ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מונולוג

נגיעות של החיים...
לפני 7 שנים. 31 בינואר 2017 בשעה 16:34

לפעמים קשה לי לראות את המציאות , לפעמים העולם הדמיוני תופס תאוצה . הוא עוזר לי להתמודד עם זמנים קשים. 

אני כמו כולם תמיד במלחמה עם עצמי , לפעמים אני יודע שאני צריך לכעוס על עצמי אבל אני לא יכול ... אולי לא רוצה . 

 

יש מספיק דברים מבחוץ שמקשים עלי , אם אכעס על עצמי ויהיה מאוכזב מעצמי זה רק יקשה עלי יותר להתמודד עם הכל. 

ואולי זה שאני לא תמיד מצליח , קורה מתוך חלום ששדים לוחשים לי באוזן דברים שאני לא רוצה לשמוע . 

 

אבל לפחות עד שיבוא  היום בו אני אתמוטט נפשית או גופנית ...עד אז...אני מקווה  שאני אשרוד .  

קשה לי עם הזמנים , עבר , הווה , ועתיד... זה עוזר לי טיפה שאני מקהה את החושים עם בירות ואלכוהול

 אני כל פעם מנסה למרכז את עצמי מחדש , אבל זה נהיה קשה יותר מעת לעת...

 

הלבד לא עושה לי טוב כמו שחשבתי , אין אף אחד .. פיזי. אבל יש פה הרבה דמויות אחרות שמתרוצצות בדימיון. 

נראה לי שאולי אני אתקשר לידיד ואצא איתו לאיזה פאב להתאוורר ולהשתחרר...קצת מהמועקות...

 

נשתה קצת , ואוכל  סטייק ובעיקר צחוקים ...אחפש סשן אולי...משהו להתעסק אני יודע...בלבד יש המון יתרונות ואת החסרונות

נמנעים מלהזכיר עד שמרגישים את המחנק והגעגוע...

 

אני חזק יותר מכל מה שיבוא נגדי.

סח אני לעצמי כול פעם שמתעורר הרגש הנובר בפצעים דוממים...

 

כן לפעמים הצורך לדמוע ...גובר על הצורך התמידי לשמור את האגו הגברי, הרי האמת תמיד בסופו של יום תמיד

תזעק את זעקתה  מנפתולי הנשייה שלך...

 

ככה אני מרגיש לפחות...

 

 

 

לפני 7 שנים. 29 בינואר 2017 בשעה 19:03
 
כל החרמנים גילו לפתע  את עולם ה BDSM? ...
מתחמשים בניקים כפולים ומכופלים...כדי לצוד עוד ועוד נשים , חושבים שאם הם
פותחים שיחה עם מישהי בלי להכיר אותה ב"תמצצי לי את הזין כלבה"?...הצד השני יעבור לדום...
 
 
כל אלו שגאים בגוף החטוב שלהם ובאיבר הענק שלהם אבל בין האוזניים שלהם נמצא שכל  לא מפותח .
העובדה היא שהיצר החייתי עדיין בוער בהם ...והם רואים ב-BDSM דרך נוספת להשכיב עוד אחת, ועוד אחת...
 
 
והחמור מכך שבחלק מהמפגשים  הם בכלל מתחננים להיות עבדים..(כמה משוכנות האתר מספרות...) פשוט לא
להאמין כמה כאלה יש באתר...
 
 
אלו שכל מה שהם יודעים לעשות זה לקשור  ולטפטף חלב נרות  ולזיין...אולי אתם אחלה זיינים ,אבל איפה בדיוק השליטה פה?....
לקשור אותה? להצליף לה בתחת? לקלל אותה? לסטור לה? להשפיל אותה עם הזין והפה המטונף  שלך?...
 
 
אתה מתיימר להיות  אדון ? שכל מה שמעניין אותך זה רק לזיין... ניסית פעם להוריד את האגו שלך ולהפוך אותה לסאבית שהיא
כול כך חושקת ומפנטזת...לנטוע בה את הרצון להאמין ולרצות להיות חלק מהעולם שהיא כול כך פינטזה...ולא לזרוע בה אי אמון
ורצון עז לברוח כול עוד נפשה מהעולם הזה שהיא כול כך חשקה ורצתה..?
 
