|
|
|
אני מרגיש חנוק, מותש, לא יכול ממש לנשום
לו היית באה עירומה לא היה קורה פה כלום,
מתגעגע אל הקיץ אל ימים טובים חמים
כשאפשר להסתובב ללא כסותם של הבגדים,
אבל כעת עטוף כמומיה רועד מקור ומקלל את המצב
הראש כואב ולא יכול להירדם, כך אצלי עכשיו,
אולי זו השפעת אולי צרה אחרת ארורה
אז אל נא תחכי לי גברת אני חולה, לא בא...
יש לי סיפור
אבל אין לי מילים...
בכלל לא חשבתי שהיא תתגרה כל כך, בעצם היא לא נדלקת כל כך מהר.
בדרך כלל היא מתוכנתת לסופי שבוע כי אז הכי נוח לה כשלא ממהרים ולא עייפים.
אמרה שהרוגה וסחוטה והולכת לישון ושלא אחשוב על כלום.
אמרה והלכה למקלחת.
ואני, סתם שכבתי לי על המיטה מביט בתקרה ולא חשבתי על כלום כמו שביקשה, בסך הכל רק פינטזתי על משהו, על מישהי אחרת. על מעשה אחר שהיה.
זיכרון מיוחד ומתוק. מתובל עם כאב.
לא שמתי לב שבאה.
"וואו", היא הפתיעה ואמרה כשראתה את ההזדקרות בתחתונים והפשילה לי אותם.
"בעצם אני לא כל כך עייפה", היא צחקה וליטפה לי.
אלוהים!!, מה הייתה עושה לו ידעה על מה פינטזתי...
מיד כשעלינו על הכביש המהיר, אחרי שעזבנו את הבסיס שבו השתחררנו מן המילואים הארוכים האלה, צלצלתי אל ליאת, הפילגש והשפחה הסודית שלי.
בהן צדק, אני כל כך אוהב אותה, יותר מכך, מעריץ אותה על היכולת שלה להתמסר לי, ללכת איתי בדרך קשה, לעמוד בגחמות המטורפות שלי.
אני יודע שלו אני צריך לעמוד בקשיים האלה, לא אחזיק מעמד. היא חזקה כל כך.
התמזל מזלי והיא שותפה לי בדרך בה אנו מגלים בכל מפגש שלנו צדדים נוספים שלא ידענו שהם בתוכנו. אחר כל סשן כאשר אני מחבק אותה ורואה את האור הבוהק שבעינה והחיוך שעל שפתיה כשהיא מתרפקת עלי, אני יודע ששנינו זכינו לטוב ביותר.
שאני זכיתי למתנה נפלאה ומיוחדת.
שישה מילואימניקים היינו בצוות, שניים תמיד בחופש וארבעה במשמרות של שני מאבטחים נמשמרת במתקן אי שם.
אני הייתי תמיד שומר עם מאיר, חברי וידידי והאהוב שלי לימי המילואים.
וכשנסנענו הבייתה אך טבעי שהיה הטרמפיסט שלי.
מאז שגיליתי את תשוקתו של מאיר, כדו-מיני פסיבי, ידעתי לכוון את הדברים לתועלת שנינו. ברגעים המשעממים או כאשר התלהט מי מאיתנו, מצאנו מרגוע ליצר שבער בתוכנו.
אין ספור פעמים במילואים האלה חדרתי אל ישבנו ובזמן שאני פעמתי לתוכו, זרעו ניתז ממנו והלאה כששנינו מחניקים את שאגת העונג שלנו, שלא נתגלה בעת המעשה.
אני אוהב את מאיר אהבת נפש, אהבת אמת.
והנה, למרות שלא תכננתי זאת קודם, כאשר עלינו על הכביש המהיר עלה במוחי הרעיון לבצע את המשימה שהצעתי פעם לליאת והיא הייתה מוכנה לה, שאבוא עם זר לה ואז אחד מאתנו יחדור אל ישבנה כאשר השני צופה ומצלם את האירוע והיא לא תדע מי הוא אלא רק לאחר שאראה לה את התמונה.
האמת, גם ראיתי בכך שמאיר יזיין בתחת את השפחה שלי מעין תשלום של חוב, תמורה לרגעים הנפלאים בהם היה איברי שלי מתענג בישבנו שלו.
מאיר התלהב כאשר סיפרתי לו על תוכניתי, כי כאשר מדובר בנשים, הוא אוהב מאד לזיין אותן בתחת.
