ילדונת חמודונת

הודעות משנת 2009
כל כך הרבה..
וזה לא נגמר

לא כדאי לרוץ אחורה ולהתחיל מחדש..
את המעגל הזה אני מכירה כל כך טוב, שברגע שאני רצה קדימה אני כבר רגילה להגיע לסוף הבלתי נמנע,
כל הזמן יש מי שדואג סביבי אחד מהם ששנים לא פגשתי הופיע פתאום לאחר כמעט 3 שנים שהקשר נותק,
הכרתי אותו לפני 7 שנים או קצת יותר, הכרתי אותו במסיבה, והוא היה נראה לי מסוכן מאוד, ציירתי אותו תמיד כאדם רע, מעולם לא יכולתי לנסות לחשוב בכלל לספר לו כמה אני חושבת שהוא רע, והוא..מאסטר שתמיד דאג להראות לי נחמדות מצידו כלפיי..
אני זוכרת את היום של המסיבה זה כאילו הדבר היחידי שזכרתי במשך כל השנים כאן,
הוא היה לבוש בבגדי עור שחורים בריא וחסון נראה לא רע בכלל הסתובב לו שם בין כולם ואפילו תפס כלבה מהשיער וגרר אותה אליו והיא חייכה מהנאה אליו, לא הפסקתי להביט בו ולהגיד לעצמי כמה רוע יכול להיות בבן אדם אחד,
עוד לא ידעתי כלום על הBDSM ואפילו קצת הזדעזתי ממה שראיתי שם, הייתי שם ממש לבד,
לבד עם מישהו שבכלל לא הבין לאיזה מסיבה נכנסים, הדבר היחידי שהוא ידע שיהיה צחוקים,
אני עומדת אולי במשך חצי שעה וצופה בכמות האנשים הלא קטנה שהיתה שם, ופתאום אני שמה לב שהאיש שלא הפסקתי להסתכל עליו נעלם מהאופק, אני ממשיכה להסתכל לצדדים ולחפש איפה הוא נעלם אבל לא רואה אותו,
המסיבה לא ממש היתה מוארת אז לא היה לי סיכוי גדול לראות אותו כך אמרתי לעצמי..
הבחור שאיתו הגעתי למסיבה אומר לי תראי איזה צחוקים איזה אנשים מצחיקים, אמרתי לו זה מצמרר אולי נלך..
רק באנו הוא אומר לי, "אני הולך לשירותים", כל כך פחדתי הרגשתי ילדה קטנה בין אנשים גדולים,
לפתע מאחורי אני מרגישה יד גדולה על הכתף מהפחד אני זוכרת שפחדתי להסתובב לראות מי מאחוריי,
את הולכת הוא שואל.. אני בולעת רוק ולא מעיזה לדבר, דפקתי לו חיוך צבוע וכנראה הוא קלט,
הוא הוציא כרטיס ואמר קחי תדברי איתי מחר, ואמר בכל חזק באוזני אני בטוח שתתקשרי ואת חכמה להבין למה,
נשארנו עוד שעה כמעט במסיבה הזאת, ואז נסענו הביתה אני והבחור שהיה מפסוט עד הגג,
כל הדרך הביתה סקרן אותי לדעת מה האיש הרע התכוון, למה נתן לי את המספר שלו? אולי הוא עקב אחרי הצעדים שלי? אבל הוא בכלל לא מכיר אותי, ומה הוא חושב שאני באתי לקבל מכות? עברו לי כל כך הרבה סרטים בראש שלא נתנו לי מנוח,
הגעתי הביתה והראש כל כך כאב ניגשתי לקחת אלגולוזין שתמיד ידעתי שזה הכדור שמשתק את הכאב במעט מאוד זמן, נכנסתי למיטה ואני זוכרת שלא יכולתי לישון, אפילו שהייתי כל כך עייפה שנסגרו לי העיניים ונפתחו, ושוב נסגרו ונפתחו, שעת בוקר קמתי הכנתי נס, השעה כבר היתה 11 בערך התיישבתי על המחשב ונכנסתי לכלוב בפעם השלישית, ואז נזכרתי שאני צריכה להתקשר אליו, אז הטלפון בבית צלצל ואני עונה אחותי על הקו שואלת אם אני באה לים, אמרתי אולי.. היא אומרת לי כבר 11:30 בערך אם את באה תודיעי לי אמרתי טוב וניתקתי,
ישבתי ואמרתי אני יטלפן או לא, האגו לא נתן לי לחייג, הוא בטח חושב לעצמו שאני אחת מאלה שהיו שם ועושה כל מה שהוא יאמר, אין סיכוי בעולם אמרתי לעצמי ולא חייגתי,
עבר שבוע ובכל יום שעבר כל כך רציתי לחייג אליו אבל האגו לא נתן לי, ידעתי שבפה יהיה לי יותר קשה, רציתי לחיג ולהגיד לו בוא נתכתב, אבל אמרתי לעצמי עזבי רדי מהעץ המסקרן הזה, לא כל דבר שמישהו אומר צריך להתרגש, קרעתי את המספר טלפון שלו בכדי שלא יהיה לי קשה ואולי לא אעמוד בזה יותר ואשבר, אז ככה הנחתי לזה,
