופא וקיבלתי אנטיביוטיקה. נו אז אני חולה. יעבור.............
חולה מגעגועים, זה מה שקורה כשמשאירים אותו לבד!
זוועה!

מצרכי בסיס :

1 סנדמן
1 יהלום

מרכיבים:

פנס
בטריות
שובי דובי
עוד בטריות
בקבוק מרלו (בלי המתכת שמצפה את הפקק!)
מים ( בטמפ' החדר, בתוך הבקבוק?)
כריות



Theme song (שיר נושא) :

כלניות , להקת "בוסה" שמתמחים בעיוות שירים ישראלים למקצבי פסדובלה/ בוסה נובה (אוהו, הקול של הזמרת...)


התוצאה:

רטיבות כללית בביניין
5 אורגזמות לפנים !!! (לא פיסית, סלנגטיבית)
1 יהלום מותשת מחוייכת ומרוצה
1 סנדמן , בעל גפיים משותקות זמנית.


אפטר קייר:

2 פיצות בנות 6 חלקים כל אחת : אנשובי, בולגרית, בצל, פטריות מקופסא (הזונות לא שטפו). הסנדמן ממליץ על רוטב צ'ילי על הפיצה (על הפיצה חבורה של סוטים!!). וכמובן קולה (לא פפסי, לא חמה, קולה, של קוקה קולה זו שהורסת קיבות ושינים!)


מסקנות:
קיד'ס
Don't try at home....

* אין הנ"ל לוקחים אחראיות על שום נזקים פיזיים מנטליים ריגשיים נפשיים, חושיים וכו' על איזה שהוא נזק או אסון שיקרה לכם בעקבות קריאת פוסט מזדיין זה!*

אני בדרך כלל כותבת על לילות ועל כמה שהם קשים לי, היום זה הבוקר. החל מהשחר נראה לי השינה שלי הגיבה בחוסר יציבות לאור, והלכה ונעלמה ממוחי לא משנה מה ניסיתי לעשות. הגעתי למסקנה שהרגל הנקועה מייסרת אותי. אז מרחתי עליה משחה רדיואקטיבית, או לפחות אחת שמרגישה ככה, ווולטרן, ועטפתי אותה בתחבושת אלסטית. עכשיו היא שורפת, מה שאומר שבנוסף לכל יש שם דלקת ארורה. אין לי כוח להתחיל לטפל בה, להגרר לרופא, וכו וכו.
אני עייפה, מרוחה, עם סידורים של יום שישי לטפל בהם. ורגל כואבת. שורפת. בנוסף להכל. אני תוהה איך אני אגיע היום אל האיש שמחכה לי . כולי מפורקת, ולא משנה כמה שאני נחה אני עדין שפוכה. זה ממש מתסכל.
אני תוהה אם אני לא דורשת מעצמי יותר מידי בבת אחת. בינתיים הרגל שורפת. מתסכל

היה לי סופ"ש גדוש בחויות מאתגרות וטובות. פגשתי אנשים מדהימים, טובים ויפים (מכל הכיוונים , נפשי, גופני, מחשבתי וכו') .
נהניתי מאוד, למרות שהיה לי לא פשוט.
עדיין לא למדתי לשתוק כשאני כואבת, מוצפת חושית, באמצע המולה, הדבר הכי השרדותי שלי זה לקחת שליטה על ה"מסביב", בזמנים האלו לא למדתי עדיין "להחליף הילוך"- אני ב"שו?ק" שעדיין קיימים בי שרידי ילדו?ת. מדהים שבגילי ה"מופלג" (עלאק!) עדיין יש קטעים שמרגישים כמו "גיל ההתבגרות".
אני לא מתרגשת מזה, על אף המודעות החדה כתער להתנהגותי זו שחוויתי באופן חד ערכי. אני יודעת שאני בכלליות תוהה בוחנת וחופרת באופן מתמיד. זה חלק ממני, יש בזה טוב ורע, אבל כל זה, ממש לא מקור ה"שריטה". יש דברים אחרים שעשו טוב טוב את העבודה.
אני חשה מוצפת במחשבות ותהיות, מהסוג הזה שקשה לתפוס בין הידיים, ולדעת בדיוק במה מדובר.זו אכן הצפה. זו הצפה מהסוג שאתה יודע שצריכה לקרות, ואתה יודע שהולך להיות מורכב וקשה לגלות את כל המחשבות והרגשות.
אני כן בשוק מזה שזהו חלק מתהליך של התבגרות כלשהו, אני כן מתקשה לתפוס בי את קיום שרידי הילדות. אני מקווה שעדיין יש בי את היכולת ללמוד ולהשתנות. עבורי ראשית כל, אחרי זה העולם. אבל מעבר לתקווה אני מרגישה שיכולת זו קיימת. לא במיטבה. אך עודנה שם.