"שלום ליאת שלי את צריכה להכין את עצמך", אמרתי לשפחה המסורה שלי מיד כאשר ענתה לצלצול שלי, "אני מביא איתי חבר, הוא לידי ושומע הכל, כמו שדיברנו פעם, הוא או אני, אחד מאתנו יזיין אותך בתחת. אני רוצה שעכשיו תדחפי את הפלאג הקטן לתחת ותאונני עם הויברטור, רוצה לשמוע אותך לפקודה שלי גומרת".
"כן אדוני", שמעתי אותה משיבה לי בקול חושש במקצת וכעבור רגע או שניים שמענו, מאיר ואני, מן הדיבורית את קולה, "אני עכשיו מורחת את המשחה ותוקעת לי בתחת, אוחחחחח, כן, זה בפנים, עכשיו מתחילה לאונן עם הויברטור".
חייכתי אל מאיר כשהקשבנו לזמזום המוכר יחד עם אנחותיה ההולכות ומתגברות מרגע לרגע.
חמש דקות נתתי לה לאונן כדי שתתחמם והיא מתחממת מהר מאד, ואז שאגתי, "תגמרי", והיא צרחה את הגמירה שלה.
אני מכיר את צרחות הגמירה שלה, היא לעולם לא תצליח לעבוד עלי עם זיופים, פעם אחת, ראשונה ואחרונה, ניסתה לעבוד עלי. לאחר הצלפות הקיין שחבטתי בה, שלושה ימים לא יכלה לשבת ומאז למדה את הלקח שעלי לא מנסים לעבוד ומבצעים בדיוק מה שאני דורש.
נתתי לה דקה, אולי דקה וחצי להתאושש ושוב ציוויתי עליה, "עכשיו אותו דבר, אבל עם הפלאג הבינוני הרוטט, שיהיה לך זמזומים גם בכוס וגם בתחת", ציוויתי עליה וסימנתי למאיר שפער את פיו שיסתום אותו.
לא נתתי לה הרבה זמן הפעם, שלוש דקות בהחלט הספיקו לה והיא גמרה כמו גדולה.
כעת שלחתי אותה שתביא את הפלאג הענק, זה שדומה בגודלו לזין של חמור, ציוותי עליה שתמרח כמות נכבדה של משחה ושוב תאונן ותגמור כשאגיד לה.
שפחה ממושמעת, עשתה בדיוק מה שאמרתי לה.
מאיר כמעט וקפץ מן הכסא כששמע את הגמירה שלה עם הפלאג הענק.
"תשאירי את הפלאג הגדול בתחת היפה שלך עד שאגיד לך להוציא אותו", אמרתי לה, "הסתובבי בבית ערומה לגמרי כשהוא בפנים, אסור לך לנגוע בכוס שלך, וחכי להוראות נוספות!!", אמרתי וניתקתי.
"אוף, מה זה היה?", שאל אותי מאיר בתימהון.
"היא מכינה עצמה לכבודך", חייכתי אליו, "היא נפלאה ומיוחדת, אין כמוה. תכין את הזין, לא כל אחד זוכה לדפוק אותה בתחת".
כאשר חנינו ליד ביתה התקשרתי אליה שוב.
"עוד שתים וחצי דקות אנחנו אצלך בבית", אמרתי לה.
"כן אדוני, בבקשה מה לעשות אדוני?", שאלה בהתרגשות.
"השאירי את הדלת פתוחה, תוציאי את הפלאג ותשימי עוד הרבה משחה בתחת, הכיני על השולחן את המשחה ומלאי מטליות לניקוי הזין, חכי לנו עם התחת למעלה מול הדלת, מוכן לזיון, עיניים מכוסות, על האוזניים אוזניות שמשמיעות לך מוזיקה שאת אוהבת. אני בא, נותן לך שתי כאפות על כל צד של התחת המקסים שלך, אחד מאתנו יזיין אותך מהר וחזק בתחת, משפריץ, מנקה לעצמו את הזין והולך. חמש דקות אחרי שהזין יוצא מהתחת שלך את מתקשרת אלי", ציוויתי עליה.
"כן אדוני, תודה אדוני, אני נרגשת אדוני", התנשפה בקול נרגש מאד ומבוהל גם יחד וניתקה.