עברו 3 חודשים בערך ולא שמעתי ממנו דבר, גם את הכינוי אם בכלל היה לו לא ידעתי,
הכרתי באותה תקופה שפחה מהצפון והיא התחננה שאבוא לבקר אצלה שישי שבת,
כל מי שהספיק להכיר אותי קצת ידע שתמיד אני ספונטנית ברגע אחד יכולה לנחות גם באילת, אמרתי לה יאלה אני באה שבת, היא נתנה לי כתובת בצפון הרחוק,
התקשרתי מייד לאחד העבדים ייש רשימה ארוכה של עבדים שתמיד אמרו אם את צריכה נהג אני כאן,
התקשרתי לצעיר מבניהם ושאלתי אם הוא פנוי, והוא הצטרף בשמחה בלי לחשוב פעמיים,
הגענו לאיזור צפת אני מתקשרת לשפחה שתרד למטה והיא מחכה לי,
והיא היתה יותר גדולה ממני בגיל אבל סקסית וחושנית בטירוף יחסית לגילה, היא מכינה לי קפה ומוציאה עוגיות מסיימת ומתיישבת על הרצפה לייד רגליי, העבד שהיה מעשן במרפסת הביט אליי במבט כזה שאומר גם אני רוצה,
אני אומרת לו כבא את הסיגירה ושב מולי והוא מכבא את הסיגריה ומתיישב,
השפחה מבקשת רשות לשאול אותי שאלות שלא שאלה אותי אף פעם, השאלה הראשונה שאני זוכרת שהיא שאלה, כמה זמן אני בעולם ה BDSM? שתקתי כמה רגעים כדי לחשוב מה אני הולכת להגיד לה, אם אני אומר לה בערך 3 חודשים קשה לי להאמין שהיא תאמין, אמרתי 3חודשים וקצת, ואל תשאלי אותי עכשיו הרבה שאלות אין לי כוח אחרי נסיעה ארוכה לחפירות, היא שאלה עוד 2 שאלות שלא עניתי לה עליהם כי לא יכולתי מכמה סיבות,
שאלתי איפה המחשב? היא עונה לי יש אחד מאחורי הקיר הגדול מימולך בסלון ואחד בחדר שינה שלי,
ניגשתי לחדר השינה וביקשתי שאיש מהם לא יזוז ולא ידבר, אני מדליקה את המחשב ויש ססמה,
אני צועקת שפחהההההההההההההההההה, היא עונה מהסלון כן מלכתי, אני אומרת לה בכל חזק כדי שתשמע טוב פעם אחת, זחלי אליי על 4 , אני שומעת אותה מתקדמת לעברי ושהיא מגיעה אני מלטפת את ראשה ושואלת מה הססמה, היא עונה לי וחוזרת למקומה בסלון, שפחההההההההההה אני צועקת שוב הפעם בכל הסטרי אבל מרגש,
היא עונה כן מלכתי , בקולה יכולתי להבחין שהיא מאוד נלחצה מהטון שלי, גשי אליי מייד אני פוקדת עליה,
היא מגיעה ופניה דיי מבוהלות, אני שואלת אותה מה קרה שפנייך נהיו לבנות כסיד? היא עונה בשאלה קרא משהו שקראת לי בכעס? אמרתי לה אני לא כועסת אבל מצפה לתשובות ומייד,
אני שואלת מי זה שמופיע על המסך והכל אני רוצה לדעת עליו, מי האנשים שנמצאים בתיקיה שרשום עליה חברים פרטי!? היא דיי נלחצת ומעט מגמגמת אבל מדברת בשקט, מלכתי האדם שנמצא על המסך הוא מאסטר.. הוא עשה לי סיישנים רבים ואנחנו מדברים הרבה בעיקר בהתכתבות באתר, בתיקיה יש תמונות שלי מסיישנים שלי,
אני פוקדת עליה לכי לסלון וקחי דף ועט ותרשמי לי כל מה שאת יודעת עליו, אני בנתיים מדפדפת בתמונות דיי המומה, אני עוד לא התרגלתי לסימנים כאלה על הגוף ולא לכל הציוד שנשקף לעיניי, היא חוזרת עם הפרטים שלו וחוזרת למקומה בסלון, אני מחייגת אליו אל אותו בחור שתמונתו מוצגת על המסך, אל אותו בחור שפגשתי במסיבה, אל אותו בחור שלא יכולתי לנסות לדמיין שאחייג, שלום מה שלומך מאסטר.. שלומי בסדר הוא עונה, מי זאת? הסברתי לו בשקט כי האמת האיש הרע שבו לא יצא לי לרגע מהראש, הדבר הראשון שהוא שאל מה הכינוי שלי באתר ועניתי, השיחה היתה בידיוק 5 דקות ציינתי שאני חייבת לסיים, הוא שאל למה אמרתי לו אל תשאל שאלות קשות שאין לי כרגע עליהם תשובה מדוייקת וטרקתי את הטלפון,