תודה על האהבה... (איך אוכל לומר זאת בלי להשמע "קיטצ'ית" ברמת ההקאה??)
תודה על הסבלנות
ותודה על הקבלה.

הלוואי ואוכל לתת לעולם וליקרים אלו את אותה התחושה.

היום ידיד שלי טען שרזיתי. לא הופתעתי, כי היתה לי תקופה מעיקה למדי, שלא אכלתי בה כמעט. האמירה השניה שלו היא זו שהפתיעה אותי .. זה היה משהו בסגנון של דווקא יושב עליך טוב (בהתכוונו למשקל) ושהוא הולם אותי (כנראה שהכוונה היא ל"פוזה" או סתם את לאישיות...)
האמת שהיציאה הזו קצת תפסה אותי בבייציות, משום שלפני שיצאתי מהבית הסתכלתי על עצמי במראה, וראיתי שהג'ינס שיצא מהכביסה (זה המצב הכי מכווץ של ג'ינס, קצת לפני שהפולקעס הצליחו להרחיב אותו לפי צרכיהן) והוא נסגר בלי בעיה, אפילו הבד לא נמתח בשביל הכפתור העליון... הבטתי בבואתי המשתקפת לעברי מן המראה ובאופן יוצא דופן חצתה את מוחי מחשבה שאני רוצה להוריד את הבטן הזו. דווקא בתקופה זו כשהרזתי בצורה לא רצונית ברמה שאפילו מישהו שם לב לכך והג'ינס עצמו לא היה הדוק וחונק, אני שמה לב לבטן!
אני ומשקל, משקל ואני.
תמיד הייתי גדולה יותר מכולם לידי, במיוחד בתקופת ילדותי (אני לא אכנס להבטים חברתיים, משום שאני מאמינה שבמקרה שלי הייתי שונה מספיק בשביל שיציקו לי גם אם הייתי רזה, וילדים עם אכזר- היו מוצאים את הדרך... אבל אם מוזר, אז אפשר להתייחס גם למשקל כשוני) לאחר מכן, בגיל ההתבגרות כולם החלו לצמוח, אני קצת קטונתי בגדלי, ומבחינה ויזואלית לא הייתי יותר ממלאה קלות, בהחלט "כוסית" לפי ההגדרה. אז לא ידעתי את זה, וגם לא הערכתי את זה. מיתוגו החדש של גופי, בנוסף לגילוי המיניות שמתחוללת באופן טבעי בגיל ההתבגרות, יצרו קישור שאז עוד לא היה מודע לכך שמיניות היא כוח. בד בבד לא יכולתי להתעלם מהמבטים ברחוב שנשלחו מעיניהם של זכרים שעברו על פני, לא הייתי עוד אדם ברחוב אלא אובייקט מיני לכל דבר.
כך גדלתי לתוך הגוף שלי. תסכולי גדל גם כן, לא הייתי אני , ההתייחסות אלי הייתה על פי גופי ומראי. מתי שהוא מרוב תסכול אני זוכרת שגזרתי את מחלפות ראשי קצר. לא רציתי להיות כוסית. רציתי רק להיות אני. שיסתכלו מה יש מעבר.
השנים עברו, וגם אני השתניתי.
בעקבות מצב רפואי, מצאתי את עצמי +20 ק"ג עלי ובקושי מתפקדת. הזמן ממשיך ללכת. היום אני מתפקדת הרבה יותר, אבל המשקל עדיין פה ברובו. עדיין חומת מגן עבורי, אבל לא מונע ממני להרגיש סקסית ומינית. אני מתפקדת, אני חיה, אני אפילו מסוגלת לרקוד (במתינות, ראבאק! במתינות!!!), וכן אני יודעת שאני משלמת על כך מחיר אחר כך. אבל אני רעבה לחיים הרבה יותר משאיי פעם הייתי. אני עושה הכל (ואם לא הכל, אז את הדברים שאני יכולה לעשות פר רגע נתון ) כדיי למצות את הגוף הזה, להנות ממנו, לחיות איתו, באמצעותו. והמשקל?
הופתעתי מעצמי היום, כשהתבוננתי במראה, והבטן הפריעה לי.
הופתעתי מכך שאני רוצה להיות יותר "קטנה" פיזית.
בלי שום הכנה.