"מאיר", אמרתי לידידי, כשעמדנו כעבור שתי דקות ליד דלת ביתה, "היא מחכה, מוכנה. לכבודך. אנחנו נכנסים, אתה מוציא את הזין שלך, שם משחה שאתן לך, משפשף קצת אם צריך, מחכה שאתן לה שתי סטירות טובות בכל צד של התחת שלה, תראה איזה סימנים אשאיר על העור הלבן שלה. אחר כך אתה מיד נכנס לה, מזיין אותה חזק בתחת שמחכה רק לך, משפריץ ויוצא, מנגב את הזין במטלית שאתן לך ומחכה לי באוטו".
"כן, כן, יהיה נפלא", לחש לי בעיניים בורקות.
"ומאיר", אחזתי בידו, "תזכור, אתה לא דופק אותה בתחת, אתה עושה לה אהבה בתחת ואתה לא מוציא אף מילה מהפה שלך, גונח בשקט בשקט".
מבטיח", אמר לי.
"וואו, תחת מושלם", לחש לי כאשר נכנסנו וראינו את התחת שלה פעור למולנו, נוצץ מן המשחה שמרחה בו, מחכה לזיון המובטח.
הזין עמד לי, גורם לאוהל במכנסיים, כל כך השתוקקתי אליה.
נתתי למאיר את המשחה, הזין שלו כבר עמד מוכן, בזמן שמרח על עצמו ניגשתי אליה. ליטפתי את ישבנה ליטוף קל ונתתי לה סטירה חזקה בצד ימין. סימן אדמדם של כף ידי נראה בבירור על העור הלבן. כעת סטרתי לצד שמאל אשר סומן גם הוא בצללית אדומה של כף ידי.
דחפתי לה אצבע לכוס, רטובה יותר מן הכינרת, צבטתי לה בדגדגן, שמעתי אותה נאנחת בשביעות רצון וסטרתי לה שתי סטירות מהירות וחזקות מאד, אחת בכל צד של העכוז.
"קדימה מאיר, עכשיו תורך", לחשתי לו כשאני שולף את הפלאפון שלי עם המצלמה כדי לצלם את הרגע.
מאיר חייך כמו ילד שקיבל מתנה, נעמד מאחוריה, הצמיד את כיפת איברו על פי טבעתה שרטט ודחק עצמו פנימה. הוא חדר די בקלות, פי טבעתה וישבנה היו מוכנים במיוחד בשבילו.
עקבתי במבטי אחר איברו שהלך ונעלם בין פלחי ישבנה ושמחתי בשביל ידידי הטוב.
מאיר בתנועות רכות מילא את ישבנה, חיכה רגע יצא ומיד חדר שוב אל ישבנה.
"חזק, היא אוהבת חזק ומהר", לחשתי לו.
צילמתי אותו כאשר החל לפמפם אותה בתנועות מהירות וחזקות, אחז במותניה, נכנס ויצא מישבנה בקצב מסחרר, כמעט אלים, תוך זמן קצר ראיתי את ההשתלהבות על פניו ועד מהרה הגיע לשיאו וגנח בשקט בזמן שזרעו ניתז ממנו ומילא את מעיה.
כאשר יצא ממנה, רפוי איבר, טפטפו כמה טיפות מהזין שלו לרצפה, גם מהתחת שלה גלשו טיפות זרע.
"מאיר לרכב", סימנתי לו כשאני מגיש לו מטלית רטובה עם סבון מיוחד לניקוי הזין.
תוך רבע דקה הוא כבר היה בחוץ.
"אני גאה בך ואוהב אותך, את נהדרת. כשתתקשרי אלי, ארצה שוב לשמוע אותך גומרת", כתבתי עם לורד סימון המפות שלי על זרועה ומיהרתי גם אני אל הרכב.
"אוף, זה היה טוב, היא ממש מושלמת", התלהב מאיר כאשר הנעתי את הרכב ומיהרנו להסתלק מביתה, "בחיי, היא שווה את כל הזיונים שלך בתחת שלי", צחק
"כן מאיר", אמרתי לו, "היא באמת מושלמת, אתה מכיר רק את התחת שלה, אני מכיר גם את הנפש שלה, האמן לי, היא נפלאה ומיוחדת".
התקשרתי אל ביתי, "היי רחלי, מה נשמע?", שאלתי את זוגתי.
"הכל בסדר, חוץ מזה שיש לי מחזור", צחקה, לא מודעת לכך שמאיר לידי שומע אותה.
"לא נורא" אמרתי לה מהרהר בעובדה שאין מצב לזיון איתה הלילה ואני כל כך חרמן ממה שעכשיו ראיתי.