אולי בפעם הראשונה היום אני מודה! שלמרות שאני טיזרית לא קטנה, אני בכלל לא פריארית,,,תמיד חייתי בעולם כזה שעשיתי מה באלי, בלי חשבון, מעולם איש לא הכתיב לילדה בת 25 את חייה, אני שמה על כולם פס, ונכון יש לי פחדים רבים שאיתם אני מתמודדת יפה מאוד כמו כל אדם נורמטיבי, אני מאוד סגורה איש מעולם לא חדר לעולם הפנימי שלי, כל חיי בניתי חומה ולאט לאט החומה הזאת הפכה להיות ענקית בגודלה, להיות חשופה זה פשוט לא אני וזה הדבר האסור מבחינתי !!!!! אבל אף פעם איש לא יכול היה להבחין בזה, אפילו השפחה אמרה כמה פעמים לפני שניפגשנו, שהפנים שלי מאוד מבלבלות, מצד אחד רואים מתיקות ורוך, מצד שני השמחת חיים אצלי בולטת, אבל יש בי גם את האישה שיודעת בידיוק מה היא רוצה מעצמה, ויש דברים שלא אתפשר עליהם לעולם,
בשבת שעזבתי, השפחה היתה עצובה היא לא רצתה שאלך, הדגשתי לה שיש ילדים שאז היו קטנים שזקוקים לאמא שלהם, היא הבינה ואמרה אני אתקשר אליייך עוד חצי שעה,,
בדרך הביתה אני מקבלת שיחת טלפון מהבן הבכור שלי שאז היה בן 5 וחצי, טלפן אמר שיש לו חום והוא בכה רצה את אמא, כל הדרך הביתה הייתי בן אדם אחר אני חושבת שהעבד שישב ליידי היה קצת המום מהדממה שהיתה בנסיעה שאליה הוא לא היה רגיל,
הגעתי הביתה ויש לי טבע להתנתק שרע לי וככה תמיד היה, במשך 3 ימים עד שהילד החלים לא נגעתי במחשב, לא חשבתי על כלום וסיננתי את כל השיחות, ביום הרביעי הייתי דיי גמורה, יש דברים שכתבתי במגירה ולכן זה רק מחדד את זכרוני לגעת בכל רגע שהיה פעם, זה היה יום רביעי בבוקר נסעתי למיטווח בכפר סבא ורק חשבתי איך היום הזה יגמר.. קרב מגע, אימוני שטח, מבחן מעשי, מבחן עיוני,יום חורפי דיי קריר אבל כמעט שלא ירד גשם, איך לעזאזל אני עוברת יום כזה עם כל מה שעברתי בימים האחרונים,
המדריך ניגש אמר בוקר טוב ! כולם ענו, ואני... בחיוך שווה לב עניתי בוקר טוב מאדם מסיי, הוא חייך ושאל מה יש לי חצאית? אמרתי " לאא " אבל אולי חץ, הוא קלט אותי. בהפסקה הראשונה שלנו המדריך ניגש ושאל אותי.. תגידי תמיד את כזאת שובבה? אמרתי בלי בושה ובלי לחשוב "כן אני תמיד שובבה בימיוחד שאני חרמנית" הוא הביט בי מופתע.. היתה לי מטרה ואינטרס ברור רציתי מאוד להצליח כמו תמיד להרגיש שסחפתי אחריי עוד מישהו זה בידיוק כמו שתמיד אמרתי שאני אוהבת לסובב את הגלגל איך שבאלי, אני עכשיו לגמרי בטוחה שכל פעם שהוא יביט לי בעיניים הוא יהיה שבוי,
השעה כבר 12:30 ואני עוד דקה נרדמת, אני מרגישה שזהו אני לא מחזיקה את עצמי, אני גם ככה אחת שלא יודעת מזה לישון בלילות ובכלל שעות שינה זה דבר שאין לי כבר 16 שנה, המדריך קורא לכולם יש הרצאה קצין המשטרה הגיע כנסו לכתת הקרב מגע, אני ניגשתי למדריך ואומרת לו שכולם יכנסו להרצאה באלי משהו טעים ומענג מן חפוז כזה באחד המבנים הפנויים, הוא דיי נלחץ שמתי לב עליו, "תגיד מה אתה כזה שפן חשבתי שאתה גבר חזק" אני פחדן? הוא עונה לי בשאלה מהירה, אני מחכה לך בכתת הלימוד במבנה הימיני לך תכניס את התלמידים, הוא הלך וחזר יותר מהר מימה שצפיתי, הוא פותח את החדר ושואל למה בחרתי דווקא את הכתה הזאת שכמעט ולא שימושית, אני עונה כי השכן נאה בעיניי, אל תשאל