לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

To infinity and beyond

זו אני, המחשבות שלי, האהבות שלי
לפני 3 שנים. 1 בנובמבר 2021 בשעה 5:24

בינינו, ידעתי מה מחכה לי, אבל לא ידעתי איך זה ירגיש. ראיתי את החבל הארוך מבצבץ מהשקית כשהגעת, וחייכתי. כי כלמפגש איתך הוא הרפתקאה. ואני כמו ילדה טובה, מוסרת לך את ההובלה שלי, את הגוף שלי.

הזדיינו בדוגי. כמה התגעגעתי לזין שלך ולתחושה שלו ממלא את הכוס שלי. ואז האצבעות האלה, מיומנות כל כך, מביאותאותי לשרשרת אורגזמות שכבר הפסקתי לספור. ותוך כדי הצלפת בי, עם השוטים החזקים(!), הכואבים, ואז עם המסרק שלי(מה יהיה?) ועם הידיים שלך, ואני בוכה וצוחקת.

ואז אספת לי את השיער והוצאת את החבל. עדיין לא קשרת אותי לפני כן. אמרת לי לשבת ולא לזוז והתחלת ללפף אותוסביבי. בהתחלה סביב הצוואר, ואז סביב החזה, מלפף סביב הציצי שלי, חונק אותו, מכאיב. ואני גונחת. איזו תחושהמדהימה, ההרגשה של החבל נמתח על גופי, הידיים שלך נוגעות/ לא נוגעות, ואתה כולך מרוכז, בי, בריתוק שלי, בהנאהשלי. בשלב מסוים, שלחת יד לכוס שלי ונפתחו לך העיניים. הוא היה רטוב ונוטף, הוכחה לזונה שאני, להתרגשות, לעוררותשלי.

וככה קשרת אותי, בכל מיני צורות, פעם את הידיים, ואז את הרגליים, סביב העורף, מלמעלה, ומלמטה. ואז גם ההצלפותהאלה, כואבות, ואני מביטה בך, מהופנטת, שואפת את החוויה החדשה הזו איתך.

ואז לקחת אותי והעמדת אותי מול המראה. שאסתכל על הגוף שלי, קשור ביצירה שלך. נזכרת שאמרתי לך לפני, שנשארו לייומיים למנוי, ואז מיד שלפת את הטלפון שלי וצילמת.

איך אומרים בונילית? מזכרת קטנה מקשירה ראשונה.

תודה אדוני.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 27 באוקטובר 2021 בשעה 12:29

והיום בבלוג, פינת התרבות.

לא זיונים, לא הצלפות, לא שליטה ולא התמסרות.

המלכה אדל שברה שתיקה בת 6 שנים, והוציאה שיר פשוט נפלא, מלווה בקליפ מרהיב.

בלי קשר היא גם עושה טור בלונדון, אבל זה ליום אחר ולחלומות רחוקים.

 

קחו ותיהנו:

 

Easy on me

Go easy on me, baby
I was still a child
Didn't get the chance to
Feel the world around me
I had no time to choose what I chose to do
So go easy on me

 

לפני 3 שנים. 25 באוקטובר 2021 בשעה 12:45

מסיבה כלשהי, אני מתקשה לכתוב ברהיטות על המפגש האחרון איתך. מרגישה שהמחשבות שלי מבולגנות, שאני לא זוכרת את הסדר המדויק של האירועים, או את כל המקומות בגוף שנגעת בי. אולי זה כי כל כך חיכיתי לראות אותך, התגעגעתי למגע שלך, לריח שלך, לעוצמות.

למעשה התחלתי להתכונן למפגש שלנו כבר לפני, כשעדכנתי אותך שקניתי סט של פלאגים בגדלים שונים, כדי להתאמן. מהשניה שחזרתי הביתה, לא יכולתי להתאפק, והתחלתי לדחוף אותם, אחד אחרי השני, וגמרתי בטירוף. ידעתי שכדאי לי להתכונן לקראתך, כי כבר למדתי שהחדירות שלך בלתי מתפשרות.

בערב, איך שנכנסתי לדירה, נישקת אותי, ומהר מאוד מצאתי את עצמי כורעת על הרצפה, מוצצת לך את הזין. ושוב הרפלקס המעצבן הזה בוגד בי. ראיתי שזה עצבן אותך ובתגובה גררת אותי למיטה, הורדת לי את המכנס והתחתון, וחדרת לתחת שלי. זה כאב ושרף, וראיתי כוכבים. אבל אתה לא עוצר ולא מרחם, ומחטיף לי תוך כדי. 

אחרי זה, במקלחת, אמרת לי להתיישב באמבטיה מולך, החזקת לי את הידיים מאחורי הראש, והרגשתי את השתן שלך מתחיל לטפטף מעליי. זה היה מחרמן, וחייכתי.

מתישהו באמצע הגיע הסושי, והיו דיבורים, ואמרת לי לדחוף פלאג מולך באמצע הסלון, (זכור לי גם שהמסרק שלי כבר לא יהיה תמים יותר), ואז גררת אותי שוב לחדר, וחדרת לכוס שלי, שהיה צמא לקראתך.

