מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

עשיתי מנוי לחודש....

מנסה

חושבת להוריד הילוך בחיפוש האקטיבי.

אני מנסה יותר ויותר לנסח לי מה אני באמת רוצה.

אב ברור לי שחסרים לי הסשנים.

ההנאה בלהאיף נשלטת למחוזות אחרים לתת לה חוויות מרתקות בינה לבין הגוף שלה. 

לבנות לה אתגרים כדי שתחוש את ההצלחה במעבר בהם.

חסר לי גם משחק בבובה אינטראקטיבית. המשחק הזה שלוחצים פה וזה עושה משהו שם.

חסר לי העיניים שמסתכלות בבישנות בעיניים שלי אבל ברעב שרק אני אוכל להשביע.

חסרה לי הצעצועית הזו שתתן לי השראה.

כשאני והמוזה הפרטית שלי סגורות יחד לכמה שעות ומתנתקות מהעולם.

מגרדות לי הידיים לקחת מוזה ולהפוך אותה לאומנות.

חשוב לי שתהיה עצמך.

שתהיה יפה בעיני עצמך.

שתהיה סקרנית לכמה רחוק אפשר להגיע.

אבל שתדעי גם לאן בשום פנים לא הולכים.

כי הגבולות שלך שומרים על שתינו.

הדבר האחרון שאני ארצה שיקרה הוא שתפגעי.

אני רוצה גוש אבן שאוכל ללטש מתוכו את היופי והאופי שכבר נמצעים עמוק בפנים.

כל כך רוצה צעצועית מתוקה משלי

אז היתה לנו שיחה קצת קשה.
שיחה ודיון לא ריב, אפילו לא ויכוח.
פשוט דיון על דברים שבלב.

בעיקר דיברנו על החתונה שלנו, על כמה שהיא רחוקה לנו ממה שהינו רוצים.
ועל ההבדל בין במשמעות שלה כיום למה שחשבתי שהמשמעות שלה היתה כשהסכמנו שזו דרכנו.
הבנתי שהיא יותר מסתם טקס בירוקרטי בשבילי.
היא מסמלת לי משהו, שאני לא יודעת לשים עליו את האצבע. אבל משהו חשוב.
וכן גם הסטטוס הבירוקרטי הזה חשוב לי שיעשה בטקס רציני.
כי אני רומנטיקאית ואישה של טקסיות.
וכן אני רוצה להרגיש שזה רגע מיוחד וחשוב לשנינו.
לא רק חותמת סטטוס, אלה משהו יותר.

לא, אני עדין לא רוצה אירוע, או מסיבה, או כל הבלגן הזה.
בשבילי, זה משהו שלנו, הוא ואני יחד וזה כל מה שחשוב.
ובשיח ודברים על החתונה, ניסיתי לגלות מה יפה בעיניו שאלבש.
רציתי שיכח עניין וחלק בנושא, אך הוא טוען שזה לא מעניין אותו.
"אני אשמח שתלבשי מה שיעשה אותך מאושרת" אמר לי.
ואני, הפכתי לשלולית, כי איך אפשר להתרגז אחרי משפט כזה?

ולאחרונה הוא מפציץ בכאלו.
עם כל הירידה במשקל, שאלתי בחשש אם זה משנה לו משהו?
והוא ענה שאני יפה בעיניו בדיוק אותו הדבר לפני ואחרי הניתוח.
ובהמשך השיחה, הסביר שמה שמשמח אותו זה כמה יותר טוב אני מרגישה.
זה מה שחשוב לו.
ובאמת שכששאלתי לא היתה לי בראש תשובה נכונה, רציתי לדעת באמת מה העדפה שלו,
אם מפריע לו השינוי או שהוא אוהב אותו.
והבנתי שהוא באמת ובתמים אוהב אותי שבתוך הגוף, הגוף זה רק בונוס.
ואני יפה בעיניו בכל גודל.