שאלות יאלה תזדרז שלא ישימו לב שנעלמת, תוך 5 דקות הוא גמר אמר לי חירמת לי תתחת, בכל הפסקה הורדתי חולצה ונשארתי בגופיה עד תחילת השיעור,, תמיד אנשים שרואים את החזה שלי חושבים שהוא עסיסי ואין מצב שהוא לא סיליקון, ככה גם המדריך היה בטוח, עכשיו תקשיב אני אומרת לו,, ההרצאה שעה וחצי אני נשארת כאן לישון כי אני לא רואה בעיניים, ובמקום לירות 150 כדורים ברובה ובאקדח אני נראה לי יורה באויר ולא עוברת, הוא חייך באושר אין בעיה מתוקה, אבל תבטיחי לבוא שוב, אמרתי אני יבוא בסיום יום המשמרת שלך אחת לשבוע, הוא שמח ראו את זה בעיניים שלו, אני בטוחה ב100% שהוא היה בעננים ולא שם לב מה יוצא לו מהפה,,, אני אומרת טוב יאלה... כמעט נפלט לי תתחפף חחחחח, אמרתי לו אני גמורה.. הוא הלך, הוא חזר להעיר אותי לקרב מגע עד שהגעתי היה כבר סוף השיעור, ואז עברנו למבחנים שהסתיימו מהר.. מעניין מי עשה אותם במקומי חחחחחחחחחח,
שלב הירי !! אני לוחשת למדריך באוזן איך היה באלי עכשיו להיות עירומה ולירות שאתה מאחורי דופק אותי חזק, זזתי מהר מימנו וחייכתי,ניגשתי לספסלים אדם שישב ליידי אמר לי איזה כייף לך את תמיד מקבלת פרוטקציות מההנהלה כאן, הבחור שישב ליידי היה בערך בגיל 30 , כבר שנה הוא מכיר אותי,
נגמר בהצלחה 149 כדור צלפתי ישר למטרה, המדריך היה גאה בי לפני כולם שאני היחידה שצלפתי מעל 140 כדורים במטרה,
הדרך הביתה כבר יותר נעימה, העייפות ירדה ממני לגמרי, נכנסתי הביתה השפחה כבר הכינה הכל הילדים אפילו כבר היו אחרי מקלחת מוכנים לשינה, השעה 19:15 והילדים במיטות השפחה מנקה לה את הארונות מטבח והגז, אני מתיישבת מול המחשב 10 הודעות מהמאסטר.. מחכות לי,
אני מתגעגע לחיוך שלך, איפה אתתתתתתתתתת ועוד כאלה שאני בכלל לא זוכרת, אני עונה לו תוריד פרופיל ותקשיב!!!
אני לא מפסיקה לחשוב על ... הוא שואל על מה? אני עונה לא משנה, 5 דקות הוא מנסה לשכנע אותי שאני אומר לו, רציתי להגיד לו שהוא איש רע, אבל גם רציתי להגיד לו כמה מפחיד אותי המשיכה אליו ההרגל שיש בו מתיקות ובטחון נצחי, עבר לי בראש שזה הולך רק ומתפתח וזה אסור לי ולו, עדיף שישאר ככה נעים, לא היה לי אומץ לפגוע באדם שלא פגע בי, בואי נעבור למסינגר אני נותנת לו כתובת השיחה מתנהלת שלוש שעות רצוף כאילו אנחנו חברים שנים וזה לא נגמר רק סוחף יותר ויותר.. בשיחה איתו בכלל לא דיברנו כמעט על שולט ושולטת, שוחחנו כמו שתי חברים טובים, השיחות בכל יום במסינגר היו יותר מעמיקות הוא היה מן אבא כזה שמגן ושומר על ביתו הקטנה כדי שלא יהיה לה לרגע רע, חיכיתי לרגע שהוא רק ינסה לבקש ממני לעשות משהו, האיש הרע לא יצא ממני, בכל שיחה זה הלך והחמיר אצלי יותר ויותר בראש, אומרים לי תמיד למה את לא נותנת לבן אדם להראות לך מי הוא.. ובגלל המראה את כבר חושבת בלי הפסקה מי הוא? מה יעשה? גם אם הוא לא באמת כזה,
כך התנהלו להם השיחות במסינגר ולאט גם בפון, היינו חברים טובים בלי להיפגש כמעט,
(מלבד קפה וסלט פעם אחת בארומה)
יום אחד הוא התקשר 6 פעמים ולא עניתי,
מעולם הוא לא ידע במה אני עוסקת באמת (שיקרתי) הייתי בתידרוך, כל מי שהכיר אותי בעבודה ידע שבתידרוך הפון אצלי בתיק זרוק על שקט,
שיצאתי מהתידרוך הוא שוב מחייג ואני עונה, שלום נשמה טובה מה שלומךךך?? הוא אומר לי כנסי למחשב עכשיו! שאלתי זאת פקודה או בקשה?