אני מספיק מבריקה (וצנועה..) בשביל לדעת שהמשחק האמיתי של המיניות לא תמיד תלוי גוף, ושיש בו לא מעט מחשבה... אני סקסית בלי שאני מנסה להיות, למרות עודפי המשקל. אני יודעת שיש למראה וגוף משקל במשיכה האנושית, אני לא מטומטמת ועיוורת. ברור לי שיש אנשים שמעדיפים טיפוס מלא, טיפוס רזה, בלונדינית, שחורדינית, שחורה, בהירה, ברונטית או ג'ינג'ית. ובסטטיסטיקה הזו אני לא מנסה לנצח, אלא מקבלת בהבנה, שיש לי מקום, כמו לכל אחת אחרת. אני לא מאלו שמסתכלות על המשקלות ונכנסות לדיאטה כי העלו קילו אחד או חמישה... אני אוהבת אוכל. אני אוהבת טעמים, ואני בטוחה שיש קשר בין מצב נפשי, גופני, למצב האכילה, איכות, כמות, וכמובן גם מתיקות. אני לא מרחמת על עצמי ואומרת שאני קורבן של נסיבות. אני יודעת שזרקתי זין ולא חשבתי לפני שאכלתי. אני יודעת שלא היה לי אכפת אז ויש לי סיבות משלי. אני מקבלת את זה. סולחת לעצמי.
אבל אני לא מבינה, איך זה שאני מביטה פתאום במראה, והבטן שלי שם, והשומן מכסה את השרירים והשלד של גופי.
משהו השתנה בי : הגודל.
אני נראיתי לעצמי גדולה מידי. וזה משהו שאף פעם לא חשבתי לעצמי.
לאורך כל חיי, לא שפטתי את שומני במושג זה. כן הם יכלו להיות הכי נוראים שיש, הכי גועליים שיש, בטני המשתפלת גדלה למפלצת ברגעים מרים מסוימים. בגדי שנאו אותי, ובכלל אני קורבן אופנה ידוע לשמצה, במיוחד כשהייתי יוצאת מסבב חנויות בידיים ריקות ותסכול עצום.
אבל גודל – גודל תמיד היה היתרון ולא החסרון.
אני שנאתי את גופי דאז בתקופה שבה הוא היה "שווה ", כל מבט שחוויתי מגבר סתמי ברחוב, היה מרגיש לי בתור מעדן מין למזדמן הרעב. שנאתי את זה בכל נפשי. שנאתי אותם, שנאתי את מבטם, ושנאתי את המחשבות שליוו אותו, והריר שניגר מפיהם כמו תנים סביב נבלה....
המשקל הוא חומת המגן שלי.
הסתכלתי במראה, והוא נראה מיותר.
לראות את עצמי ככה, אישה שגדולה מידי, אישה שמעדיפה, ו/או בוחרת , להרזות ממשקלה כדי להיות יותר (רחמנא ליצלן) קטנה?!?!
אני יודעת שאני מושכת גם במשקלי הנוכחי. אני נהנית מהגוף שלי. אני תוהה האם נכון להוציא את נעלם המיניות מתוך המשוואה הזו. אני יודעת שאני מינית, מושכת, סקסית. ואני לא מתייחסת בכך לאופן בו פלוני X או פלוני Y יסתכלו על גופי מהצד וישפטוהו. אני מדברת על היכולת שלי ליהנות ממנו. זהו מקום פנימי שיש להרבה בני אדם בנפשם, המקושר למיניותם ולדרך שבה הם חווים אותה. אני חווה אותו גם במשקלי הנוכחי.
אבל הגודל, הו הגודל הוא משהו שונה ואחר. הגודל שלי הוא הדרך שלי לומר לעולם, אוי לכם אם תתעסקו איתי. הגודל שלי הוא הדרך להרתיע את מי שאינני רוצה שיתקרב אלי. הגודל שלי הוא חומת מגן.
אני חוששת כי יש סיבה טובה לרצון להשיל. אני יודעת שלא אהיה חשופה. אני יודעת שאני יכולה להיות פשוטה. אני הולכת לשנות את הגוף שלי בצורה קיצונית. אני יודעת שכשאשנה את הפיזי שלי, אני אראה יותר "כמו כולם" ופחות גדולה ו/או שונה.
אני בטוחה שעדיין אהיה יפה. אני יודעת שישנם זכרים ארורים שיזילו עלי ריר בכל מצב. להיות קטן נתפס פעם בראש שלי כחולשה. ועכשיו? השתנתה תחושתי. אני לא שופטת את עצמי באותה עין. משהו השתנה.
אני מרגישה בשליטה על הגוף הזה. אני מרגישה את הצורך להשתמש בו לשם צורכי והנאתי. אני רוצה להפיק מהמניאק הזה את המקסימום. אני רוצה לעשות את זה, כתהליך שינוי, ולא סתם עוד משהו שנדון מראש להישבר.
אני רוצה לשלוט בו. והוא לא ישלוט בי.
הגוף שלי.

