ערב מבטיח מזדחל לאיטו, שמי התכלת העזה שכיסו את היום, מחליפים גווניהם לצבעי אש הדועכת לקראת חשיכה. אות לכך כי היום הסתיים והלילה, אפל וקורא ממתין עבורי, מאלחש ומרגיע.
דפיקה קלה בדלת ואתה מולי,
מבטים ננעלים, העולם נעצר ורק אנחנו קיימים בו.
" אסט, הכנסי".
הדלת נטרקת מאחוריי ואתה בולע אותי לתוכך, לנשיקה מלאת תשוקה.
אנחנו מתנתקים לרגע קל, ואתה מביט בי. אני לא זקוקה ליותר ממבט בכדי שהגוף יחל לפעול. אני מסירה את בגדיי ללא מחשבה. אין מקום לבגדים במרתף. עירום הוא כורח המציאות.
אתה עונד לי את קולרי, כובל אותי באזיקים, ומוביל אותי לספה. שם, כשאני לרגליך, אתה מביט בעיניי ומדבר אל נשמתי.
והיא, עונה לך.
ואני -מתבוננת מהצד על השיח המופלא הזה שיש ביניכם, על החיבור המטורף הזה, הנדיר והמיוחד, ומתמוגגת. אין דבר מרגש יותר ממפגש נשמות.
המגע בינינו לא מפסיק, אתה עליי, מגשש, מחפש, אוחז, נוכח. תמיד שם. אני כחומר בידיך מתמסרת למגע, נמסה, יודעת שזה מקומי.
אתה מרים אותי מהרצפה הקרה ומוביל אותי לקיר, בשתי ידיך הגדולות אתה מחבר אותי לשלשלאות היורדות מהתקרה, ואני מפוסקת ומותקנת, לפי רצונך.
כיסוי עיניים שחור מולבש על עיניי, ואפילה ממלאה אותי. שקט מצמרר נוכח בחדר ורק קול נשימותיי מהדהד בחלל.
" אסט", לפתע מפציע קול, ואני נדרכת " כן אדוני? "את הולכת להיות טובה היום אסט", אתה אומר בקול בטוח, " את הולכת לתת לי את הכאב שלך".
אני מקמרת את הגב בתנועה חתולית, יודעת שלעולם לא ייתן לי יותר משאוכל לשאת.
אוושת השוט המכה באוויר מרטיטה אותי בעוד הוא נוחת על גבי ומוציא ממני אנחה קלה. אנחה של כאב מהול בעונג.
השוט מפליא בי מכותיו, ואני חשה איך הגוף שלי לאט לאט מתפורר, איך הנשמה שלי יוצאת אל אדונה, מבקשת ממנו את הכוח להמשיך. האנחות משנות גוון והבכי הבלתי נשלט מפציע.
דואט של שולט מעל נשלטת, מחזה עוצר נשימה של נשמה פורחת בתוך גוף קורס מגיע לקיצו.
השקט חזר, ורק קולות הנשימה המהירה שלי נשמעים בחדר.
אדוני לא זז. אני יודעת שהוא בוחן את גופי, נהנה ממעשה ידיו.
הוא מוריד אותי מהקיר ועוטף אותי בחיבוק גדול " טובה אסט, אני גאה בך". אושר גדול מציף אותי, הצלחתי.
אני אסט של אדוני.