זאת בקשה אני מבקש,, אמרתי לו 10 דקות אני מתחברת שהילדים מפריעים,
נשמה טובה זה היה כינוי מבחינתי, ההפך מימה שהוא "השטן הרע",
הגעתי הביתה התחברתי שאלתי מה הלחץ, יש לי שאלות מאוד חשובות אני חייב תשובות ורק את יכולה לעזור לי להבין,
שאל בני ונען זה תמיד מה שאמרתי שמישהו רצה לשאול,
1. אנחנו משוחחים שנים אף פעם לא אמרת מה את באמת מרגישה תגידי לי מה?
אני בהלם אוקיי אני עונה, מה השאלה השניה?
2. איך זה שלא ביקשת להיפגש איתי חוץ מהבית קפה ששתינו בחצי שנה הראשונה שהכרנו?
3. ולמה כל פעם שאני מדבר איתך על החיים שלך את לא נותנת לי תשובות?
את השלוש שאלות האלה הייתי חייבת לשמור כדי לדעת מה לענות לו,
אני אומרת לו אז ככה...
אני מתנתקת מהמסינגר ופותחת כתובת חדשה,
אני מנתקת את הפון מהבטריה ומחליפה סים,
מודה שנלחצתי מאוד כאילו מה בשלוף נותנים תשובה אמרתי לעצמי,
הוא לא סתם שאל ואני בטוחה,
אח"כ הסתבר לי שהשפחה אמרה לו הכל מה אני חושבת עליו,
לא שמעתי מימנו והתנתקתי מהאתר לא התחברתי יותר משנה הייתי מתחברת פעם בחודש ואח"כ כבר שנתיים כמעט שלא נכנסתי,
היום הוא הופיע אחרי הצהריים מולי ברחוב הראשי בעיר שלי, והוא לא שכח לי והוא מצפה לתשובות,
ברור שלא הבאתי לו את הפון האישי שלי אבל אני מכינה תשובות לשאלות שבטח אחרי שנים יהיו גדולות ומעמיקות הרבה יותר,
ואגב הוא מורשה להתקשר 3 פעמים ביום בוקר צהריים וערב,
הלב שלי כמו שעון מטקטק, ברגע שלא הכנסתי סוללות הרבה זמן השעון מבחינתי כבר מת,
זה אומר שהלב שלי אוהב הוא פועם מהר, ושהוא מנותק הוא כבר לא מרגיש דבר,
אם מישהו חושב שהקשר הזה יחזור להיות כמו פעם זה בטח רק הוא!
המשך יבוא...[b]

הרבה זמן שלא הייתי כאן והכל השתנההההה..
אני לא חיפשתי את הכאב הזה שיגרום לי לשבת ולכתוב בבלוג,
כולם שואלים שאלות וחלקם אפילו מזכירים לי מה היה,
ואת האמת... אני לא זוכרת דבר, הכל נראה לי כתוב בסינית כאן,
פותחת מכתב וכתוב בו משהו... תמיד כותבים לי כאן בשפת הרגש,,
לפעמים אנשים שוכחים מהוא המקום הזה,, טוב אני יענה לו בשפת רגש כמו שהוא מצפה..
"גם אם לאדם יש צעקה גדולה והוא שומר אותה בפנים ומפחד לזעוק אותה לעורר בושות ומבוכות, הצעקה בסופו של דבר באה מהבטן על דברים שהיו או לא הצליחו על כעסים בד"כ על אנשים כאלה שקרובים ללב, מומלץ לצאת לגבעה רחוקה ולשחרר את הצעקה הכי חזקה,"
ואז הוא עונה זה מה שגם את עשית?
לא טרחתי לענות אין לי סבלנות כרגע לדבר על רגשות ועל תחושות ובטח לא לתת דין ןחשבון לאיש,
אדם אחר נשמע חכם מזכיר לי שאת הדמעות אני כבר לא אוכל להחניק פנימה,
ועדיין אין לי מושג על מה הוא מדבר.. אולי זה לא ביג דיל להחליט בכלל ולענות לו,
קוראת הודעות לאט לאט ובזהירות, ושוב השאלות מה את בכלל מחפשת כאן..
שולפת תשובה כדי להשתיק "אני כל פעם מחפשת אוזניות טובות יותר כדי לשמוע שיהיה חזק יותר"
אם אני חושבת על זה אז.. המוזיקה החזקה שאני שומעת לא מעלימה את הקולות שבפנים,
ואז באה הודעה שוב באמצע שום כלום..אני תמיד קוראת את הדברים כמה פעמים לפעמים אני בכלל לא טורחת לענות כי זה ממש מיותר להכנס למקומות שלא מביאות סיפוק או אתגר,
אז ההודעה נשלחת שוב, הפעם אני באמת עצבנית ועונה.. "האדם היחיד שמותר לו לשים את כל הביצים בסל שלי הוא זה שמכניס אותי למיטה בלילה..ואם הביצים ישברו זה כנראה יכאב הרבה יותר"
דילגתי הלאה..
שום דבר לא יציב חוץ מהנוכחות שלי כאן, אומרים שסבל האהבה יציב כאן מאוד,
ואז לרגע אני מתנתקת מהכל, המחשבה סוחפת אותי ללילה הקודם ..