 
בקטע של לפתח אותה ולהראות לה את מיקומה באמת... רוב הסיכויים שלא. הרבה גברברים פתאום נהפכו למאסטרים ודומים, חושבים יש להם האיכות והיכולת להיות דום , להיות דום צריך יכולת מנטלית המשכינה רוגע ושקט נפשי הנחוץ כול כך לצד השני שיבטח ויתמסר בצורה
רגועה ונינוחה , הרי בכאב עסקינן...
 
 
טיפת כבוד כלפי העולם הזה BDSM ובטח כלפי הפרטנר\ת זה חובה !!!
להיות מאסטר זה ידע וניסיון לחיות ולתת לצד השני את הכיוון ואת הדרך לחוות את מה שהן
באמת רוצות , וזה להנות מהעולם הקרוי BDSM...מתוך בחירה ונתינה ותו לא !
 
 
 
לפני 7 שנים. 27 בינואר 2017 בשעה 15:57
לצערי ישנה תופעה בלתי נמנעת אשר חוזרת על עצמה 
אשר מבוססת על סטיגמות וחוסר ידע בנושא.
 
בהתאם לזאת ראיתי לנכון לכתוב ולהבהיר מה ההבדל בין יחסי שליטה וכניעה לבין התעללות.
מילת המפתח היא הסכמה....
 
הסכמה הדדית ליתר דיוק.
 
בדסמ בבסיסו מבוסס על הסכמה והנאה הדדית.
 
 
הצד הכנוע אשר נהנה למסור את השליטה בו, מוסר מרצונו החופשי את השליטה לצד השולט, אשר נהנה לשלוט.
אחד ממשפטי המפתח בבדסמ הם ששליטה מוענקת ואינה נלקחת.
 
מתעלל לעומת זאת לוקח את השליטה ללא רשות הצד השני. מסב כאב והשפלה ללא הסכמה.
 
יחסי בדסמ דורשים אמון רב בין בני הזוג, בדסמ משמש במקרה זה ככלי לבניית האמון בין בני הזוג.
בניגוד להתעללות, אשר מרחיקה את בני הזוג, קורעת ומפלגת.
 
בבדסמ ישנם גבולות ברורים. בני הזוג מדברים לא מעט וקובעים גבולות שאותם אין לעבור.
בנוסף נקבעת מילת ביטחון אשר הצד הנשלט יכול לומר בכל עת ולהפסיק את הפעילות.
 
להתעללות אין גבול. בהתעללות אין כל ביטחון. למתעלל לא איכפת מהקורבן שלו.
 
בבדסמ שני הצדדים מגשימים עצמם.  ישנה הרגשת הגשמה עצמית וסיפוק.
 
הצד הכנוע זוכה להכנע, לשרת מרצונו את הצד השולט, ולקבל את הכאב וההשפלה אשר לו הוא זקוק,
ואילו הצד השולט נהנה להגשים עצמו, לשלוט ולהעניק כאב והשפלה לאותו אחד אשר נהנה מאותם דברים.
 
שני צדדים אשר משלימים האחד את השני.
 
בניגוד להתעללות אשר הינה חד-צדדית.
 
שהכול יעבור ממול... 
לפני 7 שנים. 26 בינואר 2017 בשעה 7:34

שולט מתחיל סשן ראשון מה עושים?

אני עניתי

תמשיכו לקרא
תמשיכו ללמוד
תמשיכו לשאול
ובעיקר תלמדו לסנן חלק מהתשובות שאתם מקבלים
בעיקר כאלו שעושות לא נעים בבטן

אף אחד לא מתחיל בסשן בן שלוש שעות שכולל חבלים מחטים ונרות
יש המון פעילויות שמתאימות למי שבתחילת הדרך
ולא חייבים לנסות את כולם עכשיו ומייד
לקחת אלמנט או שניים ולשחק איתם

לדבר על מה הכי מדליק מה הכי מעניין
ולדעת שלפעמים מה שבראש היה מדליק בפועל לא ממש כזה
לפעמים שווה לנסות שוב כי נדיר שפעם ראשונה תהיה מוצלחת
ואף אחד לא מצליח לרכב על אופניים מהפדלול הראשון
רק התנסויות חוזרות משפרות את הרכיבה

חבלים למשל זה נושא מורכב
יש המון מה ללמוד וממה להזהר זה לא נושא שנכנסים אליו בלי ללמוד ולהתנסות
"על יבש"

אם רוצים לשחק עם כאב
יש בכל בית מגוון עזרים שימושיים
אטבים, כלי מטבח, מברשות שיער שנפלאות גם למשחקי תחושה