??????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

*** כל מי מכם שרצה לשמוע תאורי מין סוערים, רכילויות תוססות, ושאר פטפוטים למינהם שעלולים לצוץ בעולם כתוצאה מה{SANDMAN} שנוסף לכינויי, אז סליחה. טעיתם.
לא הפעם 😄 א-ב-ל .. מה שכן הייתי רוצה להגיד (ותניחו איזה מסקנות שמתאים לכם לחשוב) זה ש...
פאקינג טוב לי ! ! !
טפו, טפו, טפו...

אני רוצה
לתפוס אותך אותך, ביד אחת,
לחפון בתקיפות כמו שאני אוהבת.
את היד השניה לכרוך סביב צווארך ,
להעביר בשער ראשך,
להרגיש את השפתיים האלו, תופסות את שלי,
את הלשון שלי מתנגשת בשלך , "מלחמת -לשונות"...
אני משתוקקת לשאוף אל קירבי את ריח גופך, שאוכל כבר לאשר אותו ברטיבות בין ירכיי.
תנוחות נטולות חשיבות בעיניי , זה לא משנה לי איזו, אני רק רוצה לטרוף אותך כבר.
זה לא משנה לי באיזה מבט תסתכל עלי, אני חושבת ש"הסגרת" בפשטות מה הדרך הכי טובה להמיס אותך.
ואני אוהבת את זה. מבחינתי, גלה לי את הכל, ותן לי לפעול. אני כבר אמצא את דרכי.
אני יודעת שהדימיון שלך, חולה לפחות כמו שלי, ובאשמתך אני מסתובבת עם "זקפה" רטובה שהולכת לחייך אותי כל היום. אני יודעת שאתה תמצא את הדרך לפרוק אותי, וכבר רוצה לדעת אותך, לנשום אותך, להעמיק לעיניך, כבר משתוקקת לכך שהפרמונים הארורים האלו יגידו לי ש"כן", ואז אני אוכל לבלוע את הלשון שלך בלי מלח, מים, פלפל ושאר ירקות. אני רוצה אותך חרמן ונוטף לפחות כמוני.

ושכחתי בעצם לרשום שכל זה נאמר, כי אני רוצה שעיניך יזדגגו מול המסך כשתקרא את זה, אני רוצה שהלשון שלך תלקק את שפתיך ושהדימיון שלך יתחיל לעבוד שעות נוספות.