מה היה שם? אוההוו כמעט הכל היה רגיל עד שהמוח הצליח לתת לי להבין שהמרחק בין הנשימות לתנועות האגן שלי נעלמות לכמה שניות, הראש עכשיו מסתוב כמו סליל,, זה טוב, לא טוב, כייף מבלבל,
לוקחת אויר ומתאפסת, אין עוד אותיות לאסוף לכל מילה, אז אני עושה סדר פסח בשאלות והתשובות,
נכון שיותר קל לשאול ולקבל הסבר, במצב הזה אסור לשאול הרבה צריך לחשוב לבד ולהגיע למסקנה,
אין מדיד אושר כפות המאזניים יומי אך- ארון כי יבוא כליסטים יחטפני מרוך זרועותייך,
זה משפט שחרוט אצלי,
אני יודעת שאני חייבת לחשוב טוב כרגע ולהחליט או ללכת על אהבה ואיתה על כל הקופה, או פשוט לנתק את הרגשות כמו שרק אני יודעת, והכל למעני שלא אצטרך לעבוד קשה מידיי ולהשאר במקום השקט מידיי עם אהבה של משפחה בלבד,
אבל הפחד מה יהיה החשיפה החוסר אונים משתקים אותי בכל רגע ומחזירים אותי 2 צעדים אחורה,
למה אני צריכה את כל זה בכלל, בשביל אהבה?
אוהיי כמה שהאגו שלי נפוח אין מצב שמישהו ינהל אותי ויוריד לי קצת מהאגו, אבל דברים קורים לפעמים מבלי לשים לב,
שוב אני חוזרת אחורה לרגעי הפחד.. זה ממש לא מתאים לי לפחד, אבל פחד קיים אצל כל אדם כל אחד ודרך החיים שלו שהוא חי בה,
משהו קטן ואחרון שכתבתי .. מחדד את הרגעים המחשבות התסכול הפחד שבכלל זה לא אני ואלי זה בכלל זמני,
והדבר האחרון שמצוי אצלי ומפחיד זה שברון לב, איש לא אוהבת להרגיש את זה, ומה לעשות הרגשות אצלי הם מתכון קבוע שתלוי לי מול העיניים, העיניים שאף פעם לא מסתכלות בעיניים של אחר.
"ארמון של ניצוצות אהבה שהשתוללו בחדר מואר באיזשהו לילה..
כבר הרבה זמן לא גרמו לי לאושר, ולצאת מפוקוס ולחיות בתוך חלום דימיוני ונעים שכזה,
חדרי הלב נרטבו בדמעות מלוחות של קצת אושר קצת פחד ואפילו שאלות שכל כך רציתי לשאול ולא היה לי אומץ כי פחדתי מאובדן מסויים,שער הלב בתוכי נפתח אך נבלע לתוך החשיכה,
חופן של אהבה סגור בצרור של אי הבנה, ריח של בושם היחיד שנשאר בחדר,
נעטפת בזיכרונות ומחשבות ישנות ויודעת שאלו ימים עצובים שמחים אולי אסורים אך בטוח מלחיצים,
מחשבות כבדים ועצבות מהעבר שחודרת לתוך הורידים פתאום צפות לי,
רעיונות פשוטים באמצע הדרך שאולי אני טועה,
ברסיסים של שפיות אני כל כך אוהבת אותו שהוא צלול ככה ומדבר בנעימות ופשוט כייף לי שם במקום הלא ידוע הזה,
שקט אף מילה על אהבה הכל כאן מסביב שחור ללא פריחה רוצה לא רוצה פוחדת לא פוחדת מה כבר משנה בכלל,
העצב אט אט שוקע לו וממלא את הריאות כאילו האויר כבר לא מספיק חושבת וחושבת ללא הפסקה,
זיכרון מתוק שלא היה בריא עלה במוחי,והינה שוב אני חוזרת לאותו המקום וצריכה להתמודד עם השיחה שבאה לה בשעת בוקר מוקדמת, קשה לי לראות את עצמי במקום שטיפה יכאב לי, כי בחיי בכל רגע שכאב פשוט ברחתי לי כל עוד נפשי,
אני כל כך רוצה לתת הכל אבל הכל, ויש לי כל כך הרבה מה לתת,
יותר מימה שניתן לתאר, אבל הפחד עוצר אותי תמיד,
מחשבות בלב גורמות לי לצאת משלווה ולחשוב הרבה,
לחשוב שלכל אחד יש עולם מושלם רק לעצמו, ורק אתה אדון לעצמך במחשבות ,
הזמן הקפיא את החיוך והבלבול שחבט בי בעוצמה רבה , לא הייתי מוכנה נפשית לרגע הזה שיגיע לו ואין לי מושג כלל מאיפה זה נפל עליי ביום בהיר שכזה,
נמאס לי כבר מ.. ים המוות... דווקא מתחשק לי מעט חיים.
עכשיו אני הולכת לצבוע ולשטוף את החיים החדשים שלי.