"תראי רחלי, הבני זונות האריכו לקצינים את המילואים ביום, משהו מיוחד ודחוף, אני אגיע מחר מאוחר בערב", אמרתי לה בקול של מסכן והיא אמרה לי שיהיה בסדר כי ממילא אין מצב לזיון וכל השאר בשליטה.
כאשר סגרתי את השיחה עם רחלי ראיתי כי ליאת מנסה להשיג אותי. "כן", נבחתי אל הדיבורית.
"אדוני, תודה אדוני על מה שנתת לי בתחת ועל מה שכתבת לי", שמעתי אותה מתנשפת כפי שהיא תמיד עושה כאשר היא מאוננת, "בבקשה הרשה לי לגמור".
הגמירה שלה הייתה חזקה מכל שלוש הקודמות גם יחד.
"חמודה", אמרתי לה, "לכי לאמבטיה, תתייפי, תתכונני עוד כמה זמן אני בא אליך. נבלה יחד את כל הלילה".
"תודה אדוני אני כל כך שמחה אדוני, איזה כף אדוני, מתגעגעת לך אדוני, נהדר, יהיה המשך למה שהיה לנו עכשיו", שמעתי אותה מתלהבת וצוחקת באושר ובמקום לענות לה פשוט ניתקתי.
הייתי כל כך גאה בה ברגע הזה.
"תחמן, הא?", חייך אלי מאיר כאשר הורדתי אותו ליד ביתו, "אתה תחמן לא קטן!!".
"כל אחד ומה שיש בו", קרצתי אליו.
נפנפנו לשלום ואני התחלתי נוסע אל ביתה של ליאת.
הלילה נעשה אהבה חזקה, כמו שאנחנו אוהבים, היא תאונן לפני אחרי שאצליף בה ואכאיב לה כמו שהיא מבקשת, אחר כך אעשה איתה אהבה בשלושת החורים שלה חזק ואלים כמו שאני אוהב. גם היא.
יש לה מזל גדול לליאת, אני כל כך אוהב אותה על ההתמסרות שלה לי אז תמיד אני מסכים לה לגמור.
וכשהיא גומרת זו חגיגה אמיתית לשנינו.
הלילה היא תגמור המון.
שוב הגשם חזר, סואן וסוער.
יצאתי עכשיו, בחצות ועוד שעה וחצי והסתכלתי על הגשם הניתך מן השמים השחורים מכה בכוח על מדרכת הבטון, מכופף את עלי השיחים שבגינה כשהרוח שורקת, מפזרת רסיסי מים על פרצופי.
ונזכרתי בערב שכזה אחרי חתונה של חבר טוב.
חתונה שאני ארגנתי ואחר כך גם חיסלתי.
ממש בשעה שכזו, חצות ועוד שעה וחצי, כשגשם ניתך, יצאתי אל רכבי שליד האולם ונתקלתי בדבורה שחיכתה שתעבור הסופה כדי ללכת אל ביתה והצעתי לה טרמפ.
"בוא נשתגע קצת וניסע עכשיו לים", היא הפתיעה אותי.
ונסענו.
בחוף השומם, מול גלי הים המתנפצים ברעש וקצף אל החוף, טיפות גדולות של מים נופלות עלינו ממעל מתופפות בעוז על גג הרכב והרוח מעיפה מכל הבא ליד, ישבנו באוטו המחומם מביטים בגלי הים הסוערים.
כף ידי הייתה בתחילה בין שדיה ולאחר שידה הזדחלה אל תוך תחתוני ואחזה בזקפתי, גלשה ידי אל תחתוניה שלה.
שעה ארוכה ישבנו כך, שותקים, מביטים בטבע הרטוב והסוער כאשר אנו מלטפים את מפשעת האחר, ידה מלטפת את זקפתי ואצבעותיה משחקות באשכי ואצבעותיי מלטפות בין קפלי ערוותה הרטובה.
אחר כך חזרנו הביתה והלכנו אל המיטה.
כל אחד הלך לבד אל המיטה שלו.
היא גרה במקום אחר היום.
פעמים רבות, בחורפים, כאשר הגשם הסוער מכה בכוח על האדמה והרוח החזקה נושבת, אני נזכר בליל הגשם הקר לפני 31 שנים בו במשך שעה ארוכה ישבתי במכונית עם דבורה מול גלי הים הסוער כשאנחנו שותקים ונוגעים זה במוקד העונג של האחר ושואל עצמי הכיצד זה שבסופו של דבר, לא הלכנו לישון יחד במיטה אחת..
