To infinity and beyond

מסיבת משחקים. הידועה בשמה הלועזי פליי פארטי. פעם ראשונה שאני באה למסיבה כזו. ביקשתי להיות צמודה אליך כל הערב, והסכמת. נתת לי ביטחון. ידעתי שתסשן אותי שם.

איך כתבתי לך פעם? ״לא נכנסתי לעולם הזה, באיחור רב כזה, כדי לעמוד בצד ולצפות. אני רוצה להשתתף״.

וואו, השתתפתי לגמרי!

הנחיות הלבוש שלך לא הותירו מקום לספק; ״חשוף, שחור ושתהיה גישה לתחת שלך.״

מזל שבלבוש אני צייתנית: לבשתי מחוך שחור, חצי שקוף חצי מעור, חצאית מיני מעור, גרביון שחור ומגף שחור.

אנחנו נכנסים, ומיד ראיתי את כל השולטים והנשלטות, סשנים מטורפים של מדיקל ומומיפיקציה וקשירות ונרות. תענוג להסתכל.

אבל כאמור, לא באנו לכאן לצפות, ומהר מאוד אתה משכיב אותי על ספסל באמצע הרחבה, ומתחיל. 

שבוע שלא קיבלתי הצלפות ממך, והמון זמן חלף מאז שהשארת בי סימנים. סימנים רציניים כאלה, שכואבים בישיבה, בהליכה ובנשימה.

אתה מצליף בי עם הפלוגר, ואז עם המרית הידועה לשמצה(!), והספנקר, ועם הידיים החזקות שלך, שלפעמים נדמה לי שכואבות יותר מכל צעצוע שקיים.

אני גונחת, ולפעמים יוצאת לי צעקה, ומנסה לזוז כי כואב ושורף. אתה לוחש לי באוזן שאני זזה יותר מדי, ומאותו רגע הרגשתי שנכנסתי לזון, ואין לי מושג איפה אני, או כמה הצלפות כבר נתת לי, מי מסתכל עליי ואם בכלל. 

במקביל, ולסגירת ההשפלה, אתה מוציא את הציצי שלי מתוך המחוך וחושף אותו. ואז נותן בו כמה ספנקים כואבים(!!).

ואז, אתה מזיז לי את החוטיני, ודוחף לי אצבעות. הרטיבות המוגברת שלי מורגשת מאוד, ואתה מזיין אותי עם האצבעות שלך.

בשלב מסוים, כנראה ברגע הכי נכון, אתה מרים אותי, מסיט לי את השיער ומדביק לי נשיקה ארוכה ועמוקה. לא חושבת שאי פעם נישקת אותי ככה, ואני יודעת שאתה גאה בי.

לקראת סיום, אתה מוביל אותי לחדרונים, ומשום מה המוח החרמן שלי לא מצליח לחבר את הנקודות, עד הרגע שאתה פותח את המכנס ונותן לי למצוץ לך. ואז ברגע אחד, אתה מעלה אותי לעמידה (כבר לא זוכרת אם זה היה מהפטמות שלי), מסובב אותי עם הגב אליך, מרים לי את החצאית, מוריד את הגרביון וחודר לתחת (המסומן) שלי.

זה כואב לי. ומשפיל. ונעים בו זמנית. ואני לא מתנגדת, רק נמרחת עם הפנים והציצי נגד הקיר, נותנת לך להשתמש בי. ואז אתה יוצא וגומר, והדמעות ההן שוב מציפות אותי, הדמעות האלה שיושבות על הפער בין הילדה הטובה שאני (או הייתי) לבין הזונה שאני (רוצה להיות). 

אתה מחבק אותי, לא מבין אם הבכי בא ממקום טוב או רע, ובעצם אין לי תשובה ברורה לזה, כי אני מתחילה להפנים שמשהו בי אוהב את זה, את התחושה הזו שאני כלי לשימושך, כלי להנאה שלך.

אז אני מוחה את הדמעות, מסדרת את החצאית, ומצטרפת אליך לרחבה…

אני (זונה) מרדנית.

קשה לי לבצע משימות.

קשה לי שאני לא הזונה הכי טובה שיש.

קשה לי שאתה שולט לי בגמירות. לוקח לי את הדבר האחרון בחיי שיכולתי לשלוט בו.

זה לא שאתה שולט לי בכל תחומי החיים. ממש לא.

אני קרייריסטית, ואני טובה בעבודה שלי ובזה לא נוגעים.

אבל משהו בלקרוא לך אדוני כל משפט וחצי, ולדווח ולבצע משימות, כל הגוף שלי מתמרד (או אולי זה בכלל המוח?)

