קוגיטו ארגו סום

עבר.
הרגשות לא.
הבלבול גם לא.
כאילו לא קרה כלום בחודשיים.
כאילו.
כי בעצם קרה הכל.

ונשארו 30 יום.

וגלי האוקיינוס גבוהים וסוערים.
ויש שיגידו שאני ............
אז אומרים.

אני מחייכת בינתיים.


ומעבר לזה - כל כך הרבה לכתוב, כל כך הרבה להגיד. ועדין הכל בסוד. לחישות. למידה.
החלק של הלמידה מדהים.


מתגעגעת.

שבא אחרי בלאגן.

כל כך לוחץ לי לכתוב.
גם כי אין לי זמן בימים האחרונים (אוי, של מי החיים האלה לעזזאל ?) וגם כי יש כל כך הרבה סודות, כל כך הרבה דברים לא פתורים.
אז אני נחנקת בשקט, לאט
ולפעמים (בזמנמיוחד) לוקחת שאכטה של אויר ומיד חוזרת לצלול....

כן, זה זמני.
כן, זה בגללי.
כן, ככה אני רוצה.
כן, אתה מאפשר את זה (וזה מדהים!).
אבל למה זה כל כך קשה, קיבינימט ????

חשבתי בערב על המשחק הוירטואלי ועל מה הוא באמת בתוך החיים.
ולמה אנחנו ממשיכים לשחק בו בכזו התמכרות.
אין לי תשובות. רק שאלות בינתיים.
מה שאני יודעת הוא, שאני מחכה (...) ליום בו המשחק יגמר. החיים יתפסו פיקוד מחלט.
ואני רוצה לקוות שהיום הזה באמת יגיע. זה טיפה יותר מורכב.
כי כדי שזה יקרה, דרוש ניתוק מחלט של הוירטואליה.
אין לי מושג אפילו אם תרצה בזה....
ואין לי מושג גם מהם התחליפים שיגרמו להשארות של הפראות, של הטוטאליות, של הגשמת הפנטזיות. בינתיים לא מצאתי תחליף להתמכרות ההזויה הזו.

ואתה ישן עכשיו. סוגשל מפליג 😄
ואני לבד כל כך.
כרגע.


רק שיהיה ברור - קרועה על התחת שלך.
ככה. פשוט.




(ולא לנסות לבקש ממני להסביר מה כתבתי כאן.... באמת שאין לי מושג....)

Eye In The Sky


Don't think sorry's easily said

Don't try turning tables instead

You've taken lots of Chances before

But I ain't gonna give any more

Don't ask me

That's how it goes

Cause part of me knows what You're thinkin'

Don't say words you're gonna regret

Don't let the fire rush to your head

I've heard the accusation before

And I ain't gonna take any more

Believe me

The sun in your Eyes

Made some of the lies worth believing

I am the eye in the sky

Looking at you

I can read your mind

I am the maker of rules

Dealing with fools

I can cheat you blind

And I don't Need to see any more

To know that I can read your mind, I can read your mind

Don't leave false Illusions behind

Don't Cry cause I ain't changing my mind

So find another fool like before

Cause I ain't gonna live anymore believing

Some of the lies while all of the Signs are deceiving



אוהבת אותך.

לזכור ולא לשכוח.
הכל כל כך טעון. באויר. האוירה.
ומבולבל כל כך אצלי.

לפעמים אני רוצה פשוט לכתוב. יותר כמו לדבר. לדבר הכל החוצה וזהו. בלי לחשוב על דקדוק ופיסוק וסגנון.
וקשה לי.

היום היה כייף ברמות. וטעון ברמות לא פחותות. ומרגש. כל כך מרגש.
ראיתי את המבוכה שלך. גם את ההתפתלות. אפילו שחשבת שפיספסתי. ראיתי הכל.
אתה לא מבין כמה העינים שלך מדברות, בייבי.

ועדין קיים הצורך שלי להסתיר. לא לגלות. להרחיק. לא לתת לצרעות לעקוץ. לא להאכיל את הטרולים. ואני רוצה לצעוק, בטח כשזה מגיע למה שמגיע לך. אבל זה לא הזמן. אני גם לא צריכה להכנס לזה. זה לא יתרום כלום. לא לי ולא לך.

והספינה ממשיכה להטלטל בין גלי האוקיינוס ואני ממשיכה לדאוג. לבכות בלילות.
כמו מטומטמת, לפחות לדברי הסובבים אותי.
ולא רוצה להפוך לקדושה מעונה. זה טפשי. והנה אני שם. כמה מטומטם.
ואין לי כוח לספור את הנשים בנמלים ואין לי כוח לצפות בך מרחוק מסשן אותן.
אי לוסט איט, לפחות נכון לכרגע.
ומצד שני, גם אין לי מספיק חיוך כדי לכתוב לך ביידיש 😄

ויש עוד כל כך הרבה.
ובינתיים עוד אסור לבכות.

אחרי הרבה מילים, נפגשנו.
כולם אומרים "תזהרי".

לא פוחדת מאף אחד.

אז נפגשנו. הקפה היה אחלה. גם הסופלה.

הוא לא משהו.
כנראה שאם כולם אומרים - זה נכון.

עכשיו....

איך אני אומרת לו את זה, לעזזאל ?

וולקם !

עם הכל, למרות הכל, בגלל הכל

ובלי אבל, בכלל.


}{

וגם

שבריר.

טיפות, טיפות.

נראים פתאום
כל כך לא.


מוזר, הקטע הזה של
פרופורציות.






אין לך, פשוט אין לך מושג,
כמה אני מתגעגעת.

(למדפיסה - יישר כוח }{)

בציור הזה יש אובייקט (אתה) וסובייקט (אני).
הפסיכולוגית שטפלה בי אז, אמרה שאני משחקת הפוך על הפוך -
בגלל שאני רוצה לנטוש אבל פוחדת פחד מוות, אני ננטשת.
אולי.
נראה בהמשך הציור. בינתיים הגרסא השמרנית (שלי) נראית לי פיין.

שתי דמויות. אתה. אני. עומדים אחד מול השניה.
ואז אתה מסתובב.
מתחיל ללכת. מתרחק.
ואז קוראים שני תהליכים מסונכרנים להפליא -
אתה נקטן. שומר על דמותך ברורה וחדה אבל נעשה יותר ויותר קטן.
אני מאפירה. קווי המתאר של הדמות שלי מטשטשים. אני מאבדת גבולות.

בסוף הציור
רואים
נקודה שחורה עם טיפה אדום וכחול בתוכה
ורחוק מאד ממנה
ענן אפור גדול, חסר צורה ואוורירי.

וכבר ממש לא משנה
מי אתה או מי אני.

שלושים יום.
אוקיינוס.
סוער.


ערב חג שני.


מזל טוב לי אני בת 16 היום.




זה הכל בינתיים,
בינתיים זה הכל.

איך זה, שגבר רומנטי
מקבל תגובות הערכה, חיבוק והערצה

ואשה רומנטית
מקבלת בוז ודחיה ?