כשהוא הגיע אלי נדמה שהוא היה קצת זחוח ובטוח בעצמו. הוא גם הגיע עם ידיעות מטרימות מה עושה לו, מה מגרה אותו, ואיך הוא רואה את הקשר שלנו ואת העולם האירוטי שלנו. זה גם הגיוני, בעיקר לאור העובדה שהוא מכיר את עצמו ומגובש בנוגע למי ולמה שהוא מחפש וצריך, למה ולאיך שהוא יודע להתנהל מול נשים ובכלל.
זה בסדר, לגיטימי לחשוב שמי שאנחנו מחפשים אמור להתממשק, בין היתר, עם צרכים קיימים או גירויים שכבר עובדים. גם קל להתבלבל ולייצר באופן הזה תחושת אינטימיות וריגוש עז, אבל בדר"כ אלה הן תחושות קיקיוניות.
מכל מקום, זו לא הדרך שלי, ולכן מייד כשהכרתי אותו, כבר ידעתי שהוא יהיה שלי, אחוז היטב. היה לי חזון בנוגע לקשר שלנו. העניין הוא, שאני לא מייחסת משקל גדול למבנה האירוטי הקיים, כי ממילא אני מתכוונת לפרק אותו ולבנות מחדש. בשלבים הראשוניים אני בונה את ההקשרות אלי, את ההתאמות, ייצור מוטיבציות, והקמת עולם חדש של ריגוש שנבנה על פי הצרכים שלי. אני אוהבת סדר, ולעבוד ביסודיות ודקדקנות. לפעמים לוקח זמן כדי לקצור תוצאות, אבל לאחר מכן התוצאה יציבה, ואני אוהבת יציבות. זה מאפשר סערות.
בכל זאת הקשבתי לו היטב, להדי העולם הישן שלו, לפני שהתחלתי לפרק ולארוז את הפנטזיות והצרכים המיניים שהיו לו, בקופסאות, לפי נושאים. חלק מהן סומנו ככאלה שיוחזרו די מהר לאחר נקיון, בניית בסיס, ויצירת השינויים המתאימים. אחרים נדחפו בשלב הזה למרתף. יהיה בהם צורך מאוחר יותר, ויגיע גם הרגע שלהם.
זה נורא לומר, אבל באופן פרדוקסלי, הדרך הטובה ביותר לייצר השפעה על הזולת, היא למצוא את המינון הנכון בין התעללות וסבל, ובין תשומת לב ועונג. זה לא כזה פרדוקסלי כשחושבים על זה. למעשה זו הדרך הכי קצרה לצלול לבסיס הצרכים האנושי (וכנראה לבסיס רחב יותר מהמין האנושי, אבל כעת אנחנו דנים בבני אדם): ענישה, כעס ויצירת גבולות, במקביל להזנה, שמירה והגנה, הם הבסיס הקמאי ביותר שמייצר בונדינג בין הורים וילדים. בניית מסד מהסוג הזה, מאפשר קשירה עמוקה, התאמה מירבית לצרכים שלי, תחושת אושר שחווים רק במקומות בטוחים, ומיניות עזה מהונדסת ומוחתמת, בהתאם לצרכים שלי.
* כל קשר בין האמור ובין המציאות הוא מקרי לחלוטין.