בעיני סשן טוב נבנה כמו מערך שיעור
טקס פתיחה שמטרתו להביא את שני הצדדים לתוך אווירת הסשן
לעבור להיות "במקום" בתוך state of mind
כל אחד בוחר את הדרך שלו להגיע לשם את מה שעושה לו את זה

כן להסתכל על זמן
הוא גורם חשוב
יותר מידי מכל דבר הוא פשוט יותר מידי
ומעייף את השותפים

לשלב
לשלב ספאנק עם לטיפה
לשלב תחושות שונות במיקומי גוף שונים
נניח המאחוריים לציצי ובחזרה
בעוצמות משתנות לשלב ליטוף נשיקה ציפורניים ומכה
להפתיע

וכשמרגיש לך עייף כנראה שכך גם למי שאיתך
להיות קשוב לתגובות
ואם הן לא ברורות לשאול
עדיף על פני האלטרנטיבה של נזק

ולזכור שאין דבר כזה מושלם
אבל אפשר לדבר על מה שלא הלך טוב ולהבין למה כדי לשפר להבא

ובעיקר לא להצמד לתוכניות
טוב שהן שם אבל יותר טוב פשוט לפעמים לתת לאינטראקציה להוביל
זה יכול להיות מאד מאד נחמד

בהצלחה

לפני 7 שנים. 25 בינואר 2017 בשעה 3:17
לאחרונה אני מקבלת כאן הרבה תגובות בנוסח  "איך אשה כמוך (ואין זה משנה כעת מה ה"כמוני" מייצג)  מוכנה / רוצה, להיות שפחה.
 
מה שמעניין אותי יותר הוא, מה עולה בדמיונם של אנשים כשהם אומרים שפחה.
 
למעשה המושג שפחה אינו מדוייק כל כך, לפחות לא בעיני אנשים שונים, שזהו ממש אורח חיים עבורם. אותי הם יתארו יותר במושג "נשלטת".
 
עבורם שפחה היא רכוש האדון ממש כאילו היתה שולחן או כסא, היא נועדה לשימושו בהתאם לרצונו וצרכיו, והיא מסורה לו. נשמע מזעזע? אולי, אבל עובדה היא שיש קהילות שחיות כך ברחבי העולם ואף בישראל, מתוך רצון ובחירה.
מה שבטוח הוא שאדון לא יעשה במזיד או בשוגג דבר אשר עלול לגרום לכך שהמסורה לידיו תפגע באיזו שהיא צורה. ובקהילות סגורות אדון שיפגע בשפחתו עלול למצא עצמו מנודה מן הקהילה, דבר שהוא עבורו מצב בלתי נסבל.
 
אני אישית אינני שייכת לקהילה כזו, סוג ההתמסרות שם הוא לא כוס התה שלי. אבל שלא תטעו, צריך אישיות מאד מאד חזקה לחיות בקהילה כזו. והנשים אינן סתם נערות פתיות חסרות בינה, להפך.
 
בעולם שלי קיימים כללי ה- SSC שפוי בטוח ובהסכמה. לפני שקבלתי עלי את האדון שלי, לקחנו את הזמן להכיר האחד את השני על בסיס שוויוני לחלוטין. שוחחנו על כל נושא שבעולם כולל השקפה שלנו על נושא ה BDSM. והמרחב פשוט גדול.החל באלו המשתעשעים בכך בקלילות מידי פעם ואפילו לא יודעים שזה BDSM. וכלה באלו שהזכרתי קודם החיים כך 24/7 עם כל המסביב (טקסיות, לבוש, פעילות יום יומית). מעבר לכך קיימת רשימה ארוכה של פעילות BDSM. ניתן לעבור על הרשימה יחד לראות מה מתאים מה לא ועד כמה מעוניינם בפעולה זו או אחרת.
 
אצלי ה BDSM מוגבל לזמן קצוב = סשן, אם תרצו. מחוץ לתחום הסשן , החיים הם רגילים ונורמלים לכל דבר. יש שיוויוניות אם תרצו, אף שאינני מאמינה במילה הזו. בני אדם שונים מטבעם זה מזה, כיוון שכך תרומתם אינה שווה, אך כל אחד נותן את המיטב בתחום שלו. אך בתוך פרק הזמן הספציפי אני משילה מעלי את היום יום, והופכת להיות  או ליתר דיוק מתחברת לצד הנשלט שלי (באותה מידה אגב יכולתי להתחבר לצד שולט).
 