כי אתמול כשאמרת לי לגמור, הייתי הכי רטובה שיש. אז הגוף שלי כנראה צייתן וממושמע.

אבל מה יהיה עם המוח המרדן הזה?

מתי אני אדביק את הפער?

מתי אני אשלים עם הדיסוננס הזה, בין להיות חזקה ועוצמתית לבין להיות הזונה שלך?

אתה קולט את המבט הרעב שלי.

״מה את רוצה?״

״זין״

״איפה?״

אני ביום הראשון למחזור. האופציות מאוד בדסמיות. 

״בפה…בתחת״.

הלכתי לחדר לעשות משהו, כבר לא זוכרת מה. פתאום אתה תופס לי חזק בשיער ומוריד אותי לרצפה, הזין שלך כבר בחוץ ואני מוצצת לך. חזק, כואב. מה יהיה עם הרפלקס הזה?! (שוקלת לקחת שיעורים). אתה תופס לי את הפנים ומזיין לי את הפה. כמו שביקשתי. דמעות קטנות מתחילות לרדת, לא של בכי, נו הדמעות האלה שיורדות כשדוחפים לך זין לתוך הגרון.

אתה תופס אותי שוב, מעלה אותי חזרה לעמידה, מסובב אותי עם הפנים לקיר, מיישר לי את הגב עד שהידיים שלי נוגעות ברצפה. ואז אתה מוריד לי מעט את המכנסיים והתחתונים וחושף את התחת שלי.

משהו בגוף שלי מתנגד. חושש. למה? את רצית את זה, את ביקשת את זה. למה את לא יכולה לסתום ולבצע? כעס מתווסף לתחושת הפחד שלי.

אני שומעת אותך מפשפש במגירה, מוציא את הג׳ל. אתה מורח אותו עליי, ואז אצבע, ואז חודר אליי בתנועה מהירה אחת. זה כואב, ואני בלחץ, ומה יהיה עם המחזור?

אבל אתה לא מרפה, והזין שלך ננעץ בי עמוק יותר ויותר. לאט לאט אני מתחילה להינות, להשלים עם הסיטואציה, ואז מגיעות הדמעות האמיתיות. דמעות של קבלה. דמעות של השפלה.

״להפסיק?״ אתה שואל, ואני עונה שלא. אתה מזיין אותי חזק כנגד הקיר, ושומדבר כבר לא כואב לי.

ואני שלך. 

רק אתה

מסוגל לתת לי את האומץ

תודה אדוני

🐣

סיפרת לי שקנית מרית.

״מה?״

״מרית, כזו שמכינים איתה קרפים. רק שהערב את תהיי הקרפ.״

״כן אדוני״. אני בולעת רוק. הצלפה עם מרית?!

אני רואה אותה כשאתה מגיע, מבינה שלא צחקת, וההבנה מתחילה לחלחל. היא ארוכה, מברזל, עם ידית שחורה רחבה.

אני מתפשטת, אתה ממקם אותי על המיטה, ומתחיל. אני מייבבת, לעיתים ממש צועקת, אבל אתה עקבי. מדי פעם אני זזה ואתה מודיע לי בקול רגוע, שכל תזוזה זה עוד 5 הצלפות. אני מבינה שהערב עוד ארוך ומחליטה לא לזוז, מתמסרת לשיטתיות שלך, לקול של המרית שמפלחת לי את התחת. פתאום אתה הופך את המרית על הצד הדק ומתחיל לשרטט קווים ארוכים לאורך הגב שלי. זה מדגדג וכואב ונעים בו זמנית.

ואז ברגע אחד אתה עוצר ומודיע לי: ״200״.

אני שומעת את המרית נופלת מהיד שלך ומתכוננת. מתכוננת לקבל לתוכי את הזין שלך, שכל כך חיכיתי לו. אתה מזיין אותי מאחור, תופס לי בשיער, בפטמה ודופק אותי חזק.

הפסקה לקשקושים.

כשחוזרים, אתה ממשיך להצליף בי עם המרית. אחר כך סיפרת לי, שהגענו קרוב ל-280(!)

אני שוכבת ערומה על הבטן, מנסה להסדיר נשימה, אתה נוגע בתחת שלי, וחודר אליו בבת אחת. אני חולה על אנאלי איתך (זהו, אמרתי את זה).

הולכים להתקלח, אני מתיישבת מתחתיך, והזרימה של השתן שלך מכסה אותי. אני נאנחת ומסתכלת עליך מסתכל עליי. יש מצב שאני אוכל לגמור מזה? אני חושבת לעצמי.

יוצאים מהמקלחת ומתארגנים לשינה.