נסעתי לתקופה הרחק מכאן לתוך נפשי כדי לפרוש כנפיים ולהרגיש בשמיים,
צחקתי והסתכנתי בדברים שונים ומגוונים בכדי להתנקות ולהתבגר עוד קצת..
לא ניסיתי לבכות כי לא היה לי החשק,
רציתי לראות בלהראות את רכרוכי האמיתי שקיים ביפנים, והתגאיתי מבלי לחשוף את עצמי,
יום אחד הייתי שחקנית בסרט נגעתי ברעיונות, חלומות ושאיפות למרות שבליבי פחדתי לא לאבד אותם,
אהבתי והסתכנתי למרות שידעתי שלכל התחלה מתוקה יש גם סוף בטעם מר,
חייתי נשמתי צחקתי וכעסתי וגם לקחתי בחשבון שקיימת בחיים המילה כישלון,
השינוי הוא המעבר שעברתי למדתי שאני לא חיה כדי להסתכן בכל דבר,
אני לא מוותרת על החופש מקסימום על יושר,
כי החיים יכולים להיות כמו הים שקטים ושלווים עם פה ושם דולפינים קטנים..
ולסיכום!!
לקחתי מסקנות והפקתי לקחים והבנתי שאני חייבת לדעת בחיים עד כמה ובמי לבטוח,
כדי שסודותיי לא יתגלו ואצטרך לברוח.
אקח בחשבון שאני חייבת לדעת איפה הגבול עובר,
בכדאי לשמור על ליבי שלעולם לא ישבר.

הוא ונילי בשבילי הוא גולם רציני סתם טמבל, ואני קוראת לו פישנזון והוא משיב,
ושהוא מסתכל לרגע לא מרחוק הוא מחייך ואומר מת עליך אישתי,
מכל תזוזה וכל מבט שלי הוא פשוט נמס כמו חמאה והרגש אצלו פועל בטורים גבוהים,
לא משנה שהוא סובל מהלב הדימיון שלו מתפתל וממציא לי רגעים מיוחדים קונה מפנק ובמשך חודש עלי ביזבז הרבה מאוד אבל הרבה כסף. שלא לדבר על הזמן והאנרגיה,
ואני במקום לתת לו איזה חיוך וטיפת יחס אני נשארת קפואה,
במקום לטרוף אותו בלהט אני נשארת צנועה ואומרת שיחכה עד החתונה כי ממגע נכנסים להריון, נראה לי שהוא לא יבין עוד הרבה זמן שהחשק שיש לי הוא רק לי לעבודה ולילדי,
הוא פשוט לא מבין שחשק לא יחליף לי את המילה האהבה, כי אליו אין לי אפילו סנטימנט אחד,
הוא מרגיש שהכל טוב ונוצץ שהוא מביט אני לא מצליחה ללמוד לאהוב אותו,
ואני ממשיכה לצחוק בלי אהבה ובשלט רחוק שולטת בו,
ומפוררת אותו,
כשהוא רוצה לחבק אותי אני אומרת לו תעזוב די לא עכשיו,
מה קורה לו? הוא חולם בהקיץ על רגע נכון בו החלום שלו מתגשם "שהוא בעלי " חיחיחי
הוא לא מבין שחתונה זה לא בשבילי!! אני מוכנה לדבר אחד לצאת להרפתקה,
זו רכבת מפותלת והנוף מקסים אין קרון אין קטר יש רק שתי נוסעים והקסם שבה זה שפתאום.. שנגמר לי הטעם המר אני מחליפה אותו,
אין חלון ואין מטבח אין מקלחת כי גם ככה הוא מפחיד כמו ברק
עוד קצת ואתן לו כרטיס כיוון אחד ורק אז הוא יבין שאני הייתי אשליה
מה אני יעשה איתו עכשיו? אוףף באלי לתת לו בעיטה שילך קבינימט, אני לא יכולה סתם ללחוץ PAUSE לעצור את כל זה דווקא עכשיו, זה לא סרט DVD זה מסך גדול שיגמר בקרוב,
הרגלתי אותו שאין אחורה קדימה למעלה למטה אין שום הפסקה ישר ולמטרה.
אני יודעת שכאילו אלו שני עולמות שלמים,
אבל בעיני הם עולמות שונים וריקים,
לא אתן לו בחיים סימן, אבל שיפסיק לחזק לעצמו את ההרגשה ושישאל אם יש כדורים נגד מחלת האהבה,

זה שהפסיד רחוק, וזה שניצח קרוב!!