אני חושבת שאתה יודע כבר מה אני רוצה שיעמוד כמו טיל כשתחשוב עלי...

אתה עושה אישה אחת, מאוד חרמנית 😄

ולמען הסר ספק, מי שזה כתוב אליו, יודע שזה אליו, אל תתחילו לשער השערות, ולחפש מסקנות.

אני מפחדת לירזות
אני לא אוהבת את זה שהגוף שלי קטן במידותיו
מרגיש לי שאני מאבדת את עצמי, והופכת להיות גוף בלבד.
פויה...............
ולא סתם גוף
גוף קטן מידי
כוסי מידי

אני חולמת בהקיץ בלילה על פנטזיה , ואיך שביקום אחר, מקביל לזה הוא היה נעתר לי. את הנר השחור שהדלקתי כעת הייתי מדליקה בצידי מיטה בה היה שרוע .הייתי מחייכת אליו את חיוכי הממזר שבממזרים, מהסוג שרומז "חכה.. חכה..." וחיוכו היה מוחזר בדממה. אני נתקפת תשוקה להעביר את ידי על גבו ללטף, לצמרר ולשגע. אני רוצה להרגיש אותו רוצה אותי שוב, להרגיש את לשונו ואת שפתיו נושקות למקומות מגוונים בגופי, מלקקות, מוצצות.
עוצרת.
עם כל הכבוד לרצון לפתות, מרחיקה את המחשבות ממני ועוברת הלאה.

בסוף הגעתי למסיבה. ממש לפני הרגע האחרון, שבו אין טעם להגיע אל מסיבה:)
רקדתי.
רקדתי יחסית אלי הרבה.
קלטתי שיש מזגן בפנים, וזה קונספט מדהים, משום שכל פעם שגררתי את עצמי החוצה מצאתי את עצמי נשאבת פנימה.... מטעמי מיזוג...

הגעתי למסקנה שיש צורך דחוף , לשנות את נהלי המסיבות ב"קהילה"
למשל:
כל אחד צריך להסתובב עם תג שם , על הלבוש השחור שלו. רצוי תג שם זרחני. שיבלוט בחושך! ככה לא ירגיש לי יותר מסיבתי בצ'ט המקולל פה מאשר מחוץ לו.

אני בעד משחקי חברה למשל! כל הסשנים הפומביים האלו, גרמו לי לרצות לעלות לבמה, לקחת מקרופון לידי.ולהתחיל לנאום:
[i]
"שלום אני יהלום,
אני רואה שכולכם פה מסתובבים במעגלים סביב הזנב שלהם...
אז למי שלא יודע פה זה מסיבת סאדו,
ונתחיל עם משחקי חברה!!"
[i/]


לאן הגעתי?
אם הגעתי לשעמום במסיבות סאדו! אני ממש במצב רע. שלא נדבר על זה שכמעט נרדמתי


ראויים לזיון:
מציינת טובה את שלושת המוסקיטרים, שממבט מהצד, היו היחידים שנהנו שם באמת. יישר כוח לכן 😄


**************************************************************************
ציצים:

הציצים שלי גדלו. כן , מדהים, גם אני לא יודעת איך הם עשו זאת! אבל כנראה שהם החליטו להצטרף לשאר הגוף שלי 😄
כל מה שאני שומעת לאחרונה זה כמה שהציצים שלי עצומים , כמה שהם מיוחדים, כמה שהם מדהימים, וכולי.
חברה, הם כבדים. כבדים!
אל תחשבו שזה גן עדן - זה שובר את הגב!

באופן כללי נמאס לי שמסתכלים עלי ורואים ציצים.
כאילו מה בזה אני מסתכמת ? ציצים??!
you think?

כן הם אמנם ראוים להכרתם כיפים, מענגים מושכים, וכולי.. אבל ראבאק. נמאס ![

הם מוציאים ממני את המר שבמר.
סוחטים אותי ריגשית.
הבקרים יותר יציבים.
גם הצהרים
וגם הערבים.

אני פשוט שונאת את הלילות האלו. כל תוכי גועש וקודר.

פויה לילה פויה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

איכס.