״לכי תשטפי את המרית״.

יופי, עכשיו בא לי קרפ.

מסיבה. קצת אחרת.

אתה עושה לי הכנה לפני, מה מותר, מה לא, מנסה שאפתח את הראש למשהו חדש.

אני מקשיבה לך, מנסה לדמיין את הסיטואציה, להתכוונן עם עצמי למקום טוב, מפרגן ופתוח.

בסופו של דבר, אני חושבת שהצלחתי להפתיע אותך, וגם את עצמי. 

ההכנה עבדה.

נהנינו במסיבה הזו. השתחררתי, רקדתי, שתיתי, עישנתי, סמכתי עליך (ואתה עליי). הרגשתי איך כל המבטים של הגברים (ואולי גם כמה נשים) ננעצו בי, עקבו אחריי לאן שהלכתי. אבל המבט שלי ממוקד בנקודה אחת - בך.

כשהעניינים התחממו, הצלפת בי, מול כולם. וגם החדרת אצבעות עמוק. זוכרת גם שמישהי נגעה בי, ליטפה אותי ונישקה אותי בלחי.

אבל אני כבר במימד אחר, מרוכזת בכאב, בהנאה, במגע של השוט, במגע שלך מלטף את התחת שלי, שלפני שניה שרף ובער.

אחרי שהחלטת שמספיק לי, הצמדת אותי אליך ולחשת לי באוזן - ״לחיי 3 חודשים״. הסתובבתי אליך, עם חיוך מאוזן לאוזן וחיבקתי אותך חזק.

לחייך אדוני 🤩

אם אני אכתוב כאן משהו,

מישהו באמת יקרא? 😉

אין לי מושג איך בכלל מתחילים לסכם את השבוע הזה. שבוע יומולדת. שבוע עמוס, אינטנסיבי, מרגש.

כשהתקרב התאריך, הודעת לי שהולך להיות שבוע יותר בדסמי. שאתה מתכנן דברים אחרים וחדשים. זה הלחיץ אותי, זה ניגן לי על כל הפחדים והחששות האפשריים.

בפועל, המילה ״ונילה״ הייתה מאוד נוכחת בשבוע הזה. אולי זה היה בכוונה, כי ראית שזה מה שאני צריכה, מה שאני זקוקה לקבל ממך.

אחרי שאמרת לי שלא ניפגש בערב של היומולדת, פתאום דפיקה בדלת ב-12 בלילה, ואתה עומד שם, עם זר פרחים עצום ובלון. לא הצלחתי לדבר מההלם, רק חיבקתי אותך חזק, והדמעות פשוט התחילו לזלוג מעצמן על הכתף שלך. אחר כך הזדיינו, אבל אני כבר לא זוכרת מה היה בכלל.

למחרת, בחגיגת יום ההולדת עצמה, הסכמת לבוא לפגוש את החברים שלי. מהבית. מהעבודה. לראות במי אני מקיפה את עצמי ביום יום, להבין מי אני. המחווה הזו ריגשה אותי ברמות. ידעתי שהסיטואציה לא קלה עבורך, אבל התעלת ובאת, וזה חימם לי את הלב מבפנים. כשחזרנו הביתה הזדיינו, אבל אני לא זוכרת מה היה בכלל.

ביום שאחרי, שנינו בחופש (לקחת במיוחד בשבילי), נוסעים לספא יוקרתי מטורף. כמה נהניתי מהנסיעה איתך. הנוף המהמם נשקף מהחלון, המוזיקה שאתה בחרת, יום שמשי ונעים, אני עוצמת את העיניים ופשוט מרגישה מאושרת.

המסאז׳ עצמו היה מפנק, ואחרי שסיימנו עם הסאונה נכנסנו להתקלח. בהתחלה רציתי ללכת למקלחת נפרדת, ואז שמעתי את הקול שלך קורא לי לבוא. נכנסתי איתך למקלחת, תוך שניה אתה מסובב אותי עם הגב אליך, מחדיר לי אצבע לתחת, בודק מה רמת הרטיבות והמוכנות שלי (גבוהה, כתמיד) ואז מזיין אותי חזק. הראש שלי נחבט מדי פעם בקיר ממולי, ואני בשוק מהאגרסיביות ובשוק מעצמי, שזה נעים לי כל כך.

בחמישי הלכנו למסיבה. עשית לי הכנה נפשית למה שיהיה, לסיטואציות אפשריות שיקרו שם. בכניסה למועדון ענדת לי את הקולר, ומשום מה כשהוא עליי, אני מרגישה יותר עוצמתית. מוגנת.