לא כל אחד יכול לשלוט בי, להפך, מעט מאד אנשים זכו למצב שבו ארשה להם לנסות, ורק אדם אחד הצליח באמת ובתמים לעשות זאת. כאשר החיבור לא מתאים, בדיוק כמו בזוגיות רגילה, נפרדים לשלום. אבל כשיש חיבור נכון ואמיתי, יש שם פשוט קסם. מתפתחת אינטימיות עמוקה, רגישות גבוהה של כל אחד מהצדדים, אחד כלפי השני.
 
חיבור כזה הוא יקר מציאות, בדיוק כמו מציאת פרטנר רגיל ביחסים רגילים, ואולי אף קשה יותר. רמת האמון בבן הזוג חייבת להיות גבוהה מאד. מערכת יחסים כזו, דורשת כנות, פתיחות, ובטחון באדם שמולך, משני הצדדים כאחד. כששולט מקבל לידיו שליטה, הוא מקבל על עצמו המון אחריות, אך אין זה מפחית בכהוא זה את האחריות של הנשלטת כלפי עצמה. כל פעם שרע לה, לא טוב לה, אם משהו מטריד או מפחיד אותה עליה  לדבר על כך, להוציא החוצה,  ולשתף. במקביל, עליה לבחון את מעשיו של השולט, האם הוא קשוב לצרכים שלה, לגבולות שלה, האם כשבקשה לעצור הוא אכן עצר, ובדק את עצמו ואותה וכו`
 
בגרות נפשית היא מצרך חיוני והכרחי לפני שנכנסים למערכת כזו, יש ללמוד היטב, לקרא ולשאול, להתייעץ, ובעיקר ללכת לאט לאט ובזהירות,. קל מאד להסחף אחרי הדמיון והפנטזיה, אך לא תמיד המציאות עולה איתם בקנה אחד.
 
ולכל מי ששואל איך אישה כמוני (ושוב אין זה משנה מה ה "כמוני" מייצג) יכולה / מוכנה להיות נשלטת  אני אענה בפשטות, בנוסף להיותי כל מה שאני, אני גם נשלטת, זה חלק ממני, בדיוק כמו שרגלי היא חלק בלתי נפרד מגופי. ואני חושבת שאם תשאלו את האדון שלי הוא יאמר שזה בדיוק כל הקסם. שהוא איתי בדיוק בגלל כל המכלול הנ"ל שנקרא אני.
<!--קבצים מצורפים-->
 
 
מאלף ושווה קריאה לכול סאב או סאבית ובכלל לכול מי שבוחר להיות בעולם ה-BDSM
לפני 7 שנים. 24 בינואר 2017 בשעה 16:28


עומדת מולי, אוהבת , חושקת ורוצה...

  מתוחה... לבנה וחיוורת.... בהמתנה....


מגעיי הרגישים צבעו בה מאוויים.
חלקם היו נגיעות צמודות מאוד...
מעט חודרניות...


נגיעותיי היו מלטפות...שורטות וחלילה
מלטפות שמותירות פסי גוונים...אדמדמים

לאורך ולרוחב...


פסי גוונים שיוצרים את גלי תנועת החיים.
נגיעותיי נעו בעקבות קויי המחשבה ורגש.
והחתימו בה את הילכי הנפש.


הוא יפה כל כך. כבר לא חיוורת
הפכה לצבעונית לוהטת...ובעיקר

תאווה וחושקת...

לפני 7 שנים. 21 בינואר 2017 בשעה 5:40

 


כלוב של זהב
ציפור בכלוב של זהב
לא רוצה לעוף
היא מתרגלת
כלוב של זהב
ציפור בכלוב של זהב
שרה מכאב
היא מסתגלת
לפעמים חולמת על שמיים
לפעמים נרדמת מכאב
לפעמים היא שרה על החופש
לפעמים שותקת מהלב

והיא שרה
כל כך שרה
והיא שרה
לכל העולם

כלוב של זהב
ציפור בכלוב של זהב
בודדה יפה
ומזמרת
כלוב של זהב
ציפור בכלוב של זהב
היא רואה יש דרור
על הצמרת
לפעמים חולמת על שמיים
לפעמים נרדמת מכאב
לפעמים היא שרה על החופש
לפעמים שותקת מהלב

והיא שרה...