הוא לא רומנטיקן גדול, בכנות הוא אפילו לא רומנטיקן קטן.
אבל מידי פעם, כך במקרה ובשיא הטבעיות, בלי בכלל לנסות.
הוא אומר או עושה משהו קטן כזה, שממיס לי מחדש את הלב.
שגורם לי עוד טיפה להתאהב בו, לאהוב אותו.

כדיכאונית השעות שהכי קשות לי, הן השעות האלו שאני לבד.
כשהזוגי בעבודה וכל החתולים בדיוק ישנים בחדר אחר. ואני פיזית לבד.
זה הזמנים שאני צריכה להזכיר לעצמי את כל האנשים שאוהבים אותי ושאני אהרוס אם אני אתאבד.
כן, להתאבד זה משהו שיש לי 24/7 בראש, גם ברגעים הכי הכי טובים ויפים שלי, כן גם תוך כדי אורגזמה,
גם כשהזוגי מחבק ומקבצץ אותי ויושבת עלי ערמה שלמה של חתולים במקביל.

שמתי לב שהמון בדסמים מדברים על תחושת השיכות כמשהו שגורם להם לא להרגיש לבד, גם כשהם פיזית לבד.
זה משהו שתמיד חיפשתי בבדסמ, להרגיש לא לבד, להרגיש שייכת למישהו, שמישהו שייך לי.
בעיקר להפסיק לבד כשאני לבד פיזית.
מאז הזוגי, זו התקופה הראשונה שאני מרגישה באמת פחות לבד.
מישהו בחר להיות בצד שלי תמיד, להילחם איתי את המלחמות שלי, לאהוב אותי ולהיות שם.
הוא מעניק לי כל כך הרבה אושר ושמחה, רגעים שנותנים כוחות להילחם.
ויותר מהכל, הוא מעניק לי את התחושה שגם כשאני פיזית לבד, אני לא באמת לבד.
כי אני יודעת שכמו שהוא איתי בכל רגע נתון במחשבות, אני איתו.

וזה משהו שאף קשר בדסמי לא העניק לי.
מצד שני, גם אף פעם לא מצאתי אהבה הדדית בבדסמ, לא כזו.
לא כזו שלא מוכנה לוותר עלי.

אמא פולניה היסטרית עובר דרמטית!

איזה פאקינג מזל שאני לא עושה ילדים.

הוטרינר אפילו לא לקח לנו כסף על ביקור

אני בדרך להחלים החום כבר לא גבוהה מפחיד.
ואני מרגישה הרבה יותר טוב.
החתול שלי לאומת זאת עדין מעוך ויש הליכה משפחתית לויטרינרים מחר!
אני כמו אמא נורמאלית לגמרי, רק שמגדלת חתולים במקום ילדים. מודאגת בטרוף.
הזוגי התחיל לדאוג גם.
וחוץ מזה עייף לי.

נירשמתי למכינה, חסר לי איזה מסמך שהם אמורים לשלוח לי במייל ולא הגיע אתמול.
מחכה שישלחו שוב היום.
מקווה שהכל יהיה בסדר. שהכסף יכנס ויצא בסדר.
ושאני אצליח כמו שאני רוצה...

מקווה

כיף להיות אני, הבוקר התעוררתי לחום גבוהה (38.2) שזה נדיר אצלי.
גרון קרוע מכאבים, אוזניים מציקות וראש מתפוצץ.
לצערי דחיתי בכמה שבועות בדיקה חשובה לגב (CT) 
ומאז אני מתמסכנת במיטה מתחת לערמה של כל החתולים שלי.
כן בשביל אמא חולה עושים שלום!

שתיתי 2 חצאי כוסות של תה,

אכלתי 10 כפיות של דיסה שלא הצליחה לי כי כמעט התאלפתי פעמיים בהכנה שלה (גם נדיר אצלי)
ועכשיו אני אכלתי חצי פיתה עם גבנה צהובה ומנסה לשתות עוד תה...