אנחנו שותים, מסתובבים, אתה אומר שלום וחיבוק ונשיקה מדי פעם לאנשים ונשים. ואז תפסנו פינה והצלפת בי. אני חושבת שמזה שבועיים לא קיבלתי הצלפות ממך עם פלוגר. אחר כך בבית, אמרתי לך שהרגשתי שריחמת עליי, שזה לא הרגיש כמו הרבה הצלפות. אתה צוחק עליי שאני שיכורה, ושאין לי מושג על מה אני מדברת. בדיעבד, למחרת, כשהזזתי את התחתון וראיתי את הסימנים, את התחת המקושט שלי, הבנתי שצדקת. בלילה כשחזרנו, הזדיינו, אבל אני לא זוכרת מה היה בכלל.

למחרת בבוקר, אנחנו קמים באיזי, שותים קפה, היום האחרון שלנו ביחד לשבוע הזה, אני עוד שוכבת במיטה עם הטלפון, ופתאום אתה נכנס לחדר, בלי לדבר, נעמד ליד המיטה ומתחיל לגעת בכוס שלי עם האצבעות המושלמות שלך. אני מבקשת להוריד את המכנסיים והתחתונים ואתה מהנהן לאישור. אתה נוגע בי, אפילו לא מחדיר אותן פנימה, ואני גומרת בשרשרת, אינספור גמירות אלוהיות, ותוך כדי אני מביטה בך, והמבט שלך חתום ורציני. מבט שמשדר לי מסר חד וברור - נגמר שבוע היומולדת.

מצב ונילה - off. 

תודה על שבוע מושלם אדוני 🙏🏼🤩

בכללי, אני מאשימה את הג׳ין. אותו בקבוק שהבאת, עם טעם כזה שמחליק בגרון, ועושה לי נעים וטעים. וכמה טעים היה הקוקטייל שהכנת לי אתמול!

הקטע עם ג׳ין, לפחות אצלי, הוא שאני נהיית חרמנית. ובראש טוב. ואם משלבים את זה עם 12 יום שלא נגעת בי - מקבלים פצצת אטום.

לבשתי מחוך שחור מעור, כזה שמתחבר עם קולר בילד-אין לצוואר, ותחתונים שחורים שקופים. הדלקתי נר בשביל האווירה (עוד לא הבנתי לגמרי מה המשמעות), וחיכיתי לך על המיטה. איך שנכנסת תפסת לי את הצוואר, משכת בפטמות ואז בשיער והפכת אותי על הבטן. שמעתי את החגורה שלך משתחררת מהמכנס, ולשניה עבר בי רעד. הצלפה עם חגורה? זה עוד לא היה לי. ואתה מצליף איתה, ועם הידיים החזקות האלה, ואני כמעט ולא זזה, וכמעט לא כואב לי. פעמיים שאלת אותי אם להפסיק, ופעמיים עניתי שלא (מישהי מפתחת פה כוח סבל 🤩).

מהר מאוד המחוך והתחתונים שלי עפים להם, והאצבעות שלך חודרות לכוס שלי, שכבר היה רטוב ומוכן לקראתך, ואז גם לתחת שלי שחיכה לך כל כך. אתה חודר אליי, ממלא אותי שוב בזין המושלם שלך, ואז בתנועה מהירה אחת - הופך אותי על הגב ומתחיל ללקק לי את הכוס. תנועה נוספת ואתה הפוך מעליי, הזין שלך בתוך הפרצוף שלי, חונק אותי, ואתה ממשיך ללקק תוך כדי. וזה היה מדהים!

אני לא מספיקה להתאושש מהעונג ומהחנק, ופתאום אתה מעליי שוב, ואני מרגישה משהו חם מטפטף על גופי -השעווה של הנר זולגת לי על הגב, ואז על הציצי, מצפה את הפטמה שלי בשכבה נוצצת של שעווה חמה ונעימה. הנה, אפשר לסמן וי על פעם ראשונה נוספת איתך.

הולכים למקלחת, אני כורעת מתחתיך, אוספת את השיער עם הידיים ומחזיקה אותן מאחורי הראש ומחכה. מחכה לזרימה המושלמת הזו, מתמסרת לתחושה שלך מכסה את כולי, מתחבר אליי עמוק יותר ויותר.

יוצאים להפוגה במרפסת לקצת דרינקים וקשקושים, החרמנות שלי שוב עולה, ואני מתחילה לגעת בך, מבקשת אישור עם העיניים לקבל שוב את הזין שלך. אתה מאשר, ואני מוצצת לך במרפסת ומתחרמנת עוד יותר תוך כדי.

