בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תהיות וצעצועים מצייצים

רק משתפת שטויות שיושבות לי בראש
לפני שנתיים. 27 ביולי 2022 בשעה 18:37

הוא נתן לי כל כך הרבה משימות כתיבה על הדברים שחווינו ואני מתחילה ולא מסיימת.

החיים שלי עמוסים וכל מה שאני עושה זה נותנת לעצמי לשקוע לקרקעית מבלי לנסות אפילו להאבק בגלים.

אני מצליחה רק בקושי להיות שם בשביל אחרים, אז בטח שלא בשביל עצמי. מה עם מסיכת החמצן שלי? כבר שכחתי שאני חייבת לדאוג לעצמי ורק אז למי שחשוב לי?

אני נעה בין כלום מוחלט למחשבות כפייתיות. איכשהו שני הקיצונים האלה דומים בצורה משתקת.

למה אי אפשר פשוט לכבות את עצמי לתקופה הקרובה ולהדליק כשהכל יגמר?

לפני שנתיים. 17 ביולי 2022 בשעה 12:01

אז יש לי to do list מאוד מפורטת של דברים שאני רוצה לעשות עד גיל 30. תייגו את עצמכם מבין הדברים הנבחרים שסיננתי. אם בא לכם גם יכולים לחלוק את שלכם או משהו אנאערף


1. להגיע לדוקטורט

2. לעשות טיול סובב אירופה

3. להיות בהופעה בחו"ל לפחות עוד פעם אחת

4. לאמץ חתול ג'ינג'י או שחור

5. לתת לכלב מסכן בית

6. להכין עוגה מושחתת ושווה

7. לקנות משהו שתמיד רציתי ולא העזתי

8. לתכנן איך בית החלומות שלי יראה

9. לארח פליי פארטי

10. להסתשן במועדון

11. ללטף קורגי אמיתי

12. לקיים את פנטזיית יום קינקי שלי

13. לקנות בובת פרווה בגודל שלי

 

 

 

*תכלס אני מפרסמת את זה כדי לזכור שיש לי גם מטרות די נגישות ואפשריות וכאלה שאפילו כבר הגשמתי, אז אין סיבה שתקופת מבחנים תייאש אותי יותר ממה שהיא אמורה.

לפני שנתיים. 29 ביוני 2022 בשעה 20:37

אני לגמרי, בלב שלם שלך.

כל עצם בגוף שלי, כל סנטימטר על העור שלי, כל פיסה קטנטנה של נשמה באופן מוחלט וחד משמעי שלך.

בלי חרטות, בלי תהיות, רק אני נותנת את האמון שלי לך, ורק לך.

 

אני עוצמת את עיניי ונופלת לאחור, אני יודעת שאתה שם בכל צעד בדרך כדי לתפוס אותי. אתה זה שמחליט לאן אנחנו הולכים ואיך.

 

אתה תהיה שם, תאהב אותי, תדאג לי, תלמד אותי ותעזור לי לצמוח.

אני אהיה שם, אוהב אותך, אשרת אותך, אמלא כל משאלה או דרישה שעלולה להיות לך עבורי, אהנה מכל רגע.

קח את כל הדאגות שלי, גרום לי לחשוב רק עלייך ועליי ולא על שום דבר אחר, קח אותי.

 

אם תראה לנכון, אני רוצה שתגע בי, תסמן אותי כשלך, תרגיש אותי,  תחזיק אותי חזק, תנשק אותי, תמשש אותי, תזיין אותי כמו שרק אתה יודע. תהיה הבעלים שלי.

 

אני אוהבת אותך, מוקירה אותך, מעריצה אותך. כל יום יותר מקודמו. אתה גורם לי להאמין שיש דבר כזה גן עדן, והוא נמצא ממש כאן בכדור הארץ, בזרועותייך.

 

I am completely, and wholeheartedly Yours.

Every bone in my body, every inch of my skin, every tiny bit of soul, completely and utterly Yours.

No regrets, no second thoughts, just me putting my trust in You, and only You.

 

I close my eyes and fall back, I know You're there at every step of the way to catch me. You are the one who determines where we go and how.

 

You'll be there, love me, take care of me, teach me and help me grow.

I'll be there, love You, serve You, fulfill every wish or order You may have for me, enjoy every second of it.

Take all my worries away, make me think of nothing else but us, take me.

