תהיות וצעצועים מצייצים

לפעמים, המתנות הקטנות הן אלו שהכי נוגעות.

שיר שנשלט אהוב שלי כתב לי ♡ נשבעת שצחקתי בקול וזה אחד הדברים הכי מקסימים שקיבלתי כבר תקופה ארוכה ♡

יש כאלה שיגידו שאני מאונן כפייתי
אני מאשים את האלה שלי
יש לה רגליים ממש יפות
ולדחוף אותם לפה
אני לא יכול לחכות
היא אדם מקסים נחמד וקשוב
אמת בשבילי זה הכי חשוב
ותכלס היא לא מבקשת הרבה
מקסימום שוקו
אולי פופ יפה
אסיים שיר זה במשפט קצר
אני עבד לאלה שלי אני מאושר

נו, שנת הלימודים מתחדשת עוד פחות משבוע אז זה מתבקש.

שלא לדבר על זה שאני חווה את אחד התקפי המחזור הקשים ביותר שהיו לי כבר שנים, אז בטוח שזה מוסיף לחוויה.

אפילו לכתוב כבר אין לי חשק, וזה פעם היה המוצא שלי להכל. זה מרגיש חסר טעם ומיותר.

קשה לי, אני מבולבלת ואני מתגעגעת. הכל מרגיש בלתי אפשרי עכשיו, למרות שאני יודעת שזו תחושה שחוזרת על עצמה ואני מוכיחה שהיא סתם תחושה.

לפעמים באמת בא לי פשוט לזרוק הכל ולעשות מה שאני *רוצה* באותו הרגע, ולא מה שאני *צריכה*.

ובלי קשר בכלל בכלל, מי בא לטיול סובב אירופה ספונטני בשנייה שאני מתפטרת מהאוניברסיטה ומהחיים?

מתי היא בגדר משהו בריא? האם זה בסדר אם היא לא פוגעת באף אחד? ואם שני אנשים מכורים זה לזו, האם זו סיבה טובה מספיק להתחיל תהליך של גמילה?

מעולם לא חשבתי שמישהו נוסף יחלוק איתי את התחושה הזו, של ההתמכרות. האדם שאני הכי אוהבת בעולם, מרגישה בתסמיני גמילה בכל שנייה שהוא לא לצידי, מרגיש אותו הדבר. ואני דואגת.

הוא יקר לי, חשוב לי, אני רוצה את הטוב ביותר עבורו. ומה אם אני הסיבה לכך שרע לו?

אני מרגישה כאילו עקרו את הלב שלי וגרסו אותו לחתיכות קטנות.

שהוא בעצם הודעה ששלחתי לו ברגע נואש

I miss you.

I crave you.

I need you.

Nothing else is filling that hole in my chest and it burns, it hurts me.

I feel as if I'm getting consumed by my loneliness, by the lack of you, by my desperate need for something that is out of reach. I feel like I'm drowning.

And I kiss you goodnight, and wish you a good day every day. Some will say that's more than enough, that's more than I need to stay alive, but for some reason I feel like I'm constantly grasping at straws, trying to catch a breath.

You're my life support, you're my life, you're my everything. But I need to take a deep breath and dive back into that dreadful place for the lonesome.

לכמה כאן הייתה או עדיין יש פנטזיית "knotting" של זאבים? למה אתן.ם נמשכות.ים לזה? איך הייתם מנסים להגשים אותה בצורה הכי "אנושית" שיכולה להיות?

ידעת בדיוק מה להגיד, מה לעשות, איך לשחק בי. איכשהו זה היה הספייס הכי עמוק שנכנסתי אליו בחיים וכל זה קרה בהודעות ושיחת וידאו.

הדברים שגרמת לי להודות בהם, המחשבות הכי אפלות שלי מוגשות לפנייך על מגש של כסף ולך יש את החופש היצירתי לעשות בהן, ובי, כרצונך. אני כחומר ביד היוצר, ואתה עדין איתי, אך עדיין חסר מעצורים.

כל המילים בעולם לא יוכלו לתאר את מה שעברתי, כל תמונה שאצייר תחוויר לעומת הדבר האמיתי.

יש לי כל כך הרבה מזל.

מתנת יום הולדת מושלמת.

אז תיכף יש לי יום הולדת, ומסתבר שגם כלובולדת. מי היה מאמין שעברה כבר שנה מאז שנחתתי באתר הזה.

חברות שואלות מה אני רוצה לקבל כמתנה

ותכלס? כל מה שאני רוצה זה נחת, קורגי, עוד קעקוע ופסיפלורה.

אני לא חושבת שאלה בקשות מוגזמות מדי.

לפחות פסיפלורה השגתי.

שתגמר תקופת מבחנים

שיהיה לי כסף לקנות עוד מלא שטויות באליאקספרס

לגור בדירה משלי עם הבן זוג וכלבלבים (לא רק אנושיים)

להפסיק לדאוג כל הזמן

שהמוח שלי יהיה שקט מדי פעם

שאני אוכל להרגיש נחת לשם שינוי

אני צריכה להכאיב  אני צריכה להוציא את מה שבתוכי. אני רוצה להשתמש ולזרוק בהבנה מלאה שזה מאהבה גדולה.

אני רוצה להפליק ולזיין ולנשוך. אני רוצה מישהו מתחת לרגליי, ושזה יהיה בשבילו או בשבילה המקום הכי גבוה בעולם. כמו שהוא בשבילי. אני רוצה להעצים את מי שאיתי, גם אם זה להוריד למקום הכי משפיל שיש.

אני רוצה לחבק ולאהוב ולהתרגש ולצעוק ולהיות כל כך שם ולא בשום מקום אחר.

אני לא יודעת אם אני משליכה את הרגשות המעורבבים שלי כרגע על בדס"מ כי זה המקום לפורקן עבורי או שזה צורך אמיתי שלי.

אולי באמת נהייתי קצת שולטת עחזרית?

הוא עוזב הלילה. ויש שקט בלתי נסבל. חוסר מכאיב.

אלה היו שלושה חודשים נפלאים, וזה רק גרם לסיום הזה לכאוב כל כך הרבה.

הספירה לאחור החלה שוב. עד לפעם הבאה, אהובי.

נשאר לי רק לחבק את האוויר ולבכות.