ופתאום, תוך כדי שאתה מזיין אותי והולם בי ומחטיף לי - התנתקתי. הרגשתי איך הכל נהיה שקט, וכלום כבר לא כואב, ואני עטופה בך, נותנת לך להשתמש בי. וחייכתי. 

בלילה, כשכבר היינו חצי רדומים, התחלנו לגעת, ותוך דקות הזין שלך שוב בתחת שלי, והפעם אני כבר פתוחה לקראתך, פעורה, מכילה, מתמסרת. ואתה מפמפם אותי חזק, גומר לי בתחת, מכסה אותי שוב בנוזלים שלך. וחייכתי.

😁

לפני 3 שנים. 18 באוקטובר 2021 בשעה 5:24

זה היה סשן אחר ממה שהיה לי עד כה איתך. אגרסיבי יותר, כואב יותר, עוצמתי יותר. הסשן הראשון שביקשתי להפסיק.

זוכרת שתפסת אותי בשיער, גררת אותי לחדר, והורדת אותי לרצפה. אפילו לא הפשטת ממני את כל הבגדים, רק חשפת לי את הציצים, והורדת לי קצת את המכנס והתחתונים. כמה משפיל.

ומכאן, כצפוי הכל מתערבב לי. זוכרת את הפלאג ואז את הקרס נכנס אליי מאחור בעוצמה, את ההרגשה הכיפית של המלאות שהוא מביא איתו. את החבל הארוך נכרך סביבי, מתחבר לקרס, לקולר ולשיער(!). את חוסר היכולת לזוז כי כל תנועה קטנה מכאיבה ומגרה בו זמנית.

זוכרת את האצבעות שלך, אלה שאני כל כך אוהבת, חופרות בי בתחת ובכוס, כמעט וגורמות לי להשפריץ (זה לא קרה לי עדיין, זה חתיכת ציון דרך בשבילי).

זוכרת את המציצות הארוכות, שלא נתת לי להפסיק, בלי לנשום, בלי לקחת אוויר, עם רפלקס הקאה מעצבן שלא עזב אותי.

זוכרת את הנוזלים שלך עליי. בהתחלה הזרע שלך, מכסה אותי, ואז באמבטיה את השתן החם שלך נוזל עליי. החיוך הראשון שחייכתי במפגש הזה.

זוכרת את הקול התקיף שלך. נובח עליי הוראות ופקודות, קורא לי זונה וכלבה. כמה זנותית הרגשתי, משומשת, מטונפת, מכוסה במיצים שלי, ובזרע שלך, ובשתן. ואז שאלת אם אני אוהבת את זה. ואמרתי כן. כן מה?!

כן אדוני.

(וככה במילה אחת, פרצנו עוד ציון דרך 🤩)

 

לפני 3 שנים. 13 באוקטובר 2021 בשעה 14:39

בכלל לא חשבתי שהמפגש הזה יתגלגל לשם. בעצם זה קצת שקר. הנחתי את האקדח במערכה הראשונה, וידעתי שסופו לירות במערכה השלישית.

בהתחלה, כשניסחנו את הגבולות שלי, אמרתי לזה לא. אפילו לא השקעתי יותר מאלפית השניה לפני שעניתי. היה ברור לי שמדובר בקו אדום מבחינתי.

עם הזמן איתך, אני מרגישה שאני נפתחת. לעוד חוויות, עוד תחושות, פורצת איתך עוד ועוד גבולות.

בצהריים הנחתי את האקדח על השולחן. כתבתי לך שקראתי פוסט על משחקי שתן ושזה חירמן אותי בטירוף. הגמירה שהייתה לי מזה הייתה אלוהית. יכולתי לשמוע את החיוך שלך רק מההודעה הקולית ששלחת לי בתגובה. וידעתי שבמפגש הבא שלנו זה הולך לקרות.

אחרי שזיינת אותי חזק כשקמנו בבוקר, הלכת לאמבטיה להתנקות. ופתאום קראת לי לבוא בקול הסמכותי שלך. כל הגוף שלי נדרך והבנתי.

נכנסתי לאמבטיה איתך, ואמרת לי להתיישב מתחתיך, וככה, בלי לדבר, הרגשתי איך השתן החם שלך זולג לי על הגוף, על הציצי, מטפטף למטה, עוטף אותי בזהב הנוזלי שלך. וזו הייתה תחושה מדהימה. הסתכלתי למעלה וראיתי את הפרצוף שלך מסתכל עליי ומחייך בחזרה. 

תודה לך על הסבלנות, ההכלה והרצון להוביל אותי בדרך הזו.

זהו, האקדח ירה.

 

לפני 3 שנים. 12 באוקטובר 2021 בשעה 13:37

שעתיים וחצי הייתי עם הפה פתוח.

פעור לרווחה.

בלי לנשום, בלי להתלונן.

ובזמן הזה, הוא דוחף פנימה את האצבעות שלו.

ומכשירים משונים.

תפתחי פה גדול.

תסגרי.

וחוזר חלילה.

הרגשתי איך הלסתות שלי מתחילות לאבד תחושה.

אין לי רוח, או אוויר.