 

If You see right, I want You to touch me, mark me as Yours, feel me, hold me tight, kiss me, grope me, fuck me the way only You know how. Own me.

 

I love You, adore You, look up to You. Every day more than the last. You make me believe there is heaven, and it's down here on earth, in your arms.

לפני שנתיים. 25 ביוני 2022 בשעה 21:06

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה. מה טוב לי. מה יעזור לי ומה מחמיר את המצב.

זה מרגיש כאילו אני הולכת עיוורת באפלה בתקווה שמשהו או מישהו יתפוס אותי למרות שאני יודעת שאני לגמרי לבד.

עושה חמישה צעדים קדימה ועוד מיליון אחורה. מצליחה קצת פה ונכשלת הרבה שם. אני לפעמים קצת מפתיעה את עצמי שלא ויתרתי כבר.

אני מתחילה לאבד את עצמי כל יום יותר, מרגישה איך אני מתחילה להיות רק צל של עצמי. אני לא רוצה לאבד את מה שחשוב לי אבל זה בורח לי בין האצבעות. אני לא מצליחה להחזיק את עצמי, אז להחזיק דברים אחרים? חברים? מחויבויות? לימודים? תחביבים? הלוואי.

אני כל כך עייפה כי אני לא מוצאת מנוחה. אפילו בלילות אני לא יכולה להיות שלווה יותר. בבקרים ההתמודדות היא אחרת אבל קל לזייף חיוך כשזה מה שלימדת את עצמך לעשות כבר יותר מעשר שנים. אני כל כך עייפה.

 

אני בוכה מכל הסיבות הלא נכונות ולשם שינוי אני לא מרגישה רע עם זה. חצי נחמה?

לפני שנתיים. 22 ביוני 2022 בשעה 15:24

קיבלתי אישור חגיגי להשוויץ בלי צנזורה אז עדיף לנצל את זה שנייה לפני שהמנוי נגמר ✌🏻 אה כן, גם תרמתי שוב אז אין יותר שיער קיץ מציק!

באמת שאני מתאהבת בו כל יום יותר ויותר. כל כך שמחה על הזכות לקרוא לו שלי ♡ הוא רק ממשיך להפתיע אותי כמה שהוא מקסים וחכם ורגיש ואוהב ומכבד ומצחיק ואוף למה הוא לא נשאר כאן לנצח???

לפני שנתיים. 7 ביוני 2022 בשעה 20:45

עשיתי הפסקה מכל הרשתות כי קרה כל כך הרבה.

הוא הגיע סוף סוף ולא היה יכול להיות יותר מושלם. אנחנו חזקים ואוהבים יותר מאי פעם, לומדים להתמודד עם הקשיים שלנו בצורה בוגרת ומכילה ואני באמת כל כך מאוהבת בו. זכיתי.

אמא גילתה בגלל שהייתי אולי קצת יותר מדי רעשנית אבל זה רק נתן פתח לשיח ממש מקבל והיא הייתה מוכנה להקשיב, לשאול ולהתעניין באמת. זכיתי.

אני מרגישה טוב. אני שמחה, אני פורחת, אני עושה המון צעדים בכיוונים הנכונים, אני דואגת לעצמי. זכיתי.

אומנם הלימודים קשים ממש ואני קצת מאוד מזניחה את החברות שלי עכשיו (אתן יודעות מי אתן ואתן גם יודעות שאני מאוד מצטערת בגלל שאין לי חיים), אבל אני מנסה גם לעמוד בקצב. נקווה להצלחה.

חודש גאווה שמח (באיחור אבל זה עדיין נחשב). לראשונה, אני זוכה להיות גאה במי שאני באופן גלוי ומוצהר בפני החשובים לי.

לפני שנתיים. 27 במאי 2022 בשעה 17:38

הוא אמור להגיע ביום ראשון בערב אבל הודיע חגיגית שלא יוכל לבוא אליי מיד אחרי כמו שתכננו. הנה הלך השלט החמוד שציירתי לו ותכננתי להחזיק כשהוא יוצא מנמל התעופה.

אני יודעת שהוא לא רוצה להתעכב אבל המשפחה לוחצת ומי אני שאתווכח עם ערימה של רוסים זועמים? בכל זאת רוצה יחסים טובים עם אמא שלו.

אני עדיין מאוכזבת שההמתנה תצטרך להמשך לעוד יום אכזרי ונורא אחד. במיוחד אחרי שאתמול הרגשתי היטב כמה חסר לי. כמה אני רוצה. כמה אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי ולהתאפק יותר. וההגעה שלו היא רק תירוץ לשחרר.