בתגובה, אתה שולח אותי לחדר, אומר לי להתפשט ולדחוף את הויברטור לכוס ופלאג לתחת. המוח שלי כבר על מיוט מהחרמנות, ואני שואלת איזה? ״הבינוני״, אתה עונה, ואני ממלמלת משהו על טמטום ושאלות קיטבג. אחרי שאני מוכנה, אתה נעמד מאחוריי, מצמיד אותי למזרון, ומתחיל לזיין אותי עם הפלאג. אני גונחת וצורחת, ואז אתה מוציא אותו ומכניס את הזין שלך במקומו, מפמפם אותי חזק ואני בעננים, מרגישה אותך עמוק מבפנים. איזה אנאלי מושלם.

שניה אחרי שאתה גומר ויוצא, אני מרגישה פתאום את הבכי מגיע, ופשוט מתפרקת עליך, אתה מחבק אותי ושואל אם אני בסדר. אני נעטפת בך, מצמידה אותך אליי חזק, בוכה לך על הכתף ועונה שכן, שזה בכי טוב, בכי של התרגשות. 

בכי של ג׳ין 🙈

בערך מההתחלה של הקשר הבנת שיש לי אישיו עם הגמירות שלי. לא אלה שקשורות אליך ושאתה מייצר, אלה שאני לבד. בהתחלה דרשת (ובצדק) שליטה מלאה עליהן. דרשת שאבקש רשות, גם לאונן וגם לגמור. ובאמת שניסיתי. ניסיתי להיות ילדה טובה ולבקש, אבל לא תמיד הרשות ניתנה, או שלא היית זמין בשניה שרציתי, ואז בשניה המוח שלי נהיה ריק, והזונה שבי משתלטת עליי, ואני מחליטה להפר את ההוראה שלך ולעשות דין לעצמי.

בדרך כלל הגמירות האלה, הלא מאושרות, היו מבאסות. לא נהניתי, ורק חשבתי על איך שוב אני זונה חוצפנית, שלא עושה מה שאומרים לה, ובטח תהיה מאוכזב ממני. מנגד, גם היה לי ברור שאספר לך שזה קרה. שלא אוכל להסתיר ממך. כי מספיק לי מבט אחד שלך, והמילים פורצות ממני, חושפות את האמת במערומיה, וכמובן שמתלוות אליהן גם הדמעות.

אחרי כמה פעמים כאלה, ניהלנו שיחה רצינית, והחלטת שמאותו יום לא צריכה לבקש רשות, אבל כן צריכה לדווח לך אחרי שגומרת. וואו, איזו תחושת הקלה הרגשתי באותו יום. אבל כמובן, שבתור הזנזונת שאני, הדיווחים מהשטח היו מרובים, והרגשתי רע שוב. שהנה אני דורשת לגמור (כמעט) כל יום, ובאיזשהו מקום, אולי אני מאכזבת אותך. כן אשתף, שהגמירות האלה היו אלוהיות. פעם רק עם הדגדגן, ואז עם הפלאג, והויברטור הרוטט בכוס, ועם פורנו, ואז עם הדמיונות שלי, משחזרת בראש את הזיונים שלנו, את הזין שלך חודר לכל החורים שלי, ממלא אותי מבפנים.

ואז הגיע הסופ״ש הזה. החלטת שחוזרים למתווה הקודם, של לבקש רשות לאונן ולגמור. בהתחלה הייתי אופטימית. ביקשתי רשות ונתת והרגשתי טוב. ואז ביקשתי שוב. ושוב. יום אחרי יום. אמרת שאני מגזימה, ושלחת אותי לגמור 4 פעמים ב-4 שעות, עם מגילה של הנחיות והוראות הפעלה ובימוי; צעצועים, ופלאגים, ואטבי כביסה בציצי ובכוס, וצילומים, ובכל החדרים בבית. נהייתה לי סחרחורת רק מלקרוא את ההודעות ששלחת. והתחלתי להריץ בראש את התסריטים לאיך אעשה את זה וכמה.

אחרי הגמירה השנייה, שהייתה פסיכית, קרסתי. פשוט נרדמתי כמו שאני. התעוררתי פתאום 45 דקות לפני שנגמר הזמן והזדרזתי לבצע את הגמירה השלישית ולשלוח לך. ואז הבנתי שלא אספיק לרביעית, ולא אישרת הארכה, והגיעה השעה הנקובה, והבנתי שנכשלתי. שלא אצליח לבצע את המשימה שלך. יותר נכון, את העונש שלך. שלי.

עונש בדמות סופ״ש של גמירות, עונש שהולם את הזונה שאני.