יש לי מעריצה נעלמת, צעירה ממני בשלושים שנה לערך שכל פעם שאני משוטט בין הבלוגים השונים היא מוצאת אותי בין שלל המשוטטים וממש "אונסת" אותי בתחנונים ובמילים היפות שלה שאגרום לה לאושר על ידי כך שאחשוף לכבודה את החבילה שלי.
בחיי שאני לא יודע מה היה מצאה בי שגורם לה לפני השינה להביא לעצמה את המרגוע.
הרי יש מספר רב של צעירים חטובים בעלי גוף חלק משער ולהם איבר לפעמים כפול משלי, ממשמן המובחר.
אבל היא בשלה, מתעקשת "לבלות" איתי כשהיא צופה בקטן שלי והבטן הבולטת והשעירה מאד שלי.
לפעמים נדמה שהיא מחכה רק לי בשעת לילה קטנה כדי לגרור אותי לעניין שאחריו שנינו נלך לישון, מסופקים מן המילים שהחלפנו ומן הנגיעות שנגענו בעצמנו ואני לא רואה אותה והיא רואה חלק נכבד ממני.
זה המצב, עם עובדות איני יכול להתווכח.
רק זאת לא אבין ואדע, מה היא בכלל מוצאת בי??????
למשיבים נכונה מובטח פרס -:))))))
עורכי דין הם אנשים שיכולים להמציא שאלות מהתחת ולבסוף עוד להתלונן שלא עונים להם על השאלה.
היום התייצבתי בבית המשפט, לבוש במדים כדי לתת עדות על אירוע מלפני שנתיים וחצי של גניבת צינורות מחברת מקורות.
עורך הדין מטעם התביעה המשטרתית ועורך הדין המגן על הנאשם הסכימו ביניהם כי דו"ח הפעולה המשטרתי שכתבתי בלילה רחוק כלשהו בשנת 2004 קביל ומוסכם עליהם לצורך המשפט אבל לסניגור יש כמה שאלות.
הסנגור הנכבד התנגד שיתנו לי בזמן העדות את הדו"ח שכתבתי, הוא חושב שאני צריך לזכור כל פרט מאירוע באמצע הלילה לפני שנתיים וחצי.
הגיון של עורך דין.
הוא החל לשאול ואני משיב לו והוא כמו ילד קשה הבנה שואל את אותה שאלה בסיבוב ואני משיב לו, הכל בנימוס כמובן.
השאלות בכלל היו על התנהגות של צוות משטרתי אחר שהיה באירוע ואשר משום מה "שכח" לכתוב את הדו"ח שלו, כאילו שאני יכול לדעת למה זה קרה.
אבל הסניגור בשלו, שואל שאלות מהתחת ואני משיב לו שאלות לעניין של מה שהיה בשטח והוא עוד אומר שאני לא משיב לו על שאלותיו.
לבסוף גם שאל שאלה וכאשר עניתי לו תשובה בא אלי והניח אצבע על מה שכתבתי ואז הבנתי שבכלל יש לו לסניגור הנכבד בעיה בהבנת הנקרא והוא מתרגם לעצמו מן הדו"ח שלי דברים אחרים לגמרי מן הכתוב ומתבלבל בין מספרי צוות משטרתי אחד לאחר ומנסה על הבלבול שלו לבנות תלי תלים של עזרה לנאשם.
החקירה המשונה הזו הייתה יכולה להימשך עוד זמן רב אלא שהשופט, פקעה סבלנותו מן הפארסה המגוחכת הזו והוא נזף בסניגור, "מה אתה רוצה כל הזמן מן העד?, אתה שואל והוא משיב לך לעניין!!!".
החקירה הזו, לא היה בינה לבין האשמה של גנב הצינורות ולא כלום, גם אני, גם התובע ואני חושב, על פי ארשת הפנים, שגם השופט, לא ירדנו לסוף דעתו ולהגיונו של הסניגור שהחקירה הזו לא הייתה אחת משעותיו היפות כפרקליט.
והשופט, הוא שאל אותי שאלה אחת בלבד ומיד הבין את תשובתי והסתפק בה.
לבסוף שאל אותי השופט האם יש לי הוצאות וכשאמרתי לו שבתור מתנדב אני מוותר עליהם לטובת המדינה הוא בכלל הודה לי על בואי בחיוך רחב.
כשירדתי מדוכן העדים נתתי מבט בסניגור, הוא ישב לו מהורהר ומבטו קצת עצוב.
בקיצור, מה שעבר עלי בבית המשפט אין לומר עליו אלא שהוא בזבוז זמן לחינם.