לפחות יהיה לי עוד יום אחד לעבוד על כל ההפתעות שאני מכינה לו.

בתמונה ציור שעבדתי עליו הרבה יותר מדי בהתחשב באיכות שלו. אחת מהמלא מתנות שהכנתי.

לפני שנתיים. 25 במאי 2022 בשעה 18:40

לפחות לחודש הקרוב. באמת שאני לא יכולה להסביר במילים כמה אני מעריכה את זה וזה באמת לא מובן מאליו. תודה. לא היית צריך, אבל אתה מקסים ואני מקווה שהסברתי לך כמה אני מעריכה את זה ואותך (:

 

ובינתיים, הרווחתם. אני שוקלת ברצינות לפתוח אונליפאנס כי אני מרוששת אז בינתיים קבלו קצת תמונות זימה חינמיות. אלה האהובות עליי מכל הזמנים חד משמעית.

 

 

 

 

לפני שנתיים. 25 במאי 2022 בשעה 9:00

הייתי מדוכאת מדי אתמול בשביל להתאמן ולאונן כמו שהוא ביקש. הוא התקשר הבוקר כדי להעיר אותי וסיפרתי לו.

"את יודעת מה זה אומר, נכון?" אוי לא. אני מצפה לנורא מכל בעקבות החיוך שנמתח על שפתיו. הוא ירשום לעצמו להעניש אותי היטב כשיגיע? לא ייתן לי ללכת לישון איתו עכשיו? או הכי גרוע, יעשה לי עוד טיזינג?

הנדתי בראשי, מחכה לגורל האכזר שייפול עליי. "את תעשי את זה עכשיו, מולי. גם של אתמול וגם של היום."

אויה, הגזרה. אם בקושי יכולתי להחזיק את עצמי כשהוא רק שלח תמונות, איך אני אוכל כשהוא בוהה בי ככה, מחייך את החיוך הזה שלו, לוחש מה שהוא הולך לעשות לי בפרטי פרטים. מתאר איך זה ירגיש ומה יהיה ומה הוא ירצה שיקרה. דורש לשמוע עדכונים על איך זה לעבור יום שלם כל כך חרמנית.

ואז הוא הפיל את הפצצה האמיתית, "מי יודע, אם תתחנני מספיק אולי אני אתן לך לגמור היום."

אני יודעת שהוא רק משחק בי, אני מתקרבת כל כך וצריכה הפסקה, הויברטור המחורבן יודע את העבודה טוב מדי.

"לא אמרתי לך להפסיק." אתגר. קיבלתי. אני חוזרת למלאכה עוד שנייה צורחת מרצון, רק שייתן לי מה שאני כל כך רוצה. הופכת את עצמי לכלום, מתחננת, מבקשת, מתפתלת ונאנקת.

"בבקשה מאסטר, אני אעשה הכל."

"למה מגיע לך?"

"כי הייתי ממש טובה לאחרונה." אני עונה כמעט בשאלה, מרגישה את הלחץ גובר, "בבקשה, אני לא אוכל להחזיק עוד הרבה."

הוא מחייך, מחכה עוד קצת, לראות אותי נשברת באמת. "בבקשה!" אני מצייצת מבעד לאנחות שלי.

"You can stop now"

 

בן זונה.

לפני שנתיים. 23 במאי 2022 בשעה 10:11

"אוננתי עלייך וזה היה מדהים. גמרתי תוך שתי דקות."

נו, תנסו להתחרות בזה.

נשבעת שאני מעדיפה את זה על כל מחמאה אחרת כי היא מכילה בתוכה כל כך הרבה בכל כך מעט. שמישהו שאני כל כך אוהבת חושב שאני יפה מספיק, מושכת מספיק, בשביל לגמור רק מהסתכלות, שהוא בחר לחשוב עליי.

 

עוד שישה ימים למנייאק והתסכול של האדג'ינג כבר מורגש בכל סנטימטר בגוף שלי.

פאקינג תגיע כבר כדי שתוכל לשבור לי את הצורה.

 

*נכתב אחרי סשן מאוד אינטנסיבי אתמול שנחשו מה, לא יכולתי לגמור בו, אז אני מוציאה תסכול וכנראה אמחוק כשאי השפיות הזמנית תחלוף*