זה לא שהוא טיפוס משתפך. לפחות לא כך הכרתי אותו. אבל(בצניעות רבה אני זוקפת את זה לזכותי), הצלחתי לפתח אצלו את שרירי ההשתפכות. זה חשוב בעיני שהוא יהיה פתוח, מחובר לרגשות שלו, יודע לדברר אותם, ולכן אני מאפשרת לו לאהוב אותי ולהשתפך כמו ילדה קטנה שמאוהבת לראשונה במורה שלה לאומנות, אהבה מעריצה וחד צדדית. (ולא, אני ממש לא מודה שזה קרה לי, וממילא זה בוודאי קורה לכל הילדות).
הוא ישוב יפה על הברכיים, ואני מרשה לו להשתפך מולי, כי אני ממילא קוראת מאמר משעמם למדי, ובכל פעם שהוא נעצר, אני רק לוחצת את כרית כף הרגל שלי בעדינות על האשכים המלאים שלו שנחים יפה על הרצפה. זו לחיצה מעודדת, כדי שהוא ימשיך להתאמן בהשתפכויות מאוהבות, שמפתחות אותו ומחברות אותו לעצמו. לא אכפת לי גם אם הוא קצת מגזים בהצהרות שלו ומספר לי בלהט שאפילו לחיצת עידוד קטנה על הביצים שלו שווה לו יותר מלעשות אהבה עם כל אישה אחרת, וכיוצא באלה הצהרות מתוקות. למה לא, זה מאוד טוב לאימון. הוא ממשיך ומספר לי שהוא יעשה הכל בשבילי, ואין משהו בעולם שהוא לא ילך להשיג למעני, אם אני רק אגיד את מילות הקסם "אני רוצה". שזה בכלל לא עניין של גירוי או תשוקה, אלא אהבה והערצה. אני מהמהמת.
אני ממשיכה בקריאה, והוא ממשיך להשתפך, להשתפך ולהשתפך. אני שמה לב לכך שמדי פעם הוא עוצר, ומנסה לאפשר לי לגלות לו אהבה, תשומת לב, חיבה קלה, כי בני אדם מחונכים לאיזונים מיותרים במחוות. ברגעים האלה אני מדרבנת אותו קלות, שוב, עם כרית כף הרגל שלי על האשכים שלו, ומקווה שהוא מבין שזה מבע של תשומת לב וחיבה, אחרת איזו סיבה יש לי לדרבן אותו?
אחרי שעה, כשהוא כבר כולו השתפכות ואהבה, רצונות גדולים ותשוקות עצומות, כשהגוף שלו בוער, והמילים שלו נוטפות לאט כמו חלב של נר, הוא עוצר, אוזר עוז ושואל: "ואת מיס?". השאלה שלא לגמרי נשאלה, נשארת תלויה באויר בנינו, מצפה אפילו מטעם עצמה לתשובה שלי, שמשתהה קצת, כי אני רוצה לדייק אותה באופן שמבהיר את עומק הרגשות שלי אליו ועונה: "מה זה אהבה טוי? אתה נותן משמעות רבה מדי למילים. אתה לקקן הכוס הכי טוב שהיה לי, ואתה יודע שזה חשוב לי, נכון?"
אחרי שעה שלמה של השתפכות, הפנים שלו מתכרכמות, והוא נע באי נוחות, כשעלבון מתחיל להשפך על פניו. אבל לי זה לא באמת משנה. אני מסיטה מעט את הגוף שלי, ומושכת את הפנים שלו אל תוך הכוס הרטוב שלי. הוא באמת טוב בזה. ממש טוב.