מבט אחד לעיניים, ועפים לשמיים
אם גבר מבטיח, הוא משקר
צריך להודות במשחק, כי תמיד יש לו סוף
כל מה שהיה עבר נמחק, אלה החיים
שאוהבים גם נשרפים, אין מה לעשות
אישה תמיד מרגישה, אבל לא תמיד מקשיבה
הגורל מלמד אותנו מה הוא ניסיון, אך לא תמיד אנחנו למדים
כל מה שאני עושה לא יתפוס ההיגיון, כי אין לזה הסבר
משנה את עצמי ושמה מסכה על פניי היפות, כי לא כולם צריכים לראות
עיניים מבכי מתעייפות, כי איש לא יודע מה קרה
חלומות הולכים שאני יורה בתקוות, אסור לצפות כך גודל האכזבות
מי שאוהב לחיות טוב לו, השאלה איך צועדים בתלם
כולם חושבים שהכל ורוד.. עד היום האחרון, לכל התחלה קיים סוף

ביום קריר אחד אני אופיע מתוך החלום ואצא אל המציאות לחפש את מה שלא נשאר,
ביום הזה אני אחשוב אחרת ביום הזה אתה לא תדע היכן נדדתי,
וגם אחרי שהכל נגמר אני עוד אחפש לי את המחר, שאין בו רסיס של אהבה,
אתה תרגיש אותי בליבך אתה תשמע צליל בנפש עמוק,
אתה יודע שזה יקרה, אתה יודע הכל,
שאתה טובע בתוך אהבה אתה שוקע, אבל זו לא אהבה אלה תחושה,
אני באותו רגע לוחשת כי אני לא יכולה לצעוק,
יום אחד של שקט מוחלט יפסיק את הסופה המשתוללת,
בזמן הזה צריך לחפש כל מה שצברתי,
וגם אם זה נשמע מוזר אני מרגישה שהרעם לא פסק,

בסוף כל לילה שמעונן יבוא יום עצוב,
איתך ברח לי גם הזמן, הזמן שלא ישוב מבחינתי,
זרמת לתוך הדם נכנסת בדלת האחורית היית כל כך משמעותי,
חבר כבר לא תהיה,
כן זה נכון הפה שלי אקדח והמילים שלי כמו כדור לראש,
נתת לי שמיים לבנים נעלמת ואיתך כל הזמן הזה חלף,
הלכתי אחריך וביקשתי רק לא ליפול בשתי כפות ידייך,
לקחת את כל הפחד איתך שנעלמת,
וטוב שקרה דבר אחד!
זה גרם לי לנצח במלחמה!!
עכשיו מצאתי מנוחה..

לאחרונה לא יודעת למה הולך לי כל כך טוב כל כלב מתחנך אחרי תהליך השיקום שאני מעבירה לו,
אני לפעמים צבועה כמו צבעי הקשת וזה מותר.. רק אני שונאת כלבים שמתהלכים סביבי זה עושה לי סחרחורת, אני שונאת נמרחים ונדבקים לא אוהבת להרגיש כמו ברכבת ערים,
תיגע באש ותישרף, תיגע במים ותירטב, תיגע בחול ותתלכלך, תיגע בי ותתאהב, זה בסדר זו חלק מהמטרה ואני מרשה.
אם אתה עוד עומד לצידי ולא מרפה יגיע יום שתתייאש,זה רק מוכיח לי כמה שאני צודקת לפעמים בתחושות,
אל תחבק אותי, בליבך יש אהבה,אבל... לא כאן, אתן לך את הכוח להמשיך אבל נראה עד איפה תגיע,
אל תיתן לי חיבוק שמנחם, בלעדייך זה לא סוף העולם,
ועכשיו לך לנוח גם אני זקוקה לנשימה עמוקה, אחת כזו שתיתן לי אויר צח,
יושבת עם עצמי בחדרי וחושבת.. נושכת את שפתיי הסקרנות גוברת עליי,
היה שקט כזה אז קמתי והלכתי יצאתי מהחדר, וכיביתי את האור, הולכת לסלון ושוב חוזרת לחדרי, אני יושבת ביפנים בין הדלת לארון וחושבת מה הוא רוצה מחיי לעזאזל ,
אני נשבעת לא לחזור לסרט הזה,
אחר כך בערב אני יושבת וחושבת שוב, זוכרת כל משפט בברור,
במה לא הייתי בסדר?, טוב נו מה.. הוא רוצה שארגיש מטומטמת, הוא זומם ואני כאילו לא יודעת, הוא מחטט ושואל שאלות בצרורות, מתחיל לעצבן אך אני מאופקת,
חוזרת לחדרי שוב תולה את בגדי בארון, כועסת וקצת מפעילה היגיון ומחשבה ואז..
נכנסת למיטה ומדמיינת קסם כזה,
כאילו אני ישנה וחולמת נסחפת כמו הרוח למקום רחוק ואפל,
רואה את עצמי נלחמת והוא מחייך, אתה מעכשיו גם הקורבן וגם הנאשם,
והחיוך בשפתיי עטוף , הינה פתחתי מלחמה והיא בתחילת הדרך, ועכשיו נשאר רק לשרוד ולנצח במלחמה שהיא לא קלה כלל,
וברורררררררר שאנצח!!!

‏דבר חשוב שהחיים לימדו אותי, מי שלא בוכה לא גודל, מי שלא נופל לא לומד ללכת, יש זיכרונות שאסור לשכוח, יש חיים שחייבים להמשיך...