וכל זה אחרי שביום שישי האחרון סיימתי 10 ימים של אנטיביוטיקות (2 סוגים) כי היה לי חום גבוה בלי תסמינים 10 ימים....

לא מקובל עלי כל החולי הזה!
יש לי דברים לעשות ועניינים לסדר!

אלוהי החתולים החמודים

OOOOOh my cat!!!!

נרשמתי ללימודי מכינה לתואר בעיצוב! 
(תקשורת חזותית)

כבר שבוע שיש לי חום רק בערב.

היום הוא עלה גם עם אופתלגין אז לקחתי גם אקמול.

בן כה כואב לי כי מחזור בנוסף לכל.

והחום גבוהה מידי מכדי להיות קשור מחזור.

בנסיון נואש להירדם לשנצ ערב מאוננת ליד הזוגי הישן, שקטה כמו לא יודעת...

שקטה!

אבל השינוי בנשימות שלי, העצירה של הנשימה התנועה הלא רצונית של הגוף.

מעירים אותו והוא דואג שקרה משהו.

לכי תסבירי לו שרק גמרת קלות.

והוא, הוא יודע מה זה קלות אצלי.

כי קשות זה רעש וצילצולים ושירת מלאכים.

מביך וסקסי

ועכשיו כל מה שבא לי זה להעיר אותו במציצה טובה ולצאת לרכב.

אולי כשהשעון יצלצל. כי השינה שלו קדושה לי.

אני מוצאת שמאז הזוגי, אני מפסיקה לראות את העולם בשחור לבן הבדסמי. ורואה יותר ויותר את הצבעוני הונילי.
ועדין, מוצאת את הביטויים הבדסמיים שלי בתוך המערכת הונילית מאוד מאוד שלי.
כן לפני כמעט כל חדירה, הזוגי מפנק אותי בכמה ספנקים, שרק הולכים ומשתפרים מפם לפעם.
לפעמים יותר מהם ולפעמים פחות.
הוא מוצא כל הזמן הזדמנויות חמודות ורומנטיות לדגדג אותי ולהציק.
וזה ממיס אותי גם כשזה הכי מפריע ומציק.
אני נהנת לטפל בו, לבשל לו, להגיש לו, לעשות בשבילו.
גם כשאני הכי עייפה והכי מחוקה, יש משהו שממלא אותי בהמון אנרגיה כשהו מבקש את הדבר הכי קטן.
ולא פעם זינקתי מהמיטה רגע לפני הירדמות, להכין לו סנביץ או טוסט או משהו אחר.
כי זה מענג אותי מנטלית.
כן יש בי עוד מהנשלטת ההיא שההוא הרס פעם. זאת הנותנת ומתמסרת בלי גבולות.
וכן רק בגלל שאני יודעת שהלא שלי יתקבל בהבנה וחיבוק יותר נעים לי לומר לו כן.
וכן הידיעה שזה יהיה הדדי, שכשאני צריכה באמת אני אקבל את אותו כן מפנק נעים לי יותר לתת.

אכן גם לצד הדומננטי שלי יש ביטוי נפלא במערכת היחסים שלנו.
איתו רכשתי את הסטרפאון הראשון שלי, אחרי שנים בבדסמ...
איתו למדתי דרכים שונות ומשונות להעניק כאב שמעולם לא חשבתי עליהן.
ואיתו למדתי לקבל עונג ברמות שמעולם לא חשבתי שאחוש.

וכן איתו, עם הונילי הראשון שלי והמושלם שלי.
למדתי אהבת אמת מה היא.
כזו שהיא הדדית ועמוקה ונותנת ומכילה.
למדתי לשחרר הכל ולהיות הכי אני שיש.
ולקבל אותו כמו שהוא, בלגניסט שלא מרשה לי לנקות אחריו.
שובב רומנטי שמביא לי מכשפה קטנה מניו יורק.
ועולם ומלואו של אושר שממלא את העינים שלי בדמעות של שימחה והוקרה על שהוא בחיי.