והמסקנה?, יסיק כל אחד את המסקנה שלו....
אני לא יודע ממה אני מפחד יותר, מן המעשה עצמו או מן הציפייה להתגשמות המעשה עצמו.
אני מתבשל לאט בתוכי, דרוש לי הרבה זמן בו אני מתחבט ומתלבט עם עצמי עד שאני מחליט האם לעשות צעד נוסף או להישאר במקום בו אני נמצא.
המחשבות מתרוצצות ואני מוצא עצמי מחליט החלטה אחת וכעבר שעה קלה מבטל אותה וחוזר חלילה.
אי שקט פנימי מלווה אותי בכל תקופת ההתלבטות, לעתים היא משפיעה על התנהגותי החוצה וכששואלים אותי מה מציק לי עלי לחפש תירוץ טוב, הרי את האמת איני יכול לספר.
היו ימים בהם חשבתי שהחלטתי וכבר עמדתי על סף הדלת ואז במקום לצעוד פנימה סבתי לאחור.
לא הפעם.
למן הרגע שבו החלטתי ללכת קדימה ויצרתי קשר עם מי שיצרתי, נעלם לו אי השקט הפנימי.
לזמן קצר בלבד, כיוון שהשתלטו על מחשבותיי ההתרגשות המהולה בחששות, מה יקרה?, כיצד?, האם אצליח לספוג אל תוכי את מה שאני מבקש לדעת או שאירתע שוב ברגע האחרון ממש לפני שאני חוצה את הגבול הפנימי שלי.
רק שעה וחצי מפרידות מביתי אל המקום שבו קבענו, אבל אני יצאתי שלוש שעות קודם לכן.
שעה הלכתי ברחובות בקצב מהיר, הייתי זקוק להליכה הזו. כל פעם שאני עומד לפני אתגר חדש לי, ההליכה מרגיעה אותי מעט, הלחץ הנובע מאי השקט והסערה שבתוכי משתחררים מעט דרך הרגליים.
כשעליתי במדרגות חשתי כי הציפייה לבאות כמעט ומשבשת את דעתי.
איני יודע, אין לי הסבר, דקות אחר כך, כאשר עיניים חדשות לי סקרו את מערומי ואצבעות פלשו אל תוכי, להכין אותי, בדרך פלא נעלמו חששותיי ופחדיי ולא היה בי שמץ של רתיעה.
הרגשתי שלווה ורגיעה והשלמה פנימית בתוכי.
"לא חושבת שתהיה איזו בעיה", היא הביטה לתוך עיני, הוציאה את אצבעותייה מתוכי ואמרה לי לכרוע על ארבע ובאה מאחורי.
ואני שמח כל כך שהפעם, למרות הקושי שלא ידעתי קודם לכן כמותו, הפעם לא ברחתי מפני עצמי.......................................
אם תפגשו חייזר או חייזרית שכל חזותם האומרת כוח ומיניות גורמת לכם להימשך אליהם בחשקים שאין אתם יודעים להסבירם, בטרם תענו להצעתם להרגיש חוויה שכמותה לא ידעתם, לפני כל השאלות האחרות, תשאלו אותם שאלה אחת שאין חשובה ממנה:
מהו מקור הכוח והאנרגיה שלכם????
הידע הזה הוא לא יסולא בפז, כי ידע הוא גם כוח.
ואם לא תהיה לכם ברירה, אפשר והידע הזה על מקור כוחם יהיה לכם לעזר להתמודד בכוחכם מול כוחם.
זהו, עכשיו אני הולך לחפש לעצמי את התשובה, מהו מקור הכוח והאנרגיה שלי...
"בחייך, תודה כבר שאתה הומו, בכל הסיפורים שלך תוקעים לך דברים בתחת", הוא כתב לי ומיד הוסיף כי אין לו דעות קדומות אבל בכל זאת מוטב לדעתו שאעשה שיחות נפש עם עצמי.
אבל אחרי שהפניתי תשומת לבו שבסיפור כתוב שלא גבר תקע אותי אלא גברת הוא כתב שהוא מתנצל ושבאמת אינו יודע למה כתב את זה..
וכמו שאומרים, "מודה ועוזב, ירוחם"....
רק זה חסר לי, להתחיל לכתוב לו תשובה ולתקוע לו... ☺☻
ושיחות נפש, אני מעדיף כדו-שיח ולא דווקא עם עצמי:)))
אני יותר מדי זמן בעבודה היום, הגיע הזמן לחזור הבייתה