כלוב של זהב.... מילים המדברות לכול סאבית \סאב..

 

?v=

לפני 7 שנים. 3 בינואר 2017 בשעה 16:17



שמיים אפורים עם עננים נודדים

שטופים בטיפות שנתכות ומכות על

פניי הבוהות אל נקודה אינסופית

בחלל הים הגועש...


והים מסביר פניו בזעף מכה גלים

והילד שבי עצוב ונוטף מרירות , תוהה אני...
 

מילדות  נועדתי לעוף ולנדוד בשמי החיים כשאני
נושא על גבי נטל של שדים צורחים הנושאים על גבם

דמעות של שנים ארוכות

 

ואתה מתחיל לצלול  אל מציאות צחיחה
 כשאתה מעתיק נשימתך עם כול הפחדים

המרחפים סביבך...

 

יודע שעליך לגדול וללמוד את רזי החיים

ללא עזרת הורים מפולגים ...שדאגו בעיקר

לעצמם

 

כן גם עכשיו ממרום גילי , לא שוכח ובעיקר לא

סולח...כן הילד שבי עדיין צורח ...

 

אומרים שילדות עשוקה גורמת לך קשיחות ורוע

אז נכון אני שולט קשוח ועל כך יכולות כמה

משוכנות האתר להעיד...

 

אבל כשאני עם עצמי בבדידות ללא רקע

מסביב...אז מי אני בעצם ?!

 

תוהה שוב ושוב הילד שבי....

 

 


                           

 

 

לפני 7 שנים. 2 בינואר 2017 בשעה 16:15

 

 

מורה לי להתפשט מולו. 

 

להרים את ידיי אל מאחורי העורף, סוקר את גופי העירום לגמרי. 

מכף רגל ועד ראש בזמן שפניי מאדימים יותר ויותר.וגופי המצטמרר

מסגיר את הרגשות הגואים מנפשי המיוסרת

 

פוקד  עלי לשכב על המיטה ולהושיט את כל גפיי לקצוות המיטה. 

קושר אותי חזק, מתוחה וחסרת אונים...

 

רוכן מעלי. האיבר הזקור שלו מרפרף על גופי בעודו  מנשק את צווארי. 

מתכווצת אני תחתיו וכול גופי מתקמר אליו

 

הוא לוכד את פיטמותיי ...נושך אותן בתאוותנות , מענה ומענג בו זמנית

עם מגע לשונו החם.

 

הוא מרטיב אותי עם לשונו, חודר מהדגדגן פנימה אל החור שלי. 

הוא מענה אותי בלשונו החודרנית בעדינות שמטריפה אותי מדעתי. 

 

והוא כול כך נהנה לראות  אותי מתפתלת, נאנחת וגונחת. . 

 

אני מתפרעת תחתיו, והוא ממשיך. כל הגוף שלי נוטף ומזיע, בוער לי. 

הפיטמות שלי זקורות מדם התאווה  וגבי מתקמר.

״אדוני! אני יכולה לגמור?!? בבקשה!״

 

אני מתחננת ...בוכה ומדממת ...ומתוך ההשפלה

נושכת שפתיים אני ומחזיקה עוד קצת...

 

הגוף מתחיל לרעוד ללא שליטה. ואני מרגישה את הפיצוץ מתקרב. 

 

בעיניים דומעות מיסורים , אני מתחננת בפניו שוב. ״אדוני. בבקשה אדוני! בבקשה! תן לי לגמור! "

הוא מסתכל בי, מגביר את הקצב בנונשלנטיות ...יורק אל הפות הפעור והנוזל  ומשפשף עד זוב

את הדגדגן המאדים שלי....

 

״תגמרי.״ הוא גואל אותי. 

 

אני גומרת, עוד, ועוד ועוד. גופי המעונה מתעוות ורוטט...ללא סוף

 

חוסר שליטה במחשבה תחילה....

 

אהבתי....

 

 

 

לפני 7 שנים. 1 בינואר 2017 בשעה 15:52

 

אני תוהה..

 

כמה געגוע יכול להכאיב
כמה זמן הוא בכלל מחזיק....

 

אני ניכסף אלייך.
יודע שעמוק בתוכך,
גם את אליי
עדיין....

 

היה בינינו בליל  של תשוקות עורגות

בטריפ של רכבת הרים מסחררת...


אבל אהובתי
מי בכלל צריך מילים,
כשדפיקות הלב אומרות כבר הכל...