שעתיים וחצי.

בסוף גם שילמתי לו 280 ש״ח.

ובזמן הזה לא הפסקתי לחשוב -

איזה בזבוז, ולמה זה לא הזין שלך??

 

סעמק עם רופאי שיניים.

 

לפני 3 שנים. 10 באוקטובר 2021 בשעה 4:23

אני רוצה שתחנוק אותי

לא באמת

מטאפורית

שלא אוכל לנשום

מהמחשבה שאתה נוגע בי

שולט בי

בנשימות שלי

 

אני רוצה שתמלא אותי

שכל תא בגוף שלי

ייגע בשלך

שארגיש אותך 

פועם

חם

 

אני רוצה שתצליף בי

שלא תרחם

שהכאב יתערבב עם המלח

ואז יגיע הצחוק שלי

המשחרר

 

אני רוצה שתחבק אותי

חיבוק חזק

עוטף

תחבק

ואל תעזוב 

לפני 3 שנים. 4 באוקטובר 2021 בשעה 5:03

לא בטוחה שאני לגמרי זוכרת את כל מה שהיה אתמול. לא חושבת שהייתי שיכורה, זו פשוט אני והזיכרון הדפוק שלי - ברגעים מיוחדים, כאלה שההכרה שלי מעורפלת, שאני שמחה, שאני מרוגשת - הוא נוטה לבגוד בי, ואז אני נשארת עם הבזקים. תמונות מרצדות, סצנות מובחרות, הבסט של הבסט. 

הערב התחיל מצוין. אספת אותי מהעבודה ונסענו אליי. קנינו אוכל ושתייה וישבנו ברגוע. ואז זיינת אותי במיטה שלי. כבר פעם שניה שאתה נכנס לחדר בדיוק כשאני עושה משהו, מטלה הכי בנאלית, מקפלת כביסה או מחליפה מצעים. 

התחלנו להתארגן לקראת היציאה. מסיבה שדיברנו עליה שבוע. דקה לפני שהמונית מגיעה אתה מתקרב אליי עם הקולר, ואני מרימה את השיער ונותנת לך לקשור אותו על צווארי. הוא כבד, וחונק, אבל נעים.

ההבזק הבא שאני זוכרת הוא העונש שלי. כיאה לזונה החוצפנית שאני, הבטחת לי עונש של 75 הצלפות. 75, פאק, טרם הגענו למספר הזה.

אתה בוחן את השטח, ומסמן לי לעלות על במה בצד ליד צלב מעץ ולהוריד את המכנסיים. אני מהססת בהתחלה, אבל אז מצייתת, ונשארת עם חוטיני קטן שחור. ואתה מתחיל. בשלב מסוים שמעתי אותך אומר לי לספור, אבל אין סיכוי שאני משלבת מתמטיקה בטירוף שהולך פה, ואתה כועס ומתחיל מהתחלה.

מדי פעם אתה מדווח לי על המספר, 35, 50, 65, עוד 5…

הבכי מתקרב, אני מרגישה אותו ומחייכת. אתה מבין, מתקרב אליי ומלטף אותי, מנגב לי את הדמעות מהפנים. 80 אתה לוחש לי. ואני בעננים.

את הזיון בבית שלי כשחזרנו אני כמובן זוכרת בקיטועים. זוכרת שהמשכת להצליף בי עד שהתחת שלי כבר נהיה אדום ושורף וכואב. ואז בציצי ובכוס, ובגב, והנה הן מתקרבות שוב, הדמעות החלקלקות האלה, מציפות אותי, מעיפות אותי מהסיטואציה, מהכאב. ואני נצמדת אליך, אפילו בלי חיבוק, רק רוצה את הניחום שלך. ואתה מלטף אותי . אני זוכרת גם את הידיים שלך, חופרות לי בכוס, בתחת, לאן הן מנסות להגיע? ואני צורחת לתוך השמיכות כי מסכנים השכנים. ותוך כדי שאתה מזיין אותי חזק, הולם בי, נכנס ויוצא, אתה שואג עליי מי הזונה שלי?!

אני. 

-הבסט של הבסט-

לפני 3 שנים. 2 באוקטובר 2021 בשעה 20:00

אז הייתי ילדה רעה

ועכשיו הוא כועס

 

אז תגידו אתם - 

מה העונש לזונה החוצפנית

שגמרה בלי לבקש רשות?

 

** הצעות לעונשים בתגובות בלבד! 

לפני 3 שנים. 25 בספטמבר 2021 בשעה 15:22

עם כל הקושי להודות בזה

אני מקבלת ממך רסיסים

של יחס

של תשומת לב

של מפגשים


אני יודעת שיש הרבה שם לפניי בשרשרת

ואני מבינה

אבל עם כל ההבנה

זה קשה לי

ואני בוכה

 

למה אני צריכה את זה

אולי זה בכלל לא מתאים לי

מגיע לי מישהו שתמיד יהיה שם

המחשבות שלי רצות

 

אבל אני יודעת

עמוק בפנים

שגם הרסיסים האלה

זה יותר ממה שקיבלתי עד היום מגברים

וזה קשה לי

ואני בוכה